שאלה

האם מגילה שיש בה הקדשה שכתובה על הקלף עצמו כשירה?

תשובה

כתב שנמצא בתחילת המגילה אף שניכר לכל המגילה בנפרד יש למוחקו, וכן להיזהר שלא לכתובו, ומכל מקום אם השאירו מותר בדיעבד לקרוא בו בברכה.
וכתב שנמצא מאוחרי המזוזה אין הוא פוגם במגילה.

מקורות

איתא במסכת סופרים פרק יד ה"א "ובמגילת אסתר, צריך לברך, ולומר על מקרא מגילה, ואף על פי שכתובה בכתובים", אולם בגמ' מגילה דף יט עמוד א איתא "אמר רב יהודה אמר שמואל: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים – לא יצא. אמר רבא: לא אמרן אלא דלא מחסרא ומייתרא פורתא, אבל מחסרא ומייתרא פורתא – לית לן בה". ופירש רש"י "הכתובה בין הכתובים. ספרים שהיו בימי החכמים כולם בגליון כספר תורה שלנו: לא יצא. דבעינן אגרת לעצמה דמיפרסם ניסא טפי דכי קוראה בין הכתובים נראה כקורא במקרא: או מיחסרא או מייתרא. ארוכה משאר קלפים למעלה או למטה או קצרה מהם ויש לה היכר לעצמה".
ממשיכה הגמ' "לוי בר שמואל הוה קא קרי קמיה דרב יהודה במגילה הכתובה בין הכתובים? אמר ליה: הרי אמרו הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים – לא יצא. ומחו לה אמוחא: בצבור שנו".
כלומר שביחיד יכול לקרוא אף בכתובה בין כתובים אבל בציבור אין לקרוא כיון שלא ניכרת המגילה בנפרד ולא הוי פרסום הנס.
וביאר הב"י בסי' תרצא " וכתב הר"ן (ו: ד"ה ומחו) ומחו ליה אמוחא לא אמרו אלא בצבור יש מפרשים לא אמרו לא יצא אלא בצבור אבל ביחיד יצא, וכן דעת הרי"ף. ולישנא לא משמע הכי דאם כן הוה ליה למימר הני מילי בצבור אבל ביחיד יצא, ומדקאמר ומחו ליה אמוחא משמע שהם מחלישים כח הדבר בעצמו, לפיכך נראה דהכי קאמר ומחו ליה אמוחא שאין לך לומר לא יצא שלא אמרו אלא בצבור אבל ביחיד אפילו לכתחלה, הילכך אפילו בצבור דיעבד מיהא יצאו, עכ"ל. אבל הרמב"ם (פ"ב ה"ח) כתב בהדיא בצבור דיעבד נמי לא יצא, וכדעת הרי"ף וכן דעת הרא"ש (סי' ו) גם כן והכי נקטינן
כתב בעל העיטור ז"ל (הל' מגילה קי ע"ג) הא דאמרינן בצבור לא יצא פירוש בבית הכנסת שהוא מקום צבור וכו'. טעמו משום דאף על גב דעשרה מיקרו צבור בכל מקום שהם היינו לענין קדיש וקדושה וכיוצא בהן דאכל בי עשרה שריא שכינתא (סנהדרין לט. ועי' ברכות כא:) אבל בדברים שהם משום פרסומי ניסא כל שאינם בבית הכנסת לא הוי פרסומי כולי האי והילכך חשיבי כיחיד לענין זה".
ופסק השו"ע בסעי' ח' "אין קורין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים; ואם קרא, לא יצא אלא א"כ היתה יתירה על שאר היריעות או חסרה, כדי שיהא לה היכר; אבל היחיד קורא בה, ואפילו אינה חסרה או יתירה, ויוצא בה ידי חובתו; ודוקא כשהיא כתובה בגליון כספר תורה". כלומר שפסק כדעת ג' עמודי ההוראה ובציבור אם אין היכר לא יצא, דבעינן פרסום הנס (וראה בבה"ל ד"ה בצבור) וביחיד יכול לקרות בה אף לכתחילה.
