שאלה
אדם שאתמול בערב שכח לברך ספירת העומר, והיום התפלל ערבית בפלג המנחה, ונזכר לפני השקיעה שלא ברך אתמול, ומיד ספר בלא ברכה, האם יכול להמשיך בברכה או מכיון שהתפלל ערבית נחשב לו כיום הבא?
תשובה
אדם ששכח לספור בלילה – סופר ביום הבא עד השקיעה בלי ברכה וממשיך לספור בשאר הימים בברכה.
אם ביום שלאחריו התפלל ערבית מבעוד יום, יספור בלי ברכה את הספירה של היום שלאחריו עד השקיעה ושאר הימים סופר בברכה.
כמו כן לא ספר עד השקיעה סופר עד צאת הכוכבים בלי ברכה וממשיך לספור עם ברכה בשאר הימים.
מקורות
כתב השו"ע סי' תפ"ט סעי' ד' "מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו: אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו: היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה; אבל קודם בין השמשות, כיון שאין זמן ספירה אין בכך כלום", כלומר שהסופר קודם לבין השמשות אין בספירתו כלום.
לגבי ספירה ליום הבא
והנה כתב השו"ע סעי' ג' "המתפלל עם הצבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה. ואם יזכור בלילה יברך ויספור", והנה לכאורה מלשון השולחן ערוך שכתב מבעוד יום משמע מפלג המנחה ואם כן יוצא כשמברך הוא קודם בין השמושות וזה אינו דהרי כתב בסעי' הבא הובא לעיל שאינו יוצא ידי חובה ע"כ לומר דאיירי שסופר לאחר שהגיע בין השמשות.
וכן כתב המשנ"ב ס"ק ט"ז "יש מאחרונים שפירשו דהיינו בין השמשות דהוא ספק לילה ויוצאין אז ידי ספירה לפוסקים דס"ל דספירה בזה"ז דרבנן, אכן הוא רוצה לדקדק ולספור מצאת הכוכבים וכנ"ל וקאמר המחבר דהוא ימנה עמהם פן ישכח אח"כ ויחשוב בדעתו אם אזכור אח"כ בלילה למנות אין אני רוצה לצאת בספירה זו וכדלקמיה בהג"ה. וע"כ כשיגיע הזמן אח"כ יברך ויספור ועיין בה"ל" כלומר שהטעם להקל ולספור בבין השמשות הוא דיון שס"ל שספירה בזמן הזה הוא מדרבנן, וחיישינן הכא שמא ישכח, לכן יש להקל, ומכל מקום בהגיע ודאי לילה כתב שיברך ויספור.
וכתב הבה"ל ד"ה מבעוד יום "עיין מ"ב ומשמע מהם דמפלג המנחה לכו"ע אינו יכול למנות, ודע דיש הרבה אחרונים [הלבוש והא"ר והח"י ומאמ"ר ונה"ש] דמפרשי מבעוד יום היינו מפלג המנחה ולמעלה, ומאי דקאמר מונה עמהם היינו משום דאע"ג דמעיקר הדין כל זמן שאינו לילה אינו זמן ספירה וכדלעיל בסעיף הקודם, מ"מ יש מקומות שנהגו להקל בזה משום שהיו רגילין להתפלל מעריב קודם חשיכה וחששו שאם לא יספרו אז בצבור וילכו כל אחד לביתו ישכחו מחמת טרדא ולא יספרו ותתבטל עיקר תורת ספירה, וע"כ סמכו במקום הדחק איש מי שאומר דבספירה בזה"ז שהוא רק זכר למקדש לרוב הפוסקים אין להחמיר בה יותר מבק"ש ותפלה וכיון דחשבי זו להתחלת לילה וקורין שמע ומתפללין מעריב, כמו כן יש לנו לחשוב ללילה לענין ספירה וקאמר דאף מי שהוא ת"ח אם לבו נוקפו שמא יטרד וישכח לספור ביחידות, יכול לספור עם הצבור אך לא יברך אז עכ"פ דמעיקר הדין אין זמן ספירה אז אלא שלא מחינן במנהג אותן המקומות וכדי שלא יתבטלו לגמרי ממצוה זו וכשיגיע הזמן בלילה יברך ויספור ואינו ברכה לבטלה דספירה קמייתא לאו כלום הוא מעיקר דינא וכנ"ל" כלומר שיש אומרים שמבעוד יום דנקט השו"ע היינו מפלג המנחה וכיון דספירה היא מדרבנן יש להקל בשעת הדחק ובמקום טירחא דציבורא וכמו שהקלו לענין ק"ש ותפילה, ומכל מקום אחר כך כשיגיע הלילה יכול לספור עם ברכה דלא קיי"ל הכי, וא"כ מה שכתב במשנ"ב היינו דווקא אם מנה מפלג המנחה אבל אם מנה מבין השמשות אין לו לברך בלילה.
