שאלה
האם מותר לקום לפני עלות השחר על מנת לאכול או לשתות מותר? והאם יש הבדל בין תענית רגילה לתענית יחיד שקבלתי על עצמי כמו שובבי"ם ?
תשובה
תענית ציבור או תענית יחיד – והולך לישן שינת קבע – צריך להתנות שיאכל או ישתה לפני עלות השחר. (ולאשכנזים ברגיל לשתות לא צריך תנאי).
לזוהר אסור לאכול ולשתות לפני התפילה אפי' קודם שהגיע זמנה ובמקום הצורך כגון שיקשה עליו לכוון בתפילה או לצום יכול לשתות עם תנאי ובמקום הצורך ה"ה לגבי אכילה.
תענית ציבור או תענית יחיד – וישן שינת קבע – ולא התנה – לדעת השו"ע אסור לו לאכול או לשתות כשקם, לדעת האשכנזים אם רגיל לשתות מותר לו לשתות אך אסור לו לאכול.
מקורות
כתב השו"ע בסי' תקס"ד סעי' א' "כל תענית שאוכלים בו בלילה, בין צבור בין יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן ( שינת קבע) , אבל אם ישן (שינת קבע) אינו חוזר ואוכל ולא שותה, אא"כ התנה לאכול או לשתות".
וכתב הכה"ח בס"ק ב' "וכתב הראב"ד דוקא שלא גמר סעודתו אלא היה יושב ואוכל יכול לאכול עד שיעלה עמוד השחר אבל גמר סעודתו או אפילו לא גמר וישן בתוך הסעודה אסור לאכול ולשתות, והרי"ף פסק אפילו גמר מלאכול כל זמן שלא ישן מותר לאכול וכן אם ישן בתוך הסעודה מותר עד שיגמור וישן אחר כך. טור. אבל הבית יוסף כתב בשם הרמב"ם דהכל תלוי בשינה ואם ישן שינת קבע אפילו בתוך הסעודה אסור עוד לאכול, והשוה כן דעת הרי"ף לדעת הרמב"ם וכתב והכי נקטינן יעו"ש. וכן משמע דעתו כאן בשלחן ערוך דהכל תלוי בשינה ואם ישן שינת קבע אפילו בתוך הסעודה אסור עוד לאכול. וכן כתב מגן אברהם ס"ק ב', מאמר מרדכי אות א', ביאורי הגר"א. וכן הסכים בספר בגדי ישע דלא כהב"ח והט"ז שנכתוב אחר כך. וכן נראה דעת חיי אדם כלל קל"ב אות י"ז שכתב כלשון השלחן ערוך משמע דהכי סבירא ליה.
מיהו הב"ח כתב לפרש בדברי הרי"ף כדברי הטור דתרתי בעינן גמר לאכול וגם ישן אבל ישן בתוך סעודתו או גמר סעודתו ולא ישן מותר לאכול, וכתב דהכי נקטינן הלכתא כסברת הרי"ף שהסכימו עמו רוב הגאונים יעו"ש. וכן הוא דעת הט"ז ס"ק ב' כמו שכתב המחצית השקל ס"ק ב' והמשבצות זהב אות ב'. וכן כתב אליה רבה סימן תקס"ג אות א' בשם הריא"ז. וכן כתב הערך השלחן אות א' בשם כמה פוסקים דתרתי בעינן. ומכל מקום סיים הב"ח דהמחמיר כסברת הראב"ד קדוש יאמר לו. והביאו אליה רבה שם, בגדי ישע שם, מחצית השקל שם, משנה ברורה אות ג'".
וכתב המשנ"ב ס"ק ג' "והנה המחבר סתם דבריו משמע דס"ל אפילו ישן בתוך הסעודה ג"כ שוב אסור לאכול ולגמור סעודתו כשניעור משנתו וכמו שמסיק בב"י אבל כמה אחרונים הסכימו דאם ישן בתוך הסעודה מותר לגמרה אח"כ כיון דמתחלה היה דעתו לאכול עוד. ומ"מ המחמיר ע"ע בזה קדוש יאמר לו".
וכתב בשער הציון ס"ק ג' "ב"ח וט"ז ואליה רבה בשם ריא"ז וקרבן נתנאל וכפירוש הרא"ש ור"ן בדעת הרי"ף, וכן מוכח מהריטב"א בחדושיו, עיין שם. ומוכח עוד שם, דאפילו אם השינה לא היה בתוך הסעודה אלא קודם אכילה, (כמו שמצוי שאדם ישן בתחלת הלילה ואחר כך קם לאכול) מכל מקום מותר לאכול אחר כך, כיון שדרכו לאכול לא סילק על ידי השינה מאכילה". וכ"כ הכה"ח ס"ק ג'.
