שאלה
אדם שנכנס לבית הכנסת, ומצא את הציבור באמצע וידוי, האם אומר שוב?
תשובה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פכ"ב סעי' ל"ח "אם רואה את הציבור בשעה שמתוודים – צריך להתוודות עימהם אעפ"י שכבר התוודה. ואם רוצה יכול לומר במקום הוידוי: "חטאנו, עווינו, פשענו" שהוא וידוי כללי וקצר".
מקורות
כתב השו"ע בסי' תר"ז סעי' ג' "צריך להתודות מעומד; ואפילו כי שמע ליה מש"צ והוא התודה כבר, צריך לעמוד. הגה: ויחזור ויתודה עם השליח ציבור (ר"ן פ"ב דר"ה). ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"א "מלשונו משמע דדעתו דכיון שהתודה כבר בעצמו א"צ פעם שני לחזור ולהתודות אלא לשמוע מש"ץ כשאר חזרת הש"ץ והרמ"א בשם הר"ן פליג ע"ז וס"ל דצריך לחזור ולהתודות וכן פסק בעיטור ומאירי וכן המנהג בזמנינו. בעל חטא צריך לומר בסתר ובגלוי בשגגה ובזדון [דה"ח] משום דיש להקדים הקל לחמור ובמטה אפרים מסיק דאין לשנות מן הנוסח הכתוב בסידורים דאין כדאי להוציא עצמו מן הכלל בשביל זה וכ"א לא ישנה ממנהג מדינתו. אין לדבר בשעת הוידוי ואפילו באמירת על חטא אכן לענות קדיש וקדושה יש לפסוק אפילו באמצע אשמנו. בשעת אמירת הוידוי כשמזכיר החטא יכה באגרוף על החזה או על הלב כלומר אתה גרמת לי שאחטא".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ו "מלשון זה משמע דדעתו דכיון דהתודה כבר בעצמו אין צריך פעם שני לחזור ולהתודות אלא לשמוע משליח צבור כשאר חזרת הש"ץ, והרמ"א בשם הר"ן פליג על זה וסבירא ליה דצריך לחזור ולהתודות, וכן פסקו בעיטור ומאירי, וכן המנהג בזמנינו. משנה ברורה אות י"א. ואם גם בשאר הימים כי שמע ליה משליח צבור חוזר ומתודה עיין לעיל סימן קל"א אות י"ג".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ב "וה"ה שצריך לומר ג"כ עוינו פשענו אלא שנהגו לומר גם שארי דברים כגון מה נאמר לפניך וגו' ואתה יודע רזי עולם ועל חטא". וביאר בשער הציון ס"ק יא "דאנחנו חטאנו הוא רק וידוי על השגגות ולא על מזידות ומרד, וכן פסק הפרי חדש. ויש מאחרונים שהעתיקו דעת השל"ה לדינא דגם אשמנו יש לצרף לעיקר וידוי". וכן כתב הכה"ח בס"ק כ"ט "ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו. לאו דוקא אלא היינו חטאנו עוינו פשענו. פרי חדש, אשל אברהם אות ה', משנה ברורה אות י"ב. ומיהו המנהג לומר כל סדר הוידוי ועל חטא כנזכר".
ב
וכתב הכה"ח בסי' קל"א ס"ק י"ג "אפילו כי שמע ליה מש"ץ והוא התודה כבר צריך לעמוד ויחזור ויתודה עם הש"ץ. שלחן ערוך סימן תר"ז סעיף ג'. ועיין בשיירי כנסת הגדולה שם בהגהות הטור אות ג' שכתב מה שאין נוהגין כן העולם סומכין על מה שאמר מהר"ר אליה עובדיה ז"ל דאין החיוב לקום אלא דוקא ביום הכפורים שהוא מצוה להתודות אבל בשאר הימים שאין מצוה להתודות אינו חייב לקום בשעה שהש"ץ אומרו והוא כבר התודה יעו"ש, והביאו שלמי צבור שם, וכן כתב הפרי חדש בסימן קל"ד אות א', והביאו אשל אברהם שם אות א', ועי"ש במה שכתב בשם אליה רבה יעו"ש. והחיד"א בקשר גודל שם אות ו' הביא דברי מרן ז"ל אלא שכתב דגם למי שנוהג כהאר"י ז"ל שלא להתוודות כי אם פעם אחת צריך לעמוד בוידויים ארוכים שמתודים הקהל עכ"ל, והביאו בית עובד שם, ומה שכתב וגם למי שנוהג כהאר"י ז"ל וכו' צריך לעמוד בוידויים וכו' ר"ל דוידויים ארוכים אף על פי שכופלים האות בוידוי כמה פעמים הכל חשוב כפעם אחת ועיין בדברינו לעיל אות ט', ומה שכתב בשם האר"י ז"ל שאין לומר וידוי כי אם פעם אחת הוא בשער הכוונות דף נ"א ע"ג וכבר כתבנו אותו לעיל בסימן מ"ח קחנו משם, ומיהו מה שנראה מדברי החיד"א שמי שנוהג כדברי האר"י ז"ל אם כבר התודה פעם אחת ואחר כך שמע ליה מש"ץ אין צריך לחזור להתודות לע"ד נראה כי מי שהוא מתודה מחמת הש"ץ כדי לכלול עצמו עם הצבור לא נכנס בסוג זה שכתב האר"י ז"ל דהחוזר ומתודה ככלב שב על קיאו דדוקא אם הוא חוזר מאליו אבל לא אם הוא מחמת חיוב לכלול עצמו עם הצבור, ועל כן נכון ליזהר ולקיים דברי חכמים אפילו בשאר הימים, וכן כתב כף החיים שם אות ח'".
בן איש חי שנה ראשונה פרשת כי תשא סעי' ז' " ואם ראה הצבור מתוודין, אף על פי שהוא התוודה יתוודה עמהם, וכתב בש"ץ שאין העולם נוהגין כן ויש להם על מה שיסמוכו ע"ש. ונ"ל אף על פי שנהגו כן נכון שכל הרואה צבור מתוודין יאמר חטאנו עוינו פשענו שהוא ודוי כללי וקצר"..
למעשה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פכ"ב סעי' ל"ח "אם רואה את הציבור בשעה שמתוודים – צריך להתוודות עימהם אעפ"י שכבר התוודה. ואם רוצה יכול לומר במקום הוידוי: "חטאנו, עווינו, פשענו" שהוא וידוי כללי וקצר".