שאלה
מה דעת מרן הרב זצ"ל על גידולי מים לעניין ברכות ושביעית?
תשובה
א. גידולי מים (ללא עפר) מותרים בשביעית ולכן מותר להניח פרחים באגרטל עם מים אף שהניצנים נפתחים בכך.
ב. גידול מסחרי – מותר בתנאי שלא מערבים חומרי עפר או חומרי דישון במים, אם אין הדר ברור יש לאסור מספק אם לא בתנאים של גידולי חממות, שיהיה עם גג ודפנות ובמצע מנותק מהקרקע, בעציץ המטלטל (או תלוי) שאינו נקוב.
ג. נבטים ופטריות – לענין פטריות יש להקל לזורעם במים אף ללא מצע מנותק שגדלים על מים בלבד ואין להם שורשים. אבל לגבי נבטים יש להחמיר לזורעם רק בתוך בית או חממה במים במצע מנותק מהקרקע.
מקורות
עיקר השאלה נוגעת לדיני עציץ נקוב ושאינו נקוב שקיימת גם בהלכות שנוגעות לדיני שמיטה בבית.
עציץ נקוב ושאינו נקוב
עציץ נקוב דינו כקרקע, כפי שאומרת המשנה (דמאי פ"ה מ"י): "עציץ נקוב הרי זה כארץ" (בהמשך נבאר מהו בדיוק "עציץ נקוב"). (ודעת התוס' רי"ד לרידב"ז סוף מעשרות שעציץ נקוב לא נחשב כארץ) לענין עציץ שאינו נקוב אין בגמרא ובראשונים דברים מפורשים לגבי שמיטה. בעניינים אחרים, כגון בתרומות ומעשרות (רמב"ם תרומות פ"ה הי"ד-ט"ז) וכן בכלאיים (רמב"ם כלאיים פ"א ה"ב), מצאנו שיש בו איסור דרבנן. הראשונים למדו שאין חילוק בין שאר איסורים כמו שבת או שאר דברים לשמיטה שבראשונים על דברי הגמ' (גיטין ז, ע"ב) החמירו שאין לזרוע אף בעציץ שאינו נקוב בשמיטה, וכן למד החזון איש (שביעית סי' כב, אות א) שציין שאין מקור מפורש לאיסור בעציץ שאינו נקוב והביא את דברי הרדב"ז (על הרמב"ם, שמו"י פ"א ה"ו): אין מציתין את האור באישת הקנים, מפני שהיא עבודת קרקע. ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחול. ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר. אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים. ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית, עכ"ל. וכתב הרדב"ז שמשמע מדברי הרמב"ם שמדובר בקרקע או עפר בעציץ וכן מדובר דווקא בעציץ נקוב ולכן בגללים מותר ובעפר אסור, והק' מדוע לא נגזור כמו שבת נקוב אטו שאינו נקוב, אלא מוכיח שלא גזרינן בשביעית שאינו נקוב אטו נקוב אולם החזו"א עצמו נקט לאסור אף בשאינו נקוב שהרמב"ם לא חילק וסתם לאיסורא, עכ"ד. וכן מובא בחזו"א (שביעית סימן כו ס"ק ד). וכן דעת הגאון הגרש"ז אוירבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סימן מא אות ד) שהביא שדעת הרז"ה ומהרי"ל דיסקין שאין איסור זריעה בעציץ שאינו נקוב, אך העלה לאסור אף בעציץ שאינו נקוב שמכל הראשונים בגיטין (שם) עולה שאסור לזרוע גם בעציץ שאינו נקוב, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ה"ו, ובקול צופייך תשס"א, וירא) אך התיר בבית בשאינו נקוב, ע"כ. ובקול צופייך (שם) הוכיח מרן הגרמ"א זצ"ל שאין הלכה כדברי הרדב"ז אלא כדברי החזו"א והנחפה בכסף (לקמן) שאין חילוק בין עציץ נקוב לשאינו נקוב, שכן פסק השו"ע בדיני ערלה (יו"ד סי' רצד סכ"ו) ז"ל, הנוטע ברשות הרבים והגזלן שנטע והעובד כוכבים שנטע בין לעצמו בין לישראל והנוטע בבית ועל גג שמילאו עפר ונטע בו והנוטע בספינה או בעציץ אע"פ שאינו נקוב חייב, עכ"ל.
גודל הנקב
גודל הנקב – שיטת הרמב"ם (תרומות פ"ה הט"ו) ששיעורו "כדי שורש קטן, והוא פחות מכזית", ע"כ. ושיעורו כ – 1 ס"מ. ויש אומרים ששיעורו כחצי ס"מ. ודעת המשנה אחרונה (עוקצין שם) ששיעורו אף בכל שהוא. למעשה דעת החזון איש )שביעית סי' כב ס"ק א( ז"ל, ואין אנו בקיאים בו בדיוק, ויעשו רק כפי הוצאת משקין ברווח, עכ"ל. כלומר ששיעורו אף בכל שהוא. וכן הורו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ (הו"ד בספר משפטי ארץ) שאף בגודל מילימטר אחד, יש להחמיר ולהחשיבו לנקוב, בין אם הנקב בשולי העציץ ובין אם הנקב בדפנותיו כנגד העפר שבעציץ, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ב).
