שאלה
האם מותר לאישה לקבוע מזוזה?
תשובה
אשה חייבת לקבוע מזוזה ומשום כך היא חייבת לברך בעת קביעתה, ואין לומר בזה סב"ל.
מקורות
איתא במשנה ברכות דף כ ע"א "נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון", ופרש"י הטעם למה חייבת במזוזה "ובמזוזה – מזוזה מצות עשה שלא הזמן גרמא".
ובגמ' "ובמזוזה פשיטא! – מהו דתימא: הואיל ואתקש לתלמוד תורה – קמשמע לן".
ופרש"י את שאלת הגמ' "נקיש מזוזה לתלמוד תורה – דכתיב (דברים י"א) ולמדתם אותם את בניכם וסמיך ליה וכתבתם, מה תלמוד תורה נשים פטורות – ואף על גב דאין הזמן גרמא – רחמנא פטרינהו, דכתיב את בניכם ולא בנותיכם – אף מזוזה נשים פטורות, קא משמע לן דנשים חייבות, דכתיב למען ירבו ימיכם, גברי בעו חיי נשי לא בעי חיי, בתמיה".
כלומר שמה שאשה חייבת הוא משום שזו מצווה שאין זמן גרמא, ולא דמי לדברי תורה, דהרי כתוב בהם למען ירבו ימיכם וגם נשים צריכות אריכות ימים.
וכן מצינו בגמ' יומא דף יא עמוד ב "תנו רבנן: בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין – חייבת במזוזה. – פשיטא! – מהו דתימא: ביתך – ולא ביתה, ביתך – ולא בתיהם, קמשמע לן. – ואימא הכי נמי! אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הני בעו חיי והני לא בעו חיי".
וכתב רש"י "למען ירבו ימיכם – כל החפץ בחיים חייב, משמע". וכתב המהר"ם מרוטנבורג בח"ב תשובות ופסקים סי' קס"א "מובטח אני שכל בית מתוקן במזוזה כהילכתו אין שום מזיק יכול לשלוט בו", הביאו הרמ"א בדרכי משה סי' רפ"ו ס"ק ד'.
יוצא שאשה חייבת במזוזה כמו גבר, וכך כותב הרמב"ם הל' מזוזה פרק ה הלכה י "הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים, ומחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם", ופסקו השו"ע ביו"ד סי' רצ"א סעי' ג'.
וכתב הש"ך ס"ק ד "הכל חייבים כו'. דהוי ליה מצות עשה שאין הזמן גרמא ועוד דכתיב למען ירבו ימיכם והנהו נמי בעי חיי". והנה למה לא הביא את הסברא של גברי בעי חיי, ונראה על דרך האפשר כיון שסברא זו בלבד אין די בה, כדי לחייב בברכה דהוי כמו סגולה וכדו' שאין מברכים עליה, אבל כיון שהיא מצות עשה שאין הזמן גרמא ממילא חיובא הוא כמו גבר ולכן חייבת בברכה.
אמנם מה שנראה כפשוט לן הגאון מקוטנא בספרו ישועות מלכו הלכות ומזוזה פרק ה ה"י כתב לא כך וז"ל "ודע דאשה אף על פי שחייבת במזוזה, ומ"מ אין לה לקבוע בעצמה, כמו שפסולה לכתיבה, וראיה מהא דאמרינן במנחות מ"ב דנכרי פסול לעשות תפילין והיינו לתפרן ולשאר דבר כמו דפסול לכתיבה ומהא נמי לאשה", כלומר שכיון שאשה פסולה לכתוב מזוזה ממילא היא אינה יכולה לברך בעת קביעתה.
אולם השדי חמד מערכת המ' סי' קל"א נראה דפשיטא ליה שאשה יכולה לקבוע ולברך על קביעתה, ודן מחמת כן אם גוי יכול לקבוע את המזוזה, וכתב לחלק שאני אשה שהרי היא בת חיובא, וכן כתב בערוך השולחן סימן רפט סעי' ד' "והברכה מברך הבעה"ב אף שאחר קובע ואם אינו בביתו מברכת אשתו או אחד מבני הבית שעליהם מוטל החיוב אבל לא האחר הקובע שהרי אין עליו מוטל המצוה דחובת הדר היא", כלומר שאשתו עדיפא על פני בן אדם אחר.
וכך כתב מרן הרב בבית אליהו "אשה חייבת במזוזה כמו איש ולכן אשה שקובעת מזוזה קובעת בברכה". וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל בספר אשרי האיש חלק יורה דעה פרק סד סעיף ז,
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קנח אות ג' לדחות דברי הישועות מלכו וז"ל "ובעניותי דבר זה א"א לאמרו, דאפי' בתפילין הא כתב הרמב"ם פ"ג דעיקר הפסול משום שי"ן של תפילין, ועי' מג"א שם אות ו' דעיקר משום הכתיבה ובהא פסלינהו, ומכ"מ גם אם נימא שפסולים בכל דבר היינו בתפילין שאינם שייכים כלל להמצוה, אבל האיך נפסול אותם לקביעות המזוזה, בזה המצוה דחייבם רחמנא, ועיקר המצוה מתקיימת בקביעות כנ"ל, וראיתי בתשו' ארץ צבי סי' ט"ו נסתפק בדבר זה וצידד לכאן ולכאן ובעניותי אין ספק בדבר".
ונראה שהטעם שלא חששו לסב"ל א. משום שזה שיטה מחודשת שלא נזכרה בשום מקום, שיש לאשה להימנע מלברך, ב' שסברא זו דחויה קצת, ג. שכך המנהג פשוט.
העולה
אשה חייבת לקבוע מזוזה ומשום כך היא חייבת לברך בעת קביעתה, ואין לומר בזה סב"ל.