ברכות ופיוטים בתחילת המגילה
ולמד מדין זה בשו"ת הרשב"א חלק א סימן קנ שאם כתב ברכות או פיוטים בראש המגילה המגילה כשרה, "שאלת מגילה שיש בדף הראשון שלה, ברכות ופיוטין פסולה כמגילה הכתובה בין הכתובים, אלא אם כן מיתרא או מחסרא פורתא או לא?
תשובה דברים פשוטים אני רואה כאן. וכי מפני שיש ברכות בדף ראשון שלה מיפסלא ולא מינכרי שהיא מגילה? לא אמרו אלא כשהיא בין הכתובים שבתוך הכרך כולו אינה ניכרת המגילה עד דמחסרא או מיתרא. אבל זו בודאי ניכר לכל שהיא המגילה שאנו חייבין לקרות בה. ואדרבה אין הברכה והפיוט ניכרין בה. ומיהו בין ניכרין בין אין ניכרין כשרה היא", כיון שניכר שהיא מגילה כשרה ומשמע אף לכתחילה ובציבור.
והביאו הב"י סי' תרצ"א וכתב וז"ל "כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' שע) על מגילה שהיא נקודה מחמת הניקוד איני רואה שתפסל בכך. וכתב עוד (ח"א סי' קנ) מגילה שיש בדף הראשון ברכות ופיוטים דבר פשוט שהיא כשרה ע"כ והמרדכי כתב בפרק בני העיר (סו"ס תתלא) בשם אבי העזרי (ראבי"ה סי' תקעד) דאין לכתוב ברכות במגילה דאיתקש לספר תורה, ולא דמי למגילה הכתובה בין הכתובים עכ"ל, ואף על פי שנראה מדבריו דמפסיל נמי פסיל לה, על דברי הרשב"א יש לסמוך להכשירה בדיעבד", ונראה דמרדכי פסל אף בניכר לכל המגילה בנפרד כיון דבעינן דומיא דס"ת.
וכתב השו"ע סי' תצ"א סעי' ט' "מגילה שהיא נקודה, וכן אם כתב בה בדף הראשון ברכות ופיוטים, אינה נפסלת בכך".
וכתב המג"א בס"ק ט' "ברכות ופיוטים. ול"ד לכתוב' בין הכתובים דהתם אין ניכרת שהיא מגילה משא"כ הכא (רשב"א סי' ק"נ) (ובתשב"ץ סי' רכ"ג כתב שלא יהא ברכותי' כתובים בה לכתחלה) וכ"כ הג"מ ומרדכי ולבוש", כלומר דדעת הרשב"א להכשיר אף לכתחילה ודעת התשב"ץ לחוש לדעת המרדכי שהמגילה פסולה. וכתב הפמ"ג בא"א "ועיין ב"י [עמוד תרסג ד"ה כתב] מבואר בדבריו כן, דווקא דיעבד יש לסמוך אהרשב"א, ולכתחלה אין לכתוב ברכות במגילה, ואין לנקוד הטעם במגילה, גם בין פסוק לפסוק", כלומר שהב"י סומך על הרשב"א רק בדיעבד.
