שאלה
האם מותר להשתמש בטוסטר שלא הטבילו אותו ע"י שימוש עם נייר אפיה?
תשובה
טוסטר צריך טבילה ולא מועיל לכסותו בנייר אפיה.
בדיעבד אם נשתמש כך לא נאסר אוכל, אך יש לטובלו אח"כ.
כמו כן יכול להקנות לגוי, או לחילופין להוציא בורג מרכזי שבלעדיו לא יעבוד ולחברו.
מקורות
והנה היכא שמשתמש תמיד עם נייר אפיה כך שנחשב שיש לו ציפוי קבוע יש לדון ממה דאיתא בגמ' עבודה זרה דף עה עמוד ב "קוניא – פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: כתחלתו, וחד אמר: כסופו. והלכתא: כסופו".
ופרש"י "קוניא – פלומיר"י תחלתו של חרס וחופין אותן בחופיא של אבר ותשמישו ע"י צונן וניקח מן העובדי כוכבים. כסופו – בתר סופו אזלינן שחיפהו מתכות וכלי מתכות הוא ובעי טבילה".
וכן פסק הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ו "לא חייבו בטבילה זו אלא כלי מתכות של סעודה הנלקחין מן העכו"ם….. כלי חרשים אינו צריך להטביל, אבל השועין באבר הרי הן ככלי מתכות וצריכין טבילה".
ובתוס' שם כתבו בד"ה "והלכתא כסופו – היינו כלים שמחופין באבר מבפנים אבל אם מחופין מבחוץ וכן כלי עץ המחושקין סביב ברזל מבחוץ אפילו למ"ד הכל הולך אחר המעמיד אין צריכין טבילה כיון דאין משתמשין בהן דרך המתכת דכלי סעודה האמורים בפרשה היינו שמשתמשין בהן".
כתב הטור ביו"ד סי' ק"כ "כלי חרס המצופין באבר וה"מ במצופים בפנים דהשתא דמו לכלי סעודה שהצפוי בפנים במקום התשמיש, אבל אם אינן מצופים אלא בחוץ א"צ טבילה, ומטעם זה נמי כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידים אותו א"צ טבילה, אפי' למי שהולך אחר המעמיד".
וכתב הב"י " וטעמא משום דכיון שאינו משתמש במקום האבר או במקום הברזל לא הוי דומיא דכלי סעודה דמדיין, והמרדכי (ע"ז סי' תתנט) כתב שאבי העזרי כתב דבין מצופה מבפנים בין מחופה מבחוץ ולא מבפנים טעון טבילה דלא חילקו חכמים בין מבפנים למבחוץ, והר"פ הורה להטבילם בלא ברכה עד כאן. והר"ן (לט: ד"ה גמ') כתב דאיכא מ"ד דהא דאמרינן גבי קוניא הלכתא כסופו דוקא כשהוא מצופה קוניא מבית ומבחוץ, ולפיכך כל שאינו מחופה טובלו בלא ברכה עד כאן. וסמ"ק כתב (שם) קדרות של חרס שהן מצופין באבר מבחוץ אין צריכים טבילה אבל אותן שהן פלומי"ץ מבפנים צריכין טבילה אך בלא ברכה לפי שאינן עשויין אלא לנוי עד כאן", יוצא שיש שלושה דעות בדבר א. דווקא דבר שמחופה מבפנים ומבחוץ חייב טבילה, ב. אם מחופה מבפנים חייב טבילה אבל אם רק מבחוץ לא חייב טבילה ג. גם דבר שמחופה רק מבחוץ חייב טבילה. שיטה נוספת שאם מחופה מבפנים רק לנוי חייב טבילה בלי ברכה.
וכתב בדרכי משה ס"ק ה' "ובאיסור והיתר הארוך כלל נ"ח (דין פב) דכן נוהגים להטביל בלא ברכה אף אלו המחופים בפנים עכ"ל", כלומר כדעה ראשונה.
למעשה פסק השו"ע סי' ק"כ סעי' א' "הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכת או של זכוכית, או כלים המצופים באבר מבפנים, אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה (טור בשם סה"מ ועב"י). הגה: יש אומרים דכלים המצופים באבר, אפילו בפנים, יטבול בלא ברכה (ב"י בשם סמ"ק וארוך), וכן נוהגין". כלומר שלדעת השו"ע דווקא במצופה מבפנים יש לטובלו וטובלו עם ברכה, ודעת הרמ"א שבלי ברכה, כי בעינן שגם יהיה מצופה מבפנים.
