שאלה
ההאם ישנו הידור מצווה לקנות חנוכייה של כסף או שהידור מצווה שייך רק הנרות והשמן? ומה הדין לגבי כל ההוצאות של האדם קצובים לו מראש השנה וכו׳ האם ההוצאה שמוציא על נרות חנוכה כלולות בכלל הזה?
תשובה
חנוכיה – וכל הקודם משובח, הא' כלי זהב, הב' כלי כסף, הג' נחושת קלל דומה לזהב, ד' נחושת אדום, ה' של ברזל, ו' של בדיל, ז' עופרת, ח' כלי זכוכית, ט' כלי עץ, יו"ד כלי עצם, י"א כלי חרס מצופה מאבר, י"ב כלי חרס בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש, י"ג קליפות רמון, י"ד קליפות אגוז הנדי, ט"ו קליפות האלון.
הכוסות – לא צריך לעשותם מכסף וכדו'.
הוצאה – דינו כמו כל הידור מצווה שאינו מחויב להוסיף יותר משליש . אך מצווה על אדם לטרוח כדי שידליק בחנוכיה מהודרת.
פתילות – ראוי להחליפם בכל יום.
מקורות
לגבי החנוכיה
כתוב בגמ' שבת דף קלג עמוד ב "דתניא: זה אלי, ואנוהו – התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין". כלומר שגם השיראין שכורכין מסביב לס"ת הוי בכלל הידור מצווה.
כתב השו"ע סימן תרעג סעי' ג' "נר של חרס שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת, אלא לוקח חדשים בכל לילה; ואם אין לו אלא ישן, מסיקו בכל לילה באור; ונר של מתכת א"צ חדש. ושל זכוכית או של חרס מכוסה, דינו כמתכת".
וכתב המשנ"ב ס"ק כח "כתבו הספרים שטוב כל אחד שיטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כחו וכן הנרות יעשה יפה".
כתב הכה"ח בס"ק ס' "ט"ו מיני כלים ראויים לנר חנוכה להדלקה וכל הקודם משובח, הא' כלי זהב, הב' כלי כסף, הג' נחושת קלל דומה לזהב, ד' נחושת אדום, ה' של ברזל, ו' של בדיל, ז' עופרת, ח' כלי זכוכית, ט' כלי עץ, יו"ד כלי עצם, י"א כלי חרס מצופה מאבר, י"ב כלי חרס בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש, י"ג קליפות רמון, י"ד קליפות אגוז הנדי, ט"ו קליפות האלון, ואלו קליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא, אבל קליפות בצלים וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה, וכל הט"ו כלים הנזכרים שאינם יכולים לעמוד מאליו בלא סמיכה אינם ראויין לנר חנוכה. חסד לאברהם מעין ב' נהר נ"ח, שדה הארץ חלק ג' סימן מ"א, עיקרי הד"ט סימן ל"ה אות י"א, שדי חמד מערכת חנוכה אות ז'".
בס"ק ס"ג "ועיין בסדר היום שהאריך לטרוח כל אחד לעשות לו מנורה יפה, ומי שידו משגת יעשה לו מנורה של כסף. אליה רבה שם, ברכי יוסף אות ז'".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פנ"ח סעי' ע"ב "טוב שכל אחד יטרח לעשות לו חנוכיה יפה כפי כחו וכן הנרות יעשם יפים".
ב
ולגבי הכוסיות האם צריך שיהיו עשויות מכסף וכדו'.
מרן הרב אמר שיש להוכיח (הובא בספר בעיתה אחישנה) ממשנה כלים פרק יג מ"ו שכתוב "עץ המשמש את המתכת טמא והמתכת המשמש את העץ טהורה כיצד פותחת של עץ והפין שלה של מתכת אפילו אחת טמאה פותחת של מתכת והפין שלה של עץ טהורה". א"כ משמע כיון שאינה יכולה לעמוד מבלי החנוכיה ומשמשת אותה בטלה לחנוכיה ולכן אמר מרן הרב שאפשר להדליק בזכוכית וכך היה נוהג (וראה בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קנ"ז).
לגבי פתילות חדשות
ובסעי' ד' כתב השו"ע "אין חוששין לפתילות להחליפם, עד שתכלה" וביאר המשנ"ב ס"ק לא " שאין בהם בזיון מצוה דאדרבה הם נוחין להדליק יותר כשהם מודלקין כבר".
