שאלה
מחלבה של גויים בחו"ל שעושים שם חלב ישראל והרב המכשיר אומר:
א. שלא מחכים 24 שעות לפני ההכשרה – הגעלה אוטומטית של המכשיר ב100 מעלות (אלא רק לינת לילה)
ב. יש רק משגיח אחד בזמן החליבה.
ג. הפיסטור נעשה במקום אחר והמשאית נוסעת לבד עם גוי.
ד. לא בודקים ניתוחים של הפרות, כי לדעתו אין חשש שמשתמשים בבהמות כאלה כיון שאין להם הרבה חלב .
האם אפשר לקרוא לזה חלב ישראל?
תשובה
א. מחלבה של גויים בחו"ל שעושים שם חלב ישראל ויש שם משגיח בזמן החליבה ולאחר מכן החלב מוסע במשאית על ידי גוי למקום אחר (שם מבוצע הפיסטור) ללא השגחה של ישראל, יש לדון את החלב כחלב נכרי ולאסור אותו.
חלב מסחרי
ב. פיקוח ע"י מצלימות מועיל בתנאי שהגוי מודע לאיסור חלב טמא וכן יודע שיש מצלימות והיהודי מסתכל בהם, תנאי נוסף שהמשגיח יקפיד לעבור על המצלמות.
ג. בשעת הדחק (כגון שיש כמויות גדולות של חלב) יש להתיר אפילו במקום שהיהודי נמצא באזור המחליבה ויכול להכנס ולצאת אף שלא נמצא בשעת החליבה ורואה אותה.
ניתוחים – חשש חלב טריפה
לכתחילה (במיוחד בחוץ לארץ) כדאי לבדוק ניתוחים של הפרות בדיעבד אם לא בדקו אין חשש.
דין הכלים
חלב שעבר תהליך פיסטור (כן מצוי היום ברוב המפעלים) אין צורך בהמתנת כ"ד שעות אלא הכלים שבהם בוצע התהליך טעונים הגעלה לעיכובא ושאר הכלים במחליבה יש לשטוף היטב עם מים וסבון.
אבקת חלב נכרי
אבקת חלב נכרי אסורה ויש להדר אחר אבקת חלב ישראל.
מקורות
מקור האיסור בחלב נכרי
במשנה במסכת עבודה זרה (לה ע"ב) מובא: ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו וכו', ע"כ. ובגמ' הובא: ובגמ' הוקשה על דברי המשנה שהרי ניתן לבדוק בקלות ולהפריד את החלב הטמא שכאשר מעמידו אפשר לייצר גבינה רק מהחלב הטהור ולא מהטמא, ותירצה הגמ' שלא ניתן לעמוד על הדבר שאף בחלב הטהור חוששים שישנו חלב טמא שהגוי עירב בו, ועוד תירוץ בגמ' שגם עם לא עירב בו חלב טמא חוששים שמא מצוי חלב טמא בגומות שבגבינה שנעשתה מהחלב הטהור, ע"כ.
והנה במשנה לקמן (שם, לט, ע"ב) הובא: ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו וכו', ע"כ. ובגמ' הובאה ברייתא 'יושב ישראל בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב לו ומביא לו ואינו חושש', ומבארת הגמ' שהחידוש הוא שלא חוששים שמכיון שהיהודי יושב שם ולא תמיד עינו פקוחה לראות עם הגוי לא מערב חלב טמא שם, שמשום שהיהודי נמצא כל הזמן בעמדת השמירה מול הגוי הוא 'מירתת' ולא מעז לערב שם חלב טמא שבכל רגע היהודי יכול לתופסו.
