שאלה
מזוזות בבית מלון בבעלות יהודית.
יהודי שהוא בעלים של בית מלון בחו"ל, והאורחים לאו דווקא יהודים, האם חייב לקבוע מזוזות בחדרים?
תשובה
בית מלון של ישראל שמתארחים בו גויים חייב במזוזה, ויש לכסות את המזוזה כך שקלף לא יראה כלפי חוץ ראה שו"ע סי' רפ"ו.
היכן שיש חשש שהגוי ינהג במזוזה בדרך בזיון, או שיאמרו מעשה כשפים זה, לא יניח בו מזוזה.
מקורות
כתב הב"י בבדק הבית סי' רפ"ו "בפרק ראשית הגז (שם) אהא דאמרינן אלא ביתך למה לי כתב הרשב"א (שם ד"ה ליפרוק) ואם תאמר אמאי לא אמרינן ביתך למעוטי שותפות דגוי דאמרינן בכל הני דלעיל נראה לי משום דמזוזה חובת הדר היא (פסחים ד.) ולשמירה עשויה ואפילו בשותפות דע"א ישראל הדר בה צריך שמירה עכ"ל. והכי נקטינן ולא כדברי המרדכי שכתב שם (סי' תשמ – תשמא) שהוא פטור".
כתב השו"ע סי' רפ"ו סעי' א' "אלו המקומות שחייבים במזוזה וכו' ובית השותפים, כולם חייבים. הגה: ודוקא כשבית השותפים ישראלים, אבל בית של ישראל ועובד כוכבים פטור ממזוזה (מרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים), וכן חצירות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם, פטורין ממזוזה (חידושי אגודה פ"ק דיומא)".
וכתב הגר"א בס"ק ב' "ודוקא כו'. אבל הרשב"א פסק דחייב ממ"ש בחולין קל"ו א' אלא ביתך כו' ולא קאמר למעוטי כה"ג כמו בכל הנך דשם וע' במרדכי".
וביאר הש"ך דברי הרמ"א בס"ק ו' "אבל בית כו' פטור. כיון שהמקצת הוא של עובד כוכבים וגם משום סכנה כדי שלא יאמר העובד כוכבים שהישראל עושה מעשה כשפים, וכן שערי חצירות ושערי עיירות פטורים מהאי טעמא משום סכנה, כדאיתא בש"ס ודלא כהעט"ז שכ' הטעם משום דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' והעובדי כוכבים אינם חפצים בזה שהרי אינן מקיימין התורה כו'", והוסיף עוד בס"ק ז' "וכן חצרות או עיירות כו'. שמקצת עובדי כוכבי' דרים שם אפי' רובם ישראלים פטורים משום סכנה ומזה הטעם אין עושין מזוזה בשערי רחובות כגון בק"ק קראקא ובק"ק פראג שקבעו שערים ברחובו' היהודים ונסגרים בלילה ולא קבעו בה מזוזות לעולם והאי טעמא משום סכנה דעלילות המושל מזומנות היו תמיד על שונאי ישראל ועוד מטעם אחר אין עושין שם מזוזות משום דבודאי יטלוה ויבזוה ואם כן יהיו גורמין בזיון לכתבי הקדש ומכאן למדנו לישראל החוכר חכירות מן השר למכור יין שרף או שכר או מי דבש שקורין שענק ועבדי השר ממלאים הבית בכל יום ורגילים ליקח מזוזות ונוהגין בהם מנהג בזיון שאין לעשות מזוזה באותן פתחים אלא אם כן שהפתח הוא במקום שמור מן העובדי כוכבי' שלא יטלו המזוזה ממנה, כ"כ הב"ח".
דין שכירות
כתב השו"ע ביו"ד סי' רצ"א סעי' ב' ""השוכר בית מחבירו, השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה. וכשיצא, לא יטלנה בידו. ואם שכר הבית מעובד כוכבים, או ששכרו לעובד כוכבים, נוטלה ויוצא. הגה: ועובד כוכבים שבקש שיתנו לו מזוזה, ורוצה לקובעה בפתחו, אסור ליתנו לו (כך השיב מהרי"ל). ונראה לי דמ"מ במקום דאיכא למיחש משום איבה, ושירע משום זה לישראל, שרי (כנ"ל)".
שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קכא "ומנכרי נוטלה ויוצא לא חייש תלמודא אפי' כי מוגר ליה לישראל. ומשמע לא זו בלבד שבאופן זה רשאי לקחתה אלא שחובה היא ג"כ. וכהוראת לשון נוטלה ולא קאמר רשאי לטלה אלא דחיובא נמי איכא וטעמא ודאי. משום דילמא אתי למעבד בה מידי דבזיונא" והביאו הפת"ש ס"ק ט'. וכתב בערוך השולחן יורה דעה סימן רצא סעי' ב' "אבל במשכירה לעכו"ם נוטל המזוזות וכן אם שכר בית ממנו וקבע שם מזוזות כשיצא ממנה יכול ליטלה אא"כ משכירה עוד לישראל אחר יכול ליטול דמיהם מאותו ישראל הנכנס וכשהוא יוצא יטלם", כיון שאנו חוששים לבזיון, של המזוזה.