מקום הנקב
דעת רש"י (שבת צה, ע"א ד"ה התולש מעציץ נקוב) שאף נקב מן הצד נחשב כנקב לגבי עציץ נקוב, וכ"כ המשנה למלך (ביכורים פ"ב ה"ט) שהוכיח מהרמב"ם כרש"י, וכך נראה שסובר להלכה אך ציין שם שמדברי תוס' במנחות (פד:) שהם סוברים כי נקב מן הצד אינו נחשב כנקב והוכיח כן אף מדברי התוספתא פ"ד דטבול יום והביאה הר"ש סוף פ"ב דעוקצים, שעציץ נקוב שנתנו ע,ג יתידות אפי' גבוה מן הארץ אמה אינו מכשיר וכל זה דווקא מלמעלה אבל מן הצד הרי זה מכשיר את הזרעים, עכ"ד. וכן כתב החזון איש (או"ח סי' סב אות כא) שכן דעת רוב הראשונים. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ג).
עציץ שאינו נקוב בבית
במקור דין זריעה בבית הסתפקו בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) על מה שאמרה תורה 'שדך לא תזרע' אם דיני שמיטה נאמרו דווקא בשדה כלשון הכתוב, אבל בבית שהוא מקום מקורה לא נאמר בו דיני שמיטה, או שנאמר שמצד שני נאמר 'ושבתה הארץ' שכולל בתוכו גם בית, להלכה נשאר הירושלמי בצריך עיון .
נפקא מינות שונות להלכה
הנפקא מינה בכל זה תהיה לגבי טלטול עציץ בבית ממקום למקום, שנחלקו הפוסקים בזה, הפני משה (שם) כתב להחמיר אולם הפאת השולחן (פ"כ סכ"ד) כתב להקל מכיוון ששביעית בזמן הזה מדרבנן, וכן כתב החזון איש (שביעית סי' כ"ו אות ד) וסברתו כיוון שהספק הוא בדין תורה אם יש דין זורע בבית כזורע בארץ לכן כתב שמי שסומך על הפא"ש בזה בעציץ שאינו נקוב יש לו על מה שיסמוך שאינו מפורש בגמ', עכ"ד. וכן נראה דעת רבו של החיד"א הנחפה בכסף (ח"א יו"ד סי' ה') שהחמיר שם אפי' בצנצנת עם מעט מים. (ויש להעיר שהחזו"א עצמו בשביעית סי' כב סו"ס סק"א, כתב שיש להקל בעציץ שאינו נקוב בבית כדעת פא"ש, ויש ליישב) וכן דעת הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה, ח"א, סימן נ"א אות ז), שקשה להקל בזה משום שברמב"ם ושאר הראשונים לא לא הובא דברי הירושלמי להלכה, עכ"ד. וכן כתב בספר תורת הארץ (פ"ו אות כה). אולם בספר השמיטה (לרי"מ טיקוניצ'נסקי עמ' טז סעי' ה) וכן דעת מרן הגר"מ אליהו שיש להקל בעציץ שאינו נקוב בתוך הבית ובעציץ נקוב יש לאסור, עכ"ד. וגדר בית הוא כל שיש לו גג ומחיצות כמו שהובא בחזו"א (שביעית סי' כב סק"א) שלענין זה לא צריך שיהיה בית החייב במזוזה אלא סגי בגג עם מחיצות, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי ושבתה הארץ פ"ד ס"ז).
(וכן ישנם עוד כמה נפק"מ עיין במשנה למלך (ביכורים פ"ב ה"ט) א. בתרומה אם אדם זורע בתוך בית אין חיוב תרומות ומעשרות מהתורה אלא מדרבנן. ב. מה שמובא ברמב"ם (תרומות פ"א הכ"ה) עפר היוצא לארץ שבא בספינה לארץ בזמן שהספינה גוששת הצומח בו חייב בתרומות ומעשרות ובשביעית כצומח בארץ ישראל עצמה. (ספינה גוששת מח' רש"י ותוס' גיטין ז, ע"ב אם הוא חרס או עץ) עציץ נקוב דינו בשמיטה כאי' זרעתי. ואדם הזורע בעציץ שאינו נקוב חייב בתרו"מ מדרבנן. ג. אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך על יוצא השדה וכתב המשנה למלך 'ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם', ע"כ. והנימוק שעציץ נקוב מהתורה ושאינו נקוב מדרבנן וכן לענין ביכורים מובא ברמב"ם (ביכורים פ"ב, ה"ט) שאין להביא ביכורים מאילן שגדל בעציץ נקוב, שנאמר "ביכורי כל אשר בארצכם וכן הגדל בספינה אינו מביא ממנו כל עיקר שנאמר בארצכם וביתו אינו בכלל בארצכם אבל מביא מן הגדל בגג או בחורבה, עכ"ד והראב"ד חולק ואינו מחלק בזה, עיי"ש).
עציץ שעליו יוצאים החוצה- מלבד ההדגש שיהיה עציץ שמנותק מהקרקע יש חשיבות נוספת שהעלים לא יתפשטו מעבר לעציץ שאז דינו כמחובר לקרקע ואסור משום זורע, וכך מובא בדברי המשנה למלך (ביכורים פ"ב ה"ט) בשם הראשונים. וכן דעת הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה ח"א סי' מא אות א) וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי ושבתה הארץ פ"ט ס"ד).