חלב נכרי – כשאין הישראל רואהו
ובבית יוסף (סי' קטו) הביא את דברי המרדכי (ע"ז סי' תתכו) וכ"כ הסמ"ק (סי' רכג) ורבינו פרץ שבמקום שאין בהמה טמאה אין חשש שהגוי עירב בו חלב טמא ואף שאין הישראל רואהו מותר וכ"כ התשב"ץ (ח"ד, לב), אולם המרדכי עצמו ס"ל שלעולם צריך שהישראל יראה את הגוי חולב וכן הכרעת הבית יוסף וכן פסק הרמב"ם (מאכ"א פ"ח הי"ז) ז"ל, ומותר לעשות סחורה בחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו ובגבינות העכו"ם וכיוצא בהן, עכ"ל. וכן הובא בשו"ע (יו"ד סי' קטו ס"א) ז"ל, חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור שמא עירב בו חלב טמא היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ, אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו מותר, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב היה לו דבר טמא בעדרו וישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו; והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל, עכ"ל. וכן כתב הרמ"א בהגה ז"ל, ולכתחילה צריך להיות הישראל מתחילת החליבה ויראה בכלים שלא יהיה בכלי שחולבים בו דבר טמא. ונהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שדרכו של עובד כוכבים לחלוב בו שמא נשארו בו צחצוחי חלב של עובדי כוכבים מיהו, בדיעבד אין לחוש לכל זה, עכ"ל. וכדברי הרמב"ם והשו"ע לעיל כן כתבו הט"ז (שם, ס"ק ו) החיד"א והערוך השולחן שפעמים שמערבים אף שומן מחוי מן החי שדומה לחלב בחלב ישראל שחשש זה קיים אף במקום שאין חלב מצוי, עכ"ד. (עיין בדבריהם באורך לקמן ובהשגת האחרונים על דבריהם) אך כמה פוסקים נקטי להקל בזה עיין פר"ח (שם, סק"ו) וחזו"א (סי' מא סק"ד). והנה באיסור והיתר הארוך (כלל מג, דין ז) מבואר שטעם הרמב"ם שהוא מדרבנן שאף שהחשש עצמו הוא לחלב טמא שאיסורו מהתורה מכל מקום רוב החלב שמצוי הוא חלב טהור ואזלינן בתר הרוב מהתורה ש'אחרי רבים להטות' ורבנן חששו שמא עירב בו חלב טמא, עכ"ד. טעם נוסף הובא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קי) שלכאורה היה מקום לומר שהוי ספק איסור שבטל ברוב כדין מין במינו שמהתורה בטל חד בתרי, אלא שחכמים דנו את החשש דחלב טמא כודאי איסור ועשו את הספק בזה כודאי שאין הולכים בזה אחר הטעם אלא אסור במשהו, עכ"ד.
חלב נכרי – צילום במעגל סגור
כיום מצוי שמצלמים את החליבה במערכת של 'מעגל סגור' וניתן לראות את החליבה גם אם לא עומדים בסמוך לגוי ממש. דבר זה מצוי בעיקר במקומות שבהם ישנם עדרים גדולים עד אלפי ראשי בקר שחולבים ואי אפשר לעמוד במציאות בשעת החליבה ובפרט שהחליבה נעשית באמצעות מכונות ורבים נחלבים בו זמנית ועל כן מתקינים את מערכת הצילום במעגל סגור. ודעת הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (שו"ת ישא יוסף יו"ד סי' יג) שאפשר לסמוך על החלב שנעשה בכשרות אם ישנם מצלימות המתעדים את החולבים ואין להם אפשרות לערב דבר בחלב בלא שיתועדו במצלמה, עכ"ד. ועיין בקובץ נתיב החלב (ח"ג עמ' 29) שכל מה שיש לסמוך על מצלימות שיחשב שהישראל רואהו הוא דווקא כאשר ברור הדבר שהמשגיחים מסתכלים במצלמות אבל כאשר אין מסתכלים ודאי שאין לסמוך על זה, עכ"ד. וכן דעת הגר"ש וואזנר זצוק"ל (שם, עמ' 52) שאף ע"י מצלימות אין להתיר בלא ביקורי משגיחים מפעם לפעם (לפחות עשרים פעם בשנה), עכ"ד. ודעת מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (שו"ת מאמר מרדכי ח"א ס"ד) בענין זה שכיון שיכול לראות את החליבה בשעת חליבתה על ידי המצלמות, מועיל הדבר בשתי תנאים: א. שהגוי יודע שישנו צילום במעגל סגור. ב. שיודע שחלב טמא אסור לישראל ומרתת, עכ"ד. וכדבריו של מרן הגרמ"א בתנאים אלו כ"מ להדיא בדברי השו"ע שהבאנו לעיל לשונו בבירור.
והנה נראה מדבריו שאף צילום במעגל סגור לא מועיל אלא במקום שהגוי רואה את המצלמה ולא שמצויה במקום נסתר, וכן דווקא באופן שהגוי יודע שדבר זה אסור לישראל ומירתת.
