שאלה
מצוי היום פיטום הקטורת מנוקד מודפס על קלף האם זה נחשב כאמירת פיטום הקטורת מתוך כתב אשורית ככתיבת ס״ת וכו' שמובא בכף החיים?
תשובה
ע"פ הקבלה יש לכתוב פיטום הקטורת על קלף וכדין כתיבת ספר תורה. ולכן אם היא מודפסת על הקלף איבדה ממעלתה.
ואין איסור לכתוב אותה על קלף כיון שעושה כן כדי להתפלל, והלכה היא כדעת הרי"ף כן דעת מרן הרב.
והנה למחמירים כדעת הרמב"ם והשו"ע – יכולים לכתוב בקלף שלושה תיבות בשורה ובשורה מתחת בקצה השני עוד שלוש תיבות.
מקורות
כתוב בזוהר הקדוש חלק ב' דף רי"ח ע"ב "כל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא פרשתא דקטורת, ישתזיב מכל מילין בישין וחרשין דעלמא, ומכל פגעין בישין, ומהרהורא בישא ומדינא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא, דלא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה ואצטריך דיכוין ביה",ועיי"ש עוד
וכתב המחזיק ברכה אות ו' "ואתה בן אדם פקח עיניך לכוין באמירת הקטורת לא להנאתך כי אם לעשות נחת רוח ליוצרך כי מתוקף תועלותיו נודע שיש נחת רוח להשי"ת".
כתב הרמ"א סי' קל"ב סעי' ב' "ויש לומר פטום הקטורת ערב ובוקר אחר התפלה… ויש שכתבו ליזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב, ולא בעל פה, משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג (ב"י בשם מהר"י וא"ח) אחד מסממנים, ואמרינן שהוא חייב מיתה אם חסר אחת מסממניה; ולכן נהגו שלא לאומרו בחול, שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג. וכשיוצא מבהכ"נ אומר ה' נחני וגו' (תהילים ה, ט) (כל בו) ומשתחוה ויוצא (מהרי"ל)".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ז "שמא ידלג – ובב"י מפקפק בזה דהלא אין מיתה אלא בהקטרה לא באמירה ועוד דאין מיתה אלא במזיד לכן המדקדקין נוהגין לאמרו בכל יום [מ"א] ויש שכתבו דאותן שאין אומרין רק בשבת אין מרגלא בפומייהו כ"כ יאמרו מתוך הסידור".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ח "ועיין בספר שכחת לקט מערכת ב' שהזהיר דכשאומר פיטום הקטורת יסתכל באותיות, וכן כתב בספר ערך לחם למהריק"ש ז"ל דיקרא מתוך הספר, והביא דבריהם ה"ר חיים פאלאג'י בספר כף החיים סימן טו"ב אות ח"י וכתב דאם אומר במרוצה ובעל פה לא יהיה לו שום תועלת מאמירה זאת יעו"ש".
והוסיף בס"ק כ"ג "אמירת פיטום הקטורת מתוך כתב אשורית ככתיבת ספר תורה היא סגולה לזכות לעושר ויהיה מוצלח בכל עסקיו, כן הוא בספר משפט צדק חלק ב' יעו"ש, והביאו הרוח חיים אות ד' ובספרו כף החיים סימן טו"ב אות ח"י".
וכתב בסדר היום פרשת סדר העבודה עמוד ט"ו בענין פרשת הקטורת "החושש עליו ועל נפשו, ראוי הוא להשתדל בכל עוז בענין הזה, ולכתוב כל ענין פיטום הקטורת בקלף כשר בכתיבה אשורית, ולקרות אותו פעם אחת בבקר ובערב בכוונה שלמה ואני ערב", וא"כ יוצא שאם הדפיס על קלף אין מעלתו שלימה דבעינן דומיא דכתיבת ספר תורה.
כתיבתה על קלף
והנה מה שיש לדון איך מותר לכתובה על קלף שהרי איאת בגמ' (גיטין ס.) "בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה תיבעי למ"ד מגילה מגילה ניתנה כיון דמגילה מגילה ניתנה כותבין או דילמא כיון דאידבק אידבק תיבעי למ"ד חתומה ניתנה כיון דחתומה ניתנה אין כותבין או דילמא כיון דלא אפשר כתבינן א"ל אין כותבין כתנאי אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלים מותר רבי יהודה אומר כותב מבראשית עד דור המבול בתורת כהנים עד ויהי ביום השמיני".
כתב הטור ביו"ד סי' רפ"ג "ומותר לכתוב כל התורה חומש חומש בפני עצמו ואין בהם קדושת ס"ת השלם ושיעור הגליון שלהם למטה ג' אצבעות ולמעלה ב' ובין דף לדף כמלא רוחב גודל רב אלפס התיר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה והרמב"ם כתב לא יכתוב מגילה בפני עצמו שיהיה בה פרשיות ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלימה לחומש מותר ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל אלא שכתב כמסקנא ואפשר שרב אלפס ראה להקל משום דלא אפשר לכל עני שבישראל לכתוב תורה שלימה לבנו".
