שאלה
האם יש עניין שהבתים של התפילין יהיו מחוברות רק עם תפירה ? והאם מותר לחברם עם דבק?
תשובה
לדעת מרן הרב ולדעת המשנ"ב – מותר לחברם ע"י דבק לאחר שתפרם.
לדעת הרב וואזנר ולספיקו של החזו"א – עדיף שלא לסוגרם עד הסוף.
מקורות
כתב השו"ע באו"ח סי' ל"ב סעי' נ"א "יתפור שלשה תפירות בכל צד, וחוט התפירה יהיה סובב משתי רוחות, ויעביר חוט התפירה בין כל בית ובית".
וכתב הביאור הלכה (סי' ל"ב סעי' נ"א ד"ה "יתפור"): "יתפור וכו' – שמעתי בשם אחד הגדולים שהזהיר שלא לדבק התיתורא בדבק קודם התפירה, דדבק חשיב חיבור כתפירה, וכמו שכ' בסעי' מ"ז בהג"ה, ובב"י שם עי"ש. וא"כ אפשר דתפירה שאח"כ לא חשיבא כלום, וההלכה למשה מסיני נאמר רק על התפירה, ולא על דיבוק וצ"ע בזה".
ובחזו"א (או"ח סי' י"א ס"ק י') חלק וכתב, וז"ל: "סימן ל"ב סנ"א ד"ה יתפור, מש"כ המ"ב לדבק קודם התפירה, מפני שכן הוא הדבר במלאכת הדיבוק, שלא יעלה על הדעת לדבק אחר התפירה [שהרי העושין כן הוא כדי לצאת מפסול דיבוק] אבל אין נפקותא בזה שהדיבוק אחר כן גם כן מבטל את התפירה, שאין תפירה מחברת עכשיו כלום כיון שהוא גוף אחד מבלעדי הגידין, ותו לא מידי, ועיקר הדין אינו מוכרע דאפשר דכל החיבורין פסלה תורה וחשיב עדיין כמפורד. אבל לא שיפסיד, עד שיחובר בגידין". ומיהו ראה באגרות החזון איש (ח"א אגרת קפ"ט) שהחמיר להלכה כדברי הביאור הלכה.
והסיק מרן הרב במאמר מרדכי סת"ם כת"י יש להיזהר שלא להדביק את התיתורא בדבק לפני התפירה של הבתים כיון שהתפילין צריכים להיות תפורים בגיד מהלכה למשה מסיני, לאחר שתפר כדין יכול להדביק את התיתורא", דהיינו דאין להחמיר שלא להדביק אחרי התפירה כיון שהתפילין סגורים בתפירתן אף ללא הדבק, ודיבוקם אינו מוסיף, ולא כמו שכתב החזו"א. וע"ע בס' עמק ברכה בתיקון תפילין שכ"כ להזהיר רק שלא לדבק לפני התפירה.
וכתב הרב וואזנר בשו"ת בית הלוי סימן ד לגבי אחד שהתפירות של התפילין התחילו להתרופף "אכן אינו מבואר בדבריו שהחליט לקולא שהרי כתב שאינו מוכרע, ושוב ראיתי בשונה הלכות (סי' ל"ב סעי' רל"ה) שהביא דברי החזו"א, וסיים דמ"מ יש להחמיר.
ב) ועכ"פ אף אם ננקוט חומרא הנ"ל, משמע לכאו' דכל זה היינו אם דבק הדבק קודם התפירה, אבל לאחר שכבר נתפר לא איכפת לן, דמאחר שכבר הוכשר בהתפירה, לא מעלה ולא מוריד מה שמחזקו עוד, אכן בחזו"א (שם) לא סבירא לי' כן ודעתו דאין שום נפק"מ אי מדבק קודם התפירה, או לאחר התפירה, ולפי גדול הנ"ל שאוסר לדבק, ה"ה שלאחר התפירה אסור, מפני שהדיבוק שאח"כ מבטל את התפירה, שאין התפירה מחברת עכשיו כלום, כיון שהוא גוף אחד בלא הגידין, ומש"כ המ"ב שהזהיר הגדול שלא לדבק קודם התפירה, היינו מפני שכן הי' דרכם עיי"ש.
ג) ולכאורה צ"ע קצת בדברי החזו"א מה דפשיטא לי' כ"כ שאין לחלק בזה, עד שהוציא דברי המ"ב מפשוטו, דלכאו' מסתבר הרבה לחלק שלאחר שכבר נתפר, וכבר עומד יפה הבית צמוד שפתו על שפתו, לא יוסיף תת כח הדיבוק שלאח"ז, וצ"ע, ועכ"פ לפי החזו"א ודאי עדיף [לפי דעת הגדול הנ"ל] שלא לדבקו, והגם שעתה עומד בנפרד קצת, לכאור' אין זה חסרון, דלא ראיתי מבואר בפוסקים דצריך להיות צמוד כ"כ עד שלא יהא נראה אויר בינתים, והעיקר שיהיו תפורים יחד, ואם יתפרד יותר יתפרם שנית, משא"כ אם ידבקם עכשיו אז שוב לא יתפרם שנית, [עד שיפתחם לבודקם], ועוד אם כבר היו התפורות כ"כ רפויים עד שהיו עומדים להנתק, אז לכאור' גם לפשטות דברי המ"ב י"ל דאינו נכון לדבקם בדבק, ודומה לזה מבואר באחרונים לענין כתב על גבי כתב בס"ת ועי' מש"כ בזה בחיי הלוי (ח"א סי' צ"א), והגם שאין לנו לגבב חומרות בדבר שעצם הלכה זו אינו ברור להלכה, אבל עכ"פ נראה דכיון שגם אין הכרח לדבקם, נראה דעדיף להניחם כך, עד שיחזור ויתפרם כראוי, ואחר שכתבתי כ"ז בא לידי ספר הנדמ"ח דינים והנהגת חזון איש וראיתי שהביא (בפ"ג ס"ג) שהחזו"א החמיר בזה גם בדיעבד והורה שלא יברך על תפילין שנדבק התיתורא אפילו לאחר התפירה עד שיתקנו עיי"ש, והגם שהוא קצת פלא שהרי כתב בחזו"א (הנ"ל) שעיקר הדין אינו מוכרע, אכן נראה שכיון שסכ"ס הי' מסתפק בזה, ע"כ החמיר למעשה אפילו בדיעבד שלא לברך עליהם, וע"כ עכ"פ לכתחילה ודאי עדיף להניחם כמו שהן"
העולה
לדעת מרן הרב ולדעת המשנ"ב – מותר לחברם ע"י דבק לאחר שתפרם.
לדעת הרב וואזנר ולספיקו של החזו"א – עדיף שלא לסוגרם עד הסוף.