שאלה
האם צריך להתכופף או לכרוע כשאומרים "ברכו" או שזה מנהג טעות?
תשובה
ברכו – לספרדים יושבים – לאשכנזים יש לעמוד כדין כל דבר שבקדושה.
כריעה בברכו – מי שאומר יש לו לכרוע לכו"ע, אמנם לעונים – לאשכנזים יש לקום מעט ולכרוע, לספרדים דעת האור לציון שאין לכרוע – אמנם דעת מרן הרב שטוב שיתעונע מעט והיינו כיון שיש מקור לדבר זה.
ברכו בעת קריאת התורה – לספרדים נוהגים לשבת- לאשכנזים נוהגים לעמוד.
מקורות
דרכי משה (סוף סימן נ"ו) כתב, "מהרי"ל לא היה עומד בקדיש וברכו, אך כל קדיש שתפסו מעומד, היה נשאר עומד עד שסיים לענות אמן יהא שמיה רבה. והמנהג לעמוד, וכן כתב בהגהות מרדכי פרק תפלת השחר, דאיתא בירושלמי, קום כי דבר ה' אליך, (שופטים פרק ג' פסוק כ'), מכאן אמר רבי אלעזר שכאשר עונים הצבור אמן יהא שמיה רבה וכל דבר שבקדושה צריכים לעמוד על רגליהם".
וכתב הרמ"א בסעי' א' "ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה", והיינו גם לברכו.
אמנם בט"ז סי' נ"ג ס"ק א' כתב "ובמהרי"ל כתוב שמהר"י סג"ל לא היה עומד לא לקדיש ולא לברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד נשאר עומד עד שסיים אמן יהא כו' וכן ראיתי בס' כוונות מהאר"י ז"ל ונ"ל שגם הטור ובש"ע לא נתכוונו שצריך לעמוד באמיר' ישתבח אלא נתכוונו שהש"ץ שצריך לעמוד לפני התיבה בהתחלתו לומר ברכו יקדים עצמו באמירת ישתבח שיאמר ג"ז בעמידה כדי שיהיה זה מצורף אל מה שאומר אחריו בלי הפסק", כלומר דגם לשו"ע ולהאר"י אין לעמוד בברכו.
וכתב המשנ"ב בסי' נ"ו ס"ק ח' "דבר וכו' – וי"א שא"צ לעמוד אלא שכל קדיש שתופסו מעומד כגון לאחר הלל לא ישב עד שיענה אמן יש"ר ויש לחוש לדברי המחמירים ויש ללמוד ק"ו מעגלון מלך מואב שהיה נכרי וקם מעצמו מעל כסאו לדבר ד' כ"ש אנחנו עמו. ובכונות איתא שהאריז"ל היה נוהג בכל הקדישים שלאחר עמידה דשחרית מנחה ערבית היה נשאר עומד ובשל תתקבל ושל חזרת ס"ת היה עונה ואח"כ היה יושב ובקדיש ערבית של שבת להנוהגין לומר קדיש קודם ברכו ג"כ י"א שיש לעמוד", וראה עוד בשו"ת שנות חיים (סימן פ"א), מה שנתן טעם בזה.
וכתב הכה"ח בס"ק כ' "יש לעמוד כשעונים קדיש וכו'. כן כתב הגהות מרדכי בפרק תפלת השחר בשם הירושלמי, והביאו דרכי משה אות ה'. אבל בדרשות מהרי"ל כתב שלא היה עומד לא לקדיש ולא לברכו אך כל קדיש שתפסו מעומד היה נשאר עומד עד שיסיים אמן יהא שמיה רבא, והביאו דרכי משה שם, ט"ז סימן נ"ג ס"ק א', שיירי כנסת הגדולה סימן נ"ה בהגהות הטור אות א', וכתב שכך הוא נהג אחר שראה דברי מהרי"ל. וכן כתב מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות בסוף דרוש הקדיש דף ט"ז ע"ד וז"ל מורי ז"ל לא היה קם מעומד בעניית אמן יהא שמיה רבא של הקדיש ואמר לי כי הלשון הנזכר בירושלמי דמשמע ממנו שצריך לקום מעומד הוא מוטעה ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם היתה והאחרונים הדפיסו אחר כך בתוך דברי הירושלמי, אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמידה דשחרית או דערבית או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ספר תורה להיכל אז היה נשאר מעומד וגומר עניית הקדיש ואחר כך היה יושב עכ"ל, וכן כתב