סוגי עציצים (חרס, עץ, מתכת, זכוכית, פלסטיק)
נחלקו הראשונים ע"ד המשנה בעוקצין (פ"ב מ"י) ששיעור עציץ נקוב הוא כדי שורש קטן, באיזה סוג מדובר, דעת רש"י (גיטין ז: ובמנחות פד:) שמדובר בעציץ העשוי מעץ שלגביו נחשב הנקב כמחובר לקרקע, אבל עציץ שעשוי מחרס אף באין בו נקב נחשב כמחובר שיונק מהקרקע. שיטה שניה בזה היא שיטת התוס' (גיטין ז: ד"ה עציץ) בשם ר"ת להיפך שדווקא בעציץ העשוי מחרס יש חילוק בין יש בו נקב שאז נחשב כמחובר ובאין בו נקב נחשב למנותק מהקרקע אבל אם העציץ עשוי מעץ בין יש בו ובין אין בו נקב נחשב כמחובר. שיטה שלישית היא שיטת הראב"ד (הל' טומאת אוכלין פ"ב הי"א) שאין הבדל בין עציץ של עץ או חרס ולעולם ביש בו נקב נחשב כמחובר ובאין בו אינו נחשב כמחובר לקרקע. והלכה למעשה נחלקו השו"ע והרמ"א (ביו"ד סי' רצו סעי' יב, יז, ובחו"מ סי' רב סעי' י, יב) שהשו"ע החמיר שבין בעץ ובין בחרס בעינן נקוב, ורמ"א ציין בזה מחלוקת רש"י ותוס'. ודעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט סעי' ה' ו') שיש להחמיר בין אם הוא עשוי מעץ או מחרס או פלסטיק לא קשיח אף שאינו נקוב דינו כנקוב, עכ"ד. ובמקום אחר (קול צופייך תשס"א, טו בשבט, וירא) הרחיב דבריו שכמו שמצאנו בקידוש בשבת שלכתחילה יש לקדש על זכוכית או פלסטיק קשיח ורק בדיעבד מועיל לקדש על כוס חד פעמית, וכן לענין טבילת כלים שכלי פלסטיק אין לו דין כלי וא"צ טבילה, עכ"ד. אולם עציץ מזכוכית דינו כעציץ שאינו נקוב, וכן עציץ העשוי ממתכת וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ז) שעציץ העשוי מחרס ותחתיו צלחת מזכוכית או מתכת דינו כמו עציץ שאינו נקוב ובתנאי שהעלים אינם נוטים מעבר לצלחת. וכך מובא שם (הע' 9) בשם החזו"א (ערלה סי' ב אות יג ד"ה ועוד י"ל).
הזזת והגבהת עציץ בשמיטה
בגמרא שבת (פא:) הובא: גופא, אמר ריש לקיש צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בה, והתולש ממנה בשבת חייב חטאת. אמר רב פפי שמע מינה מדריש לקיש, האי פרפיסא שרי לטלטולי. מתקיף לה רב כהנא אם אמרו לצורך, יאמרו שלא לצורך אמר אביי פרפיסא, הואיל ואתא לידן לימא ביה מילתא היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתדות מיחייב משום תולש, היה מונח על גבי יתידות והניחו על גבי קרקע חייב משום נוטע, ע"כ. (ובביאור 'פרפיסא' מבואר ברש"י שם, שבערב ראש השנה או בערב יום כיפור היו מכניסים פול המצרי בתוך קטניות ואותן היו מכניסים בתוך עציץ והיה צומח ובערב יום כיפור נוטל כל אחד ואחר את שלו ואומר זה חליפתי זה כפרתי ולאחר מכן זורקה לנהר, עכ"ד) ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמ' דעת רש"י שפרפיסא שווה לדין מקנח בצרור בשבת ואין איסורו אלא מדרבנן, וכן פסק השו"ע (או"ח סי' שיב ס"ג) וכן פירש המג"א שם בפשיטות. אבל דעת הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ד) וכן דעת הרב המגיד שם חיובם מדאורייתא. וזה לשון הרמב"ם: כל זרע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו כגון אספסתא וסלקא הקוצרו בשגגה חייב שתי חטאות אחת מפני שהוא קוצר ואחת מפני שהוא נוטע וכן הזומר והוא צריך לעצים חייב משום קוצר ומשום נוטע. גבשושית של עפר שעלו בה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחה על גבי יתדות חייב משום תולש היתה על גבי יתדות והניחה על הארץ חייב משום זורע. תאנים שיבשו באיביהן וכן אילן שיבשו פירותיו בו התולש מהן בשבת חייב אף על פי שהן כעקורין לענין טומאה, עכ"ל. ובסברת הרמב"ם נראה שכאשר מגביהו מהקרקע מתמעט היניקה וכאשר מורידו מהגובה לקרקע מתרבה היניקה, ולכן חייב מדאורייתא משום נוטע ומשום תולש. אולם רש"י סבר שחייב רק מדרבנן מפני שתמיד היניקה נשארת אותו דבר. בשונה משבת לענין שמיטה ישנה בעיה רק בזריעה ולא בקצירה וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) שעציץ נקוב ממתכת שמונח על צלחת מתכת או זכוכית אם מזיזו ושומט את הצלחת מלמטה עובר על קוצר בשבת או תולש, בשמיטה יש בעיה רק על זריעה ולא על קצירה כלומר שאם היה מונח על מתכת והגביהו אז אינו עובר אלא אם הניחו על הקרקע, עכ"ד. וכן דעת מרן הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה ח"א סי' מא אות א) שעציץ הנמצא על האדמה בין אם הוא תחת כיפת השמים ובין תחת גג, אין להופכו מאינו נקוב לנקוב, בין על ידי ניקובו ובין על ידי הסרת החציצה בינו לקרקע, עכ"ד.