וכתב הש"ך בס"ק ב' בשם האיסור והיתר דה"ה למצופה בכלי זכוכית. וכן כתב הפר"ח בס"ק ד' "בגמ' איתא קוניא, ורש"י [ד"ה קוניא] והרמב"ם [מאכלות אסורות יז, ו] פירשו שר"ל כלים המצופים באבר דהיינו פלומ"ו בלע"ז. אבל התוספות בפרק אין מעמידין [עבודה זרה לג, ב ד"ה קוניא] ובפרק בתרא דכתובות [קז, ב ד"ה הני] כתבו שנראה כפירוש הערוך [ערך קניא] שר"ל כלים המצופים בזכוכית. ולדינא הכל אמת, שבין המצופים באבר ובין המצופים בזכוכית צריכים טבילה. וכן כתבו רבינו ירוחם [נתיב יז חלק ח קסא, ד] והאיסור והיתר הארוך כלל נ"ח [דין פב]".
וכתב בס"ק ה' בדעת השו"ע "מבפנים. פירוש כיון שהם מצופים מבפנים דהוי מה שמשתמשין בהם אף על פי שאינם מצופין מבחוץ צריכים טבילה, אבל אם הם מצופים מבחוץ ולא מבפנים אין צריך טבילה", בכלל.
נחזור לדברי הרמ"א שכתב " יש אומרים דכלים המצופים באבר, אפילו בפנים, יטבול בלא ברכה (ב"י בשם סמ"ק וארוך), וכן נוהגין", וביאר ביאור הגר"א ס"ק ה' "י"א כו'. סמ"ק וכפי' הר"ן דדוקא שהן מצופין מבית ומבחוץ אבל בלא"ה יטבול בלא ברכה". וכתב הט"ז בס"ק ג' שהטעם כיון שאינו עשוי כעיקר הכלי אלא לנוי.
וכתב הש"ך ס"ק ד "יטבול בלא ברכה. במרדכי כתב בשם הר"ב דאפילו אינו מצופה אלא מבחוץ באבר יטבלנו בלא ברכה, ומביאו ב"י וד"מ, וכתב הב"ח ויש לתמוה על מנהג העולם שמשתמשים בקדרות המחופים באבר מבפנים בלא טבילה כלל".
וכתב הפר"ח בס"ק ז' "אפילו בפנים כו'. כלומר לא מיבעיא במצופים מבחוץ ולא מבפנים שיטבילם בלא ברכה אלא אפילו מצופים בפנים ולא מבחוץ יטבילם גם כן בלא ברכה, ופליג אפסק המחבר בתרתי, חדא בכלים המצופים מבחוץ ולא מבפנים דלדעת המחבר אין צריך טבילה כלל והוא פסק שיטביל בלא ברכה. גם פליג בדין כלים המצופים בפנים ולא מבחוץ שלדעת המחבר יטבילם בברכה ולדידיה יטבילם בלא ברכה. ופסק המחבר עיקר והיא דעת רוב הפוסקים. ומיהו במצופה מבפנים ומבחוץ לכולי עלמא יטבילנו בברכה כמבואר בגמרא [שם]".
וכתב הש"ך בס"ק ה' "בלא ברכה. ונראה דיש להטבילן עם איזה כלי אחר בברכה כדלקמן סעיף ט' וכן הוא באו"ה כלל נ"ח ע"ש" יוצא שיש מחלוקת בדעת רמ"א אם דבר שמצופה רק מבחוץ אם צריך טבילה בלי ברכה או שלא צריך טבילה. וראה לקמן
מעמיד – חישוקי עץ
לאחר שכתב הטור דין של מצופה מבפנים שחייב טבילה ואם מצופה מבחוץ פטור הוסיף "ומטעם זה נמי כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידים אותו א"צ טבילה, אפי' למי שהולך אחר המעמיד, כתב בספר המצות כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף, אבל מבחוץ לא, אף על גב דמעמיד, ויש מחמירים להטבילו בלא ברכה".
וכתב הב"י "ובענין כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל, כתב המרדכי (שם) כסברת התוספות שאין צריכין טבילה, ואח"כ כתב שרבינו מאיר (שו"ת מהר"ם מרוטנברג ד"פ סי' תרכא) מצריך טבילה דאזלינן בתר המעמיד (שבת טו:) לענין טבילה כמו לענין טומאה. וצורת כלי זה שכתבו הפוסקים היינו שלוקחין כמה דפין של עץ ועושין להם שוליים של עץ, ומעמידין הכל על ידי שמקיפין הדפים שבצדדין סביב בחתיכות ברזל אחת למטה סביב לשוליים ואחת סמוך לפה ואחת באמצע", וראה לקמן באות ב' שהבאנו את דברי הב"י דיש לחוש לשני השיטות.
