שאלה:
מי שמתעורר אצלו ספק בשעת קריאת שמע אם הוא נקי מנקביו או לא, כיצד עליו לנהוג לענין התפילה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מי שמתעורר אצלו ספק אם הוא נקי מנקביו או לא בשעת ק"ש – חייב לבדוק עצמו, אע"פ שע"י כך יפסיד את התפילה בצבור או תפילה ב"הנץ", כיון שי"א שאם אינו יכול לעמוד ולהתאפק כדי שיעור מהלך פרסה תפילתו תועבה – וחייב לחזור ולהתפלל[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' צ"ב
סעי' א'), וז"ל: "היה צריך לנקביו – אל יתפלל, ואם התפלל – תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל; והני מילי שאינו יכול לעמוד עצמו שיעור הילוך פרסה, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה – יצא בדיעבד, אבל לכתחלה – לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה", ובבא"ח (ש"ר פרשת משפטים סעי' ב') כתב: "להיות כי התפלה קדושתה גדולה מאד והיא דברים העומדים ברומו של עולם, לכך צריך להזהר בה לאומרה בגוף נקי וטהור, שאם היה צריך לנקביו – אל יתפלל עד שיפנה, משום שנאמר:'הכון לקראת אלהיך ישראל', ואם התפלל – תפלתו תועבה, וצריך לחזור להתפלל. במה דברים בגדולים, אבל לא בקטנים ואין צריך לחזור אלא כשאינו יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה, שהוא שעה וחומש שעה, דקים להו לחז"ל כל שלא יוכל לעצור שיעור זה כבר נהפך המאכל במעיו להיות צואה גמורה, וכתיב:'וכל קרבי את שם קדשו', ולפיכך תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, אבל אם יכולה להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד, ועיין נשמת אדם כלל ג' אות א'. ומ"מ לכתחלה צריך לחוש שלא יתפלל בגוף משוקץ אפילו אם יעבור זמן תפלה אם ימתין עד שיפנה, והגם דיכול להעמיד עצמו יותר משיעור פרסה. והא דנקטי חז"ל שיעור הפרסה בהלוך, היינו להחמיר, דהנצרך לנקביו אם יושב יוכל להעמיד עצמו יותר משיעור מהלך".
וראה במשנ"ב (שם ס"ק א'-ד'). וכתב עוד (שם, ס"ק ה'), וז"ל: "ר"ל אפילו יכול לעצור בעצמו יותר מפרסה, כיון שהוא מרגיש בעצמו קצת שצריך לנקביו. ואפילו אם עי"ז שינקה את עצמו לא יהיה יוכל להתפלל עם הצבור, אפי' הכי טוב יותר להתפלל ביחידי בגוף נקי. אמנם אם רואה שעי"ז שיבדוק יעבור זמן תפלה לגמרי, הסכים המג"א ושארי האחרונים שמותר להתפלל אם הוא משער בעצמו שיוכל לעצור שיעור שעה וחומש". וע"ע כה"ח שם (ס"ק ו'). וראה מאמר מרדכי (לימות החול פרק ג' סעי' ב'-ג').