בפרי עץ חיים שער הקדישים פרק ו', והביאו ט"ז שם, יד אהרן בהגהות הטור על זה הסימן, שלמי צבור דף פ"א ע"ב, קשר גודל סימן ח' אות י"ד, סידור בית עובד בדיני עניית הקדיש אות כ"א, חסד לאלפים אות ז', כף החיים סימן י"ג אות ז', יפה ללב אות ג', בן איש חי פרשת ויחי אות ח'. וכן מנהג בית אל יכב"ץ שאין עומדים בעניית הקדיש אלא אם כן התחיל החזן לומר קדיש והיה אחד עומד אז נשאר עומד עד שעונה אמן יהא שמיה רבא עד דאמירן בעלמא ואחר כך יושב, ואפילו בקדיש שלאחר העמידה או תתקבל אין עומדים לענות אלא אם כן היו עומדים בשעה שהתחיל החזן לומר הקדיש, וכן עמא דבר. ועיין מגן אברהם ומחצית השקל ס"ק ד'", כלומר שהכריע כדברי רבינו האר"י שאין לעמוד מצלבד בליל שבת וכמו שכתב בס"ק כ"ג "כתב מוהרח"ו ז"ל בסידורו דיש לקום בקדיש וברכו דערבית של שבת ששם קבלת הרוח יעו"ש, וכן בופרוש עלינו סוכת וכו' ששם קבלת הנשמה של שבת. שלמי צבור דף פ"א ע"ב, שערי תשובה אות ד', בן איש חי פרשת וירא אות ג'. ועיין חסד לאלפים אות ו' וכף החיים לה"ר חיים פאלאג'י ז"ל סימן כ"ח אות ד'. ולפי זה גם באמירת תיבת נשמת כל חי שאומרים בתפילת הבוקר יש לעמוד ששם הוא קבלת נרנח"י דנפש מבחינת היום כמו שכתב בשער הכוונות בדרושי שחרית של שבת דף ע"ג ע"א יעו"ש".
ולך נא וראה מה שכתב בשו"ת טוב עין סימן יח ס"ק ל"ב "ויש לעמוד כשעונין קדיש וכו' מצאתי הגהה כ"י לרב אחד ז"ל שכתב וז"ל בד"מ כתב משם הגהות מרדכי מהירושלמי דפרק תפלת השחר כד ענו אמן יהא שמיה רבא וכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגלוהי ע"כ. וכן ראינו נוהגים בכל תפוצות ישראל וחדשים מקרוב באו נהגו שלא לעמוד בברכו ואומרים דיש להם טעם בזה על פי הסוד וקרינא אנפשאי בסודם אל תבא נפשי ואולי הסוד הוא שוד ושבר ומעיד אני עלי שמים וארץ שימים רבים אחר שכתבתי דברים אלו מצאתי בהסח הדעת בתשובות הרמ"ע סימן צ"א דסבירא ליה על פי הירושלמי הנז' דאפילו בשעה שאומרים העולים לקרות בתורה ברכו את ה' המבורך חייבים השומעים אותו לעמוד על רגליהם וכתב על אותם שאינם עומדים האל הטוב יכפר בעדם. וידוע הוא שהוא ז"ל היה מקובל אלה"י ואמיתי בדורו של מהריק"א וגאוני עולם וכל מקובלי הדור הזה החכמים בעיניהם וקבלתם מפי ספרים ולא מפי סופרים אינם לפניו אפילו כקליפת השום עכ"ל. ועם האדון הסליחה כי מקובלי הדור מפי רבינו האר"י זצ"ל הם חיים ומפי כתב הרב עיר וקדיש מהרח"ו ז"ל ומה לו להרב הכותב להטיח דברים ומאי דתלי זייניה בירושלמי הנה בשער הכונות שסידר מהר"ש ויטאל מכתבי מר אביו מהרח"ו ז"ל כתב וז"ל מורי ז"ל לא היה קם בעניית אמן יהא שמיה רבא של הקדיש ואמר לי שאותו הלשון שהוא בירושלמי דמשמע ממנו דצריך לקום מעומד הנה הוא טעות ואיננו מן התלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם שהגיה אותו והאחרונים הדפיסוהו אח"כ בתוך דברי הירושלמי עכ"ל וכ"כ בספר פרי עץ חיים שהוא ספר הכונות מסודר מהרב עיר וקדיש מהר"ם פאפיראס כ"ץ ונדפס קרוב ללשון זה ע"ש דף ט"ז ע"ג. ואין ספק דאלו הרמ"ע ז"ל ידע דברי האר"י ז"ל היה עונה אמן בכל כחו כאשר השבח השביח מעט דבש אשר רדה ממהר"י סרוק תלמיד האר"י ז"ל ואין להאריך".
