שאלה
האם מורה (מלמד) יכול לומר ברכה עם שם ומלכות עם התלמידים בתוך הכיתה כדי ללמד להם את סדר התפילה?
תשובה
מי שלא יודע איך מברכים מצווה ללמדו וכשמלמדו יכול להזכיר עם שם ומלכות בברכה, ובגדול גם רשאי ללמדו ולהזכיר שם ומלכות, אמנם בגדול אם ניתן טוב להקליט עצמו בעת שמברך ממש ויתן ההקלטה לגדול (והיינו משום דבקטן שעכשיו לומד הברכות צריך לראות שאומרן כתיקנן בעוד שהגדול יכול ללמד עצמו).
מקורות
איתא בגמ' ברכות דף נג עמוד ב "בעי מיניה שמואל מרב: מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן? – אמר ליה: אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין. והני מילי בדלא עידן מפטרייהו, אבל בעידן מפטרייהו – עונין". מכאן דייקו שמותר ללמדם ברכות עם שם ומלכות.
וכתב הרמב"ם הלכות ברכות פ"ט הלכה ט"ו "כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן, התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד, הרי זה מותר ואין עונין אחריהן אמן, והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו", כלומר שהמלמד עצמו יכול להוציא שם ומלכות בברכה בעת שמלמדם, ולא הוי לבטלה.
וכתב השו"ע בסי' רט"ו סעי' ג' "והא דאין עונין אמן אחר תינוק, דוקא בשעה שלומד הברכות לפני רבו, שמותר ללמד לתנוקות הברכות כתקנן ואף על פי שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד; אבל בשעה שהם מברכין לפטור את עצמן, כיון דבני חינוך הם עונים אחריהם אמן; וכן בשעה שאומרים ההפטרה בבית הכנסת".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ד "ר"ל שלומד הרב עמהם הברכות שלא בזמנן, אפ"ה מותר להזכיר שם השם, ואפילו הרב יכול להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות, שהרי ע"כ אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצות, (וכמו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו') ודוקא עם התינוק מותר להזכיר את השם". וכתב בפמ"ג (סי' תרנ"ז מ"ז סק"א) שאפילו הקטן לפני גיל חינוך מותר לומר עמו הברכה בהזכרת השם כדי שיתלמד לומר הברכות.
אמנם הכה"ח בס"ק י"ח כתב "שמותר ללמד לתינוקות וכו'. משמע שגם המלמד יכול להוציא השם מפיו בשעה שמלמד הברכות, וכן משמע מדברי הלבוש. ומכל מקום אם אפשר יש ליזהר".
גדול
וכתב המג"א בס"ק ה' "שמותר ללמד וכו'. אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם וכ"מ בפי' המשניות להרמב"ם בפ' הרואה ובתו' ר"פ הרואה", והביאו שו"ע הרב בסעי' ב'. וביאר במחצית השקל "שמותר כו'. אבל כו' וכן משמע כו' להרמב"ם כו' ובתוספות ריש פרק הרואה. ר"ל דתנן הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. וכתבו התוספות וז"ל פירש רבינו שמעיה דכל הני ברכות צריכים להזכרת שם ומלכות בא"י אמ"ה כו' עכ"ל. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה, וא"כ תיקשי על רבי המסדר המשנה למה לא הזכיר בכל הני ברכות שם ומלכות ונתן מקום לטעות, אלא על כרחו דבשעת למודו אסור לגדול להזכיר השם, ולכן גם רבי שסידר המשניות לגרסן לא הזכיר שלא יבואו להזכיר השם בשעת למודן".
וכתב הפמ"ג בא"א "שמותר. עיין מ"א. אבל כשלומד פסוקים בתלמוד ודורשן רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם".
וכתב הכה"ח בס"ק ט"ז "אבל גדול בשעה שלומד הברכות בש"ס אומר בלא הזכרת השם. מגן אברהם ס"ק ה', אליה רבה אות ד'. מיהו בשאילת יעבץ סימן פ"א כתב דאם יש הזכרה באמצע מטבע הברכה הכתובה בש"ס יכול לאומרה. והביאו הברכי יוסף אות ד' וכתב דאין דבריו מוכרחים ומנהג רבנן קשישאי בארץ הצבי שלא להזכיר השם בקריאתו עכ"ל. וכן כתב במחזיק ברכה אות א' שמצא למהר"ם בתשב"ץ סימן תכ"ב דאינו קורא שם של ארבע אותיות בתלמוד כי אם השם יעו"ש. והביאו שערי תשובה אות ד', חסד לאלפים אות ז'".