פיקוח ממשלתי
החזו"א (שם) נטה להתיר כאשר יש פיקוח ממשלתי וכתב שאף אם אין הישראל רואהו יש להתיר וטעמו עפ"י דברי הרמ"א לעיל שבמקום שיש ידיעה ברורה כגון בשפחות שחולבות בבית ישראל או בשכונתו יש להתיר אף שאין שם ישראל כלל, עיי"ש. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (עיין דבריו לקמן), אולם רבו הפוסקים המחמירים בזה אף בזמננו, ואף בדברי החזו"א כתבו האחרונים שאין התרו היתר גורף אלא בשעת הדחק עיין בדברי הסטפלייער זצוק"ל (קריינא דאיגרתא ח"ב סי' קכג) כתב שהחזו"א היקל בשעת מלחמה והתיר לבחורי ישיבות חלשים להשתמש בחלב שתחת הפיקוח הממשלתי. וכן בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תמא) כתב שאין היתרו של החזו"א אלא לקטנים או ליולדת תוך שלושים יום, עכ"ד.
מידת ההשגחה הרצויה מהדין
ויש לדון בדברי השו"ע הנ"ל שכתב: אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב היה לו דבר טמא בעדרו וישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל, עכ"ל. האם צריך שיראה ממש, דעת הט"ז (שם, סק"ב) שאף שמלשון המרדכי ורבינו פרץ משמע שבעינן שיראה מתחילת החליבה מכל מקום מלשון הטור והשו"ע משמע שאין צריך שיראה ממש והעיקר שישב הישראל מבחוץ ויהיה במצב שיוכל לראות, עכ"ד. אך דעת הש"ך (שם, סק"ח) שאף לדעת הטור והשו"ע בעינן שיראהו הישראל ממש מתחילת החליבה, עכ"ד. אולם נראה שמכל מקום מפשטות דברי המרדכי משמע שצריך ראיה ממש בתחילת החליבה וכן משמע מדברי הבית יוסף הנ"ל שהביא את דברי המרדכי בלי שום חולק. אולם עיין בשולחן גבוה (שם סק"ח) שנקט כדעת הט"ז שאין צריך ראייה ממש בתחילת החליבה כפשטות השו"ע, עכ"ד. וכל זה לדעת השו"ע אך לדעת הרמ"א כתב להדיא ע"ד השו"ע שרק לכתחילה צריך הישראל להיות בשעת החליבה ובדיעבד אין לחוש לכל זה, עכ"ד. אך עיין בש"ך (שם) שחלק ע"ד הרמ"א וכתב שהרמ"א עצמו כתב בתורת חטאת (כלל פא) שלמד בדברי האו"ה שישנם שתי דינים א' שתהיה ידיעה של הישראל וזה הדין של יושב בצד עדרו שכתב השו"ע, ב, שיראה בתחילת החליבה שהוא תנאי לדין יושב בצד עדרו שאין מועיל בלא שיראה, עכ"ד. ויש להדגיש שבלא שיושב בצד עדרו כתב הט"ז לעיל שאף הרמ"א יודה לאסור כאשר אין ראיה כלל.
ועל לכתחילה במקום שהיה תחת פיקוח הישראל אפי' ע"י מצלמות וחלק מהזמן לא היה תחת פיקוח הישראל עצם הענין שיכול לראותו מותר, ובשעת הדחק שלא ראה כלל את החליבה אך הישראל נמצא באזור יש להתיר גם כן מצד הדין שיושב בצד עדרו ויש לסמוך ע"ד הרמ"א ואף שהש"ך נקט בזה כדעת השו"ע שבעינן ראיה בתחילת החליבה מכל מקום כמה אחרונים סמכו על דברי הרמ"א בשעת הדחק, כן כתב הזבחי צדק (שם סקי"א) לסמוך ע"ד הרמ"א בשעת הדחק כשלא ראה הישראל בשעת החליבה, עכ"ד. וכ"כ החכמת אדם (כלל סז) וכן כתב המנחת יעקב (כלל פא סקי"ב) דאף מה שכתב האו"ה לאסור אף דיעבד דבריו אמורים דווקא בכלי המיוחד לחליבה, עכ"ד.
אך במקום שחלק מהזמן הגוי נמצא לבד עם החלב ללא שום פיקוח הישראל כגון שנוסע ברכב לבד עם הישראל אין כאן את הטעם ש'מירתת' ויכול לזייף ולהחליף את החלב בחלב טמא, ועל כן יש להחמיר ובפרט במקום שמצוי חלב טמא כגון בחוצה לארץ. ואף לפמש"כ הרמ"א שם בשפחות החולבות בהמות בבית ישראל או בדיר שלהם שאף שאין שם ישראל כלל יש להתיר מאחר שהוא בבית ישראל ובשכונתו יש להתיר, על זה סמך החזו"א הנ"ל להתיר ע"י פיקוח ממשלתי כנ"ל, ובזה נראה שכתב להתיר אף ללא דברי הפר"ח, מכל מקום בנידו"ד גריעא טפי שהגוי לא נמצא כלל תחת פיקוח הישראל וודאי דיש לאסור ובפרט לפי דברי האגרות משה הנ"ל שכתב להתיר בפיקוח ממשלתי שידיעה ברורה הרי היא כידיעה ממש כמו שמצאנו גבי עדות ממון בשבועות דף לד, ע"ב, עכ"ד.
