שאלה:
לאחרונה אני שומע על מקרים רבים של כהנים הנישאים בנישואין אזרחיים לאלמנות או לגרושות, או שחיים עימן ללא חופה וקידושין.
שאלותיי הן:
א. האם כהן שחי עם אלמנה או גרושה ללא חופה וקידושין יכול לעלות לדוכן?
ב. האם צריך להעלותו ל'ראשון' בקריאת התורה?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
אם כהן נשא גרושה או חי עם גרושה – לא יעלה לדוכן[1].
אך אם הוא חי עם אלמנה ללא חופה וקידושין, כמובן שלא טוב הוא עושה ואין הדבר ישר, אך אין זה פוסלו מלעלות לדוכן. כמו כן, אין חיוב להעלותו ראשון לספר תורה, אך אם עלה – לא ירד[2]. ועיין בשו"ע (או"ח סי' קכ"ח סעי' ל"ט-מ') ובנושאי הכלים שם.
מקורות:
[1] כתב השו"ע (אה"ע סי' ו' סעי' א'), וז"ל: "כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה – אין צריך להוציא. אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה – צריך להוציא בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין". וכתב עוד (או"ח סי' קכ"ח סעי' מ'), וז"ל: "כהן שנשא גרושה – לא ישא כפיו, ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון. ואפילו גירשה או מתה – פסול עד שידור הנאה על דעת רבים, מהנשים שהוא אסור בהם".
וכתב כה"ח (או"ח סי' קכ"ח ס"ק רל"ז): "ואין זה סותר למה שכתב הרב בסמוך שאין שאר עבירות מונעים נשיאות כפים, דהיינו דוקא בעבירות שאין הכהנים מוזהרין יותר מישראל, אבל במה שהכהנים מוזהרים יותר מישראל שהוא שקדושת כהונתו גרמה לו והוא חללו, לפיכך פסול לכל דבר כהונה עד שידור על דעת רבים וכו' ולפי זה צריך לומר הא דאמרינן בברכות כהן הנושא נשים בעבירה וכו' היינו בנשים שמוזהר הכהן יותר מישראל גרושה וחללה וזונה, וגם מה שכתב המחבר כהן שנשא גרושה, הוא הדין חללה וזונה וחד משלשתן נקט. עולת תמיד אות ץ'. וכן כתב אליה רבה אות ע"א. ועיין באבן העזר סימן ו' סעיף א'. ועוד עיין בית מנוחה אות ל"ג שכתב בשם החקרי לב בשיורי אורח חיים שבתחלת חלק ב' ליורה דעה סימן ד' דאם עלה – לא ירד והוא חלק עליו, וכתב דאפילו אם עלה – ירד יעו"ש, וכן משמע מדברי מרן ז"ל שאמר פסול עד וכו' משמע דאפילו אם עלה – ירד". וכ"כ המשנ"ב שם (ס"ק קמ"ז).
ועי' עוד יוסף חי (תצוה סעי' ה'): "כהן שנשא גרושה או חלוצה – לא ישא כפיו, ואין נוהגין בו קדושה לקרות בתורה ראשון, ואפילו גרשה או מתה – פסול עד שידור הנאה מנשים שהוא אסור בהם. ואין הפרש בין נשא גרושת עצמו לבין נשא גרושת אחרים, כי בין זה ובין זה יש איסור לאו וכמפורש בכתובות דף כ"ח המגרש את אשתו – לא תדור עמו בשכונתו, ואם היה כהן – לא תדור עמו במבוי". ומכל מקום אם עלה לתורה לא ירד כיוןשבשאר עליות יכול עולה לתורה. וע"ע שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' י"ח) באורך. וע"ע להלן פרק ע' שאלות י"ג-י"ד. ועי' מאמר מרדכי (לימות החול פרק י"ט סעי' ו').
[2] כתב השו"ע (אה"ע סי' כ"ו סעי' א'): "אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין – אינו כלום. ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה – אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו. הגה: דבודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנדתה (טור). אבל אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו, יש אומרים שמותר והוא פלגש האמורה בתורה (הראב"ד וקצת מפרשים). וי"א שאסור, ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה". וע"ע בנו"כ שם.
ועד כתב השו"ע (סי' קכ"ח סעי' ל"ט): "לא היו בו מהדברים המונעים נשיאת כפים, אף על פי שאינו מדקדק במצות וכל העם מרננים אחריו – נושא את כפיו (שאין שאר עבירות מונעין נשיאת כפים)". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק קמ"ו): "היינו אפילו לא עשה תשובה על חטאיו. והטעם כתב הרמב"ם, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים, ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות, ואל תתמה ותאמר: ומה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קבול הברכה תלוי בכהנים, אלא בהקב"ה, שנאמר:'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם', הכהנים עושין מצותן שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו, עכ"ל". וכתב כה"ח (שם ס"ק רל"ו), וז"ל: "וכתב בספר מנחת פתים דף מ"א ע"ב אבל על כל פנים אין מחויבין לקדשו כיון שהוא בעל עבירה, וכן נראה ממגן אברהם לקמן ס"ק ס"א וכן מבואר בספר החינוך מצות עשה רס"ט יעו"ש. ארחות חיים אות ל"ו".