שאלה
האם מותר לישון בסוכה מתחת לרשת שאמורה להגן מפני היתושים?
תשובה
במקום שיתושים מפריעים לו – לכתחילה יעשה – באמצע המיטה שני מקלות בגובה עד עשרה טפחים (80 ס"מ) מהמיטה [אם במיטה קבועים הברזלים מודדים מהארץ – ולכתחילה שהבד יגיע עד הארץ] – ולא יהיה בגג טפח אלא כמשולש וגם ישתדל שלא יהיה בתוך שלושה טפחים לגג טפח.
אם לא מסתדר – יכול לעשות גם יותר גבוה מעשרה טפחים ובתוך ארבע טפחים לסכך, אבל בתנאי שלא יעשה גג טפח.
במקום הדחק – עדיף שישן בתוך כילה גבוה עשרה ויש בגגה טפח – ובלבד שישן בסוכה.
אין לו ומפריע לו יתושים פטור מהסוכה – כדין מצטער. [כמובן שאם החומר ליתושים עוזר שיקנה וישים].
מקורות
כתוב במשנה סוכה דף י ע"א "פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, או שפירס על גבי הקינוף פסולה, אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה". ובגמ' י"א ע"א "אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לישן בכילת חתנים בסוכה, לפי שאין לה גג, אף על פי שגבוהה עשרה. מיתיבי: הישן בכילה בסוכה – לא יצא ידי חובתו! – הכא במאי עסקינן – בשיש לה גג. תא שמע: נקליטין שנים וקינופות ארבעה. פירס על גבי קינופות – פסולה, על גבי נקליטין – כשרה, ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה טפחים. הא גבוהין מן המטה עשרה – פסולה, אף על פי שאין לה גג! – שאני נקליטין דקביעי. – אי קביעי – להוי כקינופות! – לגבי קינופות לא קביעי, לגבי כילה – קביעי. דרש רבה בר רב הונא: מותר לישן בכילה, אף על פי שיש לה גג, אף על פי שגבוהה עשרה. כמאן – כרבי יהודה, דאמר: לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. דתנן, אמר רבי יהודה: נוהגין היינו לישן תחת המטה בפני הזקנים. – ולימא: הלכה כרבי יהודה! – אי אמר הלכה כרבי יהודה, הוה אמינא: הני מילי – מטה, דלגבה עשויה, אבל כילה דלתוכה עשויה – אימא לא, קא משמע לן: טעמא דרבי יהודה דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, לא שנא מטה ולא שנא כילה".
כתב הטור סימן תרכז "וכי היכי דבעינן שתהא הסוכה תחת אויר השמים ולא יהא סכך אחר עליה ה"נ בעינן שיהא הוא באויר הסוכה ולא יהא סכך אחר חוצץ בינו לסוכה לפיכך הישן בה תחת המטה או תחת הכילה אם היה גבוה י"ט ויש לה גג טפח חשובה כאהל ולא יצא אבל אם אין לה גג רחב טפח או שיש לה גג ואינו גבוה י' שרי והרי"ץ גיאת ז"ל תלה הכל בגג שאם יש לה גג אפילו אינו גבוה י' אסור לישן תחתיה ואם אין לה גג שרי אפילו גבוה י' ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אבל העצים היוצאין מד' ראשי המטה אסור לפרוס עליהן סדין ולישן תחתיו אפילו אינם גבוהים י' משום דקביעי טפי מכילה אבל אם אחד יוצא באמצע המטה בראשה והשני במרגלותיה כנגדו מותר לפרוס סדין עליהן ולישן תחתיו דלא חשיב אהל אם אין גבוהים י' אבל אם גבוהים י' אסור ואפי' אם פירש סדין תחת הסכך לנוי פסולה וכגון שהוא רחוק מן הגג ד' טפחים אבל אם הוא בתוך ד' לגג בטל אצלו כיון שהוא לנוי אבל אם אינו לנוי אפי' הוא בתוך ד' פסול והרי"ץ גיאת ז"ל כתב ולנוי לא פסול אא"כ יהא מופלג י"ט ולא נהירא לא"א ז"ל".
