שאלה
גוי שבישל חביתות במחבת של ישראל האם אוסר את המחבת?
יש בישול עכום בביצים?
אם ישראל בישל אחרי זה ביצים באותו מחבת נאסרו הביצים ?
תשובה
הביצה אסור משום בישולי גויים.
הכלי נאסר משום בישולי גויים
(אמנם בצירוף עוד סניפים יהיה ניתן להקל)
מקורות
כתב השו"ע יו"ד סימן קיג סעי' א' "דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עו"ג, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים". וכתב בסעי' י"ד "ביצה, אף על פי שראויה לגומעה חיה, אם בשלה עובד כוכבים, אסורה" והטעם כתב הט"ז בס"ק י"ד כיון שאינו נאכל חי אלא בשעת הדחק.
ואם עירב עמה דבר אחר כתב השו"ע ביו"ד סימן קיג סעי' ב' "עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ובישלם העובד כוכבים, אם העיקר מדבר שיש בו משום בישולי עובד כוכבים, אסור. ואם לאו, מותר" וראה בב"י שמשמע אפי' אם העיקר הוא המיעוט, וא"כ בתערובת כגון בשקשוקה העיקר זה הביצה.
וראה ברמ"א סי' קי"ב סעי' י"ד שלערב אסור לכתחילה גם בדבר שמתבטל וראה בכה"ח שם ס"ק ס"ז שהביא בשם המהרי"ל שאם ניכר זה לא בטל וא"כ ה"ה כאן בביצה.
שגירת התנור
כתב השו"ע ביו"ד סי' קי"ג סעי' ז' "אין שגירת (פי' הבערה) התנור מועלת אלא בפת, אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד, אלא ההנחה דווקא. לפיכך הרוצה לבשל במחבת בתנור של עובד כוכבים, צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור, למקום הראוי להתבשל בו. הגה: ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש או חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת, וכן נוהגין. (הגהות ש"ד ובארוך ובמרדכי פא"מ). ואפילו חיתוי בלא כוונה מהני ומועיל. וי"א דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם, רק שהכותית הדליקה האש מאש של ישראל, שרי".
וכתב הש"ך בס"ק ט' "או חיתוי כו'. וכתב האו"ה שם אך יזהר כשמחתה בגחלים שאותו חיתוי יועיל לתקן האש ויועיל למהר בישולו ע"י ישראל עכ"ל וכן משמע בש"ס ופוסקים דבעינן שהישראל יעשה קירוב בישול" ובס"ק י' "ואפילו חיתוי בלא כונה כו'. ובהגהה שבסוף ספר או"ה כלל מ"ג פסק שצריך שיכוין לסייע בתיקון האש להכשיר".
וכתב הפר"ח בס"ק ט"ז "ולא השליך שם קיסם כו'. מכלל דבהשלכת קיסם מועיל אף בבישולי גוים לסברא זו, ומיהו כל זה אינו עיקר לדינא אלא כפסק המחבר ואף בדיעבד". והביאו הכה"ח בס"ק נ"ג "והיינו למנהג הספרדים שקבלו חומרות פסק השו"ע וכן כתב בזבחי צדק אות ל"א דלדידן בני הספרדים אין לנו אלא דברי מרן דקבלנו הוראותיו לא הדלקת אש ולא השלכת הקיסם וכ"ש חיתוי אינו מועיל כלל בבישולי גויים ואפי' בדיעבד אסור". בשו"ת ויאמר יצחק (חלק יורה דעה סימן נ'). בשו"ת רב פעלים חלק ג' (חלק יורה דעה סימן ט').
וכן כתב מרן הרב בהערותיו לקיצו"ש סי' ל"ח ס"ק ז'. וראה בביאור הגר"א דס"ל כדעת השו"ע.
וכתב הערוך השולחן סעי' מ"ד על דברי הרמ"א "והנה זה שכתב דהדלקה או חיתוי מהני זהו מעיקר דין הגמ' כמו שבארנו רק מה דמשמע מדבריו דגם השלכת קיסם מהני זהו לאו מדינא דגמ' אלא ממנהגים שיש בין בני בבל לבני ארץ ישראל כמ"ש התוס' והרא"ש שם ולכן ס"ל לי"א דגם בלא השלכת קיסם רק בהדלקה מאש של ישראל שרי דס"ל לי"א אלו דכיון דשוה דינו לפת ומאחרי שבפת הקילו הרבה כמ"ש בסי' קי"ב כמו כן בכאן אבל באמת הם קולות גדולות ואין ראוי לסמוך על זה רק בשעת הדחק ובבית ישראל וכן מ"ש דחיתוי בלא כוונה מועיל ג"כ הרבה חולקין בזה [עי' ש"ך סק"י]". והביאו הכה"ח בס"ק נ"ד.
כלים שבשל בהם גוי
כתב השו"ע סי' קי"ג סעי' ט"ז "כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים, צריכים הכשר. ויש אומרים שאינם צריכים. ואף לדברי המצריכים הכשר, אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים, ודיו, מפני שאין לאיסור זה עיקר מדאורייתא" וא"כ לפי הכלל שבידינו סתם ויש הלכה כסתם וראה בב"י.
וכן כתב הכה"ח ס"ק ט"ף. וכן פסק בתורת חטאת כלל ע"ה דין י"ד שבבישולי גויים הכלי נאסר, וכן כתב הגר"א בס"ק ל"ט והש"ך בס"ק כ'. ערוך השולחן סעי' נ',
כתב הבא"ח פרשת חוקת ש"ש סעי' כ"ד "כלים שבישל בהם הגוי דבר האסור משום בש"ג, צריך להם הכשר ע"י הגעלה, ואפילו אינם בני יומן אסור לבשל בהם לכתחילה, וכמ"ש הגאון שפ"ד בסי' צ"ג סק"ג, דהלכה מרווחת היא בישראל דאפילו איסור דרבנן שנבלע בכלי לא מהני נטל"ף לכתחלה, ועיין ערך השלחן סי' קי"ג אות כ"ב ואם הם כלי חרס אף על גב דבשאר איסורים לא מהני הגעלה לכלי חרס הקלו באיסור בש"ג, ואמרו מגעילו שלשה פעמים ודיו, ואפילו אם הם כלי פרפורי, יגעילם ג"פ, ורק אם הם רעועים שיודע הוא שאם יגעילם ג"פ ברותחין פקעי ואיכא הפסד מרובה, מותר להשתמש בהם אחר כ"ד שעות בלא הגעלה".
וכתב הכה"ח בס"ק צ' "ואפילו אם אינו בן יומו בעי הכשר ולא אמרינן כיון דעיקר איסורו מדרבנן ורבנן הוא דגזרו כלי שאינו בן יומו לישתרי כסא אליהו והגם דהרב ערך השולחן אות כ"ב כתב דרוב האחרונים סבירא להו דכלי שאינו בן יומו באיסור דרבנן מותר לכתחילה מכל מקום כתב הרב שפתי דעת והנה הלכה מרווחת היא בישראל אפילו איסור דרבנן שנבלע בכלי לא מהני טעם לפגם יעו"ש מיהו בכלים דחייש עליהו דילמא פקעי במי הגעלה ויש הפסד מרובה הוה ליה כדיעבד ויש לסמוך על המתירין להתשמש בהם מעת לעת וכן כתב הבא"ח". וכן משמע ממרן הרב בקצו"ש סי' ל"ח הערה ח'.
העולה
הביצה אסור משום בישולי גויים.
הכלי נאסר משום בישולי גויים
(אמנם בצירוף עוד סניפים יהיה ניתן להקל)