שאלה
אם מורידים מזוזה כדי לבודקה, או כדי לשים אותה בקופסא, כאשר חוזר לקובעה צריך לברך ?
תשובה
אם הסיח דעתו – חוזר ומברך – ולכן אם הוציא את המזוזה, לבדיקה וחשב שיחזירו לו מחר וכדו', והחזירו לו באותו יום חוזר ומברך.
אם נטלו היום והחזירו למחרת – הוי היסח הדעת, וכשקובע שוב יברך.
מקורות
כתב הברכ"י סימן רפו ס"ק י' "אם הסיר המזוזה לבודקה ודעתו לחזור ולקובעה, יש להסתפק אם יברך כשחוזר וקובעה. לשון למודים א"ח סימן [ט']. ועמ"ש בשו"ת אדמת קדש ח"א (יו"ד סי' יח)" וכתב הפת"ש סימן רפט ס"ק א' "והנה אין התשובה הנ"ל לפני וכעת לא ידעתי מקום הספק בזה אמאי לא הוי זה כמו פשט טליתו ע"ד לחזור ולהתעטף בו או בתפילין ע"מ לחזור ולהניחם ע' באו"ח סימן ח' סי"ד בהגה ובסימן כ"ה סי"ב בהגה. ושמא י"ל דהכא לא הוי ע"ד לחזור ולקבעה דשמא ימצא פסול ולכן נסתפק בזה".
ומצאתי את שו"ת אדמת קודש א חלק יורה דעה סימן יח ושם עמד על הקושיא וענה "אמנם ראיתי ונתון אל לבי דאיכא צדדין לחלק מנדון הטלית לנדון המזוזה ואפי' הטור יורה וידין בנ"ד דדוקא גבי טלית ותפלין דאם לא היה חייב להסירן אינו מברך משום דודאי דכד קיימי קיימי ואין ספק בהו וכיון שהיה דעתו להחזירן מיד א"צ לברך. משא"כ גבי מזוזה כשמוציאה ממקומה לבודק' הוא על דעת שאם לא תמצא כשרה שיבטל אותה מכל וכל. ונמצא כשקובע אותה אחר שנמצאת כשירה הו"ל כקובעה מחדש ופנים חדשות באו לכאן ולזה צריך לברך ואפי' הטור יודה בנ"ד מה"ט. והיא סברא נכונה דכיון שהיה לו ספק אם תמצא כשירה אם לאו ולזה הוא מסיר אותה ממקומה כשנמצאת כשירה הוי כקובע אחרת וכן עמא דבר דמברכין" ואפשר לדחות שיש לה חזקת כשרות שהרי של ציבור בודקים פעם בחצי יובל.
וכתב הבא"ח ש"ש כי תבוא סעי' ח' "דמצות מזוזה דינה כמצות ציצית, דקי"ל להלכה לענין ברכות כסברה שהביא מור"ם ז"ל בה' ציצית סי' ח', דאם פשט טליתו שכבר בירך עליו בעת שלבשו ועתה כשפשט אותו דעתו לחזור ללבשו מיד, אינו צריך לברך עליו, כי נפטר בברכה שבירך עליו בפעם ראשונה, ועיין ש"ע להגאון ר"ז ז"ל בסי' ח' סעיף כ"ג, ודין זה איירי אפילו בטלית קטן שלבשו ובירך עליו ואחר ארבע וחמש ימים פשט אותו לפי שעה אדעתא דלחזור וללבשו, דג"כ קיי"ל דנפטר בברכה שבירך עליו כשלבשו פעם ראשונה, ואף על גב דיש פלוגתא בדין זה ומרן ז"ל פסק כמ"ד דצריך לברך שנית משום דמצוה ראשונה אזלא לה, וגם הברכה אזלא לה, עכ"ז קי"ל להלכה כסברה הנז' דלא יברך, וכן הדין במזוזה דאם הסירה לפי שעה משום איזה צורך אדעתא לחזור ולקבעה, דלא יברך, משום דנפטר בברכה שבירך כשקבעה, וכו'
ועוד העליתי שם בס"ד דאם הסירה כדי לעשות לה תיק אחר, וחזר וקבעה, אם לא שהה הרבה לא יברך, ואם שהה הרבה שעות בעשיית התיק והלך ממקום למקום ועשה בינתים כמה היסח הדעת בעסקים אחרים, כל כהא יברך כשיבוא לקבוע אותה, ועיין אדמת קודש ח"א סי' י"א, ולשון לימודים סי' ט' ואשדות הפסגה סי' ח' ושאר אחרונים יע"ש".
וכתב ב'קול יעקב' (סי' רצ"א ס"ק ז'): "אם הסיר את המזוזה לבודקה ודעתו לחזור ולקובעה, יש להסתפק אם יברך כשחוזר הרב לשון לימודים והרב אדמת קודש מסיק דצריך לברך עיי"ש והביא דבריהם הברכ"י סי' רפ"ו ס"ק י' זכור לאברהם ח"א יו"ד אות מ' ועיין פת"ש סי' רפ"ט אות א' וא"כ סב"ל וכן כתב האמרי שפר דלא יברך והיינו אם בא לקובעה באותה שעה תיכף אחר הבדיקה, אבל אם שהה בינתיים ועשה היסח הדעת שעסק בעסקים אחרים כל כהא יברך כשיבא לקבוע עיין בא"ח ש"ש כי תבוא סוף אות ח'".
וכתב מרן הרב שבכל מקום שמסתפק אם הסיח דעתו יקבענה למחר עם ברכה.
העולה
אם הסיח דעתו – חוזר ומברך – ולכן אם הוציא את המזוזה לבדיקה וחשב שיחזירו לו מחר וכדו' והחזירו לו באותו יום חוזר ומברך.
אם נטלו היום והחזירו למחרת – הוי היסח הדעת וכשקובע שוב יברך.
בנידון השאלה לא חוזר לברך כיון שלא הסיח דעתו כמבואר בבא"ח.