כתב השו"ע בסעי' ב' "הישן תחת הכילה בסוכה, אם אינה גבוהה עשרה טפחים או שאין לה גג רחב טפח, יצא".
כתב המשנ"ב ס"ק ו' "או שאין לה גג רוחב טפח – עיין במ"א דאפי' באופן זה אם יש בפחות מג"ט סמוך לגג רוחב טפח דהיינו לאחר שירדה מן הכלונס מכאן ומכאן ונתרחבו טפח אין שם מן טפח זה עד הכלונס ג"ט אסור לישן תחתיו לפי שכל פחות מן ג"ט הוא כלבוד וכאלו יש בגגה רוחב טפח ועי"ז שוב נקרא בשם אוהל ונמצא אוהל מפסיק בינו לסכך. עוד כתבו בשם האגודה דאפילו אם אין לה גג רוחב טפח אינו מותר רק כשהסדינים מגיעים לארץ דאם יש אויר הפסק בינם לארץ אפילו רק כשיעור טפח אסור".
ובשער הציון ס"ק ח "הטעם, דאז נעשה האויר שבין הסדינים לארץ לבוד ונעשה מחיצה טפח, וממילא נעשה הכילה כגג והוי אהל, אבל כשמגיעין לארץ בשפוע, אז חשבינן כל השפוע כמחיצה ואין כאן גג כלל [חדושי ר' עקיבא איגר ובכורי יעקב]"
וכתב הכה"ח בס"ק ט' "עוד כתב הב"ח והמגן אברהם שם בשם אגודה דאפילו אם אין לה גג רחב טפח אינו מותר רק כשהסדינים מגיעים לארץ, דאם יש אויר הפסק בינם לארץ אפילו רק כשיעור טפח אסור. והטעם דאז נעשה האויר שבין הסדינים לארץ לבוד ונעשה מחיצה טפח וממילא נעשה הכילה כגג והוי אוהל, אבל כשמגיעין לארץ בשיפוע אז חשבינן כל השיפוע כמחיצה ואין כאן גג כלל. חידושי רבי עקיבא איגר ובכורי יעקב, משנה ברורה בשער הציון אות ח'. ומיהו עיין לבושי שרד שכתב דדעת המגן אברהם דדוקא אם יש טפח בזקיפה הוי כאוהל, מה שאין כן בזה שהוא ריקן איך יהיה נחשב כמחיצה יעו"ש. ואפשר דדעת האגודה מצד חומרא קאמר דאפילו הוא אויר וריק כיון דאיכא לבוד יש לחוש למחיצה. ועיין בדברינו לעיל סימן שט"ו אות ג"ן ואות ס"ח ודוק".
א ב
כתב השו"ע סי' תרכ"ז סעי' ג' "העצים היוצאים מארבע ראשי המטה אסור לפרוס עליהן סדין ולישן תחתיו, אפילו אם אינם גבוהים עשרה; אבל אם אחד יוצא באמצע המטה בראשה, והשני במרגלותיה כנגדו, ונותנים כלונסות (פירוש עצים ארוכים כעין קנה של רומח) מזה לזה, מותר לפרוס סדין עליו ולישן תחתיו, משום דאין לה גג רחב טפח למעלה; והוא שלא יהיו גבוהים עשרה טפחים. ויש מכשירין אפילו בגבוהים עשרה טפחים".
וכתב המשנ"ב ס"ק ז' "ושלשה דינים יש כאן. כילה וקינופות ונקליטין כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה עשרה. וקינופות דקביעא מיתסרא אף שאינה גבוה עשרה כיון שעכ"פ יש לה גג [ועיין בפמ"ג שמצדד דהוא מן התורה] ונקליטין אף דלא קביעא כ"כ כקינופות מ"מ קביעי יותר מכילה לכך מיתסרא ג"כ עכ"פ מדרבנן בחדא לריעותא דהיינו כשגבוהים עשרה אף על פי שאין לה גג וזהו לדעה ראשונה ודעה שניה ס"ל דאפילו מדרבנן לא אסרו כיון שאין לה גג דאוהל משופע לא מקרי אוהל כלל".
