שאלה
האם מותר להדליק נרות חנוכה לפני הזמן ושימשיכו להיות דולקים עד לאחר הזמן?
תשובה
בשעת הדחק שלא חוזר לביתו בלילה או שחוזר לאחר שכלתה רגל מהשוק ואין מי שנשאר ער, מדליק מפלג המנחה ומעלה בברכה, ושם בנר כמות של שמן שתדלק לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים..
מקורות
כתב הב"י סי' תרע"ב "וכתוב בשם מהר"ר יצחק אבוהב ז"ל שכתב בארחות חיים (שם טו) מי שהדליק מבעוד יום אפילו בחול מפני שהוא טרוד יצא והוא שיהיה בפלג מנחה האחרון דלא חמיר מהבדלה דאמרינן בה (ברכות כז:) צלי של מוצאי שבת בשבת מיהו צריך ליתן בה שמן יותר משיעור הדלקה כדי שתדליק עד דכליא רגלא דתרמודאי עכ"ל", ומדברי המהר"י אהבוהב משמע דדוקא בדיעבד שכבר הדליק יצא, אבל לכתחילה אין לעשות כן.
כתב השו"ע סי' תרע"ב סעי' א' "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק", והנה מדבריו "שלא מקדימים", נראה שיש אומרים פליג על הסתם וא"כ הלכה שאין להדליק מפלג המנחה אמנם מזה שכתב גם כן לא מאחרים ואח"כ בסעי' ב' כתב שאפשר לאחר נראה שזה רק לכתחילה, ומה שהביא בשם יש אומרים כיון שלא נמצא כן מפורש בגמ' שכן דרכו, דבר נוסף משמע מדבריו שדברי המהר"י היו גם היכא שמחמת אונס צריך להדליק דחשיב כדיעבד וידליק.
וכן כתב הברכ"י בסעי' א' "ויש מי שאומר שאם הוא טרוד וכו'. וזהו סברת א"ח (אות טו) והביאו מרן בב"י. והגם דלשון א"ח מי שהדליק וכו' יצא, משמע דיעבד, ס"ל למרן דה"ה לכתחילה אם היה טרוד, דהא מייתי ראיה מרב דצלי של מוצאי שבת בשבת (ברכות כז ב), והתם צלי לכתחילה….
ומפשט דברי מרן משמע דלהרמב"ם (פ"ד ה"ה) וסיעתו דסתמו דאין מאחרין ולא מקדימין, היינו אפי' טרוד, וא"ח פליג דאם הוא טרוד יכול להקדים. ולפ"ז סתם מרן דלא כא"ח ברישא, ונקטינן כסתם, וכדעת מרן, לדידן דקבלנו הוראותיו, ואפי' טרוד לא מצי להקדים.
אמנם אפשר לומר דהא דנקטה מרן דלשון יש מי שאומר, היינו כי אורחיה דמרן, דסברא מחודשת דלא אתפרשא בשאר פוסקים מייתי לה בלשון יש מי שאומר, כמ"ש הסמ"ע (סי' טז ס"ק ח וסי' כו ס"ק יג) ודעמיה. ואין חילוק בין היכא דקאמר יש מי שאומר להיכא דקאמר ויש מי שאומר, כדכתיבנא בעניותין בחו"מ סי' י"ו (אות ג). ע"ש. והכא נמי דכוותא, דגם להרמב"ם ודעמיה מי שהוא טרוד יכול להדליק כדעת א"ח, אלא דהרמ' איירי ברובא דעלמא דלא טרידי. וכן משמע קצת בא"ח שהוא מקור דין זה, דלעיל מייתי שני הסברות, ואח"כ כתב מי שהוא טרוד, וכו' דלא גרע וכו'. ומשמע דהוי אליבא דכ"ע. וכן עיקר, דמנקט מילתא מציעתא עדיף", כלומר שמכריע שניתן לברך גם קודם שקיעה.
וכתב עוד "ואחזה אנכי להרב יד אהרן שכתב דלדעת הרמב"ם קשה קושיא אלימתא, דבערב שבת אימת ידליק, משתשקע החמה אי אפשר, שהוא בין השמשות, וקודם שתשקע לא יצא י"ח. וכתב דמ"ש רבו מהר"ב לוי דאין דנין אפשר ומשאי אפשר לא נהירא, כיון דס"ל להר"מ דהוי עיכובא משתשקע וכו'. ע"ש באורך. ולא קשה מידי, דכיון דמראש מקדם תקון רבנן תמניא יומא, ובכללם איכא שבת, הכי תקון בעידן תקנתא, דבערב שבת ידליק בעידנא דמצי אדלוק קודם שתשקע. ובחול משתשקע, לעיכובא. אלא שדעת הר"ן (שבת ט א) בזה דכיון דלא פורש בהדיא בש"ס דקודם שקיעה לא יצא, וחזינן דבשבת מוכרח קודם השקיעה, אית לן למימר דרבנן השוו את מדותיהם שיהיה הדין שווה בין בחול בין בשבת. ובהכי לא קשה קושית מהר"ב הלוי על הר"ן. אבל ודאי דעת הרמ' וסיעתו דהכי תקון ברישא, כדבר האמור. אך ק"ק על הר"ן ממאי דאתמר במסכת סופרים פרק ך' מצות הדלקתו משתשקע החמה, וכו' ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו וכו'. ע"ש. ופשט הלשון משמע דאם הדליק קודם שקיעה אין מברכין", והנה יש לדון אם מכח הקושיא ממסכת סופרים חזר בו וא"כ לא ניתן להדליק מפלג המנחה, או שכיון שמצינו שגם הר"ן ס"ל הכי אע"פ שיש קושיא מפשט לשון מסכת סופרים בכל זאת הכי נקטינן.