מחלוקת הפוסקים במקום שאין חלב טמא
נחלקו הפוסקים בגדר איסור חלב עכו"ם אם האיסור היה בעצם מצד חשש תערובת חלב טמא והיה משום גזירה של חז"ל. או שהאיסור היה רק משום 'תקנה' שגדרו חכמים באיסור חלב טמא. והנה נפקא מינה בזה במקום שאין שום חלב טמא בנמצא וכל הבהמות כשירות אם האיסור היה מצד תקנה ממילא באופן זה בטל הטעם בטלה התקנה ויהיה מותר חלב שחלבו גוי אף ללא פיקוח הישראל אבל אם נאמר שהוי גזירה וגדר בלבד הגזירה לעולם נשארת בזה שהרי אין בי"ד מבטל דברי בי"ד חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין.
חלב מסחרי בחו"ל – או מקום שאין חלב גוי מצוי
דעת מרן הגר"מ פיינשטיין
והנה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' מז – מט) פסק בארצות שקשה למצוא חלב ישראל כמו באמריקה שאם יש לנו ידיעה ברורה שלא היה חלב טמא מעורב יש להתיר והסתמך בעיקר היתרו על הסברא שדין חלב עכו"ם היה רק משום תקנת חז"ל ולא משום גזירה, ולכן יש להקל בזה מדינא, אך כתב לבעל נפש להחמיר על עצמו ושכן נוהג בעצמו, עכ"ד. ויש לפקפק בהיתר זה זאת משום שגם באגרות משה עצמו (ח"ג סי' טז) משמע שסמך על היתר זה רק בשעת הדחק. מישנם פוסקים שפסקו לענין ארצות שקשה למצוא בהן חלב ישראל שאם אסור ע"פ החוק לערב סוגי חלב של בהמות שונות חלבם מותר ומסתמכים על הדעה שהאיסור הוא משום תקנה ולא משום גזירה. ועיין בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' לה) שדחה את דבריו של האג"מ, וכתב שאין הכרע להתיר בלא ראייה ברורה שהחלב היה בהשגחת ישראל כל רגע, וודאי שכאשר אין השגחה תמידית של הישראל אי אפשר להוכיח שהגוי לא עירב שם חלב טמא, עכ"ד.
דעת מרן הגר"מ אליהו
וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (שו"ת מאמר מרדכי ח"א יו"ד סי' ד') לאסור כאשר אין ראיות ברורות שהחלב הוא חלב ישראל גמור, וטעמו שרוב הפוסקים הכריעו בזה שעיקר הטעם מצד גזירת חז"ל שאף שבטל הטעם שאין חלב גוי מצוי היום לא בטלה התקנה ויש לאסור, וכן כתב שם להחמיר במקום שקשה למצוא חלב ישראל שיש לאסור והביא שכן כתבו החיד"א (שו"ת יוסף אומץ ס"י ס"ד) שאיסור חלב עכו"ם הוא משום גזירה וז"ל, עוד מילתא בפומא פה צדיק יהגה חכמה אברהם רחימא חתן שלם נר"ו רמי ומקשה על תשובת הרדב"ז ז"ל שהבאתי אנכי איש צעיר שם (שו"ת חיים שאל ח"א סי' מג) דהרב ז"ל קאי על יגורט"י ומביא ראיה מן הגבינה ומאי קאמר, עכ"ד. ולי הדל נראה כוונת הרדב"ז דהרב ז"ל סובר דגזירת שלא ליקח חלב שאין ישראל רואהו נאסרה במנין ואסרו אף אם העמידה בשרף כי שרפים עומדים ואם כן כל שכן ביגורט"י וגדול אדונינו הרשב"א ז"ל בספר תורת הבית שער השישי סובר דכל מידי דשנו חכמים בלשון המשנה פרק אין מעמידים יחד כולם נאסרו במנין ע"ש ופוק חזי מאי דכתיבנא בעניותין בקונטריס טוב עין דף ו' ע"ב ודוק, עכ"ל. וכן כתב בשו"ת מהר"י ברונא (סי' עח) שכתב שם ז"ל, שגזרו על זה במנין בין איכא דבר טמא בעדר או לא ופורץ גדר ישכנו נחש, ע"כ. וכן משמע בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רמח) וז"ל, יש טועים לומר דוקא בגוים דאית להו בנים ובנות אבל פת כומרים שרי וטעות גדול הוא בידם ולא חילקו חכמים בגזירתן בין הגוי שיש לו בנים או אין לו, עכ"ל. וכתב עוד ז"ל, ועוד תדע שאותן שבמשנת אין מעמידין גזרות קבועות היו, יין, שלקות שלהן, גבינות, אע"פ שבטל טעם הגזירה לא בטלה שהיין אע"פ שאין מנסכים עכשיו אסור אפילו בהנאה ותינוק נכרי עושה יין נסך אע"פ שאינו יודע בטיב עבודה זרה ואין לו בנים וגבינה אפילו במקום שאין מעמידים בעור קיבה אלא בפרחים, וכן כולם, עכ"ל.