ובס"ק ח' כתב "אפילו אם אינם גבוהים עשרה – היינו מן המטה ולמעלה והטעם שהחמירו בזה משום דקביעי בחוזק כמש"כ ואף על גב דמטה ג"כ קבוע מ"מ אינה עשויה לישן תחתיה אלא על גבה לכך לא חשיבה אהל להפסיק כ"א בשגבוה עשרה". וכתב בשער הציון ס"ק י"א "ולא דמי לכילה דמודדין העשרה טפחים מארעא, דהתם אין העצים קבועים במטה, וכמו שכתבנו שם [אחרונים]".
וכתב הבה"ל ד"ה "ויש מכשירים אפילו בגבוהים עשרה טפחים – עיין בט"ז שתמה על הטור שסתם בזה להחמיר ולא זכר שגם לדעת הרא"ש כשר כמו להרי"ף וכעין זה כתב גם הא"ר אכן ראיתי הרבה אחרונים שיישבו קושיא זו (עיין בנהר שלום ובק"נ ובחמד משה ובשמן המאור) דהטור סובר דאף מדברי הרי"ף אין שום ראיה להקל והא דסתם בנקליטין להקל משום דסתם נקליטין אין גבוהין עשרה ובאמת כדבריהם כתב ג"כ הריטב"א בחידושיו וז"ל ואפשר שרבינו אלפסי שלא פירש כלום בנקליטין והביא משנתינו כפשטה מפני שסתם נקליטין אינן גבוהין עשרה ולפיכך כשרים ובקינופות פסולה אף על גב דלא גבוה עשרה כדאמרן עכ"ל וגם דעת בעל המאור בהרי"ף שמחמיר בנקליטין שגבוהין עשרה ולפיכך אין לזוז מדברי המחבר שסתם כדעה ראשונה והדעה השניה כתבה רק בשם י"א משום דעת ש"פ שסוברין שדעת הרי"ף להקל בזה. וכ"כ הבכורי יעקב דנקטינן בזה להחמיר". וכן כתב הכה"ח בס"ק י"ד "ויש מכשירין וכו'. ונקטינן בזה להחמיר. בכורי יעקב. וכן כתב משנה ברורה בביאור הלכה דאין לזוז מדברי השלחן ערוך שסתם כדיעה ראשונה. וכן פסק ה"ר זלמן אות ה' כדיעה ראשונה שסתם השלחן ערוך".
ב
איתא בגמ' סוכה דף כ"ו ע"א "רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי. רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סרחא דגרגישתא. רבא לטעמיה דאמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה. – והא אנן תנן: חולין ומשמשיהם פטורים מן הסוכה. חולה – אין, מצטער – לא! – אמרי: חולה – הוא ומשמשיו פטורים, מצטער – הוא פטור, משמשיו לא", ופרש"י "למגנא בכילתא – ואף על פי שיש לה גג וגבוהה עשרה, והוי כאילו חוץ לסוכה. משום בקי – צינצל"ש -זבובים קטנים" וכ"כ הר"ן.
כתב השו"ע סימן תרמ סעיף ד "מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו (אבל בלילה ראשונה אפי' מצטער חייב לאכול שם כזית) (כל בו); איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח; ודוקא שבא לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר: מצטער אני".
וכתב המשנ"ב ס"ק ט"ז "וה"ה דמצטער פטור בכולן אף מאכילה [אחרונים] ור"ל דאם הרוח וריח וכה"ג מצערים ליה באכילה פטור אף מאכילה אבל אם הצער רק בשינה חייב באכילה". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ז.