והנה החיד"א בספרו כסא רחמים עמ"ס סופרים, ציין תחילה דבריו בברכ"י, וכתב "ועדין יש לצדד כאשר בלבבו יבין המעיין". ובשמחת יהודה שם כתב שבמס' סופרים מיירי במדליק בעוד היום גדול. והבוחר יבחר.
והנה כתב המשנ"ב בס"ק ג' "מפלג המנחה – הוא שעה ורביע קודם צה"כ וחשבינן השעה לפי קוצר היום דהיינו שעות זמניות. ויכול לברך ג"כ".
וביאר השער הציון בס"ק ה' שמקור דבריו הם "פרי חדש [ששם כתב שניתן לברך], ועיין בברכי יוסף דנקטינן כן להלכה כהיש מי שאומר", כלומר שאע"פ שיש קושיה מפשט לישניה של מסכת סופרים, הכי נקטינן כיון שאפשוי פלוגתא לא מפשינן, אמנם למתבאר בכסא רחמים החיד"א עדיין הסתפק.
וכתב הכה"ח בס"ק ג' "מצות הדלקתו משתשקע החמה, ואם הדליקו ביום אין ניאותין ממנו ואין מברכין עליו, שכך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. מסכת סופרים פרק ך', מגן אברהם שם", והוסיף בס"ק י' "יכול להקדים וכו'. ויברך גם כן וכדלקמן סימן תרע"ט בהגה. פרי חדש, משנה ברורה שם. מיהו ממה שכתבנו לעיל אות ג' נראה דהמדליק נר חנוכה קודם שקיעת החמה לא יברך על הדלקתן. וכתב בספר תפלה לדוד דכן דעתו נוטה. סידור בית עובד אות א'", כלומר דמצדד שלא לברך אם מדליק לפני פלג המנחה.
והנה בס"ק ז' סתם וז"ל "לא מאחרין ולא מקדימין. ודוקא לכתחלה אבל אם הדליק מפלג המנחה האחרון ואילך יצא בדיעבד, וכן השליח ציבור מדליק בבית הכנסת בעוד היום גדול דכיון דאי אפשר כדיעבד דמי, וכן בערב שבת לכל אדם. ב"ח, שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות א'", כלומר שגם מברכים.
ולמעשה כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים שהמדליק מפלג המנחה מברך, ונראה שאין הספק מוציא מידי הוודאי, וכיון שמצינו ראשונים דס"ל להדי אדניתן להדליק ולברך וכן פשטות השו"ע, אין ספק או צידוד מוציא מידי וודאי, ובפרט שהספק אינו על הברכה אלא בקיום המצווה שלא אמרינן סב"ל כמבואר ברדב"ז.
שיעור שמן
כתב המשנ"ב ס"ק ד "שיתן בה שמן עד וכו' – דאם לא ידלוק בלילה ליכא פרסומי ניסא. ואם לא נתן בה שמן רק כשיעור חצי שעה כנהוג בכל יום, יחזור ויתן בה שמן וידליק ומ"מ לא יחזור ויברך", וביתר ביאור כתב בבה"ל בד"ה "ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה וכו' – לכמה פוסקים הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים שהוא בס"ה שעה וג' רבע שעה מזמן הדלקה ואסור להשתמש לאורה כל אותו הזמן (אף שהדליקה בעוד היום גדול) ואם כבתה בחול קודם צאת הכוכבים צריך לחזור ולהדליק אבל לא יברך דע"פ הדחק אמרינן דמפלג המנחה ולמעלה כבר הותחל המצוה [פמ"ג]:
קודם פלג המנחה
כתב בשער הציון סימן תרעב ס"ק ד "ואם הדליק קודם פלג המנחה צריך לכבותה ולחזור ולהדליק"., וכן כתב הכה"ח בס"ק י"א "מפלג המנחה ולמעלה. ואם הדליק קודם פלג המנחה צריך לכבותה ולהדליקה אחר פלג המנחה, וכן בערב שבת גם כן ידליק אחר פלג המנחה, וצריך שיתן שמן כשיעור שידלק אחר צאת הכוכבים חצי שעה וכמ"ש כאן בשלחן ערוך. אשל אברהם אות א'". וכן כתב מרן הרב.
העולה למעשה
בשעת הדחק שלא חוזר לביתו בלילה או שחוזר לאחר שכלתה רגל מהשוק ואין מי שנשאר ער, מדליק מפלג המנחה ומעלה בברכה, ושם בנר כמות של שמן שתדלק לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.