שאלה
מה הברכה של במבה?
תשובה
כיון שבמבה היא עושיה מבוטנים, ובוטנים אין דרך לאוכלם רק כך, אלא גם דרך אכילתם כך. והינם מעוכים לגמרי לא יצאנו מידי ספק ברכות שינם להקל, ולכן בין לאשכנזים ובין לספרדים ברכתו שהכל.
מקורות
כתב הטור בסי' ר"ב "תמרים שכתשן קצת ואינן מרוסקין לגמרי בפה"ע". וכתב הב"י "והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עלייהו בורא פרי העץ מאי טעמא במילתייהו קיימי כדמעיקרא ופירש רש"י טרימא דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק ומשמע מדבריו שאם היה מרוסק לגמרי אין מברכין עליו בורא פרי העץ וכן נראה מדברי רבינו וכן כתוב בתרומת הדשן סימן כ"ט. אבל הרמב"ם (שם ה"ד) כתב תמרים שמיעכן ביד והוציא גרעינין שלהם ועשאם כמו עיסה מברך עליהם תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש וכתבו רבינו בסמוך וכתב דאפשר שגם ר"י מודה להרמב"ם".
כתב השו"ע בסי' ר"ב סעי' ז "תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם, אפילו הכי לא נשתנית ברכתן ומברך עליהם: בורא פרי העץ ולבסוף ברכה מעין שלש"
וכתב המשנ"ב בס"ק מ' "שמיעכן ביד ועשה וכו' – פי' אף שנתרסק עי"ז לגמרי אפ"ה מברכין פרי העץ משום דכיון דעדיין ממשן קיים שייך לברך עליהם פרי העץ וה"ה לענין פה"א כגון ער"ד עפי"ל שמיעכן ועשאן כעיסה".
אמנם הכה"ח בס"ק א' כתב "אלא שהוא ז"ל פסק בשלחן ערוך כדברי הרמב"ם ור"י. אבל מור"ם ז"ל בהגה פסק כדברי התרומת הדשן דאם הוא מרוסק לגמרי מברך שהכל. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ט' דהאי ויש אומרים שכתב מור"ם ז"ל קאי אתמרים שמיעכן יעו"ש. וכן כתב העולת תמיד אות ה'. וכתב הב"ח דכן נוהגין העולם אלא שהוא ז"ל דעתו לברך לכתחלה בורא פרי האדמה יעו"ש. ועיין ט"ז ומגן אברהם ושאר האחרונים מה שכתבו לחלק בדעת הטור ובית יוסף. ועל כן כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא לכן לכתחלה על כל דבר שנתרסק לגמרי ואין צורת הפרי נכרת בין שהוא מין עץ או אדמה אין לברך לפניו אלא שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות, רק בדיעבד אם בירך עליו ברכה הראויה לו יצא. וכ"כ לקמן סימן ר"ד אות ד"ן יעו"ש. אך אם אפשר יש להביא מאותו המין שאינו מרוסק ולברך עליו ולפטור את זה בין בברכה ראשונה בין בברכה אחרונה"
ב
וכתב הרמ"א " ולפי זה ה"ה בלטווערן הנקרא פווידל"א מברכין עליהם: בפה"ע; ויש אומרים לברך עליהם שהכל (ת"ה סי' כ"ט וב"י בשם הטור), וטוב לחוש לכתחלה לברך שהכל אבל אם בירך בפה"ע יצא, כי כן נראה עיקר".
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ב "בזה נחלקו האחרונים יש מהם שסוברים דהי"א לא פליג כ"א אפאווידלא משום שנימוחו לגמרי ולא ניכר צורתן כלל אבל בדין המחבר דמיירי בתמרים שנתרסקו שניכר תוארן וצורתן אף כשמתרסקין לגמרי מודו דמברך פה"ע ויש מהם שסוברין דהי"א פליג גם אדין המחבר וס"ל דכיון דנתרסקו לגמרי מברך שהכל ולדינא אין נ"מ בזה דאף אם נימא דהי"א פליג גם אתמרי' שנתרסקו מ"מ להלכה קי"ל כדעת המחבר דהיכא שממשן קיים לא נשתנית ברכתן ורק בפאווידלא שאבד כל צורתו ולא ניכר כלל מה הוא אז לכתחלה מברך שהכל וכהכרעת הרמ"א דבברכה זו יוצא על הכל בדיעבד"
וכתב בס"ק מ"ג "וע"כ מיני אגרע"ס וייגדע"ס ומאלינע"ס וכיו"ב שסוחטין אותן ומרקחין אותם בדבש וצוקע"ר מברכין עליהם שהכל כיון שהם מרוסקים ונימוחים לגמרי ואבד מהם צורתן ובדיעבד אם בירך עליהם ברכתו הראויה יצא".
ג
כתב השולחן ערוך סימן רד סעי' י"א "חבושים או גינדא"ש או ורדים ושאר מיני פירות ועשבים שמרקחים בדבש, הפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל, אפילו הם כתושים ביותר, הילכך מברך על חבושים וגינדא"ש בפה"ע; ועל של עשבים, בפה"א; ועל של ורדים, בפה"א".