ועיין בשו"ת מאמר מרדכי שם שהביא שדעת התשב"ץ (ח"ד טור א סי' לב והו"ד בכה"ח סי' קטו סקט"ו) שעיר שאין מצוי בה חלב טמא כלל מותר לקנות חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. וכן דעת הפרי חדש (שם סק"ו) ז"ל, ונמצינו למדים שדינו ממש כדין מורייס של גויים שאסרוהו משום תערובת יין ואם היין ביוקר שרי הכא נמי אם חלב טמא אינו נמצא במקום אחד או שנמצא אלא שהוא יותר ביוקר מחלב טהור אין לאסור שם חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אלא מותר לילך ולקנות מהגויים חלב שלהם וכן מצאתי להרדב"ז בתשובה ח"ד סי' עד כדברי וז"ל, עוד שאלת חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואה ואין במקום דבר טמא און כגון שהיה העדר בתוך הדיר ובדק ולא היה שם דבר טמא ויצא והביא לו הנכרי חלב מאותו הדיר אבל לא היה יכול לראותו חולב כלל אם גזרת החלב הוי כגזירת הגבינות או לא, תשובה, הדבר ברור כי הגבינה נאסרה במנין אבל לא כן בחלב שחלבו גוי שאסרו אותו משום חשש דבר טמא, עכ"ל. עכ"ד הפר"ח. אך דעת מרן הגרמ"א כאמור להחמיר אף במקום שאין חלב ישראל מצוי שרבו הפוסקים שחלקו על דברי הפרי חדש ודעימיה וסברו דאיסור חלב עכו"ם הוא משום דבר שבמנין ואף שבטלה הטעם לא נשתנה הדין. והביא שם שבחת"ס מבואר אף יותר מזה, שאיסור חלב עכו"ם קרוב לאיסור דאורייתא והביאו הפתחי תשובה (סי' קט"ו סק"ג) וז"ל, עיין בשו"ת חוט המשולש ח"ד מספר התשב"ץ מטור הראשון סי' לב, ועיין בתשובת חתם סופר סי' קז, שהאריך להביא ראיות דחלב נאסר במנין כיין נסך וכו' ומשום הכי גם במקומות דאין שום חשש חלב טמא כל שאין ישראל רואהו אסור, ודלא כהרדב"ז ופר"ח, ואף אם לו יהא הלכה כהרדב"ז כבר קבלו אבותינו עליהם כאותה דעה דמחמיר ואסור על בני אשכנז ואין לו התרה וקרוב ביני לנדר דאורייתא והיינו אם הלכה כרדב"ז להקל אך אם עיקר הדין לאסור איננו נדר אלא העובר הוא עבריין באיסור דרבנן נמצא חומרו קולו, עכ"ל. והביא במאמ"ר שכן הכריע להחמיר הזבחי צדק (סי' קטו סקי"ב) אחר שהביא את דעות האוסרים והמתירים כתב וז"ל, ולענין הלכה אנו אין לנו דברי גאון עוזינו רבינו החיד"א ז"ל שכתב בשיורי ברכה אות א דבעיר שלא מצא בה חלב טמא אם נהגו לקנות מן הגוי כך בהדיא מותר ואין למחות בידם מאחר שנהגו אותם גדולים שמתירים אבל בעיר חדשה שאין בה מנהג יש להחמיר ולאסור חלב של גויים ואין ישראל