שאלה:
בשולחן ערוך סימן קי"ג בדיני הכריעות אנו רואים שיש שני סוגים של כריעות: שחייה וכריעה. ולאחר מכן כתוב, שהמתפלל צריך לכרוע עד שיתפקקו חוליותיו, וכן מוזכרת כריעה בפעם אחת. מהי הכריעה ומהי ההשתחוויה המוזכרת בכל מקום?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עיין במס' ברכות (ל"ד ע"ב) מהי קידה, כריעה והשתחויה. ועיין ברמב"ם (הל' תפילה פ"ה הי"ג). ובשו"ע (סי' קי"ג סעי' ד'-ה') כתב, שכורע עד שיתפקקו כל חוליותיו שבשדרה, לאפוקי על ברכיו. כאן השם "כריעה" הוא מושאל, ואין הכוונה כמו שכתוב בגמ' שם[1]. בשאר המקומות שכתוב כריעה (מלבד בשמונה עשרה) מספיק שחיית הראש[2].
מקורות:
[1] כתוב בגמ' ברכות (ל"ד ע"ב): "תנו רבנן: קידה – על אפים, שנאמר: 'ותקד בת-שבע אפים ארץ', כריעה – על ברכים, שנאמר: 'מכרע על ברכיו', השתחואה – זו פשוט ידים ורגלים, שנאמר: הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה". וכתב הרמב"ם (הלכות תפלה פרק ה' הי"ג): "השתחויה כיצד? אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה. כריעה האמורה בכל מקום על ברכים. קידה על אפים. השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה".
וכתב השו"ע (סי' קי"ג סעי' ד'): "המתפלל, צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה; ולא יכרע באמצע מתניו וראשו ישאר זקוף, אלא גם ראשו יכוף כאגמון", ועוד שם (סעי' ה'): "ולא ישחה כל כך עד שיהיה פיו כנגד חגור של מכנסים".
[2]בא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"ח): "ובכריעה שאנחנו עושים בהרכנת הראש וקצת מן הגוף אנחנו מורידין אוה"מ דרך ירידה בכל העולמות עד העשיה כולה".