וכתב הכה"ח בס"ק נ"ד "משמע דאפילו הם כתושים ביותר ואין צורתן ותוארן ניכרת מברך עליהם ברכה הראויה להם משום דהפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל, וכן משמע בבית יוסף יעו"ש, וכן פסק השיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ב' יעו"ש. אמנם השל"ה בשער האותיות דף צ"ד ע"ב כלל ו' אות ב' כתב דדוקא אם ניכר מהותו ותוארו אבל אם הוא כתוש ושחוק בענין שהפסיד צורתו העצמית ברכתו שהכל יעו"ש, והביאו מגן אברהם ס"ק כ"ב, יד אהרן בהגהות בית יוסף. וכן המנהג כשל"ה משום דחוששין לספק ברכות. מיהו בדיעבד אם בירך עליו ברכה הראויה לו עץ או אדמה יצא כיון דאיכא דסברי דאפילו לכתחלה מברך עליו ברכה הראויה לו אלא דאנן חיישינן לספק ברכות ומברכין לכתחלה שהכל אבל בדיעבד יצא".
אך במשנה ברורה ס"ק נב "דוקא שניכר מהותו ותארו אבל אם נימוח לגמרי עד שנפסד צורתו העצמי מברך לכתחלה שהכל כמבואר לעיל סי' ר"ב ס"ז בהג"ה ע"ש ועיין לעיל סי' ר"ג ס"ז ובמ"ב שם".
ג
כתב בתרומת הדשן סימן כט " יראה לפום המשמעות, דצריך לברך עליו בפה"ע, כמו הומלתא דאתיא מבי הנדוואי /ברכות לו ע"ב/, דמברך עליו בפה"ע, כדאיתא בגמ' ופרש"י לטוירג"א, וכן בברכות מהר"ם כתב, בשמים שקורין גימא"ן וויר"ץ, נראה לברך בפה"א, כמו הומלתא, ע"כ. הא קמן, דאע"ג דהפרי נשחק ונימוח דק דק, אכתי במלתא קאי. אמנם כי דייקינן בפירוש רש"י, בההיא דטרימא מאי מברכינן עליו, ופירש רש"י שם כל דבר הכתוש מעט ואינו מרוסק, היינו טרימא, ופשיט התם מהא דתמרים של תרומה, מותר לעשותן טרימא, אלמא בכה"ג במילתייהו קיימי התמרים ומברכינן עליו בפה"ע. וכן דקדק באשירי קטן, בההיא דטרימא דכתב וז"ל: תמרים ועבדינהו טרימא, פי' מרוסקין מעט, מברכינן עליהן בפה"ע. משמע, דאי הוה מרוסקין הרבה מברכינן עליהן שהכל נהיה בדברו, משום דלאו במילתייהו קיימי, וכו'
וי"ל דהטעם משום דאורחייהו בהכי לכתוש ולשחוק כל הבשמים, מש"ה חשיבין קיימי במילתייהו, משא"כ בדבר אחר שאין דרכו להיות תדיר מעוך ומרוסק. ואף על פי שאין אלו החילוקים ברורים לי, מ"מ לא יעשו אלא ספק בדבר, ופסקו רבוותא דכל היכא דאיכא ספיקא בברכה ראשונה, מברך שהכל נהיה בדברו, שעל הכל שאמר שהכל נהיה בדברו יצא".
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ג "ואם רוב דרך אכילת אותן פירות הוא ע"י ריסוק אף לכתחלה מברך ברכתו הראויה בין לענין פה"ע או פרי האדמה כגון מאכל שמבשלין מדלועין שקורין קירבעס וכן אינגבע"ר ושארי בשמים שחוקים שאוכלין עם צוקער מברכין בפה"א". וציין בשער הציון לתרומ"ד
וכתב בשולחן ערוך הרב סעי' י"ז "וכן אם נשתנה תארם לגמרי ע"י הבישול מכמות שהיה בעודם בדרך אכילתם כגון שנתבשלו כל כך עד שנימוחו לגמרי שאין עליהם תאר הפרי כמות שהיה בעודנו חי שהוא דרך אכילתו נשתנית ברכתם ומברכים עליהם שהכל נהיה בדברו אבל פירות שדרך אכילתם הוא כשהם מבושלים אף על פי שנימוחו דרך אכילתם הוא בכך ולא נשתנית ברכתם אף על פי שנשתנה תארם לגמרי. וכו'
ויש אומרים שאפילו פירות שנימוחו לגמרי בבישול ואין עליהם תואר הפרי כלל או שנכתשו ביותר עד שאין מהותן ותארן ניכר כלל לא נשתנית ברכתם אף על פי שאין דרך אכילתם בכך".
העולה
כיון שבמבה היא עושיה מבוטנים, ובוטנים אין דרך לאוכלם רק כך, אלא גם דרך אכילתם כך. והינם מעוכים לגמרי לא יצאנו מידי ספק ברכות שינם להקל, ולכן בין לאשכנזים ובין לספרדים ברכתו שהכל.