וכתב הא"ר ס"ק ז' "אין לכתוב בדף וכו'. כ"כ ב"י בשם ראבי"ה [סי' תקעד], וכמדומה שנוהגין להקל לכתחילה. שוב עיינתי בספר אמרכל [הלכות פורים] שכתב דהפוסקים חולקים על ראבי"ה, דהא דאמרינן [מגילה לב ע"א] שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה [היינו] בין פרשה לפרשה, אבל אי כתב בתחלת ס"ת או בסוף אין לפסול ע"כ, א"כ במגילה אפשר דאפילו לכתחלה מותר, ומ"מ טוב לחוש לכתחלה", כלומר לדעת המרדכי אף בניכר פסול ויש חולקים דכל מה דפסלו היינו בכתובים באמצע פרשה [וכתב עוד "ונראה דגם הציורים שעושין בגליונות אינו נכון, דהא לכתחלה בעינן כמו ס"ת ובס"ת פשיטא דאסור. גם דמי למ"ש סי' צ' סעיף כ"ג דאסור לצור ציורים בספרים שמתפללים. מיהו בזה יש לחלק דבתפלה בעינן לכוונה ביותר".וראה בזרע אמת ח"ב סי' ק'].
וע"כ כתב המשנ"ב בס"ק כ"ו "ברכות – ולכתחלה לא יכתוב ברכותיה בה".
וכתב עוד המשנ"ב בס"ק כ"ה "שהיא נקודה – ואי ליכא מי שיודע לקרות בטעמים בע"פ מותר לכתוב גם הטעמים במגילה ולברך עליה דלא גרע מניקוד ומ"מ אם אין הטעמים במגילה מותר לקרות בלא טעמים כמ"ש ססי' קמ"ב".
וכתב הקול יעקב בס"ק ל"ג "מגילה שהיא נקודה וכו'. ודוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לעשות כן. בית יוסף [עמוד תרסג ד"ה כתב הרשב"א], מגן אברהם (ס"ק ט'), שלחן גבוה (אות כ"ח וכ"ט), מטה יהודה [דין ט], ביאורי הגר"א (אות ל"ה), קסת הסופר (סימן כ"ח אות ח'), אמרי שפר (כלל כ"ב אות ג'), בית עובד (אות כ"ב). וכתב שם השלחן גבוה (אות כ"ט): דמדברי הגהות אשרי [מגילה פרק א סימן ט] וראבי"ה [סימן תקעד, הובא במרדכי מגילה רמז תתלא] והכל בו [סימן מה] ור"ת [הובא בטור עמוד תרסג] נראה דאפילו בדיעבד פסולה, ולכן שומר נפשו ירחק מלכתוב ניקודים וברכות במגילה, עי"ש", וכתב עוד בס"ק ל"ד "אינה נפסלת בכך. והוא הדין דמותר לכתוב הטעמים במגילה לשליח ציבור שאינו בקי בנגינה בעל פה, ואין שם מי שיודע להקרות לשליח ציבור, ולברך עליה. באר שבע (סימן מ"ז), שיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אות ג'), מגן אברהם (ס"ק יו"ד) [ומה שמצויין במגן אברהם [בדפוסים אחרונים] 'ב"ח', טעות סופר, וצ"ל 'ב"ש'], באר היטב (אות ט'), פרי מגדים (אשל אברהם אות יו"ד), בית עובד (<שם> אות כ"ב). אבל לכתחלה אין לנקוד הטעמים. אשל אברהם (שם), אמרי שפר (כלל כ"ב אות ג'). וכן אין לנקוד הטעם גם בין פסוק לפסוק. אשל אברהם (שם אות ט'). וכתב המגן אברהם (שם): ומכל מקום נראה לי דאם אין הטעמים במגילה, מותר לקרות בלא טעמים. וכן כתב בית עובד [שם]".
וממילא כתיבת שם הסופר או שם בעל המגילה הוא דומה לזה ואין לכתוב אותו לכתחילה, ואפי' ניכר משמע דיש להחמיר לא לכתוב לכתחילה ואם כתב ימחוק, אמנם חותמת שנמצאת על גב המגילה אין היא מפריעה להידור.
העולה
כתב שנמצא בתחילת המגילה אף שניכר לכל המגילה בנפרד יש למוחקו, וכן להיזהר שלא לכתובו, ומכל מקום אם השאירו מותר בדיעבד לקרוא בו בברכה.
כתב שנמצא מאוחרי המזוזה אין הוא פוגם במגילה.