לענין שבת בעציץ נקוב הבאנו מחלוקת רמב"ם ורש"י ולענין שבת ושמיטה דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) להחמיר כדעת הרמב"ם ולכן אם הזיז עציץ משולחן שיש עליו מפה לרצפה אסור וכן אם הנוף נוטה מעבר לעציץ יש לו דין עציץ נקוב אסור ולענין שבת אף בשינוי אסור שרק מדין מוקצה זה מועיל אבל בנוטע וקוצר אין נפקא מינה ולעולם אסור, עכ"ד.
כשאינו מגביה את העציץ – ממקום פתוח למקום מקורה
במאירי (שבת פא, ע"ב) הובא שאף בהזזת העציץ הנקוב בלא להרימו עובר משום תולש ונוטע בשבת, עכ"ד. וכן לענין שביעית אסור להזיזו אף שאינו מגביהו. ואף לענין שביעית כתב בחזון איש (שביעית סי' כב אות א) כתב שאין להעביר עציץ ממקום שיש בו תקרה למקום שאין בו תקרה משום תולדת זורע. אולם דעת הגרש"ז אויערבך (משפטי ארץ, פ"ז ס"י ובהערות 33-34 וכן במנחת שלמה ח"א סי' מא אות ג) שאין להעביר עציץ ממקום למקום ואף אם גורר מבלי להרים את העציץ הדבר אסור, ושם הביא את דברי החזו"א שאוסר וכתב שאולי כוונתו לאסור כאשר כוונת המעביר להועיל לזרעים, אך אם אין כוונתו אלא לתועלת צדדית מותר, כמו שמצאנו בשבת שהתירו לפתוח חלון שיש שם צמחים אף שקרני השמש מועילים לצמח, משום שאינו מתכוון לצורך הצמח, ועיקר טעמו שמותר לעקור צמח בשמיטה כאשר אינו מכין את הקרקע לזריעה, והתיר שם גם כאשר כוונתו אינו לתועלת הצמח אלא לצורך מקום העציץ מותר כגון לבניית סוכה וכדו' מותר כמו שמצאנו לענין שבת שהתירו טלטול לצורך מקומו, ובאופן זה מותר גם לגרור ואף להרים, עכ"ד. וכן כתבו בספר השמיטה (פרק ג, אות ו, ואות ח) להתיר להוציא את העציץ מבית לגינה. וכן בהר צבי (זרעים חלק ב סימן לד עמוד פד – פה) הוכיח מדברי ירושלמי (שם) שאין זה זורע שכל ספיקו היה בבית משמע שמבית לגינה ולהיפך שאינו ניכר שעושה מעשה זריעה הדבר מותר, עכ"ד. אולם פשטות דברי החזון איש לעיל וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ח) שאין להעביר עציץ ממקום למקום כגון מביתו למרפסת פתוחה ולהיפך, וטעמו שכמו שמצאנו לענין שבת שיש הסוברים שיש איסור דאורייתא בהגבהת או עקירת עציץ נקוב, (כמו שהבאנו לעיל מדברי הרמב"ם בהל' שבת דלא כרש"י שהוא איסור דרבנן) אף בשביעית (למרות ששביעית בזה"ז דרבנן) אסור, ולכן כתב עיצה שאם מוכרח להעביר עציצים ממקום למקום כגון לצורך העברת דירה יעטוף העציץ מכל צדדיו בנילון או בנייר כסף ולכן מכן יכול להעבירו, וכן התיר להסיר את הנילון במרפסת פתוחה דהוי גרמא, עכ"ד. ואף אם אינו מרים את העציץ דעת מרן הגר"מ אליהו לאסור (קול צופייך שם).
