שאלה
מתי חולי צליאק (רגישים לגלוטן) צריך ליטול ידיים, ומתי הוא מברך המוציא?
תשובה
אם אוכל אפילו פחות מכזית מחמשת מיני דגן יטול בלי ברכה ומברך המוציא.
האוכל כביצה פת (40 גרם) ויותר נוטל ומברך על נטילת ידיים והמוציא.
אם אוכל לחם משאר מינים (לא מחמשת המינים) לא מברך המוציא.
מקורות
כתב השו"ע סי' קנ"ח סעי' ב' "ש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה, יטול ידיו ולא יברך".
כתב המשנ"ב ס"ק ט' "פחות מכביצה וכו' – הטעם משום דלענין טומאה פחות מכביצה אינו מקבל טומאה מדאורייתא ולא יטמא ע"י הידים לכן יש לומר דגם על הנטילה לא גזרו או אפשר כיון דלענין בהמ"ז חשיבא אכילה דהא קי"ל דמברכין בהמ"ז על כזית חשיבא גם לענין נט"י ולא פלוג חכמים בתקנתן ולכן יטול ידיו ולא יברך דברכה אינה מעכבת הנטילה. ודע דאם היה באוכל שיעור כביצה אפילו בלא קליפתה לכו"ע צריך נטילה בברכה [דגול מרבבה וש"א]".
וכתב בשער הציון ס"ק ט' "הגר"א ושארי הרבה אחרונים, וישבו בזה קושית המגן אברהם וכולם פסקו כהשולחן ערוך, אך הגר"א בעצמו משמע דסבירא לה דעל שיעור כזית צריך נטילה מדינא ובברכה".
כתב הכה"ח בס"ק ח' "יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה וכו'. והטעם כתב בבית יוסף משום דכיון דפחות מכביצה אינו מקבל טומאת אוכלין איכא למימר דלא הצריכו בו חכמים נטילה, ואיכא למימר דסתם הצריכו נטילה לאוכל פת ולא חילקו בין פחות מכביצה ליתר מכביצה, הילכך יטול מספק ולא יברך עכ"ל. והביאו הט"ז ס"ק ג', עולת תמיד אות ג'. ומטעם זה כתב בשלחן ערוך דין זה בשם יש מי שאומר משום דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ולא יברך משום ספק ברכות להקל. ואם כן כיון דהטעם דפחות מכביצה אין צריך נטילה משום דאינו מטמא טומאת אוכלים, משמע הא כביצה דצריך נטילה הוא כביצה בלא קליפתה, דהא טומאת אוכלין שיעורה כביצה בלא קליפתה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ד' מהלכות טומאת אוכלין יעו"ש, וכן כתב דגול מרבבה, ועיין בספרו נודע ביהודה חלק אורח חיים סימן ל"ח יעו"ש, וכן כתב רבינו זלמן אות ב', משנה ברורה אות ט'. ואם כן לפי מה שכתב החק יעקב בסימן תע"ב אות ח"י בשם מהרי"ל דב' קליפות ביצים יחזיקו מים שיעור ביצה ומחצה עם הקליפה, אם כן הוי שיעור ביצה בלא קליפה ג' רבעי ביצה עם הקליפה. וכן כתב הנודע ביהודה שם. ולפי מה שכתבנו לעיל סימן פ"א אות ג' בשם הרמב"ם דשיעור ביצה עם הקליפה י"ח דראה"ם מים, אם כן שיעור ביצה בלא קליפה הצריכה נטילת ידים היא י"ג דראה"ם ומחצה. ולכן יש לאכול כשיעור הזה או יותר אם אפשר כדי שיברך על הנטילה אליבא דכולי עלמא ולצאת מספק ברכות".
ב
ובסעי' ג' כתב השו"ע "אם אוכל פחות מכזית, יש מי שאומר שאין צריך נטילה".
כתב המשנ"ב ס"ק י' "פחות מכזית וכו' – דזה לא חשיבי אכילה אף לענין בהמ"ז והנה הט"ז פסק כן לדינא דא"צ נטילה וכן הוא דעת הב"ח וכן הסכים הגר"א והברכי יוסף והביא כן בשם הרשב"ץ ודעת הלחם חמודות והמ"א וא"ר ועוד אחרונים דאף בפחות מכזית דינו כפחות מכביצה ויטול ידיו ולא יברך וע"כ לכתחלה נכון להחמיר בזה. [ודע דשיעור כזית דצריך נטילה לכו"ע הוא אף אם היה מפירורין דקין מצטרפין ואם היה כביצה שלימה מהפירורין צריך לברך על הנטילה ג"כ]. אם אכל מעט פת למתק חריפות השתיה באופן המבואר לקמן סימן רי"ב דא"צ לברך המוציא משום דהוא טפל להשתיה י"א דגם נט"י א"צ אף אם יש בו כביצה וי"א דצריך עיין א"ר ובפחות מכזית נראה שבודאי יש לסמוך שלא להצריך נטילה בזה אף לכתחלה דבלא"ה יש מקילין וכנ"ל אך בכזית או כביצה יטול ידיו ולא יברך על הנטילה מחמת ספק".
וכתב בשער הציון ס"ק יא "והנה החיי אדם בכלל נ"ו מיקל אף בכזית כל עוד שהוא פחות מכביצה, ולי נראה שאין להקל בזה, דלהגר"א משמע דסבירא לה בעלמא דעל כזית יש ליטול ידיו ולברך".
