שאלה
אישה שהחליטה ולא אמרה בלי נדר להגיד ארבעים יום פרק שירה ופספסה יום אחד. האם צריכה עוד ארבעים יום?
האם צריכה התרה?
תשובה
אישה שקיבלה על עצמה לומר פרקי שירה במשך ארבעים יום, ולא אמרה בלא נדר, והפסידה יום אחד, צריכה לחזור ולומר התפילה במשך ארבעים יום נוספים. ואם אינה יכולה, תעשה התרת נדרים ע"י פתח וחרטה שלא אמרה בלא נדר, וכן שלא ידעה שתפסיד יום אחד.
מקורות
סגולת ארבעים יום
נראה שמקורה של סגולה זו ממשה רבינו ע"ה, שהתפלל במשך ארבעים יום לבטל גזירות מעל עם ישראל, ככתוב (דברים פ"ט פס' י"ח): "וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה". וכמוזכר בעוד כמה מקומות בתורה עניין הארבעים יום. ומזה נמשך המנהג אצל שלומי אמוני ישראל לומר תפילה מסוימת במשך ארבעים יום לסגולות שונות.
ונראה ברור שצריך ארבעים יום רצופים דוקא, אך אם חיסר פעם אחת, נתפרדה החבילה, ואין מועלת הסגולה עוד, [כמבואר במקורות המובאים ראה עוד בזה בספר בית אהרן (קארלין) פרשת נח. ובקובץ אור ישראל (מאנסי כ"ו, תשס"ב, קפ"ב – קצ"ב)], וצריך לחזור ולומר התפילה ארבעים יום נוספות.
על כן נראה דבוודאי דלמצוה תחשב אמירת תפילה, או פרקי שירה, במשך ארבעים יום.
קיבלה על עצמה לומר ארבעים יום פרקי שירה בסתמא אי חשיב נדר
בגמ' נדרים (ח.), איתא: "ואמר רב גידל אמר רב: האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל".
ובתוס' (ד"ה האומר), פירשו דהאומר אשכים וכו' היינו בשבועה, אך דעת הר"א ממיץ דאף בלא הזכרת שבועה נמי מחייב. ומהרא"ש (פ"א סי' ו'), משמע דס"ל כדעת הר"א ממיץ דבסתמא מחייב כנדר (ראה עוד בקורבן נתנאל ס"ק נ'). וכן נראה דס"ל רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב י"ד חלק ג'), עיי"ש.
וכך פסק הרמב"ם הלכות נדרים (פ"א הל' כ"ט), וז"ל: "האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק, עליו להשכים ולקרות שזה כמו נדר הוא ואף על פי שלא הוציאו בלשון נדר".
אמנם הש"ע (יו"ד סי' רי"ג סעי' ב'), פסק כן בשינוי לשון קצת, וז"ל: "האומר אשנה פרק זה, הוי כאלו נדר לתת צדקה. (או לעשות שאר מצות ונדרו קיים) (וכן משמע בטור ורא"ש ופוסקים)".
וביאר הבית הילל (שם ס"ק א'), וז"ל: "האומר אשנה פרק זה הוי כאלו נדר לתת צדקה. וזה לשון הרא"ש [בפירושו לנדרים ח, א ד"ה נדר גדול] מביאו ב"י [עמוד שלג ד"ה האומר], אמר רב גידל [שם] האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל, לאו היינו נדר ממש, דלא מקרי נדר אלא שמתפיס בדבר הנדור, אלא מחשבי[נן] ליה כאלו נדר צדקה, דאמרינן בפרק קמא דראש השנה [ו, א] בפיך זו צדקה, עכ"ל. ובזה מיושב מה דאיתא לעיל בסימן ר"ג כתב בטור [עמוד שב] ובשו"ע סעיף ו' וז"ל, האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה וכו'. וקשה הלא האומר אשנה פרק זה לחוד הוי נדר, ולמה צריך למנדר ולזרוזי נפשיה, אבל לפי הרא"ש ניחא דאומר אשנה פרק זה לחוד לא הוי נדר גמור רק בפיך זו צדקה, אבל אם עושה כדי לזרוזי נפשיה שירא שמא יתרשל שרי למנדר נדר גמור, ולא שייך ביה כל הנודר כאלו בנה במה וק"ל". ע"כ.
וראה בפרישה (יו"ד סי' ר"ג ס"ק י'), על דברי הטור שכתב: "ואם פוסקין צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר", פירש וז"ל: "ר"ל שיאמר בפירוש בלא נדר, אבל אין פירושו שיפסוק סתם ולא יאמר שהוא עושה משום נדר, דאף אם פוסק סתם הוי נדר גמור וק"ל". והביאו הש"ך (שם ס"ק ד').
שמעינן דלדבר מצוה כל שקיבל על עצמו בסתמא לעשותה הוי כנדר ממש לדברי הרמב"ם, וכנדרי צדקה לדעת הרא"ש והש"ע.
עפ"ז אישה שקיבלה על עצמה לומר ארבעים יום פרקי שירה דחשיבא מצוה כמבואר לעיל אות א', כיוון שלא פירשה שיהא בלא נדר, ואף התחילה באמירתם יום יום, כיוון שפספסה יום אחד, מחויבת לחזור ולומר ארבעים יום חדשים, דאמירתה בזה חשיבא כנדר כמבואר לעיל. או שתעשה התרת נדרים עם פתח וחרטה על שלא אמרה בלא נדר, וכן שלא ידעה שתפספס יום אחד. [אך לכתחילה אין לעשות התרת נדרים על חיוב מצוה, כמבואר בש"ע ובפוסקים שם].