וכתב הכה"ח בס"ק ט"ל "ומסתברא דחוזר לספור בברכה כיון שבירך בלא זמנו. שלחן גבוה אות י"ב. וכן כתב העולת שבת אות ב'. אלא שכתב שם העולת שבת דאם היה מפלג המנחה ואילך חוזר ומונה בלא ברכה. והביא דבריו חק יעקב אות י"ב. וכן כתב ה"ר זלמן שם. מיהו האליה רבה אות יו"ד כתב דדוקא אחר שהתפלל מעריב אבל קודם מעריב מונה בברכה יעו"ש. וכן משמע בפסקי תוספות מנחות אות קצ"ב שכתבו יש אומרים דלאחר שהתפללו ערבית כיון דהוי לילה לענין קריאת שמע ותפלה הוי לילה גם כן לענין עומר עכ"ל. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא, ואם כן לפי מה דקיימא לן דברכות אין מעכבות וספק ברכות להקל על כן כל שספר מפלג המנחה ולמעלה יש לחזור ולמנות כשתחשך בלי ברכה", כלומר שנחלקו הפוסקים אם מנה מפלג המנחה אם יצא ידי חובה דיש אומרים שכן ויש אומרים דווקא אם התפלל ערבית מקודם, ולכן למעשה ספק ברכות להקל ויספור בלי ברכה.
ספירה בבין השמשות בשביל היום הקודם
כתב השערי תשובה בס"ק כ' "עבה"ט ועיין בבי' דוד שכתב אם נזכר בסוף היום בבין השמשות ומנה אז בלא ברכה ימנה שאר הימים בלא ברכה, דליכא ספק ספיקא גמור ובברכ"י גמגם בזה קצת ע"ש", כלומר שאם נזכר בבין השמשות שלא ספר ביום הקודם יספור ושאר הימים נחלקו הפוסקים אם יברך למעשה סב"ל.
וראה בכה"ח בס"ק פ"ג "ואם לא נזכר כי אם בסוף היום בין השמשות ומנה אז בלא ברכה, העלה הרב בית דוד סימן רס"ח דסופר שאר הימים בלא ברכה דליכא ספק ספיקא גמור יעו"ש. והביא דבריו הברכי יוסף אות טו"ב. ועיין שם מה שכתב על דבריו. ומכל מקום האחרונים הביאו דבריו להלכה, שלמי צבור שם, זכור לאברהם שם. וכן כתב הנהר שלום שם. והגם דהרב שואל ומשיב במהדורא רביעאה חלק ג' סוף סימן קכ"ז מסיק שיברך יעו"ש, מכל מקום הא קיימא לן ספק ברכות להקל. אלא אם אפשר יש לשמוע הברכה מאחרים ויתכוין לצאת וגם הם יכוונו להוציאו ואחר כך יספור. וכן יעשה כל מי שסופר בלא ברכה מחמת ספק".
אולם במועד לכל חי סימן ה' אות ד' כתב בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סימן קכ"ז, שכתבו שימשיך לספור בברכה. וכן הביא דבריו בספר שמח נפש ערך עומר. וכן כתב שו"ת אור לציון ח"ג פט"ז שאלה ו', וכן כתב מרן הרב בספרו מאמ"ר חגים פ"כ סעי' כ"ב שנוהגים להקל ולברך בשאר הימים דחשיב ספק ספיקא, וכן ההלכה.
וכתב עוד בשערי תשובה שם בשם זרע אמת "מי ששכח לספור בליל ערב שבת קודש והתפללו ערבית של שבת מבעוד יום גדול ואז נזכר שלא ספר בלילה מ"מ כיון שעדיין יום הוא יספור בלא ברכה ושאר הימים בברכה ע"ש"אך אם נזכר מבעוד יום אע"פ שהתפלל ערבית מקודם יכול לספור ולברך, כיון שס"ל כדעת רוב הפוסקים דלא עלתה לו ספירה כל עוד שלא ספר בלילה או עכ"פ בבין השמשות.
וכן כתב הכה"ח בס"ק פ"ב "מי ששכח לספור ליל ערב שבת קודש והתפללו ערבית של שבת קודש בעוד היום גדול ואז נזכר שלא ספר בלילה הגם שהתפללו ערבית של שבת קודש כיון שעדיין יום הוא יספור בלא ברכה ושאר כל הימים יספור בברכה. זרע אמת סימן ס"ו, מחזיק ברכה אות ה', שלמי צבור דף רצ"ח אות כ"ט, זכור לאברהם שם, בית עובד אות י"ט. וכן כתב הנהר שלום אות ב' מסברא דנפשיה. וכן כתב הערך השלחן אות ט'".
העולה
אדם ששכח לספור בלילה – סופר ביום הבא עד השקיעה בלי ברכה וממשיך לספור בשאר הימים בברכה.
אם ביום שלאחריו התפלל ערבית מבעוד יום, יספור בלי ברכה את הספירה של היום שלאחריו עד השקיעה ושאר הימים סופר בברכה.
כמו כן לא ספר עד השקיעה סופר עד צאת הכוכבים בלי ברכה וממשיך לספור עם ברכה בשאר הימים.