שאלה
טיגנתי בשר במחבת בשרי ושמתי לב שיש קרוב לכיריים על השיש מכסה של סיר( חלבי ) מזכוכית שיש עליו טיפות קטנות של הטיגון
מה דין המכסה מזכוכית?
תשובה
כיון שנפסק הקילוח ורק השפריץ מעט מהשמן על מכסה הכלי, ומכסה הכלי הוא צונן, די לשטוף את הכלי היטב בסקווטש וחומר פוגם.
מקורות
כתב הרמ"א בסי' צ"ב סעי' ז' "וקלוח מן הקדירה רותחת שהלך אל קדירה צוננת, אם נפסק הקלוח מן הקדירה הרותחת קודם שהגיע אל הצונן, הוי נמי ככלי שני (כך משמע בשערים מתשובת מוהר"ם). ואם לא נפסק, הוי כעירוי והקדירה הצוננת נאסרה, אם היד סולדת בקלוח הנוגע בקדירה (ת"ה סי' קפ"ה /קפ"א/), והתבשיל שבתוכה שרי, דאין עירוי אוסר רק כדי קליפה. אבל אם הקדירה היא חמה, והוא כלי ראשון, וכ"ש עומד אצל האש, אפילו הקלוח הוא צונן, הכל אסור, דתתאי גבר, והוי כצונן לתוך חם דכולו אסור".
וכתב עוד הרמ"א שם "טפה הנופלת על גבי כיסוי קדירה, דינה כנפל על גבי קדירה נגד הרוטב, והוא שהתחילה הקדירה להרתיח, דאז עולה הזיעה תמיד ומגיע אל הכיסוי ויורד משם אל הרוטב. (ארוך כלל ל"א וש"ד)", וכתב הכה"ח בס"ק צ"ב שאם הכיסוי היד סולדת בו, נאסר ואז לא סגי ליה בהדחה בעלמא, אבל אם אין היד סולדת בו סגי בהדחה.
וכתב השו"ע סי' ק"ה סעי' ב' "חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו, מבשל ואוסר כולו. אבל חום של כלי שני אינו מבשל. ויש אומרים שגם כן אינו מפליט ואינו מבליע. וי"א דמכל מקום הוא מפליט ומבליע, ואוסר כדי קליפה. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה (ועי"ל סי' ס"ח סעיף י"ג), אבל בדיעבד מותר בלא קליפה, ובהדחה בעלמא סגי. (ועיין לעיל סימן ס"ח וצ"ב וצ"ה נתבארו דיני כלי שני ועירוי)".
כתב הש"ך בס"ק ה' "ואנן קי"ל לחומרא דעירוי דכלי ראשון מבשל כדי קליפה והלכך לענין שבת ובשר בחלב אסור ואפי' בעירוי שנפסק הקלוח מבליע מיהא כ"ק לכ"ע וכמ"ש הפוסקים וכדמוכח בפרק כ"צ (דף ע"ו ע"א) ואף על גב דמדברי הרב סי' ס"ח ס"י נראה דאם עירה מכלי ראשון על התרנגולת למולגה ונפסק הקילוח א"צ אפי' קליפה היינו משום דאינו מפליט ומבליע כאחד אבל מ"מ מבליע והכי משמע להדי' מתוס' דזבחים והמרדכי והג"א והר"ן דסוף עבודת כוכבים מיהו ודאי דסגי בקליפה ואינו מבליע יותר והכי מוכח מהא דכתבו הפוסקים והט"ו סי' צ"א ס"ד בחלב רותח שנפל על בשר צונן דקולף הבשר ומותר וכן הוא בש"ס פכ"צ שם, וכל חום היינו דוקא כשהיד סולדת בו אבל אין היד סולדת בו אפי' הוא כלי ראשון שעומד על האש אינו אוסר כלל וכ"פ הפוסקים ראשונים ואחרונים בדוכתי טובי וכ"כ מהרש"ל פכ"ה סימן ע"א אלא שאח"כ כתב אלא דמסתפינא להקל בכלי ראשון שעומד על האש כל זמן שהוא חם אפי' אין היד סולדת בו דעשו הרחקה לכלי ראשון כדאיתא בירושלמי כו' ולא ירדתי לסוף דעתו דהרי בירושלמי פרק כירה איתא דעשו הרחקה לכלי ראשון שאין היד שולטת בו והיינו שאין להיד שליטה בו דהיינו היד סולדת בו אבל כשהיד שולטת בו מוכח התם בירושלמי להדיא דשרי לכ"ע וכן הסכמת הפוסקים וכ"כ בת"ח כלל נ"ז דין י"ב אלא דבכלל כ"ג ד"ג פסק כהרשב"א וטור דצונן לתוך חם שאין היד סולדת בו צריך קליפה וצריך לומר דסבירא ליה דאע"פ שאין היד סולדת בו מבליע כדי קליפה וכן יש להחמיר אף על פי דמדברי שאר הפוסקים לא נראה כן ודו"ק", וא"כ יוצא לפי דברי הש"ך שאף בקילוח שמפסיק נאסר.