התרת נדרים שעושים בערב ר"ה וערב יוהכ"פ אם אפשר לסמוך על זה
ברם יש לנו לדון אם צריכה התרה כלל, שהרי נהגו ישראל קדושים וטהורים להתיר נדריהם בערב ר"ה וערב יוהכ"פ, ומתנים ואומרים שכל נדר ושבועה שנדור או נשבע, יהא בטל מעתה ועד עולם כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש, אע"פ שלא נזכור לתנאי מודעה זו וכו'.
א"כ בשעה שקבלה על עצמה אמירת התפילה ארבעים יום, אע"פ שלא פירשה בהדיא שיהא בלא נדר, כיוון שעשתה התרת נדרים בתחילת השנה תועיל לה שאם הפסידה יום אחד לא תצטרך לחזור ולשנות ארבעים יום נוספים אם לא תרצה בכך, על סמך ההתרה שעשתה בתחילת השנה. (ואף אם בעלה בלחוד עשה ההתרה הנזכרת נראה שמועיל לה שהרי בנדרים בעל נעשה שליח לאשתו היכא דמכנפי וקיימי, כדאיתא בנדרים (ח:) וביו"ד (סי' רל"ד סעי' נ"ו). עיי"ש. וכמו שנוהגים לומר שתתירו לנו ולנשינו וכו').
אולם מצינו דעות שונות בפוסקים בזה אם אפשר לסמוך על כך וכמבואר בש"ע (שם סי' רי"א סעי' ב'), וז"ל: "מי שהתנה ואמר כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים, ונדר בתוך הזמן, אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר, נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר, התנאי קיים והנדר בטל. ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר, אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי, ויש לחוש לדבריהם".
אך מצינו סתירה לזה משו"ת אבקת רוכל (סי' קע"ו), דשם סמך מרן על השיטה שמועלת התנאי של ההתרה בתחילת השנה לכל נדריו שבתוך השנה לגמרי, ושלא צריך שיזכור התנאי בתוך כדי דיבור לנדרו, ותמך יסודות לשיטה זו עיי"ש.
והרגיש בזה השיורי ברכה (שם דין ב'), וכתב וז"ל:" ויש אומרים שאין התנאי מועיל וכו'. ראיתי למרן הקדוש בתשובותיו בספר אבקת רוכל סימן קע"ו, שכתב וז"ל, הדרך הב' להתירו וכו' מטעם תנאי ביטול נדרין בר"ה וכן דעת הרמב"ם (הל' נדרים פ"ב ה"ד), ואעפ"י שכתב ויש מי שמורה להחמיר, ואומר שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי דיבור. אם זה דעתו, לא היה כותב אותו בלשון יש מי שמורה. ועוד שלא כתב יש מורים, אלא יש מורה, משמע דיחידאה הוא. ועוד שכתב מורה להחמיר, משמע דחומרא הוא ולא מדינא. וכן שאר פוסקים לא חלקו בכך. ואעפ"י שהראב"ד ברכות יעטה מורה, הרי השיא דעתו לדבר אחר וכו', כבר הוכחנו שלא חל כלל מטעם התנאי. עכ"ל. ויש להרגיש, דהכא מרן גופיה נקט בלשון רבים ויש אומרים וכתב דיש לחוש לדבריהם. ובתשו' לא חש לה רב, והורה להלכה למעשה כסתמות הפוסקים. ועמ"ש רבני מצרים בתשו', הובאה בשו"ת קול אליהו י"ד סימן ל"ד". ובהערת המגיה שם כתב ליישב "דאמנם בבית יוסף הביא לשון הרמב"ם "ויש אומרים". אבל צ"ע דלא נמצא כן בשום כ"י. ונלענ"ד דלשון "לחוש לדבריהם" היינו לכתחילה היכא שאפשר, כגון בסתם נדרים שאפשר למצוא פתח וחרטה. אבל באבקת רוכל שם מיירי בנזירות שמשון, שאין לו התרה עולמית, ע"כ לא חש לסברתם, דאם לא נסמוך על התנאי שעוקר את הנדר מעיקרו, לא נוכל למצוא לו התרה כלל. וכעין זה כתב מרן שם בתשובה קע"ז, סוד"ה והנני. ע"ש."
מ"מ למעשה נראה שאע"פ שעשתה בתחילת השנה התרה כנהוג היא או בעלה, כעת אם אינה רוצה, או אינה יכולה לומר ארבעים יום נוספות את התפילה שקיבלה על עצמה, לרווחא דמילתא תעשה התרת נדרים ע"י שלושה, ע"י חרטה ופתח על שלא אמרה בלא נדר, וכן שלא ידעה שתפסיד יום אחד.
העולה מן האמור
אישה שקיבלה על עצמה לומר פרקי שירה במשך ארבעים יום, ולא אמרה בלא נדר, והפסידה יום אחד, צריכה לחזור ולומר התפילה במשך ארבעים יום נוספים. ואם אינה יכולה, תעשה התרת נדרים ע"י פתח וחרטה שלא אמרה בלא נדר, וכן שלא ידעה שתפסיד יום אחד.