עציץ הנמצא בגובה
בריטב"א (גיטין ז, ע"ב) ביאר את דברי הגמ' שם במחלוקת רבי יהודה ורבנן שנחלקו בדין ספינה שאינה גוששת אם נחשבת כמחובר לעניין שביעית ומעשר, שלרבנן דינה כמחובר ולר"י דינה כתלוש, ודעת רבא בדיחוי בתרא שכל מחלוקתם היא לגבי ספינה שלא מפסיק אוירא ודמיא כארעא סמיכתא אבל בעציץ שמפסיק אוירא מודים לרבי יהודה שהוי כתלוש, וביאר הריטב"א שעציץ נקוב הוי כתלוש רק מי' טפחים ומעלה, עכ"ד. והנה מקורו של הריטב"א לא נמצא על אתר וכן בשום מקום אחר למרות שהביאו האחרונים דבריו עיין בחזו"א (עוקצין פ"ד סק"ד) שכתב שמא כל המח' היא בפחות מי' טפחים אבל בלמעלה מעשרה מודים רבנן דדינו כתלוש. וכן הביאו מן הריטב"א בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מ"א סק"א) עציצים ובאור לציון (שביעית פ"א ס"ו) ובמנחת אשר (שביעית סי' ז') והם כתבו להקל עפי"ז ביותר מי' טפחים, וכך משמע בפשיטות מדברי רש"י ותוס' בסוגיא שם וכן מהרמב"ם וכן הובא בספר השמיטה (ח"ב פ"ח אות א') שג"כ דן בזה וכתב שתלוי במחלוקת רש"י ותוס' עם הרמב"ם, וכתב שאף לשיטת רש"י ותוס' יש מקום לומר שהיניקה מפסקת מעל י"ט, ולא הזכיר מהריטב"א בגיטין, אלא כתב שיש סמך לזה מן הירושלמי בכלאים (פ"ז ה"ב) רבי בון וכו' לאויר עשרה היא מתניתא (וכוונתו ע"פ הפנ"מ והגר"א שם), וכן בירושלמי שם (סוף פ"ז) אמר רבי יוחנן דלאויר עשרה היא מתניתא, ע"כ. משמע שתוך עשרה יש יניקה ומעל עשרה אין יניקה כלל. אך יש לתמוה על דבריהם שלא נמצא בשום מקום דברי הריטב"א. ואכן לאחר החיפוש מצאתי לדברי הגר"ח קניבסקי שליט"א בדרך אמונה (בציה"ל הלכות תרומות פרק א ס"ק תפה) שהביא דברי הריטב"א וכתב שבריטב"א לפנינו משובש ומרן בחזו"א ערלה סי' א' סקט"ז אות ד' פי' דהריטב"א מספקא לי' אם גם למעלה מי' דינו כמחובר ועפ"ז כתב שם דגם בגג להריטב"א לא מהני למעלה מי' אבל בריטב"א החדשות שנדפס כעת מכת"י הלשון מבורר דפשיטא לי' דלמטה מי' כמחובר ורק למעלה ס"ל דפליגי בה אמוראי בגמ' ולפ"ז למאי דקי"ל דג"ז כמחובר אין נ"מ בזה, עכ"ד. משמע מדבריו להחמיר אף ביותר מי' טפחים וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) את דברי הריטב"א לפי דברי האחרונים לעיל שהיקל ביותר מי' טפחים אך דעתו היתה להחמיר באף ביותר מי' טפחים שלעולם יונק מהקרקע והוכיח מרן הגר"מ אליהו שם להיפך מתשובת הרא"ש (כלל ב ס"ד) גג של בית היה בנוי מעץ והיו הנסרים מדובקים אחד עם השני, ועל העצים האלו הניחו רצפה של אבן ועל האבן הזה מילאו עפר, השאלה אם מה שיש למעלה מחשיבו כעציץ נקוב או לא, לענין תרומות ומעשרות, ומסקנתו שבין לענין תרו"מ ובין לענין ביכורים נחשב כמחובר לקרקע עכ"ד. ולכאורה קשה מאי נפקא מינה אם יש עפר למטה הרי למעלה הוא מאבן, אלא מוכח שאין נפקא מינה כמה קומות ישנם ואף שהוא מאבן לעולם יונק מהקרקע, וכן מוכח לענין שבת (גמ' שבת צ"ה) התולש מעציץ נקוב חייב, ושאינו נקוב פטור. וכן נפסק בשו"ע (שלו, ז) שאין לתלוש מעציץ שאינו נקוב ושם בס"ח כתב השו"ע ז"ל, עציץ (פי' חצי כד שזורעים שם עשבים) אפילו אינו נקוב, יש ליזהר מליטלו מעל גבי קרקע ולהניחו על גבי יתדות, או איפכא, בין שהוא של עץ בין של חרס, עכ"ל, ובוודאי שאין חילוק לענין זה בין שבת לשביעית, עכ"ד.
עציץ הנמצא בקומה שניה
דעת הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה שם אות ב) שעציץ הנמצא בבית מרוצף בקומה שניה או בריצפה שעומדת על עמודים, דינו כעציץ שאינו נקוב אף אם יש בו נקב, וסברתו שהאבן של הרצפה חוצצת בין העציץ לקרקע של קומת הקרקע של המבנה אך בקומת קרקע כתב לאסור אלא באופן שמדובר בעציץ שאינו נקוב באופנים שהזכרנו לעיל כגון ממתכת או זכוכית או פלסטיק וכדו', אבל דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – ושבתה הארץ פ"ט ס"ט) ז"ל, עציץ שתלוי על אדן החלון או מתחתיו ואפילו גבוה כמה קומות מהקרקע בין שהוא נקוב ובין שאינו נקוב אין לזרוע בו, עכ"ל. ואף בעציץ המצוי בקומה שניה דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם) שאסור להזיזו בשביעית ממקום למקום או להשקותו, והוכיח כן מתשובת הרא"ש (כלל ב ס"ד) הנ"ל, עכ"ד. ודעת החזו"א (שביעית סי' כב אות א) שברצפת אבן הוי כעציץ שאינו נקוב ואינו יונק מהקרקע, עכ"ד. אך בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קסז) כתב שהתווכח עם החזו"א בענין זה וכתב שברור הדבר בבלטות שלנו שאינם הפסק וכנראה כוונת החזו"א לרצפת אבן אחרת שמפסיקה בין העציץ לקרקע ואינה יונקת, וכתב שעשה מעשה והוכיח בבירור שברצפות שלנו העציץ יונק אף מקרקע של אבן ולכן כתב לאסור, עכ"ל. ויש להעיר שאין התייחסות בדברי השבה"ל לעציץ המצוי בקומה שניה ונראה שיודה לדברי מרן הגר"מ שהוכיח כן במישור מדברי הרשב"א הנ"ל ויודה לאסור.
