שאלה
האם אבל שיוצא משבעת ימי אבלות היום בשבת מה עושים, והאם מותר לו להתקלח היום לפני שבת ?
תשובה
הספרדים – מקימים לאחר תפילת שחרית לפני קריאת התורה, והאבל עולה לקרוא בתורה בשחרית.
האשכנזים מקימים לאחר מוסף, ועולה לקרוא בתורה במנחה, ויש מאשכנזים שנוהגים להקים לפני שחרית.
להתקלח – בערב שבת – ניתן לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים קרים – ובשבת – יכול לטבול במקווה חם כל גופו אך לא להתקלח במים חמים או פושרים משום גזירת מרחצאות ראה שו"ע סי' שכ"ו סעי' א'.
מקורות
כתב השו"ע בסי' שצ"ה סעי' א' "כיון שעמדו מנחמים מאצל האבל ביום שביעי, מותר בכל דברים שאסור בהם תוך שבעה, דמקצת היום ככולו, לא שנא מקצת יום שביעי לא שנא מקצת יום שלשים, כיון שהנץ החמה ביום שלשים, בטלו ממנו גזרת שלשים".
וכתב הט"ז בסי' ת"ב ס"ק ה' "בטור כתב אחר זה וה"ר יחיאל כתב שאין שבת עולה לו בתחילת המנין אלא יתחיל למנות ביום א' והוי ליה יום שביעי שביעי לאבילות ונוהג בו דברים שבצינעא במקצת היום עכ"ל ופסק ב"י כדעה הראשונה ומ"מ הבאתי כאן דברי ה"ר יחיאל ללמוד ממנו שאם מת באחד בשבת דהוי ליה יום ז' בשבת דאין לנהוג בו איסור בדברים שבצינעא אלא במקצת היום דהיינו בשחרית בהנץ החמה כמ"ש ה"ר יחיאל כאן לענין מת בשבת דבזה לא מצינו חולק עליו" והקשה שם דהרי צריך שיעמדו מקצת המנחמים ועיי"ש מה שתי'
שו"ת טוב עין סימן יח אות ק' "אבל שחל ז' שלו בשבת אסור לעלות לס"ת אף במנחה. הרב בית חדש בתשובות החדשות סימן ג"ן. והמנהג להפך בגלילותנו בארץ הצבי וטורקיאה ואיטאליא והטעם שאחר תפלת שחרית שבת קדש. האבל שהוא בסדר האבלים הולכים החזנים וקצת מהעם ואומרים השכבה ופ' לא יבא עוד וכו'. ואח"כ מותר בתורה אפילו בצנעא. ובעה"ק חברון ת"ו מנהג קדום דבזמירות יושב בסדר אבלים וקודם שיאמרו הקהל ה' מלך הולכים החזנים והיחידים שם ועושים כסדר האמור. וקם האבל מסדר אבלים ויושב במקומו ומעלין אותו לס"ת בשחרית. ונראה דהרב בית חדש יודה בזה כשעושה הוראה שיושב סדר אבלים כמ"ש הרב הנמקי ואח"כ פוסקים לו שאומר החזן השכבה ופ' לא יבא וכו' ושלמו וכו'. ואז אחר זה שרי בתלמוד תורה". וכ"כ הנתבי העם סי' שפ"ד.
וכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת פל"ט סעי' מ"ד והוסיף "ואחרי שהקימו יכול ללכת לטבול במקווה". (ואפי' חם)
וכתב מרן הרב בצרור החיים פי"א שלאשכנזים נגמר האבלות לאחר מוסף ואז מקימים אותו. וכמבואר בגשר החיים ח"א פכ"א אות ח'. והוסיף שיש נוהגים כט"ז.
ב
וכתב השו"ע יו"ד (סי' שפ"א סעי' א') " רחיצה כיצד, אסור לרחוץ כל גופו, אפילו בצונן; אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין, אסור; בצונן, מותר. ואם היה מלוכלך מטיט וצואה, רוחץ כדרכו ואינו חושש". וראה בפתחי תשובה (שם ס"ק א').
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שם בסעי' כ' "אסור לאבל לרחוץ את כל גופו במים, אפילו הם קרים, כל ימי השבעה ואפילו סמוך לשבת אסור לרחוץ כל גופו, משום שאבלות שבצנעה נוהגת בשבת. אמנם, מותר לאבל לרחוץ פניו, ידיו ורגליו במים קרים". (וכן הוא בסידור קול אליהו).
העולה
הספרדים – מקימים לאחר תפילת שחרית לפני קריאת התורה והאבל עולה לקרוא בתורה בשחרית.
האשכנזים מקימים לאחר מוסף ועולה לקרוא בתורה במנחה ויש מאשכנזים שנוהגים להקים לפני שחרית.
להתקלח – בערב שבת – ניתן לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים חמים – ובשבת – יכול לטבול במקווה חם כל גופו אך לא להתקלח במים חמים או פושרים משום גזירת מרחצאות ראה שו"ע סי' שכ"ו סעי' א'.