שאלה
האם חולי צלאיק (רגישים לגלוטן) מצטרף לזימון? או שמזמן לעצמו? ומה לגבי ברכת המזון?
תשובה
האוכל כזית דגן מחמשת מיני דגן מברך ברכת המזון.
האוכל לחם עשוי מאורז ויש בו אחד מחמשת מיני דגן – אם אוכל בכדי אכילת פרס כזית מברך ברכת המזון.
זימון – מצטרף בין לזימון שלושה ובין לזימון עשרה אפי' אכל ירק.
מקורות
כתב השו"ע וסי' ר"ח סעי' ט' "עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה, מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה; ואם עשה ממנו פת, מברך המוציא וברכת המזון; ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס, אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים, אינו מברך לבסוף ברכת המזון, אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אף על פי שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ולבסוף על המחיה; ואם בשלו בקדירה, מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות".
כתב המשנ"ב ס"ק מ"ג "בכדי אכילת פרס – פרס הוא חצי ככר של עירוב י"א שלשה ביצים וי"א ארבעה וכזית הוא חצי ביצה ומשערינן בו כל האיסורים שאם אוכל כזית איסור ושהא באכילתו יותר משיעור אכילת פרס אינו מצטרף למלקות ולחיוב חטאת וה"נ לענין בהמ"ז דבעינן דוקא שיאכל כזית דגן אין מצטרף השיעור כזית שלו אלא בכדי שיוכל לאכלו בתוך שיעור אכילת פרס וא"כ אינו מברך בהמ"ז אא"כ היה מעורב בו קמח דגן אחד משמינית עכ"פ דאז אם יאכל מהפת ארבעה ביצים יהיה מזה כזית דגן ויתחייב בבהמ"ז".
ובס"ק מ"ז "על המחיה – רבים מהאחרונים נתקשו בזה דלא מצינו כיוצא בזה בברכות דמתחלה המוציא ולבסוף על המחיה ועוד דמאי שנא מהא דכתב לענין בישול בקדרה דאין מברך לבסוף רק בנ"ר מחמת דאין בו כדי אכילת פרס וה"נ לענין פת ומחמת זה באמת הגיה הגר"א דצ"ל גם כאן ולבסוף בנ"ר והרבה אחרונים טרחו ליישב דברי השו"ע [עיין בא"ר ובמטה יהודה] ומחמת זה ראוי לירא שמים שלא יאכל פת כזה אלא בתוך הסעודה ומ"מ הנוהג כדברי השו"ע אין למחות בידו דכן סתמו הרבה אחרונים לדינא ודע עוד דה"ה אם בהפת היה מעורב קמח דגן כזית בכדי א"פ אלא שהוא לא אכל רק מקצת מהפת שלא היה שיעור כזית דגן מכל הזיתים שאכל ג"כ אינו מברך בהמ"ז אלא על המחיה לדעת השו"ע או בנ"ר לדעת הגר"א".
כתב הכה"ח בס"ק נ"ג "כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס וכו'. מדנקט כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס משמע דבעינן דוקא שיאכל פרס מאותו פת כדי שיהא באכילתו כזית דגן. ושיעור אכילת פרס לדעת מרן ז"ל הוא ג' ביצים, שהרי בסימן תרי"ב סעיף ד' כתב יש אומרים ד' ביצים ויש אומרים ג' ביצים, וידוע דכשאומר מרן ז"ל יש אומרים ויש אומרים דדעתו לפסוק כסברא שנייה כמו שכתבנו לעיל סימן י"ג אות ז' יעו"ש, וכן סתם בסימן שס"ח סעיף ג' וסימן ת"ט סעיף ז' יעו"ש. ושיעור ביצה שני כזייתות כמ"ש סימן תפ"ו. ואם כן צריך להיות חמשה זיתים מקמח אחר וכזית מחמשה מינים ואז נקרא כזית בכדי אכילת פרס, ואם אכל פרס מאותו פת צריך לברך המוציא וברכת המזון. וכן כתב הפרח שושן כלל א' סימן ג' דלא סגי שיאכל כזית מן התערובת אלא יאכל כדי אכילת פרס שיש בו ודאי כזית דגן יעו"ש, והביאו הערך השלחן אות ד'. וכן כתב בשו"ת בית אפרים סימן י"ג דאין לברך אחריו ברכת המזון עד שיאכל פרס וגם שלא ישהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס, והביאו השערי תשובה אות י"ב יעו"ש. וכן פסק הגר"א, דרך החיים אות י"ז. ומיהו יש אומרים כיון דיש בו כזית בכדי אכילת פרס נעשה כאילו כולו דגן ואפילו לא אכל כי אם כזית מתערובת מברך אחריו ברכת המזון, מטה יהודה אות ד', מאמר מרדכי אות ט"ו. ועל כן כיון דיש פלוגתא בזה וקיימא לן ספק ברכות להקל אין לברך אחריו ברכת המזון אלא אם כן אכל פרס ולא שהה באכילתו יותר מכדי אכילת פרס, אבל אם לא אכל פרס או ששהא באכילת פרס יותר מכדי אכילת פרס אין לברך אחר פת זה כי אם על המחיה".
