שאלה
רגל (חג השבועות) שמבטל גזירת 30
איזה דינים הוא לא מבטל?
תשובה
מה שנוגע למעשה היום, מה שאין הרגל מבטל הדין של שלושים הוא לגבי הדין של שאילת שלום, שאין לשאול בשלום חבר שהוא תוך ל' יום למיתת שאר קרוביו (שאינם אביו או אימו) גם אם עבר רגל בתוך ל'.
וגם לענין תספורת, שמי שאבל על אביו או על אימו אסור יסתפר עד שיגערו בו חבריו אחרי ל' יום (גם אם עבר רגל).
וגם לענין אמירת קדיש, לימוד משניות, ועלייה לקברו בתום שלושים, גם אין הרגל מבטל בזה שלושים.
מקורות
הקדמה: איתא במתני' מועד קטן (דף יט.) שרגל מפסיק המנין של שבעה – אם התחיל למנות שבעה לפני החג, וגם את המנין של שלושים – אם התחיל למנות השלושים יום לפני החג, היינו שקבר מתו שבעה ימים קודם לרגל (ולכן נכנס האבל לימי שלושים לפני תחילת החג). וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' שצ"ט סע' ב').
דיון: מצאנו כמה דינים שבהם דנו הפוסקים אם רגל מבטל הדין של שלשים או לא:
• איחוי הקרע
• שאלת שלום
• איסור תספורת
• אמירת קדיש
• לימוד משניות
• עלייה לקבר בתום השלושים
ונבארם קצת אחד אחד בעז"ה.
• חייבים לקרוע על מת אם הנפטר הוא אחד מקרוביו. הדין הוא שאסור לתפור בחזרה את הקריעה שקרע עד לאחר ל' יום. (באביו ואימו אסור אפילו לשלול הקרע, דהיינו סוג תפירה שאינו מושלם. ובשאר קרובים אסור לתופרו באופן מושלם, תפירה הנקרא איחוי הקרע.) וכותב הרמ"א (יו"ד סי' ש"מ סע' ט"ו, בשם הגהות מיימונית) שאין הרגל מבטל השלושים לגבי זה. אולם הש"ך שם (ס"ק כ"ה, וסומך עצמו על הרמב"ן) חולק על הרמ"א בזה וסובר שאפשר לתפור את הקרע אחרי הרגל אף אם עדיין לא עברו ל' יום ממש, שהרגל מבטל גזירת שלשים גם לעניין זה. והמנהג להקל בזה (עי' דברי סופרים פרק ט' אות קט"ו בשם מהריק"ש ועוד אחרונים).
• הדין הוא שאסור לשאול בשלום אבל עד תום השלושים. זה לגבי שאר קרובים, ובאביו ואימו אסור לשאול בשלומו עד לאחר י"ב חודש (יו"ד סי' שפ"ה סע' א'). והטעם לזה הוא שהאבל אינו שרוי בשלום, לכן אין לשאול בשלומו. והנה פוסק המהר"ם מרוטנברג (מובא בספר דברי סופרים פרק ל"ו אות כ"ב) שאין רגל מבטל דין שלושים לגבי זה. וכותב הד"ס שיתכן שגם הש"ך יודה לזה. (ועי' בד"ס [על סדר השו"ע] סי' שצ"ט אות נ"ה.)
• אבל לשאר קרובים אסור להסתפר עד ל' יום. ואם פגע בו רגל, הרגל מבטלו ומותר להסתפר. ואם הוא מתאבל על אביו או על אימו אז אסור להסתפר עד שיגערו בו חבריו, דהיינו שיאמרו לו שהוא צריך להסתפר. (אין צורך שיאמרו לו במילים אלו ממש.) ואם פגע רגל תוך הזמן הזה, שלא גערו בו חבריו עדיין והגיע הרגל, אין הרגל מבטלו, וצריך לחכות עד שיגערו בו חבריו. (רמ"א סי' ש"צ סע' ד, וכן כותב השו"ע לק' סי' שצ"ט סע' ד'.)
והנה אם גערו בו חבריו תוך ל' יום, אין זה מהני וצריך לחכות עד שיגערו בו אחר שעברו ל' יום. וכתבו הפוסקים שגם לגבי זה אין הרגל מבטל הדין שלושים, שאם גערו בו חבריו תוך שלושים יום, והוא אחרי רגל, אין זה מהני וצריך לחכות עד שיעברו ל' יום ממש ואז יגערו בו. (עי' פתחי תשובה סי' ש"צ ס"ק ג' שמביא הפוסקים בזה.)
• מצוה על האבל לומר קדיש על אביו ועל אימו למשך שנה. וישנם כמה פרטים לגבי סדר הקדימה באמירת קדיש. היום הרבה נוהגים שאין מקפידים שרק אחד יאמר קדיש. אבל מקדמת דנא היה רק אבל אחד אומר את קדיש יתום או קדיש דרבנן, והנפקא מינה היום הוא לגבי סדר קדימה להיות שליח ציבור. והדין הוא, שמי שהוא בתוך השלושים הוא קודם למי שכבר עבר את השלושים. וכותב המשנה ברורה (סי' תקמ"ח ס"ק נ"ב) בשם הפמ"ג שאין רגל מבטל השלושלים לגבי הא. וכן מבואר בש"ך יו"ד סי' שע"ו ס"ק ח'. וראיתי מביאים בשם הלקט יושר, שהטעם לזה שאף שהשלושים הם בטילים לגבי האבל, אבל אינם בטילים לגבי המת.
• הדברי סופרים מדמה הדין של קדיש על אב ואם (שלגבי שלושים אין רגל מבטל דין קדימה שלו), לענין לימוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, ועלייה לקברו, וכותב שגם בכה"ג הרגל אינו מבטל הדין של שלושים. ועי' במ"ב (סי' תקמ"ח ס"ק ג', שגם מבואר כן.)
העולה לדינא:
מה שנוגע למעשה היום, מה שאין הרגל מבטל הדין של שלושים הוא לגבי הדין של שאילת שלום, שאין לשאול בשלום חבר שהוא תוך ל' יום למיתת שאר קרוביו (שאינם אביו או אימו) גם אם עבר רגל בתוך ל'.
וגם לענין תספורת, שמי שאבל על אביו או על אימו אסור יסתפר עד שיגערו בו חבריו אחרי ל' יום (גם אם עבר רגל).
וגם לענין אמירת קדיש, לימוד משניות, ועלייה לקברו בתום שלושים, גם אין הרגל מבטל בזה שלושים.