רואהו, עיי"ש בסוף אות א', ועירנו זאת בגדד יע"א נהגו כסברת המחמירין הגם שאין מצוי למכור חלב טמא אפ"ה לאסור בפומבי ואין פוצה פה ומצפצף, עכ"ל. וכן מובא להחמיר בערוך השולחן (סי' קט"ו סעי' ה) הביא שרב אחד רצה להקל בחלב עכו"ם וכתב על זה: והנה עכ"פ נתבאר שלפי טעם כל רבותינו שהבאנו אפילו במקומות שלא שכיח כלל דבר טמא בעיר באופן שאין חשש לתערובת חלב טמא מכל מקום אסור כשהישראל עומד עכ"פ מבחוץ בשעת החליבה או שיהא יוצא ונכנס ודי אפי' בקטן וקטנה וכו' ודלא כאחד מגדולי האחרונים שהאריך בזה להקל לשתות חלב שלהם במקום שאין שם דבר טמא או שהוא רחוק במציאות שיחלבו את הטמא או שחלב טמא ביוקר והביא ראיה מאיזה גדולים שהקלו בכהאי גוונא ומסיבה זו יש הרבה מתפרצים באיסור זה בדורינו בעוונותינו הרבים כאשר ראינו ושמענו ותולים את עצמם באיזה ת"ח שעשה כן ולא ידעו ולא יבינו שחמורים דברי סופרים מדברי תורה והת"ח שעשה כן עוונו ישא, וכיון שנפסקה לאיסור בטור ובשו"ע ובכל גדולי האחרונים מי יכול להעיז פניו ולמלאת תאוות נפשו ושומר נפשו ירחק את עצמו מזה, עכ"ל. גם מדבריו רואים שאין שום מקום להקל גם במקום שאין חששות או שזקוקים לקולות מכח המציאות שבאותו מקום. [ועיין שם בערוה"ש בסעי' ו' שהביא עובדות מזעזעות על שסמכו על המקילים ולבסוף התברר להם שהיה שם שומן חזיר], עכ"ד.
ועיין גם בשו"ת חקקי לב (יו"ד סי' כו) שדחה דברי הרדב"ז הנ"ל שהקל במקום שאין חלב מצוי משום שהוי רק חששא בעלמא שאף שעיקר טעם הגזירה היה משום חשש בלבד של חלב טמא עיקר גזירתם היתה שהישראל יראה את הגוי ולכן במקום שאין הישראל רואה או שאין ידיעה ברורה אין להתיר, עכ"ד. ואף מה שסמכו המתירים במקום שאין הוכחה שעירב חלב טמא וסמכו על דברי הפרי חדש שהתיר במקום שאין חלב נכרי מצוי או שהוא יקר דחה בחכמת אדם (כלל ס"ז ס"א) שלא יתכן שום עיר ומקום בעולם שלא יהיה שם חלב טמא, עכ"ד. וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה (בפתיחה) ז"ל, הא בכל עיר ועיר מצויים חזירים סוסים וחמורים וגמלים אין מספר ועומדים לחליבה, עכ"ל. וכן האריך בדרכי תשובה (שם סק"ו) שהביא שכן דעת רוב הפוסקים דלא כהפר"ח.
ויש לציין שכיום בארץ ישראל אין הכשר מטעם הרבנות על חלב שנחלב במחלבה של גויים זאת משום שלמרות התרו של האגרות משה הנ"ל, הרבה פוסקים החמירו בכך ובפרט במקום שחלב ישראל מצוי כמו בארץ ישראל.
