שאלה
מי שנטל ידיו לסעודה ולא בירך עדיין, מתי צריך ליטול שוב?
תשובה
לכתחילה יש ליזהר שלא לשהות כשיעור הליכה של כ"ב אמה (11 מטר), מכל מקום אם שהה אינו חוזר ונוטל ידיו. ובלבד שלא הסיח דעתו משמירת ידיו כלומר שלא נגע במקומות המכוסים.
אם הפסיק בדיבור חוזר ונוטל ידיו ומברך שוב.
מקורות
כתב השו"ע בסי' קס"ו סעי' א' "יש אומרים שא"צ ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא, ויש אומרים שצריך ליזהר, וטוב ליזהר. ואם שהה כדי הלוך כ"ב אמה, מקרי הפסק".
וכתב השו"ע בסי' קס"ה סעי' ב' "אם רבים מסובין בסעודה, הגדול נוטל ידיו תחילה; והרא"ש היה רגיל ליטול באחרונה, שלא להפסיק ושלא לדבר".
כתב הכה"ח ס"ק א' "הא דאמר יש אומרים שאין צריך ויש אומרים שצריך משום דבמסכת ברכות דף מ"ב ע"א איתא תיכף לנטילת ידים ברכה ומפרשי לה התם רש"י ותוספות דאמים אחרונים קאי יעו"ש, וכן מפרש לה הרמב"ם בפרק ו' מהלכות ברכות ורבינו יואל והביאו דבריהם הטור ובית יוסף. אבל מתוך הירושלמי פרק א' דברכות משמע דההיא דתיכף לנטילה ברכה אמים ראשונים קאי, דאיתא התם התוכף ברכה לנטילת ידים אינו ניזוק בכל אותה סעודה, וכן כתב הטור וכן כתוב בהגהות מיימוניות פרק ו' דברכות, והביא דבריהם בית יוסף וכתב וכן נכון לעשות ליזהר גם במים ראשונים עכ"ל. וכך הם דבריו כאן בשלחן ערוך. וכן הוא דעת הרא"ש והטור ורבינו ישעיה הראשון בפסקיו כ"י והרמ"ע באלפסי זוטא פרק כיצד מברכין כמו שכתב הברכי יוסף בשיורי ברכה אות א' יעו"ש. וכן פסק הלבוש, פרי חדש, ערך השלחן, מאמר מרדכי אות א'".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "שא"צ ליזהר וכו' – דמה דאמרינן בש"ס [ברכות נ"א] תיכף לנט"י סעודה ס"ל דהיינו שלא יתעסק בינתים באיזה עסק או מעשה עד שיסיח דעתו או בשיחה הרבה דמביא לידי היסח הדעת [אפילו אם היה בד"ת] אבל אם יושב בטל ואינו עושה בינתים שום מעשה אף ששוהה הרבה או אפילו משיח מעט אין לחוש כיון שהשלחן ערוך לפניו ודעתו לאכול מיד לא מסיח דעתו".
ובס"ק ב' "וי"א שצריך ליזהר – אפילו בשהיה לחוד כדלקמיה וכ"ש שלא לדבר בינתים אפילו שיחה מועטת ואפי' בד"ת חשיב הפסק לדידהו וצריך ליזהר לבד מהדברים שהם לצורך סעודה דמותר להפסיק לכו"ע".
ב
וכתב בס"ק ו' "ולא מקרי תיכף וא"כ לפי מה שפסק המחבר דטוב ליזהר לתכוף נטילה לסעודה יש ליזהר גם מלשהות בינתים שיעור כזה. ודע דעיקר דין תכיפה המוזכר בסימן זה הוא רק מצוה לכתחלה אבל בדיעבד אפילו שהה הרבה או הפסיק בינתים אין צריך לחזור וליטול ידיו כל שלא הסיח דעתו בינתים משמירת ידיו". וכן כתב הכה"ח בס"ק ח'
וכתב הכה"ח בס"ק ו' "הוכיחו התוספות בסוטה דף ט"ל ע"א ד"ה כל כהן מדאמרינן גבי מצורע לא היה תכף לסמיכה שחיטה שלא היה רשאי ליכנס לעזרה והיה סומך על הקרבן לפני שער ניקנור ואחר כך היו מוליכין הקרבן למזבח ומן השער עד המזבח היה כ"ב אמה שמע מינה דזה מיקרי הפסק יעו"ש. והביאו דבריהם הט"ז ס"ק ב' והמגן אברהם ס"ק ג'. ומיהו רש"ל בתשובה סימן ל"ד כתב דדוקא במים אחרונים בעינן תכף לנטילה ברכה אבל בראשונים אין שם כי אם זהירות בעלמא יעו"ש, והביאו הט"ז שם. אבל דעת הב"ח כדברי מור"ם ז"ל דבהפסקה כדי הילוך כ"ב אמה אפילו בלא דיבור הוי הפסק יעו"ש, והביאו מגן אברהם ס"ק ב'".
ג
וכתב הכה"ח ס"ק ז' "פירוש אפילו בלא דיבור ובדיבור הוי הפסקה אפילו מעט ואפילו בדברי תורה, וכן משמע במגן אברהם ריש סימן קע"ט ודלא כמו שכתב הוא גופיה בסוף סימן קס"ה, וכן הסכמת הב"ח והט"ז בסוף סימן קס"ה. אליה רבה אות א'. וכן כתבנו לעיל סימן קס"ה אות י"א יעו"ש. ועיין לקמן סימן קע"ט אות א'". וכ"כ המשנ"ב בסי' קס"ה ס"ק י"ג.
וכתב בכה"ח סי' קס"ה ס"ק י"א "ורש"ל בתשובה סימן ל"ד כתב דדרך כבוד ראוי הוא שיטול ידיו באחרונה ועל בעל הסעודה הוא מוטל לכבדו להביא מים לפניו באחרונה, אבל אם מביאים לו ליטול ידיו בראשונה כמו שנתפשט המנהג והוא מונע מלקבל עבירה היא בידו והוא בזיון התורה שהוא רודף אחר הכבוד, ואפילו לפי סברת הרא"ש אין ראוי לומר אני אנהג עצמי בקדושה ובטהרה ובפרישות ולא אפסיק ואחרים יפסיקו אלא אדרבא היה לו ליטול ולהזהר שלא יפסיק ואחרים ילמדו ממנו, ומכל מקום אי שואל לו אדם דברי תורה ואינו משיב לו עון הוא בידו יעו"ש. וכן כתבו מטה משה סימן רע"ב ושל"ה בשער האותיות אות ק' דף פ"א ע"ב ונחלת צבי, והביא דבריהם אליה רבה אות ד' וכתב דמה שכתב העולת תמיד על דברי רש"ל הנז' משום דלא עיין בגוף תשובת רש"ל הנזכרת יעו"ש. ומיהו מה שכתב רש"ל להתיר להפסיק בדברי תורה, הב"ח שם חלק וכתב דאפילו בדברי תורה אסור להפסיק, וכן כתב הט"ז שם".
העולה
לכתחילה יש ליזהר שלא לשהות כשיעור הליכה של כ"ב אמה (11 מטר), מכל מקום אם שהה אינו חוזר ונוטל ידיו. ובלבד שלא הסיח דעתו משמירת ידיו כלומר שלא נגע במקומות המכוסים.
אם הפסיק בדיבור חוזר ונוטל ידיו ומברך שוב.