שאלה
האם קישוטי סוכה מוקצים כל החג?
תשובה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פ"נ סעי' ס"א "קישוטי הסוכה אסורים בהנאה אפילו אם נפלו לרצפה".
ובסעי' ס"ב כתב ""אנו נוהגים לומר תנאי זה: "אני שם את הקישוטים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". ואפשר לומר "איני בודל מהם כל בין השמשות", ותנאי זה צריך להיות לפני השקיעה של ערב סוכות ואם עשה תנאי זה מותר לו להשתמש בקישוטים שנפלו. וטוב שלא לסמוך על תנאי זה, ולא לקחת לכתחילה מהקישוטים לצורך חול. אין התנאי הנ"ל מועיל לגבי דפנות הסוכה או הסכך".
ובסעי' ס"ג כתב"מותר להוריד את סדיני הסוכה בשעה שיורד גשם בכדי שלא יתקלקלו, ואף על פי שמעיקר הדין הם מוקצים למצווה, מותר לטלטלם כיוון שדעת רוב בני אדם ששמים את הסדינים על דעת כן, וכאילו עשו על כך תנאי. ומכל מקום טוב להתנות לפני החג ולומר: "אני שם את הסדינים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה" אמנם אם הסדינים מחוברים בנעצים וכדו' – אסור להורידם ביום־טוב".
במקום שהקישוטים אינם במקום הכשר לסוכה יש להקל ולהורידם.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף כב ע"א "בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי: מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה? אמר להו: הרי אמרו, אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. אמר רב יוסף: מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא. סוכה – תניא, חנוכה – לא תניא. דתניא: סככה כהלכתה, ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, יינות (של) שמנים וסלתות – אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהן – הכל לפי תנאו". כלומר לא משנה איזה קישוט זה.
וכתב השו"ע סי' תרל"ח סעי' ב' "וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה, אסור להסתפק מהם כל שמנה, אפילו נפלו (ובי"ט ושבת אסור לטלטלם דמוקצים הם); (טור) ואם התנה עליהם בשעת שתלאם ואמר: איני בודל מהן כל בין השמשות (של ח' ימים) (ב"י בשם א"ח), הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה, שהרי לא הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה; ודוקא שמתנה בזה הלשון, אבל אם אמר: אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו, אינו כלום; ואם אמר: אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה, מהני, שגם בין השמשות בכלל. הגה: וצריך לעשות התנאי קודם בין השמשות הראשון (ד"ע כסברת א"ח שהביא הב"י, ולא כמהרי"ל)".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ז שהטעם הוא משום בזוי מצווה.
כתב המשנ"ב ס"ק י"ג "אפילו נפלו – דכיון דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכל היו"ט ואפילו נפלו בחוה"מ אסורין", וכן כתב הכה"ח בס"ק כט.
כתב הכה"ח בס"ק ל"ח "ואם התנה עליהם בשעה שתלאם. דלא כמהרי"ל שכתב שצריך לעמוד בין השמשות ולהתנות. דרכי משה אות ג', מגן אברהם ס"ק ו', בית השואבה אות י"ז". ובס"ק מ"ו כתב "קודם בין השמשות וכו'. דלא כדברי מהרי"ל שכתב שצריך לעמוד בשעת בין השמשות ולהתנות, דאין דבריו נכונים, כי צריך לעשות כן קודם בין השמשות, כי מאחר שנכנס ספק בין השמשות תו לא מהני תנאי. דרכי משה אות ג'. ומיהו עיין מאמר מרדכי אות ג' שכתב שגם דעת מהרי"ל כן ומה שכתב בשעת בין השמשות ר"ל סמוך לבין השמשות וקודם לו יעו"ש".
כתב הרמ"א שם "יש מן האחרונים שכתבו דבזמן הזה אין נוהגים להתנות (מהרי"ל), והכי נהוג בנויין התלוים בסכך; אבל בנויין שנותנים בדפנות, כגון סדינים המצויירים, נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אפילו בלא תנאי, משום דיש אומרים דאין איסור אפילו בדפנות עצמן, כ"ש בנויין. ומ"מ טוב להתנות עליהם".
וכתב המשנ"ב בס"ק כג "אין נוהגין להתנות – משום דלא בקיאי שפיר בתנאי ויש מאחרונים שמפקפקין בטעם זה דהלא לשון התנאי מפורש בגמרא ואין שייך בקיאות".