וביאר הב"י את דברי הגמ' הנ"ל "וכתב הרא"ש (סי' כ) רב אלפס (כח.) לא הביא כל זה אלא כתב כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכן הלכתא ותימה הוא כיון דרבה השיב לאביי אין כותבין וליכא מאן דפליג עליה, ועוד ראוי לפסוק הלכה כת"ק דרבי יהודה דלא שרי אלא בדעתו להשלים ואפשר דסבר הלכה כרבי יוחנן דאמר מגילה מגילה ניתנה ולא חייש להא דקאמר כיון דאידבק [אידבק] דא"כ אפילו חומש לא נכתוב אלא תורה שלמה כיון דאידבק ועוד ראה להקל משום דלא אפשר לכל עני שבישראל לכתוב תורה שלמה לבנו, עכ"ל: ודבריו תמוהים בעיני דמה שכתב דאפשר דטעמו משום דסבר הלכה כרבי יוחנן ולא חייש להא דקאמר כיון דאידבק אידבק קשה כיון דרבה חייש ליה ואביי נמי קיבלה מיניה וליכא מאן דפליג עלייהו היאך אפשר לומר דהרי"ף פליג עלייהו. ומה שכתב דא"כ אפילו חומש לא נכתוב וכו' אפילו לא היינו יודעים תירוץ לקושיא זו אין כח ביד האחרונים לחלוק על דברי האמוראים כל שכן שאפשר לתרץ דכל חומש וחומש מילתא באפי נפשיה הוא ואפילו למ"ד תורה חתומה ניתנה כותבין. ומה שכתב דראה להקל משום דלא אפשר וכו' קשה דהא אביי נמי אמר או דילמא כיון דלא אפשר כתבינן ואפ"ה פשט ליה רבה דאין כותבין: והר"ן בפרק הנזכר (שם ד"ה כותבין) תמה על הרי"ף ולא הליץ בעדו כלל אלא שבריש פרק כל כתבי (שבת מג. דיבור הראשון) כתב דמשמע דטעמיה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך דדבר הלמד מעניינו הוא וכדאיתא התם עכ"ל. וזה כעין טעם שני שכתב הרא"ש משום דלא אפשר לכל עני שבישראל וכו' וצ"ל דבימי האמוראים לא היה כ"כ חסרון ספרים כמו בזמן הרי"ף ומשום הכי אף על גב דאביי ורבה לא חשו למאי דלא אפשר היינו מפני שהיו להם ספרים על מה שיסמוכו בדוחק כגון ללמוד ד' או ה' בספר אחד ובימי הרי"ף לא היו להם ספרים אפילו ללמוד י' בספר אחד ואם היה אוסר להם לכתוב מגילה היו מתבטלים ונמצאת התורה בטלה ח"ו ומפני כך סתם וכתב להתיר משום עת לעשות לה' וגו'. ויותר נראה לומר דסבירא ליה להרי"ף דלא קיי"ל כרבה בהא משום דאיהו אזיל לטעמיה דאמר התם האי ספר אפטרתא אסור למיקרי ביה בשבת משום דלא ניתן ליכתב וכיון דאסיקנא ולא היא דהא רבי יוחנן וריש לקיש מעייני בספרא דאגדתא וכו' ה"נ כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך הוא ממילא משמע דנקטינן דכותבין מגילה לתינוק להתלמד בה מההוא טעמא גופיה דעת לעשות לה' וזה כפתור ופרח:
ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם. הוא בפ"ז מהלכות ס"ת (הי"ד): וכתב הרמב"ם בפרק הנזכר (שם) כתב מגילה ג' ג' תיבות בשיטה אחת מותר וטעמו מדאוקימנא בפרק אמר להם הממונה (יומא לז:) ובפרק הניזקין (ס.) הא דתנן אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה דהיינו שהיתה כתובה בסירוגין ופירש הרב ז"ל בתשובה (פאר הדור סי' ז) דהיינו לומר שהיה כותב ג' תיבות כאן וג' תיבות רחוקות מהן בשיטה שנייה שאינה נקראת עם הראשונה ותשובה זו כתבה רבינו ירוחם בנתיב שני (ח"ב, יט ע"ב)".
וכתב בשו"ע סי' רפ"ג סעי' ב' וז"ל "לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיו בה פרשיות. ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלימה לחומש, מותר".