וכן כתב המשנ"ב בס"ק י"ד "אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם ורק כשלומד הפסוקים הנזכרים בתלמוד רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם". והוסיף הכה"ח בסי' ה' ס"ק י"א " אף על פי דכשמזכיר את ה' לבטלה עבירה היא בידו אם מזכירו דרך לימודו מצוה להזכירו בפירוש אדני ולא לכנות לומר אדוש"ם וכיוצא דאין דרך כבוד כלפי מעלה לכנות. קיצור של"ה שם, זכור לאברהם שם".
וכתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נו "ומש"כ הריעב"ץ שם שגם בברכות המובאות בגמ' יאמר האזכרות אף גדול דלא כהמג"א סימן רט"ו סק"ה, לא נראה כלל דמש"כ טעם שהרי צריך שילמוד הברכה כתקונה שיהא נוסחה רגיל על לשונו כתיקנה שאם יבא לצאת בו ידי חובתו שלא ישנה במטבע ברכות, הוא טעם רק למלמד עם קטנים הברכות בעצמן איך לאומרן דע"ז יש לחוש שיתרגלו לומר כמו שמלמדן בלא הזכרת השם, ובזה איירי המחבר בש"ע שם /או"ח סי' רט"ו/ סעיף ג' שכתב שמותר ללמד לתינוקות הברכות כתיקנן ואף על פי שהם מברכים לבטלה בשעת הלמוד, ונראה שאף גדול שצריך להתלמד הברכות יהיה מותר לומר כתיקנן מטעם זה שלא יבא לשנות בעת שצריך לברכה, ומה שנקט תינוקות הוא אורחא דמלתא שלא מצוי כלל שגדול יצטרך ללמוד קריאת הברכות, ולהכי נקט המג"א גדול בשעה שלומד הברכות בגמ'. אבל במה שאומר הברכות בלמודו בגמ' לא שייך טעם זה שבשביל איזה פעמים שלומד דף ההוא בגמ' לא יבא להתרגל, ובברכות שאין מורגלין כהא דהביא שם מברכת אשר גאלנו בליל פסח לא ידע מלמודו לומר בעל פה לרובא דרובא ואיך נימא שיהיו מורגלין לומר כמו שלומד בלא הזכרת השם, ובפרט גדול שיודע הטעם שמשנה בשעת הלמוד…
אבל לע"ד נראה כדכתבתי שהברכות עצמן כשלומדין לתינוקות וה"ה לגדול שצריך ללומדן צריך להזכיר השמות. וכשלומד הפסוקים עצמן גדול מחוייב להזכיר כתיקנן משום שאסור להפסיק במקום דלא פסק משה והוא כהריעב"ץ בשם אביו החכ"צ". ועיי"ש שכתב דגם לקטן מה דשרי היינו דווקא בעת שמלמדם הברכות עצמן ולא כשהם לומדים גמ'.
וכתב מרן הרב בשו"ת הרב הראשי פ"ד שא' ט"ז "המברך יכול להקריא את הברכה לזה שמניח, אפילו הוא גדול, כיון שעושה כך ללמדו. אמנם, עצתי היא, שיקליטו את הברכה ממי שמברך לצורך, ואח"כ ישמיעו אותה במכשיר הקלטה למי שמלמדים אותו".
העולה
מי שלא יודע איך מברכים מצווה ללמדו וכשמלמדו יכול להזכיר עם שם ומלכות בברכה, וובגדול גם רשאי ללמדו ולהזכיר שם ומלכות, אמנם בגדול אם ניתן טוב להקליט עצמו בעת שמברך ממש ויתן ההקלטה לגדול (והיינו משום דבקטן שעכשיו לומד הברכות צריך לראות שאומרן כתיקנן בעוד שהגדול יכול ללמד עצמו).