וכתב בס"ק ד' "אא"כ התנה- קודם השינה ואז מותר אפילו גמר סעודתו קודם השינה וגם ישן אח"כ שינת קבע דעדיין לא קבל עליו התענית"
וכן כתב הכה"ח בס"ק ז' "ואפילו היה התנאי בלילה אחר שגמר סעודתו קודם שישן מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר אפילו גמר סעודתו וישן, שכל זמן שיש בידו לאכול יש בידו להתנות. לבוש, משנה ברורה אות ד'.
ב
וכתב הרמ"א "ויש אומרים דבשתייה אין צריך תנאי, דמסתמא דעתו של אדם לשתייה אחר השינה, והוי כאילו התנה".
וכתב המשנ"ב בס"ק ו' "והוי כאלו התנה – כתבו האחרונים דלכתחלה ראוי להחמיר ולהתנות אף לשתיה כדעת המחבר אכן אם רגיל לשתות אחר השינה א"צ להתנות" וכתב בשער הציון ס"ק ז "כתבו האחרונים – אליה רבה דבדיעבד אין להחמיר בזה, וכן משמע מהגר"א דמצדד כהיש אומרים".
וכתב הכה"ח בס"ק ט "והבית יוסף כתב לענין הלכה נראה לפסוק כדברי האומרים שצריך תנאי. וכן כתב הב"ח דראוי להחמיר להתנות אף בשתיה דרבים חולקים על סברא זו עכ"ל. וכן כתב הלבוש סימן תקס"ג דנהגו להתנות לשתות כל הלילה ונכון. והמגן אברהם ס"ק ג' כתב דהכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל לשתות בלילה מותר לשתות בלא תנאי. והביא דבריו אליה רבה סימן תקס"ג אות ב'. וכן פסק חיי אדם כלל קל"ב אות י"ז, משנה ברורה אות ו'".
ג
וכתב הכה"ח בס"ק ז' "אמנם לפי דברי הזוהר והמקובלים כיון שישן אדם שינת קבע על מטתו אסור לו עוד לאכול עד שיתפלל כמו שכתבנו לעיל סימן פ"ט אות כ"ח ואות מ"ג יעו"ש. ואין חילוק בין התנה אם לא התנה או אם רוצה להתענות או לא לפי הטעם שכתוב שם".
כתב הכה"ח בסי' פ"ט ס"ק כ"ח "וז"ל הזוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רט"ו ע"ב פתח ואמר כתיב לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת למחמי ברזא דיקרא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא דאשתתף גו דמא לאתקיימא גופא ועם כל דא טעים טעמא דמותא וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה וכד איתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא אף על גב דאשתדל בר נש באורייתא ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרא ולא שלטא ביה בבר נש בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא וכו' ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהאי איהו ארחיה דמנחש לסלקא לסטרא אחרא ולמאכא סטרא דקדושה אמאי איקרי ההוא בר נש דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקב"ה לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה, מעונן דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו עכ"ל, וכ"כ בזוהר חדש דף ק"י ע"א, וכן כתב בעץ חיים שער מ"ט פרק ד'. ומזה משמע דאין חילוק בין אחר חצות או קודם חצות אלא כל שישן שינת קבע על מיטתו כיון שנסתלקה ממנו בחינת הנשמה ולא נשאר כי אם בחינת הנפש אסור לאכול עד שיתפלל, וכן כתב יד אהרן בהגהות בית יוסף סוף הסימן על שם מהרח"ו ז"ל דאפילו קם בחצות הלילה אסור למטעם מידי עד אחר התפלה, וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"ד, אליה רבה אות י"א בשם ספר טוב הארץ, ברכי יוסף בשיורי ברכה אות א' יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות ח' על שם הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל כל שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אפילו בעוד לילה יעו"ש. ונכון ליזהר שלא לאכול ולשתות עד אחר גמר כל התפלה דהיינו עד אחר עלינו לשבח שאז ירד כל בחינת השפע הנעשה על ידי התפלה לכל בחינות עולמות בי"ע כמו שכתב בשער הכוונות דרוש א' דתפילת השחר ובדברינו לעיל סימן מ"ח אות א' ד"ה ודע יעו"ש, שאז נתקנו כל בחינות שורשי הנר"ן שלו".
