שאלה
האם מותר לפרוס מפת ניילון ע״ג שולחן ערוך עם צלחות וכוסות כדי שלא יתלכלכו או כדי לשמור שהילדים לא יגעו. האם יש בזה משום עשיית אוהל כיוון שמאהיל על כוסות גבוהים?
תשובה
אם יש קערות וכדו' ריקות שיש בהם עומק טפח, כלומר בין הניילון שמכסה לבין המאכל, והיא ריקה כשיעור הזה. והינם גם רחבים טפח אסור לכסותם משום אהל.
אך אם אין בהם רוחב טפח, או טפח בין המאכל לבין הניילון מותר ואין בזה משום אוהל.
וכל האמור הוא בניילון שאינו כיסוי המיוחד להם אבל בכיסוי המיוחד לכלי מותר אפי' שיש טפח.
מקורות
כתב השו"ע (סי' שט"ו סעי' י"ג), "וה"מ כשהכובא (פי' כלי), חסרה טפח, אבל אם אינה חסרה טפח, מותר דאין כאן אהל". וז"ל הבא"ח (ש"ש פרשת שמות סעי' י"א): "חבית שיש בה מים ואינה מלאה כולה אלא יש בה חלל שיעור טפח ריקן מן המים – אסור לשטוח עליה בגד בשבת לכסותה, וה"ה אם היה שטוח עליה בגד – אסור להסיר דהו"ל סותר אהל, אבל אם אינה חסירה טפח שאין בה חלל אויר ריקן שיעור טפח – אין כאן דין אהל ושרי. כיצד יעשה בחבית של מים שהוא מוכרח לכסותה בשבת? יביא מע"ש בגד ויכסה בה החבית יותר מטפח ויקשרנה היטב כדי שזה הכסוי של טפח לא ישמט מעל החבית, ואז ביום שבת יוכל לכסות החבית בכסוי אחר למעלה מאותו כסוי של טפח שעשה מבע"י או יכסנה בשארית הבגד ההוא של מכסה הטפח. ודע כי בחבית של מים צריך למיחש טפי, חדא שהיא רחבה ביותר, ועוד כי המשקה אין ראוי ליתן בכלי בלי כסוי והוי כעושה מחיצות ג"כ. ועיין טורי זהב ושולחן ערוך לרבנו זלמן וחסד לאלפים ושאר אחרונים". אבל בכיסוי שלהם – מותר, וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק מ"ט), ז"ל: ודעת הראב"ד והרשב"א דבכל גווני אין בכיסוי כלים משום אהל והא דאסרו בגמרא לכסות על כל הכובא [גיגית] מפני שנראה כמשמר ר"ל כאלו מסנן מן הפסולת ונכון להחמיר כדעת השו"ע שהיא דעת הרבה ראשונים וע"כ חבית גדולה של מים אין לכסותה כולה בשבת כשאינה מלאה כולה והנוהגין להקל בזה אין למחות בידם שיש להם על מי לסמוך", וע"ע בכה"ח (שם ס"ק ע"ה), ז"ל: "עיין גן המלך סימן נ"ד שכתב דדוקא יין שצריך לאויר שבחביות כדאמרינן במנחות שלא היה ממלא החביות שיהא ריחה נודף, אבל החביות של שמן ושל דבש אף על גב דאית בהו כמה טפחים חסרים שרי לכסות דהא אינו צריך לאויר החסר שיש בחבית יעו"ש, והביאו יד אהרן בהגהות הטור והשערי תשובה אות כ"א. ומיהו כתב שם היד אהרן דלפי מה שכתב הב"ח דבספר נמי אסור (עיין לעיל אות ב"ן) הוא הדין בכל הכלים אסור עכ"ל. וכן משמע ממה שכתבנו לעיל באות הקודם בשם בן איש חי ועל כן יש להחמיר בכל הכלים. ובשיירי כנסת הגדולה כתב האידנא נוהגין לכסות גיגית וחביות דסמכינן על פוסקים שאין אהל בלא מחיצות ועוד דלא מטלטלו ממקום למקום והנח להם לישראל אם אינם נביאים ע"כ, ולענ"ד אין להקל כלל בגיגית של יין דאסור לרשב"א דמיחזי כמשמרת".
