שאלה
לפני שמגעילים כלי האם צריך לחכות מעת לעת בלי שימוש כלל או רק מהשימוש האסור?
תשובה
לפני שמכשירים כלים ע"י הגעלה צריך לחכות מעת לעת (כ"ד שעות) מזמן בישול האיסור.
• אם בישל בכלי אוכל של היתר אחר שבישל איסור, בנוגע לאיסור של בשר וחלב, אם היה לינת לילה אחרי בישול האיסור, ואז בישל באותו כלי אוכל של היתר, אין צריך לחכות מעת לעת אלא משעת בישול האיסור.
• ואם היה לינת לילה בין בישול בשר לבישול חלב, ואז בישל בו היתר, לדעת השו"ע, צריך מעת לעת מבישול ההיתר, ולדעת הרמ"א, רק משעת בישול האיסור.
• ובשאר איסורים, לדעת השו"ע, צריך מעת לעת רק משעת בישול האיסור, ולדעת הרמ"א, דינו כמו בשר וחלב, אבל בהפסד קצת, אין צריך אלא מעת לעת מזמן בישול האיסור.
• אבל בכל מקרה אם יש ממשות של איסור בתוך ההיתר, מתחיל למנות המעת לעת מזמן בישול ההיתר לכולי עלמא.
מקורות
הקדמה: הגעלת כלים היא תהליך של הכשרה על ידי מים רותחים שמוציא פליטת האיסור מתוך כלי הנאסר (ע"ע בשו״ע ונו״כ או״ח סי׳ תנ״ב). הראשונים (תוס׳ בחולין והר״ן בעו״ז ועוד) שאלו, אחרי שפלט הכלי הבליעות האסורות לתוך המים, למה אין הבליעות חוזרות מתוך המים אל תוך הכלי, וא"כ הכלי חוזר ונאסר? ויש כמה תירוצים לדבר, והכי פשוט הוא, שרק מגעילים כלים אחרי מעת לעת משעת בישול האיסור, שאז הבליעות נעשו פגום ולכן אין הבליעות אוסרים כלל. (יש עוד תירוץ שרק מגעילים כשיש ס׳ בתוך המים נגד האיסור ולכן הבליעות בטלות בתוך המים, ואכמ״ל.)
ומשום חשש זה שלא יחזרו הבליעות של איסור אל הכלי, בנוגע להגעלת כלים, כתב השו"ע (סי׳ תנ"ב סעיף ב׳) שיש ליזהר שלא להגעיל כלי בשר וכלי חלב ביחד, אלא אם כן א׳ מהכלים אינו בן יומו. והרמ"א (שם) מוסיף שהמנהג הוא שלא להגעיל שום כלי בן יומו. (השו"ע סומך על התירוץ שכשיש ס׳ בתוך המים נגד האיסור, מותר להגעיל אפילו כלי בן יומו, אבל הרמ"א מחמיר שלא להגעיל כלל, שמא אין ס׳ בתוך המים נגד האיסור.)
דיון הלכתי: כיון שכל החשש הוא שבליעות של האיסור יחזרו ויבלעו בתוך הכלי, אם כן כשבישל תבשיל של היתר בתוך מעת לעת של השתמשות באיסור, יש לדון האם נהפך התבשיל של היתר לתבשיל של איסור, שאם כן, צריך לחכות מעת לעת מבישול תבשיל זה השני. ועל זה צריך לדון מדין חתיכה נעשה נבילה (חנ"ן), שלפי השו"ע רק אומרים חנ"ן באיסור בשר בחלב אבל אין אומרים חנ"ן בשאר איסורים, ולדעת הרמ"א אומרים חנ"ן גם בשאר איסורים. ולכן לכאורה היה צריך לומר שאם איירי בכלי שנאסר מדין בשר וחלב ואחר כך בישלו בו היתר התבשיל של היתר נעשה נבילה על ידי בליעות של בשר וחלב, וצריך מעת לעת מבישול זה כדי להכשיר, אבל אם נאסר הכלי על ידי שאר איסורים, ואחר כך בישלו בו היתר, לדעת השו"ע אין צריך לחכות מעת לעת מזמן בישול ההיתר, ולדעת הרמ"א צריך לחכות מעת לעת מזמן בישול ההיתר כיון שנעשה נבילה (חנ"ן).
אבל בסוף סי׳ ק"ג (יורה דעה) כתב השו"ע שאם יש לינת לילה אחרי בישול הבשר וחלב, קודם בישול ההיתר אין צריך מעת לעת משעת בישול ההיתר (שיש שיטת ר"ת שלינת לילה פוגם ואין צריך מעת לעת, ויש עוד שיטה של הרשב"א שאין הבליעות יכול לאסור על ידי חנ"ן לאחר שהם פגומים.) והרמ"א מיקל יותר שאפילו אם בישל בשר ולאחר לילה בישל בה חלב ואחר כמה שעות בישל בה היתר, מונים המעת לעת מבישול החלב, ובשאר איסורים, בהפסד קצת, אין צריך אפילו לינת לילה אחרי ההיתר ורק מונים מעת לעת מבישול האיסור. למשל, בישל בה איסור בתחילת היום בשעה עשר, ובאמצע הלילה בישל בה היתר, הדין הוא שלאחר שעה עשר ביום המחרת אפשר כבר להכשיר.
אבל, כל זה שאין צריך מעת לעת משעת בישול ההיתר הוא דווקא אם בשעת בישול ההיתר אין ממשות של איסור עדיין בעין, שאם יש ממשות של איסור בעין, אם כן הרי חזר ובישל בה איסור, וצריך מעת לעת מבישול האיסור הזה.
העולה למעשה
לפני שמכשירים כלים ע"י הגעלה צריך לחכות מעת לעת (כ"ד שעות) מזמן בישול האיסור.
• אם בישל בכלי אוכל של היתר אחר שבישל איסור, בנוגע לאיסור של בשר וחלב, אם היה לינת לילה אחרי בישול האיסור, ואז בישל באותו כלי אוכל של היתר, אין צריך לחכות מעת לעת אלא משעת בישול האיסור.
• ואם היה לינת לילה בין בישול בשר לבישול חלב, ואז בישל בו היתר, לדעת השו"ע, צריך מעת לעת מבישול ההיתר, ולדעת הרמ"א, רק משעת בישול האיסור.
• ובשאר איסורים, לדעת השו"ע, צריך מעת לעת רק משעת בישול האיסור, ולדעת הרמ"א, דינו כמו בשר וחלב, אבל בהפסד קצת, אין צריך אלא מעת לעת מזמן בישול האיסור.
• אבל בכל מקרה אם יש ממשות של איסור בתוך ההיתר, מתחיל למנות המעת לעת מזמן בישול ההיתר לכולי עלמא.