שאלה:
לפני כמה שנים, רכשנו מגרש לבניית בית כנסת. הכנו תוכנית לבניית בית כנסת ואולם שמחות בצידו, אך מחוסר אמצעים בנינו רק את האולם, ועשינו תנאי שישמש כבית כנסת ארעי עד אשר נבנה בית הכנסת.
כיום ב"ה עלה בידינו לבנות את בית הכנסת.
באולם ששימש בעבר כבית הכנסת מצוי עדיין ארון קודש מעץ בתוך מבנה מאבן ובו ספרי תורה, וכן ספרייה תורנית ובה ספרים רבים. אנו מבקשים לייעד אולם זה למקום בו ייערכו אירועים בעלי צביון דתי, כגון: בריתות, חגיגות בר-מצווה, כנסים תרבותיים-דתיים וכד', לשם כך עלינו להעביר את ארון הקודש לבית הכנסת החדש.
שאלתנו היא:
א. האם מותר לפרק את מבנה האבן בו מצוי כעת ארון הקודש?
ב. כיצד יש לנהוג באבנים?
בברכת התורה
מנכ"ל בית הכנסת ……
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
עיין בשו"ע (או"ח סימן קנ"ד סעי' ג') ובכה"ח שם (ס"ק י"א) ובשו"ע (יו"ד סי' רפ"ב סעי' י"ב). לפיכך – אם אפשר להעביר את הארון ושאר תשמישי הקדושה לבית הכנסת החדש, זהו הדבר הטוב ביותר.
האבנים שהיו במקום ההיכל – אם אפשר לקובעם בבית הכנסת החדש כהיכל – עדיף[1], ואם לא – לפחות ישימו אותם באחד מכתלי בית הכנסת. אם גם את זה אי אפשר לבצע – צריך לגונזם בחפירה באדמה[2].
במקום האולם בבית הכנסת הישן – אפשר לערוך מסיבות של מצווה, כיון שהיה מקום זמני ונבנה על תנאי[3].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' קנ"ד סעי' ג'), וז"ל: "תשמישי קדושה, כגון: תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ספר תורה או חומש וכסא שנותנין עליו ספר תורה, ווילון שתולין לפני ההיכל – יש בהן קדושה וצריך לגנזן. הגה: ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או שנעשית לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים, אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים – לא מיקרי תשמיש, דהוי תשמיש דתשמיש, וכל כיוצא בזה. יש אומרים דלא מקרי ארון הקודש אלא אם הוא כמין ארגז, שאינו עשוי רק לכבוד התורה, אבל ארון הבנוי בחומה הנעשה לשמירה – לא מיקרי תשמישי קדושה; וכל שכן אם הספרים מתקלקלים בו, דמותר ליטלן משם".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ד): "ודוקא הדבר וכו' – זה הכלל: כל שנוגע ממש בקדושה בלי הפסק, אף על פי שאין כל כך לכבוד רק קצת שמירה כמו ארגז וכו' (לאפוקי ארון בחומה, שהוא רק לשמירה בעלמא), ולכבוד, אף על פי שאין נוגע כך, כמו טסי כסף ומכסה על הקרשים, הואיל ומונח על הקדושה, אף על פי שיש הפסק, תשמישי קדושה הוה; משא"כ פרוכת שלנו בסעיף ו', אף על גב דדבר יקר וכבוד הוא, מ"מ הוי כמחיצה ואין מונח כלל על הקדושה [פמ"ג]. ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם הגר"א בזה".
ועוד כתב שם (ס"ק ט"ז): "הבנוי בחומה – היינו, שיש חלל בחומה כמין ארון, וה"ה אם נעשה כן בכותל של עץ, דבכל זה הוי כחדר בעלמא כיון שלא נעשה לכבוד רק לשמירה. ואם עושין ארון עץ תוך חלל החומה, אותו הארון תשמיש קדושה הוה, וכן כששוטחים חתיכת בגד בתוך החומה שלא יתקלקלו הספרים, יש על אותו הבגד שם תשמישי קדושה [פמ"ג]".
וכתב כה"ח (שם ס"ק י"א)אחר שהביא דברי הפמ"ג: "וכן כתב התורת חיים אות ב': ארון של עץ והוא בנוי בחלל החומה זהו עיקר ארון הקודש שנקרא תשמישי קדושה, אבל אם הוא עומד בלבדו בלתי בנוי בחומה, הוה כמו ארון הקודש שבנוי בחומה שנעשה רק לשמירה. וכתב מגן אברהם ס"ק ב' דהוא הדין הבנוי בכותל של עץ הוה כחדר בעלמא, ודחה דברי המהר"ם שיק סוף סימן פ' יעו"ש. ונראה לי דהכל תלוי אם עשו אותו לכבוד הספר תורה ולא משום שמירה, אז הוי ליה תשמישי קדושה".