וכתב הדרכי משה בס"ק ה' על דברי הב"י "ובאגור (סי' אלף שיג) בשם מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל סי' נט) דנוהגים כדעת הטור, ובאיסור והיתר הארוך (כלל נח דין פב) דטוב להטבילו בלא ברכה או עם כלים אחרים עכ"ל".
וכתב השו"ע סעי' ו' "כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ שמעמידין אותו, אינו טעון טבילה", כלומר דס"ל דלא צריך טבילה אף בלי ברכה.
וביאר הט"ז ס"ק ח' "כלי עץ שיש לו כו'. החשוקין בל"א רייפי"ן, וכתב בטור בדין זה א"צ טבילה אפילו למי שהולך אחר המעמיד, פירוש דהיינו ר"מ בפרק קמא דשבת כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכו אבר, רבי מאיר מטמא שהולך אחר המעמיד דהיינו האבר מעמיד הכלי שיוכל להשתמש בו, הוי ככולו אבר, ועל זה אמר אפילו ר"מ מודה כאן דלא אמרינן כאלו כולו מתכת כיון שאין התשמיש דרך אותו הצד".
אמנם הש"ך בס"ק י"ב חולק וכותב "אינו טעון טבילה. צ"ע דבב"י פסק הלכתא דיש לטובלו בלא ברכה דמספקא לן אי אזלינן בתר המעמיד או לא, ומביאו ד"מ במסקנתו וכ"כ בסוף הלכות טבילות של מהרי"ל, דיש לטובלו בלא ברכה וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין מ"ט דיש להטבילן בלא ברכה או עם כלים אחרים".
וכתב הפר"ח בס"ק ט"ז שאע"פ שבב"י כתב לטבול בלי ברכה בשו"ע חזר בו והטעם "כיון דאין משתמשים בהם דרך המתכת. ולפי זה בדין כוס של כסף מחובר בכלי עץ שפסק בסמוך [סעיף ז] שצריך טבילה ומשמע דצריך ברכה, מיירי אפילו בכלי שאלולי העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו. וזהו כפירוש שני שפירש בב"י [שם ד"ה כתב] בכוונת סמ"ק [סימן קצט] דלא חיישינן למעמיד כלל אלא הכל הולך אחר המקום שמשתמשים בו ודלא כהש"ך ס"ק (י"א) [יג] שלא כיון יפה ע"ש, וכן עיקר. ומיהו כלי עץ שניקב והטיפו לתוכו אבר לכולי עלמא צריך טבילה, משום דאית ביה תרתי, חדא דהוי מעמיד כדאיתא בפרק קמא דשבת [טו, ב], ועוד שמשתמשים בו דרך האבר".
מעמיד כוס של כסף
כתב הב"י "כתב סמ"ק (סי' קצט) כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף. זהו כעין כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידין אותו דבסמוך, וכך כוס זה עשוי מחתיכות כסף ועומדות החתיכות ההם על ידי שמקיפין אותם עץ סביב, וזה שכתב מחובר בכלי עץ כלומר שהוא מחובר על ידי כלי עץ, שהוא מקיפו סביב, וכן מבואר יותר בדברי סמ"ק עצמו שכתוב שם כלשון הזה כוס של כסף מחובר בתוך כלי עץ, דלישנא דבתוך כלי משמע בהדיא שהעץ מקיף את הכסף סביב, ואפשר דבלישנא דרבינו משתמעי תרתי חדא שהוא מחובר על ידי העץ המקיפו, תרתי שהוא קבוע ברגל של עץ, וקאמר דצריך טבילה כיון דמשתמש בשל כסף ולא במה שמבחוץ דהיינו העץ שאין המשקה נוגע בעץ, וזה שכתב כיון שמשתמש בשל כסף אבל מבחוץ לא, אי נמי הכי פירושו ברישא קאמר דכוס של כסף שהוא עומד על ידי כלי עץ המקיפו סביב ומחברו כדפרישית שצריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף וכדאמרינן גבי כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידין אותו, והדר קאמר אבל מבחוץ לא, אף על גב דמעמיד כלומר דוקא כשהכסף מבפנים והעץ מבחוץ הוא צריך טבילה אבל אם הכסף הוא מבחוץ והעץ מבפנים אף על פי שהכסף מעמיד את העץ כמו אותו כלי עץ שמעמידין אותו חשוקי הברזל אינו צריך טבילה דהכל הולך אחר המקום שמשתמש בו המשקה, שאם המקום ההוא מתכת אף על פי שמעמידו עץ טעון טבילה ואם המקום ההוא עץ אף על פי שמעמידו מתכת אינו טעון טבילה דלא חיישינן למעמיד כלל וזה הפירוש נראה עיקר:
ומ"ש ויש מחמירין להטבילו בלא ברכה. נראה דאתרווייהו קאי בין הוא של כסף ומעמידיו של עץ בין הוא של עץ ומעמידיו של מתכת, דמספקא להו אי נקטינן כר"מ דאמר בתר מעמיד אזלינן, אי כדברי התוספות והרא"ש דסברי דלא אזלינן בתר מעמיד ולפיכך מחמירין להטבילו בלא ברכה מספק והכי נקטינן".