וכתב בס"ק מ"ג "ודע דכל זה הוא על דברי הפשט דאין חילוק בין אם ישן בלילה או לא וכדמשמע גם כן בסימן תקס"ד ואינו אסור כי אם בהגיע זמן התפלה, אבל לפי דברי הזוהר והמקובלים כיון שישן בלילה שינת קבע אסור עוד לאכול אפילו קודם שהגיע זמן התפלה כמו שכתבנו לעיל אות כ"ח, אלא דנפקא מינה גם לדעת המקובלים דאם היה ניעור כל הלילה דמותר לאכול כל זמן שהוא ניעור משעלה עמוד השחר צריך להפסיק".
משנה ברורה סימן פט ס"ק כ"ח "ובשם הזוהר כתבו האחרונים שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל וכתב הפמ"ג דדוקא כשהיה ישן ואפשר דשתייה שרי ומדינא אפילו ישן מותר לאכול ולשתות ומ"מ נכון לכתחלה ליזהר בזה אם אינו מוכרח ועיין במחצית השקל שכתב דבתשו' שב יעקב סי' ח' כתב בשם סידור האר"י ז"ל שהרח"ו עצמו כשהיה חלש לבו אכל או שתה איזה דבר לחזק גופו ולא אסר כ"א לאכול למלאות תאותו עי"ש ובח"א כלל ט"ז כ' ג"כ דהקם קודם אור היום ולבו חלש ועי"ז מתבטל מלימודו מותר לאכול".
ד
כתב מרן הרב מאמר מרדכי למועדים וימים פכ"ד סעי' מ"ו "מותר לאכול בלילה שלפני צום גדליה, י' בטבת, תענית אסתר וי"ז בתמוז עד שיעלה עמוד השחר. והוא שלא ישן שינת קבע, אבל אם ישן שינת קבע – אסור אחר כך לאכול או לשתות. ואם אמר או חשב קודם שישן: "הריני מתכוין לאכול קודם עמוד השחר" בנוסח זה או אחר. – יכול לאכול".
ובסעי' מ"ז כתב "ולפי הזוהר הקדוש גם אם התנה – לא יאכל לפני עלות השחר. ונהגו להקל ולשתות עם "תנאי" קודם עמוד השחר אך לא לאכול. ומי שחושש שלא יוכל לצום אם לא יאכל לפני עלות השחר – לא יחמיר גם באכילה". (ונסמך על בא"ח ש"ר נצבים א שכתב "מי שלא ישן בליל ערב ר"ה יכול לאכול עד עמוד השחר, אבל מי שישן לא יאכל אחר שינה ורק משקה של קהוו"א מותר קודם עמוד השחר". כלומר שלצורך כוונה וכדו' מותר וראה בכה"ח תקפא ס"ק סט)
ה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פ"ט סעי' ל"ה "אסור לאכול ולשתות קודם תפילת שחרית, ולדעת הרמב"ם אפילו מים אסור לשתות, ובזוהר הקדוש החמיר בזה מאוד".
ובסעי' ל"ז "מי שאינו יכול לכוון בתפילה מבלי שישתה קפה או תה, דינו כחולה שמותר לו לשתות לפני התפילה, ויכול לשתותו עם סוכר. ויזהר כששותה שלא ישתה במסיבת חברים אלא לבדו. ואעפ"כ טוב שאדם יזהר בזה מאוד כי מלבד חומר האיסור בזה עפ"י הזוה"ק, לדעת הרמב"ם יש בזה איסור דאורייתא". (והאיסור לרמב"ם זה לאחר עלות השחר).
העולה
תענית ציבור או תענית יחיד – והולך לישן שינת קבע – צריך להתנות שיאכל או ישתה לפני עלות השחר. (ולאשכנזים ברגיל לשתות לא צריך תנאי).
לזוהר אסור לאכול ולשתות לפני התפילה אפי' קודם שהגיע זמנה ובמקום הצורך כגון שיקשה עליו לכוון בתפילה או לצום יכול לשתות עם תנאי ובמקום הצורך ה"ה לגבי אכילה.
תענית ציבור או תענית יחיד – וישן שינת קבע – ולא התנה – לדעת השו"ע אסור לו לאכול או לשתות כשקם, לדעת האשכנזים אם רגיל לשתות מותר לו לשתות אך אסור לו לאכול.