כריעה
ולגבי לכרוע בברכו, כתבו הפוסקים לדייק מהא דכתב הב"י בסי' קי"ג "כתב רבינו ירוחם בנתיב י"א (ח"ג סד ע"ג) הכורע כשאומר וכל קומה לפניך תשתחוה נראה לי שהוא מגונה כדאמרינן בפרק אין עומדין (לד:) הכורע בהודאה דהלל וברכת המזון הרי זה מגונה וכתב ה"ר יונה בסוף פרק אין עומדין (לד:) דהוא הדין דאין לשחות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים שאין לכרוע אלא דוקא במקומות שתקנו חכמים". ופסקו השו"ע בסעי' ג' "הכורע בוכל קומה לפניך תשתחוה, או בולך לבדך אנחנו מודים, או בהודאה דהלל וברכת המזון, הרי זה מגונה. (פי' שאין לכרוע אלא במקום שתקנו חכמים)", וכן כתב בסי' רפ"א סעי' א' "אין לשחות בולך לבדך אנחנו מודים, שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים. וא"כ ה"ה הכא שלא תיקנו חכמים לכרוע בברכו שאין לכרוע".
והוסיף בעוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י', "אמנם פה עירנו נוהגים רב המון העם, כשאומר שליח ציבור ברכו קודם יוצר וקודם ערבית, להגביה גופם מעט במקום מושבם, כמו הדור שעושים לזקנים ונכבדים בעלי צורה, ולא מצאתי מנהג זה בשום ספר".
וכתב בשו"ת אור לציון חלק ב פרק ה "אין לציבור לכרוע ואף לא להניע ראשו כשעונה לברכו, ורק שליח הציבור כורע באמירת ברכו וזוקף באמירת השם", וביאר בהערות "בברכו לא נתקנה כריעה, ואף לעמוד אין צריך. וכמו שנתבאר לעיל בבאורים לתשובה ט', וכיון שלא נתקנה כריעה אסור לכרוע, וכמבואר בשו"ע בסימן רפ"א סעיף א' שאין לכרוע אלא במקום שאמרו חכמים, וכן כתב מרן בסימן קי"ג סעיף ג', שאם כורע הרי זה מגונה. והטעם הוא שנראה כמזלזל, שכורע על כל דבר, וכן מנהג בני ספרד שלא לכרוע כלל בברכו. ואפשר שניענוע הראש אינו בכלל האיסור, וראה במג"א בסימן נ"א ס"ק ח' שהסתפק בזה, והטוב ביותר שלא יניע ראשו כלל. ורק שליח ציבור כורע כשאומר ברכו, כמבואר במחזור ויטרי בסימן קס"ו דף ע"ח ד"ה והוא רחום, שכורע בברכו וזוקף בשם, וכן כתב בכל בו בדין ברכו בסימן ח', ע"ש".
אולם מנגד מצינו בראשונים שיש לכרוע וכך כתב באורחות חיים כתב חלק א דין קדיש ופירושו סעי' ד' "ונהגו הרבה בני אדם להתנועע ממקומם בעניית הקדיש וכן בעניית ברכו כשעונין ברוך ה' המבורך וכו' וכשעונין קדושה מיושב ובקדיש מעומד. ונראה שיצא להם המנהג מפסוק וינועו אמות הספים מקול הקורא או נוכל לומר טעם אחר דכתיב ויברכו את ה'. או נוכל לומר טעם אחר שכשבא אהוד אל עגלון א"ל דבר אלהים אליך והוא עומד מכסאו לשמוע דבר אלהים דכתיב ויקם מעל הכסא. ע"כ נהגו לנענע ולקום מעט על כל דבר שבקדושה".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי לימות החול פי"ב סעי' ס"ד "יש נוהגים שכשעונים "ברוך ה' המבורך" וכו' מתרוממים מעט ממקומם, כהידור שקמים לפני זקנים ונכבדים, וכן ראוי לנהוג", כמנהג בגדאד וכדברי האורחות חיים .
ולגבי כריעה כתב בסידור הרוקח סי' ל"ט שיש לכרוע, וכן כתב בספר הקנה דף כ"א, ס' שושן סודות מתלמיד הרמב"ן בסוד כוונת ברכו, ובס' העיתים להר"י אלברצלוני "והא מילתא נהגו כל ישראל בכל בתי כנסיות לישב בכובד ראש ראשיהם כפופים בשעה שאומר הש"ץ ברכו" וכו', וכן כתבו באחרונים במקור חיים להחוות יאיר סק"א שנהגו שהש"ץ והקהל שוחים בברכו וכו' וכן הוא בסידור אהלי יעקב עמ' מ"ט, כתב שנהגו לכרוע מעט בעת אמירת ברכו.
ונתן עוד טעם הבה"ל בד"ה "הכורע בוכל קומה וכו' – עיין במגן גבורים שדוחק למצוא טעם למנהג שנהגו העולם לכרוע בברכו עי"ש אולם באמת יש למנהג זה סמך מן המקרא בדברי הימים א' קפיטל כ"ט פסוק כ' עי"ש ומנהג ישראל תורה", והיינו ע"פ הפסוק בדברי הימים א פרק כט "ויאמר דויד לכל הקהל ברכו נא את ה' אלהיכם ויברכו כל הקהל לה' אלהי אבתיהם ויקדו וישתחוו לה' ולמלך".