ב
כתב הרמב"ם (פרק כ"ב מהלכות שבת הל' ל"ג): "בגד שמכסה בו פי החבית, לא יכסה בו את כולה מפני שנעשה אוהל, אבל מכסה הוא מקצת פיה", וכך פסק השו"ע (סי' שט"ו סעי' י"ג), וכך כתב הבא"ח (ש"ש פרשת שמות סעי' י'), ז"ל: "תיבה שיש עליה כיסוי אם אינו קבוע בצירים – אסור להניחו עליה בשבת או להסירו ממנה אע"ג דאינה עשויה אלא לפתח בעלמא…מיהו לא אסרו בזה אלא בהיכא דאין הכיסוי מיוחד להם אבל כיסוי המיוחד להם, כיון שדרכו בכך תמיד – לא מחזי כעביד אהלא כיון דאין עושין המחיצות בשבת אלא עומדין מאליהם מקמי שבתא. ומ"מ אם הוא מכסה אותם בבגד אע"ג דמייחד להם – אסור, משום כי בבגד אין בו תיקון המוכיח עליו שהוא עומד לכך. ולכן כלים שדרכם להניח בהם מרקחת או דבש וכיוצא שדרכם לסתום פיהם בחתיכת בגד מפני שלא יכנסו בהם נמלים וכיוצא – צריכין להזהר לעשות להם כסוי מחרס או עץ, ויניחו חתיכת הבגד למעלה מאותו כסוי ולא יכסה בהם בחתיכת הבגד בלבד", עכ"ל, וראה במשנ"ב (שם ס"ק מ"ח).
ג
כתב המשנ"ב (סי' שט"ו ס"ק מ"ח) "ואף על גב דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה ולא חיישינן משום אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות [ובאהל כזה שאין כונתו לאהל אלא שממילא נעשה אינו אסור אלא אם יעשה מחיצות ג"כ וכנ"ל בס"ג במ"ב] יש לומר הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאהל [מ"א בשם תוס' ור"ן] ולפ"ז מה שכתב בשו"ע חבית היינו נמי ברחבה הרבה וכתב המ"א בסק"ו דה"ה בתיבה רחבה שיש עליה כיסוי אם אינו קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת ותיבה שאינה רחבה כ"כ מותר לכסותה ואין בזה משום חשש אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות. בשם המג"א דלא נאסר אהל כאשר יש כבר מחיצות עשויות, רק מפני שרחבה החבית מאד", וכ"כ הכה"ח (שם ס"ק ע"ו), וז"ל הבא"ח (ש"ש פרשת שמות סעי' י'): "ויש אומרים דכל זה הוא בתיבה שהיא רחבה וכן בכלים כיוצא בה שהם רחבים דכיסויים דומה לאהל, אבל כלים קטנים אע"פ שיש בהם חלל רחב טפח – אין כסויים דומה לאהל ושרי. ויש חולקין לאסור גם בכלים קטנים שיש בהם חלל ריקן טפח", וראה בחזו"א (סי' נ"ב ס"ק א' ד"ה "והא"). למעשה פסק מרן הרב במאמר מרדכי ח"ד סעי' ס"ב "אסור לכסות סיר או צנצנת וכיו"ב שפתחה גדולה טפח על טפח לפחות, בכיסוי שאינו מיועד להם ולא בנייר ולא בניילון וכיו"ב [או בבגד המיועד לכיסוי כנ"ל] בשבת, מכיוון שנותנים את הכיסוי לצורך החלל שתחתיו [כדי שלא יכנס לכלוך לאוכל]".
ד
כתב בשו"ע (סי' שט"ו סעי' י"ג), ז"ל: "בגד ששוטחין ע"פ החבית לכסות, לא ישטחנו על פני כולו, משום אהל, אלא יניח קצת ממנו מגולה".
העולה
אם יש קערות וכדו' ריקות שיש בהם עומק טפח, כלומר בין הניילון שמכסה לבין המאכל, והיא ריקה כשיעור הזה. והינם גם רחבים טפח אסור לכסותם משום אהל.
אך אם אין בהם רוחב טפח, או טפח בין המאכל לבין הניילון מותר ואין בזה משום אוהל.
וכל האמור הוא בניילון שאינו כיסוי המיוחד להם אבל בכיסוי המיוחד לכלי מותר אפי' שיש טפח.