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ח "ואם יש יתושים מוטב לישן בכילה אף על פי שיש לה גג וגבוה עשרה מלישן חוץ לסוכה כדאיתא בגמרא סוכה כ"ו ע"א יעו"ש". ואפשר כיון שלא עושה את זה כדי להגן מפני החמה, מותר. אמנם מדברי רש"י נראה דנחשב כמחוץ לסוכה ונראה שיסוד הדברים הוא כדלהלן:
ג
כתב השו"ע סי' תרכ"ז סעי' ד' "פירס סדין תחת הסכך לנוי, אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג, כשרה; ואם הוא רחוק ד' טפחים מן הגג, פסולה; ואם אינו לנוי, אף על פי שהוא בתוך ארבעה טפחים, פסולה".
וכתב המשנ"ב ס"ק י' "כשרה – דבטלים הם לגבי הסכך ומותר אפי' לישב תחתיהן". ובס"ק יא כתב "ואם הוא רחוק ד"ט וכו' – דכיון שרחוקים ד"ט מן הסכך חשיבי באפי נפשייהו ולא בטלי גבי סיכוך ונמצא שאינו יושב בצל סוכה אלא בצל נויי סוכה ואפילו אם אותן הנויין חמתן מרובה מצילתן ג"כ אסור ויש שמקילין בשהיה חמתן מרובה מצילתן". [וכ"כ הכה"ח בס"ק י"ח], ובס"ק י"ב כתב המשנ"ב "פסולה – היינו כשיש בהן שיעור ד' טפחים דהוא כשאר סכך פסול ששיעורו הוא בזה כדלקמן בסי' תרל"ב ואם הוא באמצע פוסל כל הסוכה מטעם זה כמבואר שם". והוסיף הכה"ח בס"ק י"ז שאם הסוכה קטנה פוסל בג' טפחים.
וכתב הבה"ל ד"ה "ואם אינו לנוי וכו' – זה הלשון איתא ג"כ בטור והוא נובע מן דברי הרא"ש ע"ש ור"ל דלאו דוקא מפני הנשר פסולה דאפילו שלא מפני הנשר כל שאינו לנוי פסול דלא בטיל לגבי סוכה ועיין בביאור הגר"א דכלל בזה אם פירס הסדין כדי לנגבו דהוא צורך הבגד דפסול וצ"ע דלפ"ז סותר הטור א"ע דבסימן זה פסק דלצורך הבגד פסול ובסוף סימן תרכ"ט מוכח דס"ל דלצורך הבגד שרי כמו שכתב הד"מ שם ועל השו"ע עצמו אף דהוא העתיק ג"כ בסוף סימן תרכ"ט לשון הטור וכונתו בודאי להקל אף בשעת אכילה וכמו שהוכחנו שם לא קשה לי דאפשר דדבריו שם לא קאי רק לדברי הי"א שהביא מתחלה דהוא שיטת ר"ת ולדידיה ודאי שרי לצורך הבגד כמו שכתבו האחרונים ולא לדעה ראשונה הנזכר שם בתחלה אבל הטור דלא זכר שם רק דעה זו בלבד קשה [ומצאתי בדברי הב"ח בסימן זה שכתב וז"ל וע"ל סוף סימן תרכ"ט דס"ל לרבינו דלאו דוקא לנוי אלא ה"ה נמי כשהניח לצורך האדם להגן עליו או לשאר צורך דין נוי יש לו עכ"ד ומוכח מיניה דמש"כ הטור ואם אינו לנוי היינו שלא היתה לצורך כלל דזה פסול מדינא אבל לצורך הבגד ה"נ דשרי וכ"כ בהדיא בסוף סימן תרכ"ט ע"ש אבל לפי דברי הגר"א צ"ע", ועיי"ש עוד, וראה עוד בבה"ל סי' תרכ"ט ד"ה או שהוא.