וכן כתב בערוך השולחן אורח חיים סימן נז א "ודע שנוהגין לכרוע מעט באמירת ברכו ולא ככריעות שבשמ"ע ונכון הוא ואפי' לפי מה שיתבאר בסימן קל"ט דלקריאת התורה אין לכרוע מ"מ בשעת התפלה כורע וכן המנהג הפשוט".
כלומר שיש שלושה חלקות, א. אם צריך לעמוד, ב. אם יש להתרומם ג. אם יש לכרוע, שבחלוקה א דעת הספרדים שלא צריך ולדעת האשכנזים צריך לעמוד, בחלוקה ב. אם יש להתרומם דעת העוד יוסף חי שכך נהגו ולא מצא מקור אבל כיון שמצאנו לזה מקור כתב מרן הרב שיש להתרומם, ג. אם יש לכרוע שלספרדים אין לכרוע ולאשכנזים יש לכרוע.
בברכות התורה
כתב השו"ע בסי' קמ"ו סעי' ד' "א"צ לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה", וכתב הרמ"א "ויש מחמירין ועומדין, וכן עשה מהר"ם". וכתב הט"ז בס"ק ג' "שוב מצאתי בתשובה לר' עובדיה ספורני סימן צ' שפסק כן דצריך לעמוד ובשעת אמירת ברכו פשיטא שצריך לעמוד ואי' בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו כו' ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש"ץ ברכו לא ישבו עד שיאמרו תחלה ברוך ה' המבורך לעולם ועד", וכן כתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן צ"א) בראשית חכמה (שער היראה פרק ט"ו). וראה במג"א ס"ק ו' שהוסיף שיש לעמוד גם בברכות התורה.
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ח "בעת שקורין בתורה – ובשעת אמירת ברכו וענית ברוך ה' הלע"ו לכו"ע צריכין לעמוד דהוא דבר שבקדושה". וכן כתב בשו"ע הרב סי' נ"ו סעי' ה', וציין בשער הציון דהוא דלא כמו המג"א דהיינו לעמוד גם בברכות התרוה אלא רק בברכו, וראה עוד במג"א בסי' נ"ו ס"ק ד'.
אולם כתב הכה"ח בס"ק כ' "אמנם בשער הכוונות דף מ"ח ע"ד כתב דמנהג האר"י ז"ל היה יושב במקומו עד סיום קריאת הפרשה ולא כאותם הנוהגים לעמוד עכ"ד, וכן כתב בפרי עץ חיים שער י"ד פרק א', משנת חסידים מסכת יום שני פרק ה' אות ח', ומשמע דאפילו בעניית ברוך ה' המבורך וכו' לא היה עומד, וכן נתפשט המנהג עכשיו כהאר"י ז"ל דאפילו חסידים ואנשי מעשה אין עומדים לא בעת הקריאה ולא בעניית ברוך ה' וכו'. ועיין באות שאחר זה ואות כ"ב", והוסיף בס"ק כ"א "היושבים בשעת קריאת התורה צריכים לעמוד מכל מקום בכל פעם כשקורא אומר ברכו את ה' המבורך משום דדבר שבקדושה הוא. משאת בנימין בסוף הספר בהגהותיו לחלק אורח חיים סימן א', והביאו שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ה', וכן כתב הט"ז ס"ק א', מגן אברהם ס"ק ו', יד אהרן בהגהות בית יוסף, סולת בלולה אות ז'. מיהו השיירי כנסת הגדולה שם כתב דאין כן מנהגינו, וכן כתב הלדוד אמת סימן ז' אות ד' דאין המנהג כן, וכן כתבנו לעיל באות הקודם על שם האר"י ז"ל דלא היה עומד אפילו בעניית ברוך ה' וכו' וכן עמא דבר".
כלומר דלדעת הספרדים אין לעמוד בשעת קריאת התורה וה"ה בשעת אמירת ברכו, ולאשכנזים יש לעמוד בקריאת התורה וכ"ש בעת הברכות.
העולה
ברכו – לספרדים יושבים – לאשכנזים יש לעמוד כדין כל דבר שבקדושה.
כריעה בברכו – מי שאומר יש לו לכרוע לכו"ע, אמנם לעונים – לאשכנזים יש לקום מעט ולכרוע, לספרדים דעת האור לציון שאין לכרוע – אמנם דעת מרן הרב שטוב שיתעונע מעט והיינו כיון שיש מקור לדבר זה.
ברכו בעת קריאת התורה – לספרדים נוהגים לשבת- לאשכנזים נוהגים לעמוד.