וכתב עוד בס"ק כ"ד "כ"ש בנויין – הרבה אחרונים השיגו ע"ז ודעתם דנוי סוכה בודאי אסורים בלא תנאי מדינא דנוי כסכך הן ועיין בט"ז שהסכים להקל בסדינים המצויירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן לשם מתחלה להיותן שם תמיד ע"כ לא איתקצו כלל ואפילו לא התנו ומ"מ לכתחלה טוב להתנות כמו שכתב הרמ"א דהיינו שיאמר קודם ביה"ש איני בודל מהן כל ביה"ש וכנ"ל מי שדעתו להסיר נוי הסוכה ביום טוב מפני הגשמים והגנבים יזהר מתחלה שלא יקשור הנויין בסוכה בקשר גמור שהרי אסור להתירן ביום טוב אלא יענבם אין לעשות דפנות הסוכה מיריעות שעטנז וכן לא יתלה שעטנז לנוי אא"כ גבוהין מתשמיש אדם".
וכתב בשער הציון ס"ק כה ליישב קושיית האחרונים על הרמ"א "עיין מגן אברהם וט"ז והגר"א. והנה בימיהם לא נדפס ספר העטור ועל כן תפסו כולם על דעה זו דנוי סוכה ודפנותיה מן דף יו"ד, ואלו ראו מה שכתב שם דאפשר דהפירוש הוא מן הצד של הסכך, ולא כפירוש רש"י דהוא מן הצד של דפנות, לא היו תמהין על זה".
ב
כתב בחכמת שלמה שם "וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה וכו'. נ"ב, הנה המחבר סתם וכתב דנוי סוכה אסורין, ולא מפליג בין אם הוי תוך ד' לסכך או לא. ואני בחידושי בסוגיא דפורס עליה סדין ובחידושי לסימן תרכ"ט כתבתי שם ראיה מן הש"ס דדוקא היכי דהוי תוך ד' לסכך בענין דכשרה הסוכה, אף (שהסכך) [שהנוי] הוי דבר רחב, אז נאסר הנוי. אבל אם הוא מופלג ד' מן הסכך בענין שפסולה הסוכה אם הוי הנוי דבר רחב ממילא לא בטלי לגבי הסוכה ולא נחשב כסכך ולא נאסר בהנאה. ואף דנוי דפנות נמי אסורין, היינו כיון דהם סמוכין לדופן והוי נוי דופן, אבל אם אינו נוי דופן רק תלויין בסכך ורחוקים ד' מן הסכך אז מותרין בהנאה, עיין שם שהארכתי בזה. וצ"ע על הפוסקים שסתמו בזה", אמנם באורחות רבנו ח"ב עמ' ר"כ בשם הגרי"י קניבסקי זצ"ל שגם מה שתולה על דפנות הסוכה מבחוץ אסור להסתפק מהם.
ולמעשה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פ"נ סעי' ס"א "קישוטי הסוכה אסורים בהנאה אפילו אם נפלו לרצפה".
ובסעי' ס"ב כתב ""אנו נוהגים לומר תנאי זה: "אני שם את הקישוטים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה". ואפשר לומר "איני בודל מהם כל בין השמשות", ותנאי זה צריך להיות לפני השקיעה של ערב סוכות ואם עשה תנאי זה מותר לו להשתמש בקישוטים שנפלו. וטוב שלא לסמוך על תנאי זה, ולא לקחת לכתחילה מהקישוטים לצורך חול. אין התנאי הנ"ל מועיל לגבי דפנות הסוכה או הסכך".
ובסעי' ס"ג כתב"מותר להוריד את סדיני הסוכה בשעה שיורד גשם בכדי שלא יתקלקלו, ואף על פי שמעיקר הדין הם מוקצים למצווה, מותר לטלטלם כיוון שדעת רוב בני אדם ששמים את הסדינים על דעת כן, וכאילו עשו על כך תנאי. ומכל מקום טוב להתנות לפני החג ולומר: "אני שם את הסדינים בסוכה, אך אשתמש בהם בכל עת שארצה" אמנם אם הסדינים מחוברים בנעצים וכדו' – אסור להורידם ביום־טוב".
במקום שהקישוטים אינם במקום הכשר לסוכה יש להקל ולהורידם.