שאלה:
נתבקשתי על ידי אבי מורי יצ"ו לשאול את כבודו בעניין בית הכנסת…… שבשכונת …… בתל-אביב.
בית כנסת זה נרכש בדמי מפתח. אבי מורי יצ"ו, אחיו ובני ביתם התפללו בו שנים רבות, והנה כעת נתמעט הציבור ובית הכנסת נסגר.
אנשים פרטיים לקחו את אשר להם. אבי, ששימש כגבאי האחרון בבית הכנסת, חפץ לדעת מה לעשות בנותר:
ספרי קודש, כגון: גמרות, רמב"ם וכד', והתיבה, ספסלים ושולחנות, וכל כלי השרת אשר ישרתו בבית הכנסת.
בנוסף לכך, אחד מהמתפללים דורש לקבל חצי מהסכום הכספי שהוחזר על ידי בעל הבית של בית הכנסת, כדי להקים 'קרן גמ"ח', ואם לא יקבל זאת, הוא מאיים לנקוט בהליכים משפטיים. כמו כן הוא נושא את עיניו לחצי מכמות הספסלים והשולחנות שאבי הבטיח לטובת בית כנסת חדש בירושלים. האם אנו רשאים לעכב בעדו?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
מר אביך שיחיה, מאחר שהוא הגבאי, יש לו דין יחיד שסמכו עליו בני העיר, עיין מגילה (כ"ו ע"א) ושו"ע (סי' קנ"ג סעי' ז') ובחונים שם, ועיין כה"חשם (ס"ק נ'). ולפיכך מטרת מר אביך מטרה נכונה ומחשבה טובה המצטרפת למעשה, שיש להעביר את כל תשמישי הקדושה והספרים לבית כנסת אחר, ואין שום אדם שיכול לעכב בעדו כי הוא הגבאי, ויש לו לעשות כרצונו. אלא אם כן היה גם אותו האדם גבאי בבית הכנסת, אז יש לו רשות, או אם יאסוף את מתפללי בית הכנסת שהתפללו שם לאחרונה והם יחליטו אחרת, הדין עמו, אבל כל עוד לא נעשה כן, כל הרכוש בידי מר אביך וכוונתו טובה ורצויה כלפי מעלה. ואשריו ואשרי חלקו, שהוא טורח לשמור על הפקדון שבידו. אני יוצא מתוך הנחה שבאי בית הכנסת עברו למקום אחר, והם מפוזרים בכמה מקומות, כי אם היו הולכים כולם במרוכז למקום אחד, היו יכולים להעביר את כלי הקודש למקומם, והכל היה בא על מקומו בשלום[1].
מקורות:
[1] כתב השו"ע (סי' קנ"ג סעי' ז'): "והא דבית הכנסת נמכר, הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים, שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם, ולכן יכולים למכרו; ומכל מקום המעות נשארים בקדושתן, ואינם רשאים להורידן מקדושתן, והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם, וה"ה אם מכרו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר, אבל אם הסכימו ז' טובי העיר באותו מכר, והיו במעמד אנשי העיר – רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו, ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשה – אפילו יחיד מה שעשה עשוי. אבל של כרכים, שבאים שם ממקומות אחרים, אפילו בנו אותו משלהם – אינו נמכר אלא א"כ תלו אותו בדעת היחיד, שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הצבור; וה"ה לכל דברי קדושה שנזכרו כאן, דכלהו גרירי בתר בית הכנסת".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ה): "עוד כתבו הפוסקים דאפילו בית הכנסת שבכרך אם ידוע שלא עשו אותה אלא למעט עם, כגון הבית הכנסתשעושין אותה בעלי אומניות לעצמן [וה"ה כשנתקבצו הבע"ב של איזה רחוב הרחוק מן ביהכ"נ שבעיר ועשו ביהכ"נ לעצמן] – ג"כ דינו כבהכ"נ של כפרים אפילו הוא בכרך, דמסתמא רק על דעת עצמן בנוהו, אם לא שסייעו אנשי העיר ג"כ על הבנין ואפילו מעט, אז אין להם רשות על המכירה בלא דעתן".
וכתב הרמ"א שם: "יחיד שבנה בהכ"נ ונתנה לקהל, דינה כבית הכנסת של קהל; אבל אם שייר לעצמו בה שום כח – אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו" וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ל"ט): "דינה כבית הכנסתשל קהל – ונמכרת על פיהם לבד ולא בעינן דעת הנותן בזה כלל".
וכתב הבה"ל (שם ד"ה "ואם קבלו"): "ולכאורה קשה מאי עדיפא כח יחיד שמינוהו לזה יותר מאלו הם עצמם מכרוהו דאסור להוריד המעות מקדושתן, ואפשר דהכא מיירי דבני העיר עם הטובים שלהם מינוהו לאותו, בפמ"ג במשב"ז אות ז'".
וכתב כה"ח שם (ס"ק נ'), ז"ל: "כל מה שיעשה אפילו יחיד וכו'. כתב הב"ח: ומכל מקום הקדושה חלה על הדמים ואסור לשנותם לקדושה קלה, וכן כתב הפרישה אות י"ב יעו"ש. אבל העולת תמיד שם כתב דמשמע מדברי המחבר דבמכירת יחיד גם המעות יוצא לחולין ושרי למשתי ביה אפילו שכרא יעו"ש, וכן כתב המאמר מרדכי אות ח' על דברי הב"ח והפרישה דאינם מוכרחים, ומדברי הרמב"ם נראה ברור דהיחיד עושה בהם מה שירצה, והכי מוכח מדברי הרב המאירי ז"ל בשם הירושלמי דהיחיד עומד במקום שבעה טובי העיר, והכי מוכח מדברי הרא"ש וגם מדברי מרן ז"ל בבית יוסף יעו"ש. ואם כן כיון דיש פלוגתא בזה יש לפסוק כדעת אליה רבה ז"ל באות י"ג שכתב דאם פירשו בפירוש שרשות ליחיד למכרו ולעשות במעות מה שירצו, אז מה שעשה עשוי, אבל אם נתנו לו סתם למכור – אז המעות בקדושתן. וכתב המשבצות זהב אות ז' דהאי אם קבלו עליהם בני העיר בפירוש וכו' אפילו יחיד וכו' בני העיר לאו דוקא אלא שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר תלו ביחיד יעו"ש. ונראה דאם אין להם שבעה טובי העיר – אז הולכים אחר רוב בני העיר".