ובסעי' ז' כתב השו"ע "כוס של כסף מחובר בכלי עץ, צריך טבילה. הגה: וכו' ודווקא שעיקר הכלי הוא של מתכת, אבל אם עיקר הכלי הוא של עץ רק שמעט ברזל קבוע בו, הואיל ואפשר להשתמש בו בלא הברזל, אין צריך טבילה. אבל כלי המתוקן ביתדות של ברזל, ובלא היתדות לא היה אפשר להשתמש בו, והם מבפנים, צריך טבילה (כך משמע מב"י בשם הגהות מיימוני פי"ז)".
וכתב הש"ך בס"ק י"ג "צריך טבילה כו'. משמע וצריך ברכה ואף על גב דבב"י פסק בכוס של כסף ומעמידו של עץ דיש לטובלו בלא ברכה י"ל דהתם אי לאו העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו אבל הכא מיירי שהכוס הוא כהלכתו רק שהוא מחובר בכלי עץ", וראה בפר"ח מה שביאר, וראה בט"ז הובאו דבריהם לעיל.
וכתב בביאור הגר"א ס"ק י"ט על דברי הרמ"א "כמ"ש בפי"ג דכלים עץ המשמש את המתכות טמא ומתכת המשמשת את העץ טהור, וכמ"ש המרדכי בשם הר"מ, דדינם כמו לענין טומאה כמ"ש בפ"ק דשבת (ט"ו ב') כלי זכוכית מ"ט גזרו כו' אלמא מדמינן לטומאה, ואין חילוק אלא דכלי סעודה הולכין אחר מקום התשמיש ואף בזה פליג הר"מ אבל בשאר כ"ד שוה לטומאה וטהרה, וז"ש אבל כלי כו' דקי"ל כרבנן דהולכין אחר המעמיד וכיון שהמעמד בפנים, ול"ד למעמיד דפ"ק דשבת (שם) דחכמים פליגי אר"מ דשם אין מעמיד לכלי אלא למה שבתוכו, כמ"ש תוס' שם ואף בכה"ג פסק במרדכי שם דהולך אחר המעמיד כר"מ כמש"ש והני דליים כו', ואף על גב דהכל הולך אחר המעמיד ה"מ היכא דנשתמש דרך המעמיד כמו הנקב שנסתם כו' ושם כתב ר"מ ז"ל המחבת שניקבה כו' וטעמו משום דלרב אשי בפ"ק דשבת (ט"ז ב') דאמר לעולם לכלי חרס כו' סתם מתני' דאלו חוצצין, ע"כ כר"מ אתי, וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' כלים כרב אשי וכתב דאין להן טהרה במקוה וז"ש ובלא היתידות כו' אבל צ"ע לדינא דרב אשי גופא ס"ל בע"ז טעמא דכי נשתברו כו' וכמ"ש תוס' שם וקשה לחלק בזה בין טבילה דהכא לטבילה דהתם. ולולי דבריהם היה נראה דודאי יש לדמינהו לכלי מתכות וכן לכלי חרס אלא דלא ס"ל לר"א בדבר א' לדמותו במקצת לכלי חרס ובמקצת לכלי מתכת אלא בטומאה דמינהו לכלי חרס הואיל ותחלת כו' אבל בטבילה בין חדשים בין לטהרה דל"ל לכ"ח טבילה דמינהו לכלי מתכות ואתי מתני' הנ"ל כרבנן".
וכתב מרן הרב שלמעשה מחמירים גם במעמיד להצריך טבילה בלא ברכה.
והנה אף במחובר אליו אם משתמש בו באופן קבוע רק עם הנייר אפיה, צריך טבילה כיון שהמתכת הוא מעמיד (בלי ברכה), ומה שמונח עליו אינו פוטורו מטבילה.