ג ב
כתב השו"ע סי' תרכ"ט סעי' י"ט "פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, כלומר שלא יהיו עלין וקסמין נושרים על שלחנו, פסולה; אבל אם לא פירס אלא לנאותה, כשרה והוא שיהא בתוך ד' לסכך; וי"א שסוכה שהיא מסוככת כהלכתה וירא שמא ייבש הסכך או ישרו העלין ותהיה חמתה מרובה מצלתה, ופירס עליה סדין שלא תתייבש, או תחתיה שלא ישרו העלין, כיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה, פסולה; אבל אם לא כיון בפריסת הסדין אלא להגין מפני החמה והעלין, או לנאותה, כשרה ובלבד שיהא בתוך ארבע לסכך; ומיהו לכתחלה לא יעשה אלא א"כ הוא ניכר לכל שמכוין כדי להגין או שהוא שרוי במים, שאז ניכר לכל שאינו שוטחו שם אלא לייבש".
וביאר המשנ"ב ס"ק נ"ב "פסולה – דהא קמסכך ומגין על עצמו בדבר המקבל טומאה", וכתב בס"ק נ"ג "לנאותה כשרה – דכיון דהוי צורך סוכה בטיל לגבה. ודוקא כשהיתה הסוכה צילתה מרובה מחמתה וכנ"ל דאל"ה פסולה",
ובס"ק נ"ה כתב "וי"א שסוכה וכו' – דעה זו פליגא אדמעיקרא וס"ל דמה דאיתא במשנה פירס עליה סדין מפני החמה וכו' היינו באופן שצייר לקמיה דוקא אבל להגן מן החמה והעלין כשרה אפילו לישב תחתיו דבטיל הוא לגבי סוכה" ובס"ק נ"ו "אבל אם לא כיון וכו' – פי' אם היה מסוככת יפה בענין שאין לחוש שע"י הנשר יהיה חמתה מרובה מצילתה ולא הוצרך לפרוס עליה סדין אלא להגן מפני החמה או מן העלין הנושרין כשרה [ב"י]".
ובס"ק נ"ח כתב "שמכוין כדי להגין – זהו רק לדעת הי"א שהזכיר מתחלה אבל לדעה ראשונה אף באופן זה אסור ועיין בבה"ל דכן יש להחמיר למעשה וכ"כ הב"ח וש"א. ומ"מ בשעת הדחק שלא יכול לאכול בסוכה ע"י העלין הנושרין לתוך המאכל או ע"י גשמים הנוטפין או ע"י הרוח שמכבה הנרות מוטב לפרוס סדין תחת הסכך בתוך ד' טפחים משיאכל חוץ לסוכה אבל לא יברך ע"ז לישב בסוכה".
וכתב הבה"ל בד"ה "וי"א וכו' – הוא דעת ר"ת שהובא בתוס' שדעתו מאחר שכבר הקדים הסוכה לעשותה כהלכתה אין לפוסלה במה שפירס עליה סדין אח"כ אף שהסדין היתה ג"כ צילתה מרובה מחמתה. [בית מאיר וש"א בביאור דברי ר"ת] ואך שלא תהיה הסדין נמוכה הרבה מן הסכך וכדמפרשינן לקמיה ועיין בב"ח שפסק להחמיר כדעה ראשונה וכן משמע במ"א אמנם דעת הא"ר דהעיקר כדעת ר"ת מפני שהרא"ש ורבינו ירוחם ומרדכי ואגודה הסכימו לו [ודברי הא"ר בסקי"ח אלבוש קאי דהזכיר דעת ר"ת בסברא קמייתא ודברי ש"פ בשם י"א וכ"כ בבכורי יעקב] ומחמת זה פסק בהיו גשמים נוטפין מן הסכך על השלחן דיפרוס סדין ויכול גם לברך לישב בסוכה עכ"ד. והנה באמת היה יכול לחשוב עוד שלש פוסקים שנראה מדבריהם שהם פוסקים כר"ת והוא התשובה המיוחסת להרמב"ן שהובא בב"י (והוא ת' הרשב"א בסימן קצ"ו) והאור זרוע והסמ"ג אבל