ספיחין בעציץ שא"נ
דעת רוב הפוסקים שהגדל בעציץ שאינו נקוב אין בו משום איסור ספיחין. כן כתב בספר השמיטה (ח"א פ"ו אות ו) ומנחת שלמה (תנינא סי' קכג אות ו) וכן הובא בספר משפטי ארץ (תשע"ו, פ"ח סט"ז) ודעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל שאף הגדל בעציץ הנקוב אין בו חשש ספיחין. אך עיין בדרך אמונה (פ"א ציה"ל ס"ק קח) בשם החזו"א שהגדל בעציץ שאינו נקוב ועליו יצאו חוצה לעציץ והאהילו מעל הארץ יש לאסור משום ספיחין, עכ"ד.
גידולי מים
נחלקו הפוסקים לענין עציץ שיש בו מים יש מחמירים להחשיבו כגדל באדמה. ראש המחמירים בזה הוא שו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' כז דיני שביעית אות א) ז"ל, נשאלתי על דבר הזמירה הנקרא אלאנדרע אשר דרך נטיעתה הוא בכך שנוטלין זמורה ומניחין בצלוחית במים ועומדת בתוכה ב' או ג' חודשים עד שתוציא שרשים לבנים דקים ואח"כ נוטלין מתוכה ונוטעין אותה בקרקע בעפר ויצא מזה אילן גדול מה לעשות בשביעית. השבתי אשר לדעתי לעשות זאת בתחילה בשביעית בודאי אסור גם אם נעשה זאת בערב שביעית ולהחליף המים בשביעית גם כן אסור אחרי דקודם השרשה לא הוי פסידא כל כך ואחרי דהתחילו לצאת השרשים הוי לאברויי אילנא רק אם השרישו בקרקע ערב שביעית ובשביעית צריכה למים בזה יש להתיר אחרי כי בלא זה יבש האילן והוי לאוקמי אילנא, וצ"ע ויש להתיישב, עכ"ל. כן כתב בכרם ציון (סי' יא אות ד) וכן מובא בספר נתיב השמיטה (סי' ח' אות ג) בשם החזו"א שאין הבדל בדיני זריעה בין הגדל במים בעציץ שאינו נקוב המלא עפר או מלא מים, ובגליון הספר הוסיף המחבר בזה"ל: בנוגע לגידולי מים שמענו שהחזו"א מתנגד לזה ובפרט כשמפתחים את זה הרבה היום באמריקה, ע"כ. והנה בחזו"א (שביעית סי' כ' סק"ה) שזריעה בגידולי מים אינו אלא מדרבנן, ואילו בזריעה בגללים אפשר שאפילו זורע כדי לגדל מותר משום שלא גזרינן בזריעה בגללים בעציץ שאינו נקוב, עכ"ד.
אופן האיסור לדעת האוסרים
והנה בספר הלכות שביעית (לג"ר בנימין זילבר זצ"ל עמ' כה – כו בביאור הלכה) חקר בדברי מהרי"ל דיסקין לעיל האם מה שנטה לאסור הוא דווקא כאשר דעתו להניח אחר כך באדמה או אף באופן שלעולם ישאר במים. ועיין שם שהכריע בדעתו שמה שהחמיר להחליף את המים מסתבר שכ"ז דווקא באופן שיודע שלא יתייבשו אבל אם יש לחוש שיתייבשו פשיטא דמותר כמו שמותר להשקות שדה במקום הפסד אילן או פרי וכיון שכבר הוציא שורשים קטנים חשיב נמי הפסד, עכ"ד.
דעת המתירים
בשו"ת נחפה בכסף (רבו של החיד"א, ח"א יו"ד סי' ה) כתב וז"ל, חבצלת שלוקחים ענף אחד בשורש ומשימין אותה תוך צנצנת אחת של זכוכית מלאה מיים עם מעט עפר והולך וגדל כל ימות הקיץ שם בצנצנת שאל השואל אם מותר לנטוע החבצלת הזאת בשנה השביעית כיון שאינה נקובה וגם אין שם כי אם מעט עפר והכל הוא מים ולא דמי לקרקע וליכא איסורא או נימא לא פלוג רבנן בין רב למעט כיון דיש שם עפר וגדל מכח העפר אסור לעשותו בשביעית וכו', עכ"ל. משמע מדבריו שבעציץ שגדל במים לבד שאין שם עפר כלל אפי' שהוא במקום פתוח ולא בבית הדין הוא שמותר לזרוע שם ודלא כחומרת החזו"א לעיל. וכן כתב בספר השמיטה לגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל (פ"ג ענ' א' ס"ד) והוכיח כן מדברי הירושלמי (שביעית סו"פ ד' ה"ד) וכ"כ הרמב"ם (שמו"י פ"א ה"ו) ז"ל, אין מציתין את האור באישת הקנים מפני שהיא עבודת קרקע ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחול ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית ומקיימין האלויי בראש הגג אבל אין משקין אותו, עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם שמותר לזרוע בכלי מלא גללים שאין דרך לזרוע שם כן הדין הכא, ואף שהזרעים מצמיחים במים ובשבת אם עשה כן חייב מ"מ כתב בספר השמיטה שיש חילוק יסודי בין דיני שבת שהחיוב על האדם לנוח ממילא אין חילוק אם זורע בעפר או זורע במים משא"כ בדיני שביעית שהדין הוא על הארץ שתשבות ממלאכה וממילא במים שאין שם עפר לא גזרו על שביתת הארץ, עכ"ד. וכ"כ בספר תורת השמיטה (לגרח"ז גרוסברד סי' ב ס"ד) וכן דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה מהדו"ת סי' קכג אות ה). וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (מאמ"ר – ושבתה הארץ, פסקי הלכות פ"ד ס"ט) שמותר לזרוע בגידולי מים ובפרט ששביעית בזמן הזה דרבנן, ודעתו (שם, ס"י) שאף מותר להדגים בשיעור טבע את הזריעה בכוס מים [ללא עפר] ובלבד שיהיה ניכר שזאת הדגמה בלבד, עכ"ד.