וכתב בס"ק נ"ד למה מברכים על המחיה "הטעם כתבו האחרונים משום דכיון דאין בו כזית בכדי אכילת פרס נחתינן חד דרגא בתחלה המוציא ולבסוף על המחיה, ולפי זה אם עשו מזה פת הבאה בכסנין דתחלתו בורא מיני מזונות נחתינן חד דרגא ומברכינן אחריו בורא נפשות רבות כמו באם בשלו בקדרה. וכבר הארכנו בזה לעיל סימן קס"ח אות קכ"ב ואות קכ"ג ואין צריך לכפול הדברים קחנו משם".
ב
כתב השו"ע סי' קפ"ד סעי' ו' "שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון, בכזית".
כתב המשנ"ב ס"ק כא "לברך עליה בהמ"ז וכו' – ואף על גב דברכה ראשונה צריך לברך אפילו על כל שהוא התם משום דאסור ליהנות מעוה"ז בלי ברכה", ולענין חיוב דאורייתא ראה במשנ"ב ס"ק כ"ב ובה"ל ד"ה ובכזית.
וכתב הכה"ח בס"ק ט"ל "כתב הרב פנים מאירות חלק ב' סימן כ"ז דברכת המזון אכילה במעיו בעינן מלבד מה שנשאר בין החניכים דכתיב ושבעת ובעינן שישבעו מעיו יעו"ש, והסכים עמו חתם סופר סימן קכ"ז ובנו כתב סופר סימן קי"ז יעו"ש".
זימון
כתב השו"ע סי' קצ"ז סעי' ב' "תשעה שאכלו דגן וא' אכל כזית ירק, מצטרפין להזכיר שם ואפילו לא טיבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד שיש בו רביעית מכל משקה חוץ מן המים, מצטרף עמהם; והוא שיהיה המברך אחד מאוכלי הפת; ואפי' שבעה אכלו דגן וג' ירק, מצטרפין; אבל ששה, לא, דרובא דמינכר בעינן".
ובסעי' ג' כתב השו"ע "המצטרף צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל ואינו נפטר בבהמ"ז של אלו; בד"א דסגי בכל מאכל, להצטרף לעשרה; אבל לג', אינו מצטרף עד שיאכל כזית פת. וי"א דבכזית דגן מהני אפי' אינו פת; [פירש המשנ"ב כגון תבשיל שמברכים עליו על המחיה] וי"א דבירק ובכל מאכל, מהני; הלכך שנים שאכלו ובא שלישי, אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת, מוטב; ואם אינו רוצה, לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר; ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר, יזמנו עמו אף על פי שאינו רוצה לאכול פת".
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"א "הלכך שנים וכו' – הוא מדברי המחבר להכריע בין השיטות דלכתחלה יש לזרזו שיאכל פת דוקא כדי לצאת ידי דעה ראשונה ואם אינו רוצה לא יתנו לו כלל כדי שלא להכניס עצמן לספק חיוב אך בדיעבד אם אירע שנתנו לו איזה דבר שאינו פת צריך לחוש לדעה שניה ולזמן עמו".
ובס"ק כ"ב כתב "לשתות – ועכשיו נוהגים שאם לא רצה לאכול פת נותנים לו לכתחלה לשתות או לאכול איזה דבר וכדעה האחרונה". וכתב הכה"ח בס"ק כ"א שלכתחילה יש לתת לו כזית פת הבאה בכיסנין אמנם אם לא מוכן ניתן לזמן עליו גם על ירק או רביעית שתייה של שאר משקין מלבד מים.
העולה
האוכל כזית דגן מחמשת מיני דגן מברך ברכת המזון.
האוכל לחם עשוי מאורז ויש בו אחד מחמשת מיני דגן – אם אוכל בכדי אכילת פרס כזית מברך ברכת המזון.
זימון – מצטרף בין לזימון שלושה ובין לזימון עשרה אפי' אכל ירק.