וכתב הט"ז בס"ק א' "ואין כותבין מגילה לתינוק כו'. זה דעת הרמב"ם והביא בטור דהרי"ף התיר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד והקשה עליו רבים וכ' הרא"ש שהתיר משום שאי אפשר לכל עני להיות לו ס"ת שלימה, וב"י נתן טעם טוב להרי"ף מדברי התלמוד, גם בפרישה ומו"ח ז"ל הביאו ראיות ברורות להיתר וסיים מו"ח ז"ל דיש לנו להתיר וכן הוא המנהג בכל יום, ותימה על רמ"א שלא כתב על זה כלום, אבל מ"מ אין היתר אלא כדי להתלמד בו משום עת לעשות לה' וגו', אבל אותן שכותבין פסוקים על הכותל לאיזה סימן טוב לאו שפיר עבדי דתורה חתומה נתנה", והנה מה שכותבה אינה לסימן טוב כי צריך לקוראה ממקום כלשהו וא"כ כל הנידון זה שכיון שיש לו את זה כתוב למה יכתה שוב, וזה לא מצינו לאסור וכי אסור להדפיס אם ימצא עוד כאלו, וא"כ נגביל את כמות הסידורים.
וכתב הש"ך בס"ק ג' "לא יכתוב התורה מגילה בפני עצמה כו'. ודעת הרי"ף והמרדכי והאגודה ושאר פוסקים דמותר משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שהרי אין הכל יודעים בעל פה ואין לכל העולם חומשים בב"ה ויבואו לידי ביטול ק"ש ותפלה וכ"כ הב"ח וכ' שכך המנהג פשוט בכל המדינות".
והנה בפת"ש ס"ק ב' הוסיף עוד היתר "ואין כותבין מגילה עיין (בתשב"ץ ח"א סימן ב') שכתב דמה שאפשר להתיר בזה הוא שיכתוב התיבות חסירות בסופן כגון זה וידב' ה' א' מש' לאמ' דב' א'. או באמצעיתן כגון ברשי"ת ברש"ן בלא א' או שיכתוב התיבות מלאות לאמור מושה אהרון דכה"ג לאו ספר מקרי אלא אגרת או שיכתוב האותיות קטועות או האל"ף והלמ"ד מחוברות כגון זה וישנה כל האותיות שינוי זה עד שלא יהיה ג' תיבות סמוכות בלא שינוי בא' מן השינויים הנזכרים. או יכתוב בכתב מאשי"ט כו' זה הכלל כל כתיבה שיפסול בה ס"ת מותר לכתוב המגילה הזאת ומיהו דוקא פיסול שהוא באיכות הכתיבה אבל פיסול אחר לא", והנה לטעם זה יותר טוב להדפיס את פיטום הקטורת כך שלא יהיה בכלל האיסור. "וכתב עוד דנראה לו להתיר בכל ענין כדעת הרי"ף ז"ל דהאידנא מותר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בו משום עת לעשות גו' (וכ"כ הט"ז וש"ך כמו שהובא בבה"ט סק"א) ובלבד שלא יכתוב יותר מג' תיבות בלא שירטוט כבסי' שאח"ז (ואפשר דגם לענין זה מהני אם שינה האותיות בא' משינויים הנזכרים)". וא"כ למסקנתו אם עושה כן עם שירטוט שרי.
והנה אפשר להביא ראיה שכיום מותר שכתב השולחן ערוך סימן שלד סעי' י"ד "הקמיעין שיש בהם פסוקים, אין מצילים אותם מפני הדליקה; ויש אומרים שמצילים", וכתב המשנ"ב ס"ק מ "הקמיעין – טעם דעה הראשונה דבקמיעין אין שייך בהם טעם דעת לעשות לה' וכו' דאין בזה תורה ללמוד או להתפלל ע"כ אסור לכתוב אותם וי"א ס"ל כיון דאיתיהיב רשות למכתב ברכות יש נמי רשות למכתב קמיעין". ופסק בס"ק מ"ב "וי"א שמצילין – והלכה כדעה הראשונה [אחרונים] ומ"מ כשיש בהן אזכרות יש לומר דמצילין [פמ"ג]", עכ"פ היכא שנכתב להתפלל שוב מותר לכותבו, וכ"כ הכה"ח בס"ק עד, וכן יש להוכיח ממשנ"ב בסי' א' ס"ק ד' שמותר לכתוב למנצח על קלף, וכן מוכח מכל הפוסקים שכתבו לכותב את פיטום הקטורת על קלף וכן הורה מרן הרב זצ"ל ואין המקום להאריך בזה.
העולה
ע"פ קבלה יש לכתוב פיטום הקטורת על קלף וכדין כתיבת ספר תורה. ולכן אם היא מודפסת על הקלף איבדה ממעלתה.
ואין איסור לכתוב אותה על קלף כיון שעושה כן כדי להתפלל, והלכה היא כדעת הרי"ף כן דעת מרן הרב.
והנה למחמירים כדעת הרמב"ם והשו"ע – יכולים לכתוב בקלף שלושה תיבות בשורה ובשורה מתחת בקצה השני עוד שלוש תיבות.