וכתב הכה"ח בס"ק ע"ב "ובספר תניא כתב מנהגינו להחליף. וכן כתב הכלבו סימן מ"ד דנהגו לחדש הפתילות בכל לילה ולברך על התוספת, והטעם לפי שבכל לילה היה הנס מתחדש, ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בלילה אל מנורת המאור עכ"ל. והביא דבריהם אליה רבה אות ט"ז, שלחן גבוה אות י"ד".
ג
לגבי כמה צריך להוציא על הידור מצווה
כתוב בגמ' בבא קמא דף ט ע"ב "אלא אמר ר' זירא: בהידור מצוה – עד שליש במצוה. בעי רב אשי: שליש מלגיו או שליש מלבר? תיקו. במערבא אמרי משמיה דרבי זירא: עד שליש משלו, מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא".
וכתב השו"ע סימן תרנו סעי' א' "אם קנה אתרוג שראוי לצאת בו בצמצום, כגון שהוא כביצה מצומצמת, ואח"כ מצא גדול ממנו, מצוה להוסיף עד שליש מלגיו בדמי הראשון, כדי להחליפו ביותר נאה. ויש מי שאומר שאם מוצא שני אתרוגים לקנות והאחד הדור מחבירו, יקח ההדר אם אין מייקרים אותו יותר משליש מלגיו בדמי חבירו".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "כדי להסביר היטב טעם השני דיעות אקדים מה דאיתא בגמרא הידור מצוה עד שליש במצוה ופירשו בשם ר"ת [והוא הדעה הראשונה שנזכר בשו"ע] שאינו ר"ל שיש לפניו שני אתרוגים או שני ס"ת ואחד הדר יותר מחבירו שיצטרך מחמת מצות הידור להוסיף עד שליש במקח דא"כ הרי לעולם ימצא נאה ונאה ואין סוף לדבר אלא מיירי שאתרוג אחד היה בו רק כשיעור מצומצם שהוא כביצה והאחר גדול ממנו ע"ז אמרו דמצוה להדר אחר זה ולהוסיף עד שליש דחיישינן שמא יתמעט השיעור ובאופן זה אפילו כבר קנה האתרוג הקטן מצוה להחליפו באחר ולהוסיף עד שליש בדמיו ויש מפרשים עוד דהגמרא מיירי באתרוג וכן כל המצות שמזדמן לפניו אחד הדר יותר מחבירו מצוה להדר אחר ההדר ולהוסיף עד שליש בדמיו וזהו הדעה השניה שמוזכרת פה". וראה בכה" ח ס"ק ב'.
ובס"ק ו' כתב "דהדור מצוה הוא רק עד שליש ואפילו מי שאין חייו נדחקים א"צ לבזבז יותר משליש. אמרינן בגמרא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא ופירש"י עד שליש משלו דהיינו אותו שליש שיוסיף בהידור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו כדאמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אבל מה שיוסיף יותר על שליש יפרע לו הקדוש ברוך הוא בחייו עכ"ל והיינו אף דאינו מצווה ע"ז מ"מ אם יוסיף יפרע לו הקדוש ברוך הוא בעוה"ז וי"א דבאיש אמיד שנתן לו הקדוש ברוך הוא הון צריך להוסיף בשביל הידור אפילו יותר משליש" וראה בשער הציון ס"ק ז'. והוסיף הכה"ח בס"ק י"ג "והתוספות פירשו משל הקדוש ברוך הוא אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא".
העולה
חנוכיה – וכל הקודם משובח, הא' כלי זהב, הב' כלי כסף, הג' נחושת קלל דומה לזהב, ד' נחושת אדום, ה' של ברזל, ו' של בדיל, ז' עופרת, ח' כלי זכוכית, ט' כלי עץ, יו"ד כלי עצם, י"א כלי חרס מצופה מאבר, י"ב כלי חרס בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש, י"ג קליפות רמון, י"ד קליפות אגוז הנדי, ט"ו קליפות האלון.
הכוסות – לא צריך לעשותם מכסף וכדו'.
הוצאה – דינו כמו כל הידור מצווה שאינו מחויב להוסיף יותר משליש . אך מצווה על אדם לטרוח כדי שידליק בחנוכיה מהודרת.
פתילות – ראוי להחליפם בכל יום.