לא מפני זה ננקוט להקל למעשה כדבריו דיש הרבה והרבה ראשוני ראשונים נגדם שעומדים בשיטת רש"י דהוא דעה ראשונה המובא בהמחבר והוא הרבינו חננאל בסוגין דמפרש מפני הנשר כפירוש רש"י שלא יהו העלין נושרין לתוך האוכל וידוע מהרא"ש דמתניתין מיירי בודאי בצלתה מרובה מחמתה דאל"ה אף לנאותה פסולה [ותשובת הגאונים אפשר ליישב מקושית הרא"ש דמה שאמרו דמתניתין מיירי בשחמתה מרובה מצילתה היינו דאי לא יסכך בסדין ישאר חמתה מרובה מצילתה שהיה סכך קלוש וכן משמע ממרדכי ע"ש אח"כ מצאתי בסמ"ג כדברינו] וכן המעיין בדברי הרי"ץ גיאות יראה שהוא מפרש ג"כ כפירש"י וכן משמע מהעיטור ע"ש ועיין בב"ח שכתב שגם דעת הרמב"ם כן מדהעתיק לשון המשנה בסתמא משמע שהוא מפרש כפירש"י וכבר קדמו בזה הרבינו מנוח בפירושו על הרמב"ם שכתב ג"כ הכי בדעת הרמב"ם וע"ש שדעתו ג"כ דכפירושא דרבינו שלמה [הוא רש"י שכן קראוהו הרבה ראשונים] מסתבר דלא מהניא כלל הקדימה שקדם לעשות הסוכה וכן הסכים הריא"ג עכ"ל וכן דעת הר"ן והריטב"א בחידושיו והגהת סמ"ק כולם נקטו העיקר כפשטא דמתניתין וכדעת רש"י. היוצא מדברינו שדעת ר"ח ורש"י והריא"ג והרמב"ם והעיטור ורבינו מנוח והר"ן והריטב"א והגהת סמ"ק וכן משמע ג"כ בשיטת ריב"ב כולם נקטו לדינא כדעת רש"י וכסתימת המחבר בדעה ראשונה ועיין בביאור הגר"א שכתב ג"כ דהמחבר בס"א סתם כדעה ראשונה והוא מה שכתב המחבר שם בין שהאילן קדם ובין שהסוכה קדמה וכן ממה שכתב בסוף ס"א ובכ"ז לא שאני בין קדם האילן לקדם הסכך והכא נמי כיון שהסדין צילתו מרובה מחמתו למה נכשיר כשפירש להגן מפני החמה או תחתיה מפני הנשר [ואף שהב"ח יישב זה קצת מפני שדומה כמו לנאותה משא"כ באילן הגר"א חשב זה לדוחק וכן בבית מאיר ע"ש] וע"כ אם גשמים נוטפין על השלחן ינהוג כדעת המ"א וכמו שכתבנו במ"ב", וכ"כ הכה"ח בס"ק ק"ח וציין לסי' י"ג ששם כתב שבשעת הדחק סומכים על הי"א ומכל מקום לא יברך מדין סב"ל.
וא"כ יצא לנו מכאן דין, שאם עושה כדי להגן מפני יתושין אם זה בתוך ארבע לסכך לא יפסול ויעשה רשת כך שחמתה מרובה מצילתה. ועוד שיש לצרף דעת ר"ת.
העולה
במקום שיתושים מפריעים לו – לכתחילה יעשה – באמצע המיטה שני מקלות בגובה עד עשרה טפחים (80 ס"מ) מהמיטה [אם במיטה קבועים הברזלים מודדים מהארץ – ולכתחילה שהבד יגיע עד הארץ] – ולא יהיה בגג טפח אלא כמשולש וגם ישתדל שלא יהיה בתוך שלושה טפחים לגג טפח.
אם לא מסתדר – יכול לעשות גם יותר גבוה מעשרה טפחים ובתוך ארבע טפחים לסכך, אבל בתנאי שלא יעשה גג טפח.
במקום הדחק – עדיף שישן בתוך כילה גבוה עשרה ויש בגגה טפח – ובלבד שישן בסוכה.
אין לו ומפריע לו יתושים פטור מהסוכה – כדין מצטער. [כמובן שאם החומר ליתושים עוזר שיקנה וישים].