אבקת חלב נכרי
כיום מייבאים אבקת חלב בעיקר לשוקולד ולא למעדנים, ויש פוסקים שרצו להתיר באבקת חלב נכרי שאף אם נאמר שאסור מטעם גזירה מכל מקום יש לומר שפנים חדשות באו לכאן ועל זה לא גזרו חז"ל. כן כתב בשו"ת לבושי מרדכי (סי' כב) בהיתר החמאה שיש בה אבקת חלב נכרי שלא היתה בכלל גזירת חכמים, עכ"ד. וכ"כ בשו"ת זקן אהרון (וולקין, ח"ב סי' מד) ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' כה) וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה חיו"ד סי' ט). וכ"כ הגרצ"פ פרנק (הר צבי חיו"ד סי' קג). ובשו"ת ציץ אליעזר (חט"ז, סי' כה) אולם החזו"א (שם) כתב לאסור שבמציאות אפשר להוציא חלב טמא מהאבקה אף שנהפך לאבקה עדיין הוא בגדר חלב טמא, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (שו"ת מאמ"ר, שם) כתב שמה שבזמן האחרון רצו כמה רבנים להקל בענין אבקת חלב וטעמם שלא אסרו חז"ל אבקת חלב בפירוש בשום מקום ואין לנו להוסיף על דבריהם, כ"כ בספר ויאמר מאיר (לרבה של טבריה רבי יוסף מאיר) שכתב שבתקופת מלחמת העולם הראשונה שהיה קשה למצוא חלב בתהפוכות המלחמה וקושי הדרכים, והתיר בדוחק ובקושי גדול לילדים קטנים, אך כתב ע"ד במאמ"ר שם שכל התירו היה רק בשעת הדחק גדול אך בימינו ודאי שאין להקל, שהשינוי אינו מועיל ולא פוקע ממנו שם חלב טמא אף לאחר השינוי, כפי שהביא הפת"ש עמש"כ השו"ע (יו"ד סי' צז ס"א) שאין לשים עיסה בחלב… ואם לש כל הפת אסור אפי' לאוכלה לבדה, עכ"ל. והביא שם הפת"ש (סק"ג) בשם החוו"ד שאין השינוי מועיל אלא כששינה בשעת אפיה שלא היה עליו איסור כלל אבל לעשות שינוי אחר שכבר נעשה אינו מועיל, עכ"ד.
בדיקת ניתוחים של הפרות
עיין במאמרו של הרב זאב וייטמן רבה של 'תנובה' (תחומין פ"ג עמ' 455 הערה 26) שהעריך שכיום נעשים בין 700-600 ניתוחים לשנה ל¬110,000 פרות. הפרות נחלבות כשנתיים וחצי בממוצע. נמצא שיש כ 1,800 ניתוחים, ומספר זה הוא כמעט ביחס של 1/60. לעומת זאת, אחוז הפרות היוצאות מהרפת בעקבות ניתוח הִנו גדול בהרבה מהממוצע, ולכן למעשה סביר לומר שהיחס של הפרות המנותחות בעדר הוא הרבה פחות מ1/60. בחוץ לארץ המצב בעייתי יותר, משום שאין כלל פיקוח על ניתוחים, וייתכן שיש ניתוחים המטריפים את הבהמה בודאות. אמנם אם יתברר שגם הניתוחים בחוץ לארץ אינם מטריפים בודאות, מסתבר שהיחס בין הטרפות לכשרות לא יעלה על יחס של 1/60. ועיין במסקנתו של הגר"ז וייטמן שקובע כי במקום שאין פיקוח כגון בחו"ל אפשר להתיר מדין ביטול ברוב אך במקום שידוע שישנה בהמה טריפה לא יועיל הביטול ברוב ויש לחשוש לחלב טריפה, עכ"ד. והנה מקור הדין שמועיל ביטול הובא בשו"ע (יו"ד סי' פא סע' ב) ז"ל, "ואם היתה (טריפה) בעדר עם בהמות אחרות, ונתערב חלבה עם חלב האחרות, הולכים בו אחר שיעור ששים, עכ"ל. ומוסיף הרמ"א ז"ל, ואם יש ס' בהמות בעדר, ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות, אמרינן מסתמא דאיכא ששים, ומותר, עכ"ל. מבואר שכאשר אין ודאות שיש טריפה בעדר, אין חובה לבדוק שיש שישים כנגד כמות החלב של הטרפה, אלא סמכינן על ביטול בשישים, אך הפוסקים דיברו בדיעבד אך לכתחילה יש צורך לבדוק במקום שיש חשש לטריפה משום שאין מבטלין איסור לכתחילה כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' צט ס"ו).
כלים שנשתמש בהן הגוי באיסור
אם השתמש הגוי בכלים בחלב צונן אם אינו בן יומו יש להתיר בדיעבד וכן מובא בשו"ע (יו"ד סי' צד ס"ד) ז"ל, אם אין הכף בן יומו הקדרה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב מכל מקום בדיעבד אינה אוסרת כיון שלא היתה בת יומא, עכ"ל. וצריך הדחה כדין איסור צונן שנגע בהיתר כמובא בשו"ע (יו"ד סי' צא ס"א וב').