וכתב עוד שם (ס"ק ס"ה), וז"ל: "והך קדושת ארון הוא דוקא כשעושין אותו שיהיה קבוע לעולם בו ספר תורה, אבל אם עושין אותו לזמן, כגון בהרבה מקומות בעונותינו הרבים שנחרבו הבתי כנסיות על ידי הריקים ובחזרתן עשו ארון קטן לספר תורה לאיזה זמן עד כי ירחיב ה' גבול ישראל לעשות ארון הקודש כראוי, נראה דלאחר שנעשה ארון השני לקביעות נתבטלה הקדושה של הראשון, ודומה לבית הכנסת ששכרוהו לזמן שאין בו קדושת בית הכנסת, ועל כן מותר לשום בתוכו ספרים, וגם זה הוה בכלל לב בית דין מתנה עליהם. ט"ז שם. ומיהו היותר נכון להתנות עליו מתחלה כיון שיודעין שאחר כך יבטלוהו". ועיין עוד מאמר מרדכי (לימות החול פרק ל"ב סעי' ס', ע"ב).
וכתב בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' כ'): "והנה עדיין צריך אני לברר בזה עוד דבר אחר, והוא דנודע שס"ת של פה עירנו יע"א, כולם מונחים בתוך תיק, ואין מסירים אותם מן התיקים להניחם ערומים בתוך ארון הקודש כלל אפילו רגע אחד, וכו' והנה הרמב"ם בפרק י' מה' ס"ת ה"ד כתב: תיק שהוכן לס"ת והונח בו, וכן המטפחת והארון והמעיל שמניחין בו הס"ת, אף על פי שהספר בתוך התיק, וכן הכסא שהוכן להניח עליו הס"ת, הכל תשמישי קדושה הם, עכ"ל, מוכח מדבריו אף על פי דהס"ת היא בתוך הבית, עכ"ז הארון חשיב תשמיש קדושה, ואינו תשמיש דתשמיש, וכלשון הרמב"ם פסק הטור והשו"ע יו"ד בסי' רפ"ב, ברם לשונם מפורש בכך יותר, שכתבו הטור ומרן בשו"ע בזה"ל: ואף על פי שאין מניחים בו ס"ת כשהוא לבדו, אלא כשהוא בתיק וכו', משמע דאיירי בארון שאין מניחים בו ס"ת בלי תיק כלל בשום פעם, ואפ"ה חשיב תשמיש קדושה, ולא תשמיש דתשמיש.
וכן ראיתי להרב הגדול מהר"ח בן עטר ז"ל בספר ראשון לציון, על מס' מגילה דף ל"ו, שהביא דברי הרמב"ם הנז', וכתב לדבריו, ז"ל: תשמיש הוא התיק, ותשמיש של תשמיש הוא המגדל, ומדקא חזינא דלא יהיב טעמא משום דלפעמים מותבי עלויה ס"ת בלא תיק, משמע אפילו ידענא דמעולם לא מנחי עליה ס"ת בלא תיק, אעפ"כ חשיב המגדל תשמיש קדושה, וכו'.
מיהו מצינו למרן ז"ל בכסף משנה ובב"י סי' רפ"ב שכתב ע"ד הרמב"ם, וז"ל: ונראה דמפרש הרמב"ם דתשמיש היינו שספר בתוך התיק והתיק על הכורסא, וכיון דחזא שפעמים הרבה מוציאין הס"ת מן התיק, ומותבי ליה אכורסא, אמר ודאי תשמיש קדושה הוא וכו' ע"ש, נמצא דמפרש דברי הרמב"ם מה שאמר הכורסא תשמיש קדושה, היינו משום דלפעמים מניחים עליו הס"ת בלא תיק, הא אם אין מניחין כלל בלא תיק מודה דהוא תשמיש דתשמיש, ולכאורה זה הוא הפך ממ"ש לעיל בדעת הרמב"ם, בדין הארון והמגדל, דמוכח להדיה מדבריו ומדברי הטור והשו"ע דארון חשיב תשמיש קדושה, אף על פי שהס"ת מונח בתיק, וכו' [עיי"ש מה שפלפל בדעת הרמב"ם].
ועוד נ"ל בס"ד, לחלק חלוק נכון קרוב לזה, והוא כי באמת תשמיש התיק הוא תשמיש של כבוד, כי בעבור כבוד ס"ת נעשה, וכן ארון או מגדל שמניחין בתוכו הס"ת לפי שעה בעת התפלה, עד שיוציאוהו בשעת קריאתם לקרות בו, גם זה תשמישו תשמיש של כבוד, שאין מניחין הס"ת בגלוי על התיבה בזמן שהם מתפללין, ואין קורין בו אלא מצניעין אותו תוך הארון, עד שעת קריאתם בו, שאז בעת קריאתם בו מוציאין אותו בפומבי מתוך הארון, שזה נקרא פתיחת ההיכל, ונעשה בזה הידור וכבוד לס"ת קודם קריאתם בו, וכיון דהתיק הוא תשמיש של כבוד, והארון הוא ג"כ תשמיש של כבוד, שניהם נחשבים דבר אחד וכלי אחד לענין זה, שיהיו נחשבים שניהם תשמיש קדושה, וכיוצא בזה אתמר בדין כלי תוך כלי, דאם הכלים כולם מיוחדים לס"ת, אפילו עשרה כלים חשובים כלי אחד, וכן הענין כאן וכו'.
