שאלה
האם כלה שמתענה ביום חופתה צריכה להתענות עד לצאת הכוכבים או עד אחרי החופה (החופה שלה היא כשעה לאחר צאת הכוכבים) ?
תשובה
בעניין התענית ביום החופה מנהג האשכנזים להתענות, ואצל הספרדים מצינו חילוק מנהגים בזה, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו, אבל עיקר העיקרים זה להיכנס לחופה מתוך כבוד ראש.
הנהוגים להתענות ביום החופה, מתענים גם אם החופה בלילה כדי להכנס בכבוד ראש, ואין לאכול עד אחרי החופה לטעם זה.
מקורות
כתב השו"ע אבן העזר סימן סא סעי' א' "ונהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן, ועיין בא"ח סימן תקע"ג".
כתב המשנ"ב סימן תקעג ס"ק ח "ואפילו אלמן שנשא אלמנה ג"כ צריכין שניהם להתענות. והטעם מפני שבאותו יום מוחלין להן על עונותיהן ויתודה על עונותיו באותו היום. ועוד טעם שמא יהיו שכורים בשעת קדושין".
וכתב הכה"ח בס"ק ח' "וטעם תענית החתן מפני שבאותו יום מוחלין לו על כל עונותיו, אי נמי חיישינן שמא יהיה שכור בשעת קדושין, ולפי זה מי שמקבל קדושי בתו הקטנה צריך להתענות. מהר"ם מינץ סימן ק"ט. ונראה דהיא אינה מתענה אפילו לטעם הראשון דקטנה אין לה עונות. מגן אברהם ריש הסימן, אליה רבה אות א', שערי תשובה אות א'. ונראה דאפילו אלמון ואלמנה מתענין אף לטעם הראשון, דהא נדרש במדרש רבה מפסוק וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת שנמחלו עונותיו, וכתיב על נשיו לו לאשה הרי שהיה לו כבר נשים. אליה רבה שם, שערי תשובה שם. וכן כתבו האחרונים. ויבם ויבמה במקום שנוהגין יבום, לטעם שכור אין צריך להתענות דאפילו אנוס ושוגג קנה, ולטעם מחילת עון יש לומר מתענה. משבצות זהב אות א'. ועיין באבן העזר סימן קס"ו סעיף ז' וסעיף ח'. ולפי זה צריך להתודות ביום ההוא על כל עונותיו ולחזור בתשובה. וכן כתב משנה ברורה אות ח'. ועיין שם בתשובת מהר"ם מינץ הנזכרת נוסח הכתובה וסדר הקדושין וברכת נשואין יעו"ש".
ובס"ק ט' כתב "ובימים שאין מתענה החתן מכל מקום יראה שלא ישתכר משום קדושין. משבצות זהב אות א'. ועיין באבן העזר סימן מ"ד סעיף ג'. ועוד עיין באבן העזר סימן ס"א בבית שמואל ס"ק ו' שכתב דאף בימים שאין מתענין צריך ליזהר שלא יהיה רודף אחר מותרות מאכל ומשתה. והביא דבריו שערי תשובה אות א', כרם שלמה, רוח חיים אות ג'"
וכתב מרן הרב בדרכי טהרה פ"י סעי' י"ד הביא את שני הטעמים וכתב "ולטעם זה (כדי שיכנסו לחופה מתוך כבוד ראש) אינם צריכים להתענות אלא עד אחר החופה וברכות הנשאוים אף אם נעשתה החופה מבעוד יום" וא"כ יוצא שלמתענים יש להתענות אע"פ שהחופה בלילה.
ב
כתב הרמ"א בסי' תקע"ג סעי' א' "מי שיש לו נשואין בחנוכה אין לו להתענות, אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענה ביום חופתו, אפילו בר"ח ניסן, מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם".
וכתב המשנ"ב בס"ק' ז' "דמה שזהירין שלא להתענות בניסן אינו אלא מנהג [ב"ח] ולפ"ז ה"ה ל"ג בעומר והימים שמר"ח סיון עד שבועות והימים שבין יוה"כ לסוכות אבל באסרו חג ובט"ו באב ובט"ו בשבט אינו מתענה כיון שהוזכר בגמרא [מ"א] ויש מקילין בכל הימים שא"א בהם תחנון". וכתב הכה"ח בס"ק י"א שכיון שיש בזה חילוק במנהגים כל אחד יעשה כמנהגו.
ג
כתב מרן הרב שם סעי' ט"ו יש מהספרדים שנהגו להתענות ביום שקודם לחופה ויש שנהגו שרק החתן מתענה ויש שלא נהגו להתענות כלל וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו בזה ובלבד שיקפידו להכנס לחופה מתוך כבוד ראש ומתוך חזרה בתשובה" וציין לשדי חמד מע' חתן וכלה אות ד' (אינו תחת ידי לע"ע).
העולה
בעניין התענית ביום החופה מנהג האשכנזים להתענות, ואצל הספרדים מצינו חילוק מנהגים בזה, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו, אבל עיקר העיקרים זה להיכנס לחופה מתוך כבוד ראש.
הנהוגים להתענות ביום החופה, מתענים גם אם החופה בלילה כדי להכנס בכבוד ראש, ואין לאכול עד אחרי החופה לטעם זה.