שאלה
אדם שהיה בסביבת חולה קורונה, ומפני אחריותו עשה בדיקה אף שאין לא תסמינים כלל, האם מותר לו להתפלל שיצא שלילי או שזה תפילת שוא? (לכאורא מדובר שעוד לא הספיקו לפענח במעבדה כך שעדיין אין התוצאה ידוע לאף אחד, רק לקב"ה, והוא יתברך יכול לשנות את הכל)?
תשובה
כיון שכבר לקחו ממנו את הבדיקה הוי כלאחר יצירת הולד וממילא לא יכול להתפלל על שעבר.
אלא יתפלל שאם הוא בריא ה' יתמיד בריאותו ואם הוא חולה שה' יבריאו.
מקורות
איתא בגמ' ברכות דף נד ע"א "והצועק לשעבר – הרי זו תפלת שוא; היתה אשתו מעוברת, ואומר: יהי רצון שתלד אשתי זכר – הרי זו תפלת שוא; היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואומר: יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי – הרי זו תפלת שוא".
כתב הרמב"ם הל' ברכות פ"י הכ"ב "ההולך למוד גורנו אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתשלח ברכה במעשה ידי, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה, מדד ואחר כך ביקש רחמים הרי זו תפלת שוא, וכל הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא", ובהל' כ"ו כתב "כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים ויתן הודיה על מה שעבר ויודה וישבח כפי כחו, וכל המרבה להודות את יי' ולשבחו תמיד הרי זה משובח".
וכן כתב השו"ע סי' ר"ל סעי' א' "המתפלל על מה שעבר, כגון שנכנס לעיר ושמע קול צוחה בעיר, ואמר: יה"ר שלא יהא קול זה בתוך ביתי; או שהיתה אשתו מעוברת אחר מ' יום לעיבורה, ואמר: יה"ר שתלד אשתי זכר, ה"ז תפלת שוא, אלא יתפלל אדם על העתיד לבא, ויתן הודאה על שעבר".
וכתב המשנ"ב ס"ק א' "אחר מ"ם יום לעיבורה – שכבר נצטייר צורת הולד אבל תוך מ"ם יום מועיל תפלה. ואפילו אחר מ"ם יום יוכל להתפלל שיהיה הולד זרע קיימא ויהיה עוסק במצות ומעשים טובים".
כתב הכה"ח בס"ק א' "ואין לאדם לבקש דבר שאין נעשה כפי הטבע כגון אם אשתו הפילה לשמונה שיחיה, וכן אסור להתפלל שיעשה לו הקב"ה נס בשינוי העולם כגון שאם יש לו אילן שיוציא פירות קודם זמנו. ספר חסידים סימן תשצ"ד. וכן כתב בכור שור על מסכת שבת כ"א ע"ב יעו"ש".
ב
כתב השו"ע בסעי' ב' "הנכנס למוד את גרנו, אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשלח ברכה בכרי הזה; התחיל למוד, אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה; מדד ואח"כ בירך הרי זה תפלת שוא, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי (פי' דנעלם ואינו נראה) מן העין".
וכתב הברכי יוסף סעי' ה' "יש להסתפק אי הא דשרי להתפלל עד שלא מדד היינו דוקא בלשון זה: יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה, אבל לומר יה"ר שיהיו עשרים כור בכרי דאמדוהו שיש בו עשרה כורים, לא אריך לומר כן. או דילמא כל מילתא דאמר עד שלא מדד שריותא היא.
ונראה להביא ראיה מהא דתניא בתוספתא שילהי ברכות (פ"ו הי"ב) יש דברים שהן תפלות שוא כיצד כונס מאה כורין ואומר יה"ר שיהיו מאתים, כונס מאה חביות ואומר יה"ר שיהיו מאתים, הרי זו תפלת שוא. אבל מתפלל הוא שתכנס בהן ברכה ולא שתכנס בהן מארה. והא דקתני מתפלל שתכנס בהן ברכה וכו', לפום בריתא דתלמודין מוכרח דאיירי עד שלא מדד. ורישא דכונס מאה כורין וכו' משמע דאיירי במדד, וכדקתני כונס מאה כורין, דמשמע דאחר שמדד קאי, דכבר נודע שהם מאה כורין, והיינו דקתני הרי זו תפלת שוא, דכיון דכבר מדד אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. והשתא אם איתא דעד שלא מדד מצי למימר בדבר שאמדוהו מאה לומר יה"ר שיהיו מאתים כל שלא מדד, דראוי שתשרה עליו ברכה, ליפלוג וליתני התוספתא בדידה, ולימא בסיפא אבל עד שלא מדד מתפלל בדרך קצרה יה"ר שיהיו מאתים, והויא חתימה מעין פתיחה. אלא ודאי מדקתני אבל מתפלל שתכנס בהן ברכה, משמע דלא מצי לומר בדבר שנראה לפי אומד הדעת שהוא מאה לומר יה"ר שיהיו מאתים, משום דלא אריך לתת קצבה, ומי מלל מילין לצד עילאה ויגזור אומר בדרך קצבה. ושלשה מדות יש: מדד ואח"ך התפלל הרי זה תפלת שוא. לא מדד והתפלל בדרך קצבה יה"ר שיהיו כך וכך, תפלת שוא לא הוי, דכיון שלא מדד אפשר שתשרה ברכה כמו שאמר, אבל לא נכון לעשות כן. אבל מותר לומר יה"ר שתשרה בהן ברכה. ובהא ניחא נמי דרישא דקתני דיה"ר שיהיו מאתים הרי זו תפלת שוא, דאיירי אחר שמדד, מאי איריא דקתני יהי רצון שיהיו מאתים, טפי הוה ליה למימר דאפי' בסתם יה"ר שתשרה בהן ברכה הרי זו תפלת שוא. אמנם לפי האמור ניחא דנקט רישא וסיפא הכי להורות דאף עד שלא מדד לא אריך לומר יה"ר שיהיו כורים כך וכך, אף על גב דלא הוי תפלת שוא. וכדאמרן". כלומר אם מדד כבר זה תפילת שווא לא מדד אבל כפי הנראה יש כאן כמות שלש שלושה כורים לא ראוי להתפלל שיהיה עשרים כור דלא ראוי לתת קצבה אלא יתפלל שתשרה בזה הברכה.
העולה
כיון שכבר לקחו ממנו את הבדיקה הוי כלאחר יצירת הולד וממילא לא יכול להתפלל על שעבר.
אלא יתפלל שאם הוא בריא ה' יתמיד בריאותו ואם הוא חולה שה' יבריאו.