וראיתי להגר"א מווילנא ז"ל ביו"ד ס"ק כ"ח, שכתב, וז"ל: דמ"ש בגמ' מריש ה"א וכו' דוקא אכסא שמניחין (עליו), אבל בתוכו לעולם תשמיש קדושה, כי אין מניחין בתוכו לעולם בלא תיק ומטפחת, ואפ"ה אמרינן דתשמיש הוא, עכ"ל. מוכח מדבריו שעושה חילוק בין הארון ובין הכסא שזה מונח בתוכו, ולכך חשיב זה רק לכבוד ולנוי, אבל הכסא שמונח עליו אין זה לכבוד אלא לצורך אחר.
ועוד ראיתי למהר"ם ליב באיל המלואים פרק נ"ג, שכתב: קשיא מדוע יקרא הארון תשמיש קדושה ולא תשמיש דתשמיש, כיון דהס"ת בתוכה בתוך התיק, ודוחק לומר משום דלפעמים מניחין אותו בארון בלא תיק, דהרי הגמרא לא אמר כן, אלא גבי כורסיא ופריסה, ותירץ משום דארון עשוי לכבוד, וזה כדאמר בגמרא גבי קמטרי דספרי וזבילי דחומשא דהוי תשמיש קדושה, ואף על גב דהספרים כרוכין, וכן הספרים בתיק, מ"מ חשיבי לנוי ולא לנטור, וכל דלנוי אף על פי דהוי תשמיש דתשמיש, אפ"ה אסור ע"ש, ויש לפלפל בד"ז ולהאריך עוד, ואין הפנאי מסכים עתה.
והעולה מכל הנז"ל לנ"ד, דאע"ג דפה עירנו יע"א אין מניחין הס"ת בלא תיק בתוך הארון בשום פעם, אפ"ה חשיב הארון תשמיש קדושה לדעת הרמב"ם והטור ומרן בש"ע, וממילא נבין שגם רבינו ירוחם ז"ל שהביא מרן בבדק הבית, יודה דארון שאני דחשיב תשמיש קדושה, אף על פי שהס"ת מונח תוך התיק, יען כי רבינו ירוחם ז"ל לא נקיט למילתיה אלא אכורסייא שמניחין עליו הס"ת לקרות בו, ולא זכר הארון בדבריו".
[2] כתב השו"ע (סי' קנ"ד סעי' ד'): "מטפחות ס"ת שבלו, יכולים לעשות מהם תכריכין למת מצוה וזו גניזתן". וכתב כה"ח (סי' קנ"ד ס"ק ס"ו): "וכתבשם הט"ז: ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינן בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה, היינו כל זמן שראויה לקדושה גדולה, אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה, טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז, וראיה ממטפחות ספר תורה שבלה שעושין ממנה תכריכין למת וזו היא גניזתה, והא ודאי שבהיותה קיים – אסור לעשות כן, אלא על כרחך כיון שטעון גניזה שפיר הוה ליה הך גניזתה, הכא נמי הוה עדיף טפי לעשות בה תשמיש קדושה להחזיק בה ספרים ממה שתהיה פנויה לגמרי בלי קדושה כלל, עכ"ל. אמנם הבכור שור על מסכת מגילה הביא כמה ראיות מהש"ס דלא כהט"ז אלא גניזה עדיף מלהשתמש קדושה קלה יעו"ש, ומה שכתב הט"ז להביא ראיה ממטפחות ספר תורה שבלו, אין זו ראיה, כמו שכתבנו לעיל אות ל"ו דלא הותר בהם אלא דוקא תשמיש של גניזה ולא תשמיש אחר יעו"ש, וכן כתב הנהר שלום אות א' על דברי הט"ז הנז' דאינה ראיה יעו"ש, וכן כתב היפה ללב אות ד' שמצא כתוב בגליון השלחן ערוך על דברי הט"ז הנז' דביורה דעה סימן ר"ץ פסק מרן ז"ל הפך מזה יעו"ש, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה אות ב' בשם רבינו יהודה בן הרא"ש דמי שהיה לו ספר תורה מונחת בארון ועשה לו ארון אחר והושם בו, דאסור להניח בראשון גמרות ופירושים, משום שמורידו מקדושתו, כדאמרינן גבי תיבותא דאירפט דאסור למיעבד מיניה כורסיא, והביאו הכרם שלמה ושערי תשובה אות י"א יעו"ש, וכן כתבנו לעיל אות ל"ד ואות ט"ל בשם כמה פוסקים דלא כהט"ז יעו"ש ודו"ק", וא"כ ה"ה כאן, וזה לכו"ע, כיון שכך גונזן. וכתב בשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' כ"א: "היה אפשר להתיר לעשותו חצר בית הכנסת ע"י שיסירו הרצפה ממנה, ועוד מעט עפר משטח כל הקרקע ויגנזום במג"א או יטילום בבית הכנסתהחדשה, כפי מה שהעלינו לעיל", וע"ע בעוד יוסף חי (ויקרא סעי' ד') ובמאמר מרדכי לימות החול (פל"ב סעי' ס"א).
[3] ראה לעיל בהערה ס"ט.