וכן כתב בחכמת אדם שער איסור והיתר כלל נט סעי' ב' "המערה מכלי ראשון על מאכל או על כלי מבשל כדי קליפה ולא יותר ואפילו עירוי שנפסק הקילוח מבליע כדי קליפה אלא שאינו מפליט ומבליע בפעם אחד ומכל מקום טיפה אחת כיון שנפסק ממקומו אינו רותח כל כך ואינו אוסר כדלעיל כלל מ"ה סימן כ' (ועיין במנחת יעקב כלל נ"ה ונ"ו ס"ק ט"ו וס"ק י"ט ובכרתי ופלתי סימן צ"ב ובסימן ק"ה בדין נפסק הקילוח שהאריכו להקשות מדברי רמ"א בסימן צ"ב סעיף ז' שכתב בנפסק הקילוח דהוי ככלי שני והמעיין יראה דשם איירי שנזחל על גבי כירה ואם כן כבר נתקרר על גבי כירה דמאי שנא אם נתן אותו בכלי או על גבי כירה ושם סעיף ט' בטיפה הנופלת מן נר טעמא משום שאינו אלא טיפה אחת וכמו שכתב הש"ך בסימן צ"ג ס"ק ו' בשם הדרכי משה) ואם עירה איסור לכלי נחושת ובישל בו אחר כך צריך עיון אם יש לסמוך על הפוסקים דסבירא להו דכלי נחושת אינו בולע אלא על ידי אור ועיין לעיל סוף כלל נ"ז". כלומר שגם בעירוי שנפסק הקילוח אסור.
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ב לתרץ "והא דאוסר בעירוי אפילו בנפסק הקילוח כדי קליפה היינו דווקא בדבר מאכל אבל לא בכלי ערך השולחן סעי' ז' בשם הרב באר יעקב וכן כתב המנחת יעקב על התורת חטאת כלל נה סעי' ט"ו ולענין כלי חרס בעירוי שנפסק הקילוח המנחת יעקב שם כתב דכלי חרס חשיב כמאכל מה שאין כן כלי מתכות אמנם הרב ערך השולחן שם בסוף הדיבור כתב להוכיח מהאיסור והיתר הארוך שעירוי שפסק הקילוח אפילו על כלי חרס אינו אוסר יעו"ש". וטעם הדבר כדי שלא יסתרו הסוגיות הדדי, כלומר למעשה בכלי חרס יש להקל שעירוי בנפסק הקילוח לא יאסור, וא"כ ה"ה בכלי זכוכית דודאי לא גרעי, וא"כ כיון דנפסק הקילוח לא צריך לו הגעלה, ולכאורה לפי המבואר למעלה צריך נעיצה בקרקע [ואי אפשר לומר שירחוץ חזק בסקווטש ויועיל לו ראה שו"ע סי' י' סעי' ג' דמשמע דהיכא דבעי נעיצה י' פעמים לא מועיל, ועיי"ש שגם עירוי לא יועיל], אמנם אפשר דהוא רק לכתחילה אבל במקום דאי אפשר גם זה לא צריך, ודי בניקוי הכלי טוב ובחומר פוגם, וכן נראה כדי שלא יסתרו דבריהם.
וכן מוכח ממה שכתב השו"ע בסי' צ"ב סעי' ט' "נר של חלב עשוי כנר של שעוה שנטף ממנו טפה על כלי, אין צריך כי אם גרידה. אבל חלב מהותך חם שנפל ממנו טפה על כלי, צריך הגעלה".
וכתב הש"ך ס"ק לח "אבל חלב מהותך כו'. פי' נר שקורין קרויז"ל שהוא דולק מחלב מהותך דהוי רותח מחמת האור אבל חלב מהותך רותח בקדרה שנרתח בקדרה אצל האש די בגרידה דלא חשיב עירוי כיון דפסק הקלוח וכדלעיל ס"ז וסימן ס"ח ס"י בהג"ה והכי איתא בת"ה שם", ולכאורה סותר דברי עצמו אלא כמו שחילק הכה"ח לעיל, וכ"כ הט"ז בס"ק לו זבחי צדק אות פ"ב והכה"ח בס"ק ק"ה, והוסיף הט"ז יורה דעה סימן צב ס"ק ל "ודוקא כשנופל על הקתא אבל נפל על הברזל נועץ עשרה פעמים בקרקע ודיו", וכשר אף לדבר חם, וע"ש בס"ק ק"ו היכא דלא היה אפשר בנעיצה.
העולה
כיון שנפסק הקילוח ורק השפריץ מעט מהשמן על מכסה הכלי, ומכסה הכלי הוא צונן, די לשטוף את הכלי היטב בסקווטש וחומר פוגם.