ואם לא מחובר יש לדון אם נאמר שיתבטל אליו דלכאורה הרי לשו"ע בעינן ב' טעמים א. מעמיד שזה יש, ב. שמתמש דרך שם ובזה לא משתמש דרך שם אמנם י"ל שכיון שלא מחובר אליו ואין עליו שם כלי כלל הוי בטל ויצטרכו טבילה בלי ברכה, וצ"ע.
אבל אם לא מונח בו בקביעות הנה ברור שצריך טבילה עם ברכה ואין להשתמש בהם.
טעה והשתמש בהם
איתא בירושלמי עבודה זרה פרק ה הלכה טו "הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי דברים שיודע שעושין בהן אוכל נפש כגון כוסות מדיחן וטהורין אבל יורות וקומקמין מגעילן בחמין וכולן שנשתמש בהן אף על פי שלא הטביל והגעיל ושף וליבן הרי אילו טהורין".
ופסקו הטור ביו"ד סי' ק"כ "אף על פי שצריך להטביל הכלי קודם שישתמש בו אם נשתמש בו קודם לא נאסר מה שנשתמש בו ויטבילנו עוד". וכתב הב"י "אף על פי שצריך להטביל הכלי קודם שישתמש בו אם נשתמש בו קודם לא נאסר מה שנשתמש בו וכו'. כן כתבו שם התוספות (ד"ה וכולן) והרא"ש ז"ל (סי' לו) וכתב הרא"ש דהכי איתא בירושלמי (ע"ז פ"ה הלכה טו) וכן כתב הר"ן (מ. ד"ה וכולן) בשם הראב"ד (ע"ז עה: ד"ה וכולן) וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פי"ז מהלכות מאכלות אסורות ה"ד)", כלומר דאין על דין זה אף חולק.
וכתב הרמ"א ביו"ד סי' ק"כ סעי' ט"ז "ואם עבר והשתמש בכלי בלא טבילה, לא נאסר מה שנשתמש בו, ויטבלנו עוד".
וכתב בביאור הגר"א בס"ק מ' "ואם עבר כו'. תוס' שם ד"ה וכולן כו' ואף לסברא שכתבו מיהו כו' היינו למ"ד נטל"פ אסור וכ"מ בגמ' שם דקאמר תני חדא כו' ולא משני מידי על טבילה וצ"ל או כסברא ראשונה דל"ד קתני ולא פריך אלא מהגעלה וליבון או כסברא האחרונה ואף שברא"ש שם בתחלת דבריו משמע די"ל דברייתא אחרונה לא קאי אלא אהגעלה וליבון פשטא דגמ' לא משמע כן ולא כתב אלא לרווחא דמילתא", כלומר כיון שהגמ' סתמה משמע שאיירי לא רק בכלי שצריך הגעלה אלא גם בכלי שצריך טבילה.
וביתר ביאור כתב בערוך השולחן בסעי' י"ז "אסור להשתמש בכלי קודם הטבילה ואם עבר והשתמש בכלי בלא טבילה לא נאסר מה שנשתמש בו ויטבילנו עוד, והטעם שלא נאסר מה שנשתמש בו דהא אפילו בכלי מבליעת איסור בן יומו כששימש בה היתר בצונן לא נאסר המאכל, והכא אפילו חמין כצונן דמי דהא אין כאן בליעת איסור, אלא הוא מצוה בעלמא שהתורה צותנו, ואף על גב דלשון הש"ס שם משמע דדמי להגעלה וליבון ע"ש מ"מ הסכימו כל רבותינו דאין המאכל נאסר בתשמיש שקודם הטבילה וכן בכלים אסורים שנלקחין מן העכו"ם דצריכין הגעלה או ליבון וטבילה ומשמע מלשון הש"ס שם דהטבילה צריך דווקא אחר ההכשר הסכימו כל רבותינו דוודאי לכתחלה צריך לעשות כן ובדיעבד אפילו הטביל קודם הגעלה וליבון מותר [תוס' שם ד"ה מגעילן ורא"ש] וכן מפורש בירושלמי דאין המאכל נאסר בתשמיש שקודם הטבילה".
העולה
טוסטר צריך טבילה ולא מועיל לכסותו בנייר אפיה.
בדיעבד אם נשתמש כך לא נאסר אוכל, אך יש לטובלו אח"כ.
כמו כן יכול להקנות לגוי, או לחילופין להוציא בורג מרכזי שבעלדיו לא יעבוד ולחברו.