והנה מצינו שכתב בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן סו "ע"ד שאלתו במרתף השכורה לו מנכרי והמפתח אצל מעלתו אך יש להנכרי המשכיר זכות ורשות להניח שמה חפציו, ובשעה שרוצה להשתמש צריך לשאול המפתח מן מעלתו אם חייב בעשיית מזוזה כיון דשכירות קניא מקרי ביתך. או כיון דנכרי התנה מתחילה שיש לו רשות להשתמש שם מקרי שותפות נכרי ופטור ממזוזה…
ונ"ל דשותפות נכרי וישראל י"ל דתלי בשתי סברות הנ"ל, דאם אמרינן דלא בעי ביתך דידך ממש ותליא רק בדירה וחובת הדר היא לשמרו, ה"ה שותפות נכרי חייב במזוזה דסוף סוף שמירה בעי כיון דדר בה, אבל אי אמרינן ביתך דידך בעי י"ל דשותפות נכרי פטור דלאו ביתך מיוחד הוא כמו כל הני דריש פרק ראשית הגז עי"ש", ותלה בזה המחלוקת הרשב"א והמרדכי.
והנה בנ"ד בפשטא דמלתא הוי שותפות נכרי, דמ"ש מעכ"ת נ"י דהוי רק כשאול לעכו"ם, לו יהיה כן אף שאול בקנין להשתמש בו מקרי שותף דשואל כשוכר לכל דבר.
אמנם מה דיש לדון דכ"ז אם היינו דנין דשכירות קניא ומדאורייתא חייב לאחר ל', א"כ הי' בנ"ד מקרי שותפות נכרי, אבל למה דקיי"ל דשכירות ל"ק ורק אחר ל' חייב משום מראית עין דמחזי כשלו, א"כ ברור בבית שכולו לישראל והשכיר או השאיל לנכרי לדור עמו בשותפות דחייב במזוזה לא מקרי שותף נכרי דהא שכירות לא קניא ומקרי כולי' דישראל, א"כ י"ל בנ"ד דשימושו דישראל מחזי כאלו הבית שלו ממש, אבל השימוש דנכרי לא מחזי כשלו כיון דהמפתח ביד הישראל וא"א לו לילך לשם בלי דעת ישראל, א"כ י"ל דמחזי כאלו כולו דישראל והשאיל או השכיר לנכרי להשתמש בו ג"כ חייב במזוזה, אך מ"מ מה"ת לנו לבדות סברא מדעתינו דמכח המפתח לא מחזי שימוש עכו"ם כשלו רק כשוכר, דמאי ראיה זו דאולי כשקנו הבית בשותפות התנו כן ביניהם שיהי' הנאמנות לישראל, וכיון דד"ת שוכר פטור ממזוזה א"כ אין אנו אחראין להחמיר בדרבנן בלי ראיה מפורשת…
ובאמת אם עכו"ם וישראל קנו בשותפות בית שאין בו דין חלוקה ומשתמשים בזמנים חלוקים יש לדון לחייב במזוזה לדעת הר"ן הנ"ל…
עוד יש טעם לפטור בנ"ד דיש חשש שיאמר הנכרי כשפים עושה לו וכמ"ש מעכ"ת נ"י, אבל לא היה צריך להביא ממרחק לחמו לדמות לבדיקת חמץ דלהדיא מבואר כן במקומו לענין מזוזה, (בש"כ סי' רפ"ו סק"ו) ואף בשוכר בית מעכו"ם בלא שותפות העכו"ם משמע דיש לפטור היכי דשייך חשש זה. כנראה מדברי הש"כ ססי' הנ"ל, ע"כ נראה לענ"ד לדינא בנידון דידן דפטור ממזוזה". כלומר שכיון שזמני השתמשות של בעלי המלון הם בזמן שאין לו שוכרים וחלקו מוגדר ואין בו שותפות בחלקו וודאי חייב במזוזה, ולמעשה פסקינן ששכירות לא קניא א"כ צריך לקבוע בבית מלון מזוזות., אל"כ במקום דחשיינן משום איבה שיאמרו מעשה כשפים הוא או שתבוא המזוזה לידי בזיון שאז יש לפטור.
העולה למעשה
בית מלון של ישראל שמתארחים בו גויים חייב במזוזה, ויש לכסות את המזוזה כך שקלף לא יראה כלפי חוץ ראה שו"ע סי' רפ"ו.
היכן שיש חשש שהגוי ינהג במזוזה בדרך בזיון, או שיאמרו מעשה כשפים זה, לא יניח בו מזוזה.