וזה ברור שתנאי ההיתר הוא שיהיה הזרעים בתוך מים בלבד ללא עפר כפי שנראה לקמן לענין גידול מסחרי.
פרחים במים שבאגרטל
מותר להניח פרחים במים שבאגרטל גם כאשר אין גג מעליהם ונופם יוצא מעל האדמה שהרי אינם גדלים בו, ובדרך אמונה (פ"ד סקי"ז) הביא בשם מו"ח הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאף מותר להניח בבית פרחים במים אף שע"י כך יתפתחו הניצנים ובתנאי שיניח אותן בכלי שאינו נקוב וכן אין בו איסור ספיחין בכך משום שהגדל בעציץ שא"נ אין בו משום ספיחין, עכ"ד.
גידול מסחרי – דעות האחרונים
גידול מסחרי כיום
כיום מצוי שמגדלים על ידי שתילה או נטיעה פירות וירקות בשיטת 'הידורפוניקס' שנותנים זרעים על רשתות שתחתיהם יש מים שמהול בחומרי מזון עבור הצומח.
ולכאורה לפי האמור שאין בגידולי מים איסור בשביעית יהיה מותר, אולם לדעת הג"ר מרדכי גרוס שליט"א הובא בשדה מרדכי (עמ' קסט פרק ו סעיף ה) גידול מסחרי אסור שבדרך כלל מכניסים במים חומרי דישון, או שאינו במקום מחיצות וקירוי ומותר כאשר מוכרו לגוי וכל מה שיש להקל הוא דווקא בגידול ביתי, כגון בגידול מים בעציץ שאינו נקוב בתוך הבית, עכ"ד. וכן דעת הגר"ח קנייבסקי יובאו דבריו לקמיה.
דעת החזו"א
דעת החזו"א כפי שהובא בשו"ת ישא יוסף (או"ח ח"א סי' צד) בשם הרב קלמן כהנא שכל ההיתר גם בגידול מסחרי בגידולי מים הוא דווקא בעציץ שאינו נקוב בתוך הבית, עכ"ד. והנה בספר 'הידרופוניקס – גידולי חצץ' (שוורץ, קבוץ חפץ חיים תש"ך) וכן בספר האיש וחזונו )כהנא, מהדורה א' ירושלים תשט"ו) הובא שבהסכמת מרן החזו"א גידלו בקיבוץ חפץ חיים בשמיטה תשי"ב כמעט את כל הירקות בגידולי מים בחצאי חביות עם סככה כדי שיהיה עליהם גג והחזו"א אף תמך במימון חממות אלו, ובסיס ההיתר הוא כנראה מדברי החזו"א (שביעית סי' כב סק"א) שאפשר להקל אפי' בעציץ שיש בו עפר כאשר אינו נקוב בבית, עכ"ד.
דעת הגר"נ קרליץ
לדעת הג"ר ניסים קרליץ זצ"ל (חוט שני שמיטה פ"א ה"ו עמ' קיב-קיג) בדעת החזו"א שאסור לזרוע גידולי מים בשביעית ואף שלא מעורב בהם אדמה וחומרי דישון, זאת משום שכל צמיחה שבאה מחמת המים אסורה מדרבנן. וכל ההיתר הוא רק בגידול שאינו מסחרי אלא בבית בלבד הותר לזרוע גידולי מים בעציץ שאינו נקוב והסברא בזה שלא שונה מדין עציץ שאינו נקוב עם עפר בתוך הבית שאף בזה התירו לזרוע בו בשעת הדחק.
והנה נראה לצדד להיתר (אף לאוסרים בדעת החזו"א) בידוע לנו באופן ודאי שהגידול המסחרי גדל בתנאים של בית עם מחיצות וגג כמו של בית שאז יש להתיר אפי' שיש בו עפר שלא שנא מעציץ שאינו נקוב בבית שהתירו, שכל החשש היה שהעציץ גדל בתנאים שאינם של בית ולפעמים יש בו חומרי דישון וכיון שאינו תחת גג יש לאסור לדעת החזו"א וכן נראה מדעת מרן הגר"מ אליהו שנביא לקמן.