וכתב הכה"ח בס"ק י' "אם אוכל פחות מכזית וכו'. כן כתב בשלחן ערוך על פי מה שכתב בבית יוסף בשם הרוקח סימן רפ"ג דעל פחות מכזית אין צריך נטילה. מיהו הלחם חמודות בחולין פרק כל הבשר אות ע"ב כתב דטעות נפל בהעתקת בית יוסף ועל פי זאת הטעות כתב להלכה בשלחן ערוך אבל זה אינו וצ"ל דעל פחות מכביצה אין צריך נטילה, וכתב שכן הוא ברוקח, וסיים ולכן יש ליטול בלא ברכה על כל פת הן מעט הן הרבה עד כביצה שאז חייב גם כן בברכת על נטילת ידים יעו"ש. וכן כתב מגן אברהם ס"ק ד', רבינו זלמן אות ב'. אבל המטה יהודה אות ג' כתב ליישב דברי השלחן ערוך, וסיים דאף על גב דהלחם חמודות ומגן אברהם חלקו על השלחן ערוך בדין פחות מכזית וסבירא להו דדינו כפחות מכביצה דיטול ולא יברך, אנו אין לנו אלא פסק השלחן ערוך הלכה למעשה, וכן נראה דעת הב"ח ז"ל, והרוצה להחמיר תבא עליו ברכה עכ"ד. וכן כתב הלבוש בפחות מכזית לכולי עלמא אין צריך נטילה. וכן כתב הט"ז ס"ק ג', יד אהרן בהגהות בית יוסף, ברכי יוסף אות ד', וכתב דהכי נקטינן. ומיהו האליה רבה אות ד' כתב דיש להחמיר וליטול בלא ברכה, וכן נראה דעת הפרי מגדים באשל אברהם אות א', מאמר מרדכי אות ו', נהר שלום אות ב', דרך החיים אות ב'. אבל הבית מנוחה בדיני נטילת ידים אות א' כתב כדברי הברכי יוסף וכתב דהכי נהוג עלמא ודלא כהאליה רבה והפרי מגדים רק הרוצה להחמיר תבא עליו ברכה יעו"ש. ונראה כיון דדין זה בפלוגתא שניא, אף על גב דכתב הבית מנוחה דנהוג עלמא דאין ליטול על פחות מכזית, נכון להחמיר וליטול כדי לצאת כל הדיעות. ובלאו הכי יש נזהרין מלאכול פחות מכשיעור כדי שלא לאכול בלא ברכה אחרונה, ואם כן כל שכן בפת שיש עליו כמה כוונות כמו שכתבנו בסימן הקודם, ואם כן מי הוא זה אשר יערב אל לבו לבא לאכול פחות משיעור בלא נטילת ידים וברכת המזון. ועיין לקמן סימן קס"ח אות ע"ה".
המוציא
כתב השו"ע סי' ר"ח סעי' א' "על חמשת המינים שהם: גפן ותאנה ורימון וזית ותמרה, מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש".
כתב השו"ע סי' ר"י סעי' א' "האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל".
וכתב המשנ"ב בס"ק ד' "ולאחריו וכו' – דבפת הלא כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו' ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית ובשאר דברים כשתקנו חז"ל ברכה אחרונה כעין זה תקנו ובמשקין נמי מדאשכחן בעלמא לענין שתיית משקין אסורין דחיובו ברביעית הכא נמי כשתקנו ברכה אחרונה במשקה בשיעור זה תקנו".
ב
כתב השו"ע שם סעי' ח' "על פת דוחן ופליז"ו או של שאר מיני קטניות מברך שהכל ואחריו בורא נפשות".
וכתב המשנ"ב ס"ק ל"ג "על פת דוחן וכו' – דאף דהם פרי אדמה וע"י שנעשה פת אישתני למעליותא מ"מ כיון דעי"ז יצא מתורת פרי אין יכול לומר פרי האדמה והמוציא אין מברכין אלא בה' מינים ולכן מברכין שהכל ואפשר לומר עוד טעם מפני שאין דרך אכילתו בכך שאין דרך לעשות פת מזה ע"כ יברך שהכל. והנה לפי טעם זה במדינות שדרכן לעשות פת מטערקע"שי וויי"ץ לכאורה ברכתן בפה"א כיון שדרכן בכך [פמ"ג] אבל בתשובת ח"ס סימן נו"ן מסיק דבכל מקום אין מברכין בפה"א מטעם דלא נטעי אדעתא דהכי אלא לעופות ופטום אווזות וע"ד הדוחק בני אדם עושין מהן פת ואין זה עיקר פריין ואין לברך עליהן בפה"א ע"ש אך מסתפק שם דאולי הוא בכלל אורז שברכתו על הפת ועל התבשיל הוא במ"מ וע"כ הנכון לכתחלה שלא יאכלם אלא תוך הסעודה".
כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סימן כ"ב "מה ששואל עוד לענין ברכת המוציא וברכת המזון לחולי כרסת שאוכלים "לחם" העשוי מתחליפי דגנים. הנה פשוט דאין מקום לברכת המוציא וברכת המזון אם לא אוכלים דגן העשוי מחמשת המינים". וכ"כ הרב חיים קנייבסקי שליט"א, 'צוהר' טז עמ' תקלד, בשם החזון איש וכתב בשו"ת בנין אריאל הגרז"נ גולדברג עמוד 22 "חולה צליאק צריך ליטול ידיו לפני הארוחה מדין "אוכל שטיבולו במשקה" אך לא יברך על נטילת ידים, וכן לא יברך ברכת המזון כאשר קובע סעודה על פת ועוגיות העשויות מקמת תירס או מאורז".
העולה
גם אם אוכל פחות מכזית מחמשת מיני דגן יטול בלי ברכה
האוכל כביצה פת (40 גרם) ויותר נוטל ומברך.
אם אוכל לחם משאר מינים לא מברך.