ובוודאי שאם בולע ישירות (כגון שבולע מחום של כלי ראשון של יס"ב) איסור צריך הגעלה, וזאת כפי שמבואר בשו"ע (או"ח סי' תנא ס"ח) ז"ל, אחד כלי עץ ואחד כלי אבן ואחד כלי מתכת דינם להכשירם בהגעלה, עכ"ל. ובמשנ"ב (ס"ק נו) הביא בשם הט"ז שבאופן שהכלי אינו חלק ויש בו חריצים אינו מועיל לו הגעלה (מורי הוראה מייעצים לנקות היטב עם נייר זכוכית וכדומה), אולם כל זה דווקא כאשר יש איסור בעין כגון מאכל חריף המובא לעיל שאיסורו נחשב כאיסור בעין, אבל כאשר אין איסור בעין אלא רק נ"ט בר נ"ט כגון בנידו"ד במאכל פרווה שאינו חריף אם אינה בת יומא מותר לכתחילה בלא הגעלה (רצוי לשטוף תמיד קודם מחשש שיהיו שאריות מאכל כדלעיל).
ויש חשש ודאי לכך אף לפי השו"ע שצונן צריך הדחה בלבד יש להדיחם מספק אם יש חשש בכלים שהשתמש בהן הגוי באופן שצריכים הגעלה פסק השו"ע בהלכות פסח (יו"ד סי' קכא ס"ב) ז"ל, מגעילן ואח"כ מטבילן ואם הטבילן ואחר כך הגעילן מותרים וי"א שצריך לחזור ולהטבילן, עכ"ל. ועיין בש"ך (שם סק"ה) ובזבחי צדק (שם, ס"ח) ובבא"ח (ש"ב מטות) שפסקו לחזור ולהטבילן בלא ברכה. וכ"כ () ואם הכלי אינו בן יומו והשתמש בו בחמין דעת הדגול מרבבה (הו"ד בפת"ש שם סק"ג) ששרי להטביל תחילה אך בהגהות יד שאול חלק עליו וכן בחתם סופר (יו"ד סי' קכא סק"ג) ובדרכי תשובה (סי' קכא ס"ק כח).
חשש עירוב חלב טמא בכלי
וברמ"א (סי' קטו ס"א) כתב בשם הרשב"א וז"ל, חלב של עובדי כוכבים אוסרת כלים שנתבשלו בהם כשאר איסור אף על פי שאינו רק ספק שמא עירב בה דבר טמא וכן גבינותיהם, עכ"ל. מבואר שאף במקום ספק איסור אסרו חלב נכרי, ועיין בש"ך שהקשה מאי שנא מדעת המקילין לעיל בסי' קיג סט"ז שאין צריך להכשיר כלי שבישל בו בישולי עכו"ם וחילק שהתם האיסור מדרבנן מחשש חתנות, והכא בחלב טמא גזירת חז"ל היתה מחשש איסור דאורייתא, עכ"ד.
לפי זה חלב שנחלב במחלבה של גויים שיש חשש (אפי' ספק) שעירבו בו חלב טמא בדרך ועבר תהליך של פיסטור שהוא הרתחה הוי כבישול ובודאי יש לדונו שצריך הגעלה תחילה ואם הטבילן קודם הגעלה צריך לחזור ולהטבילן, וראיתי שכן כתבו בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' לד) ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' סד).
העולה לדינא
א. מחלבה של גויים בחו"ל שעושים שם חלב ישראל ויש שם משגיח בזמן החליבה ולאחר מכן החלב מוסע במשאית על ידי גוי למקום אחר (שם מבוצע הפיסטור) ללא השגחה של ישראל, יש לדון את החלב כחלב נכרי ולאסור אותו.
חלב מסחרי
ב. פיקוח ע"י מצלימות מועיל בתנאי שהגוי מודע לאיסור חלב טמא וכן יודע שיש מצלימות והיהודי מסתכל בהם, תנאי נוסף שהמשגיח יקפיד לעבור על המצלמות.
ג. בשעת הדחק (כגון שיש כמויות גדולות של חלב) יש להתיר אפילו במקום שהיהודי נמצא באזור המחליבה ויכול להכנס ולצאת אף שלא נמצא בשעת החליבה ורואה אותה.
ניתוחים – חשש חלב טריפה
לכתחילה (במיוחד בחוץ לארץ) כדאי לבדוק ניתוחים של הפרות בדיעבד אם לא בדקו אין חשש.
דין הכלים
חלב שעבר תהליך פיסטור (כן מצוי היום ברוב המפעלים) אין צורך בהמתנת כ"ד שעות אלא הכלים שבהם בוצע התהליך טעונים הגעלה לעיכובא ושאר הכלים במחליבה יש לשטוף היטב עם מים וסבון.
אבקת חלב נכרי
אבקת חלב נכרי אסורה ויש להדר אחר אבקת חלב ישראל.