דעת הגר"ח קנייבסקי
דעת הגר"ח קנייבסקי (דרך אמונה תרומות פ"ב ה"א בבה"ל ד"ה אוכל, וכן בדר"א שמו"י פ"א ציה"ל ס"ק קי) ששמע בשם החזו"א שיש להקל בגידולי מים מסחריים שבבריכות מעיקר הדין כדין עציץ שאינו נקוב תחת גג ומחיצות, שאין בכך קדושת שביעית, ואף לא חיוב תרו"מ, אך כתב שלמעשה בימינו יש להחמיר בגידולי מים משום שמצוי שמכניסים למים חומרי דישון ואולי יש לדון את החומרים האלו כעפר ויש לאסור. ויש להתיר רק בגידול ביתי במים בלבד ללא עפר, עכ"ד.
דעת הגר"ב זילבר
דעת הג"ר בנימין יהושע זילבר זצ"ל (שו"ת אז נדברו ח"א עמ' קצב) שאם הכניס דשן כימי במים אסור הגידול בשביעית אא"כ מדובר בפיקוח שאז הותר, אולם עציץ שגדל בגידול מים לבד ללא עפר יש להתיר אף שאינו בתוך הבית, ובתנאי שהוא בכלי שמטלטל ולא קבוע, עכ"ד.
גידולי חממות – דעת מרן הגר"מ אליהו
לדעת מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (שו"ת מאמר מרדכי ושבתה הארץ סי' ה' בסופו) זריעה בחממות מותרת אפי' בעציצים שיש בהם עפר בכמה תנאים: א. שיגדלו את הפירות בעציצים שאינם נקובים בלבד ועציץ היינו עציץ המטלטל או תלוי (כמ"ש הרא"ש הו"ד בב"י יו"ד סי' רצד) ב. שיהיה כבית עם גג ודפנות. ג. יש להתיר בעציץ נקוב באופן שיפרשו שני מצעי ניילון בקרקע החממה ועליהם יניחו את העציצים זאת בכדי שלא נחוש לעציצים שנופם נוטה לצידי העציץ כלפי חוץ, עכ"ד. ויש להוסיף שדעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (מאמ"ר – ושבתה הארץ, הלכות, פ"ד ס"ו) שאם הזריעה היא במצע מנותק לגמרי יש להתיר מעיקר הדין בעציץ שאינו נקוב אף ללא חממה וראוי לירא שמים להחמיר בזה, וסברתו בזה דאף שהחמיר להצריך תרתי גם שיהיה בבית וגם בעציץ שאינו מנוקב, מכל מקום במצע מנותק שניכר טפי אפשר להקל מעיקר הדין, עכ"ד.
אולם כל הנידון שם זה לענין 'שיטת גידולי גוש קטיף' שהגידול נעשה בחממות בעציצים עם עפר על אדמה שבזה מותר בתנאים הנ"ל, אולם בגידולי מים יש לדון בזה אם דעת מרן הגרמ"א להתיר.
ונראה שנכון הדבר שמעיקר הדין אם היה הגידול ללא עפר כלל מותר אף שאין הפסק בינו לקרקע מכל מקום אף בגידולי מים כתב (מאמ"ר, שם) שיש להחמיר בגידולי מים שיש בהם עפר.
ולכן כאשר אתא לידן שאלה בגידולי חממות יש לפוסק לברר היטב עם מערבים שם חומרי דישון שאז יש לאסור, ואם ברור באופן ודאי שלא מערבים חומרי דישון במים יש להתיר.
פטריות ונבטים
צמחים שגדלים על מים בלבד כגון 'פטריות' ו'נבטים' שאינם קולטים מקרני השמש או מינלרים דרך יניקת השורשים לכן יש להתיר בהם לגמרי אף ללא מצע מנותק אף לפי האוסרים לעיל בדעת החזו"א. וכן מובא בדרך אמונה (שמו"י פ"ד ה"ג ביה"ל ד"ה כגון הפיגם) לענין פטריות שמותר לזרוע בהם בשביעית במים אף ללא מצע מנותק שאין להם שורשים ולא נאמר בהם דיני שביעית וקדושת שביעית, עכ"ד. אולם לענין נבטים שיש להם שורשים יש בהם קדושת שביעית ואף בבית ובעציץ שאינו נקוב יש להחמיר בדיני קדושת שביעית ולהצריך בהם מצע מנותק, כמובא בדרך אמונה (תרומות פ"ב ה"א ביה"ל ד"ה אוכל) בענין המטמין לפת וצנון שמובא בתוס' שבת נ, ב ד"ה הטומן שאם התכווין לנטיעה אסור אף אם לא השרישו, והטעם בזה כיון שתמיד יוצאים שורשים, עכ"ד.
העולה לדינא
א. גידולי מים (ללא עפר) מותרים בשביעית ולכן מותר להניח פרחים באגרטל עם מים אף שהניצנים נפתחים בכך.
ב. גידול מסחרי – מותר בתנאי שלא מערבים חומרי עפר או חומרי דישון במים, אם אין הדר ברור יש לאסור מספק אם לא בתנאים של גידולי חממות, שיהיה עם גג ודפנות ובמצע מנותק מהקרקע, בעציץ המטלטל (או תלוי) שאינו נקוב.
ג. נבטים ופטריות – לענין פטריות יש להקל לזורעם במים אף ללא מצע מנותק שגדלים על מים בלבד ואין להם שורשים. אבל לגבי נבטים יש להחמיר לזורעם רק בתוך בית או חממה במים במצע מנותק מהקרקע.