שאלה
מה דין הקציצה שהכניסו שם חתיכת עור והיא נפרדת מהבית עצמו?
תשובה
טוב להשתדל שהקציצה והתיתורא יהיו מעור אחד, כדי לצאת ידי כל השיטות, ומכל מקום אם "הבית" עשוי מעור אחד, "והתיתורא" מעור אחר כשרים לכתחילה וכן היה המנהג, ובלבד שיחברם, הטוב ביותר ע"י תפירה, ובדרגה פחות ע"י הדבקה.
ויש לדאוג שהתיתורא תתחבר עם הקציצה.
מקורות
דין הקציצה (מקום שבו מכניסים את התפילין)
כתב הטור בסי' ל"ב "ויעשה ד' בתים מעור אחד מעור בהמה חיה ועוף טהורה, אפילו מנבילה וטריפה שלהן".
וכתב הב"י (או"ח סי' ל"ב סעי' כ"ח), ז"ל: "וכתוב בספר התרומה (סי' רה) פירוש שיהיו הארבעה בתים מחוברים יחד מעור אחד או שמא מארבעה עורות ובלבד שיהיו תפורים זה לזה וטוב ונכון לעשותן מעור אחד, עכ"ל". והב"ח (שם אות כ"א) לומד מלשון הטור דס"ל שלא כספר התרומה, וז"ל: "ויעשה ארבעה בתים מעור אחד. בפרק הקומץ (דף ל"ד ב) ומשמע דוקא מעור אחד שלם שאין בו תפירה, דלא כנראה מספר התרומה דאף בחתיכות תפורין יחד חשיב עור אחד, דליתא. וכן נוהגין בכל גבולי ישראל".
ולמעשה כתב השו"ע (או"ח סי' ל"ב סעי' ל"ח): "יעשה ד' בתים מעור אחד לשל ראש, ובית אחד לשל יד", וביאר המג"א (שם ס"ק נ"ב) וז"ל: "מעור א'. דלא כמשמע מסה"ת דאף בחתיכות תפורות יחד חשוב עור אחד דליתא [ב"ח] אבל באגוד' הוכיח ג"כ דחשיב כעור אחד וכ"כ התו' במנחות דף ל"ב ע"א ד"ה דלמא להשלים כמ"ש ס"ס ל"ג", כלומר שהשו"ע ס"ל כדעת הב"ח, מ"מ צידד שאף בתפורים חשיבי כבית אחד.
וכתב המשנ"ב ס"ק קע"ב "מעור אחד – וחתיכת עור תפורים יחד מצדד המ"א דחשובים כעור אחד וכ"כ בתשובת ח"ס או"ח סימן ה' שיש להקל בתפורות ואם היו רק דבוקות בדבק מחמיר שם אבל בח"א משמע דה"ה אם הם דבוקות בדבק וכן משמע באו"ז וכן נתפשט עתה המנהג במדינותינו ומ"מ לכתחילה ראוי ונכון לעשותו מעור אחד ממש כי יש מחמירין וסוברין דלא מהני בחתיכות תפורות יחד או מדובקות בדבק".
ובביאור הלכה (שם ד"ה "מעור אחד") האריך בזה, וז"ל: "עיין במ"ב מש"כ כי יש מחמירין דלא חשיב חבור היינו הב"ח וכן בספר ביאור מרדכי ובתשובות רע"א סימן י"א מצדדים לומר דספק אם דיבוק הוא חיבור. וראייתם הוא מהא דפסק הרמ"א באהע"ז סימן ק"ל בהג"ה בשם א"ז לגבי גט דהוא ספק גירושין ומסתמא ה"ה לענינינו. והנה כעת שזכינו לאור של האור זרוע הגדול שנדפס בימינו מצאתי וראיתי בסימן קע"ו שכתב דאם כתב תפילין בשני דפין בעור אחד ואפילו בשני עורות ודבקם יחד בין ע"י תפירה או דבק – כשר, ושם ג"כ הלא בשם א"ז הוא וע"כ שמחלק בין גט לתפילין ואח"כ חפשתי עוד ומצאתי בסימן זה בד"מ שמביא הא דא"ז וז"ל כתב בא"ז דאם כתב תפילין בשני דפין בעור אחד ואפילו בב' עורות ודבקם יחד כשר עכ"ל ושם באהע"ז ק"ל ס"ז הלא מייתי הרמ"א בד"מ שלו וכן בשו"ע הא דא"ז לגבי גט דהוא ספק וע"כ דיש חילוק בין גט ובין תפילין או דשם משום חומר אשת איש לא רצה הא"ז לסמוך על הראיות שהביא בסימן קע"ו שם. וגם ברש"י מגילה ח' ע"ב משמע לכאורה דמהני תפירה בגידין בתפילין ומזוזות וע"כ לענין הפרשיות דאי לענין תפירת התפילין גופא לאחר שניתן הפרשיות בהן מאי שייך מזוזה אך אפשר דאולי באמת מזוזה דנקט רש"י לאו בדוקא הוא אכן בריטב"א שם במגילה מצאתי בהדיא שכתב דמהני תפירה לשני עורות בין בתפילין ובין במזוזה ובודאי לא גרע בענינינו עשיית הבתים מהפרשיות גופא דמהני בהם חיבור וכדמוכח בביאור הגר"א וע"כ אף דמצינו ביו"ד סימן רפ"ח ס"ד דסתם המחבר כדעת הרמב"ם דתפירה לא מהני למזוזה מ"מ העושה הבתים ע"י תפירה או דבק יש לו על מי לסמוך היינו הסה"ת שסיים לבסוף דרק טוב ונכון לעשות מעור אחד והאור זרוע הגדול שהביאו הד"מ להלכה בסימן זה והריטב"א במגילה וגם לפי חד תירוץ התוס' שם במנחות ויוכל להיות דגם הרמב"ם שס"ל דתפירה לא מהני לפרשיות של המזוזה מ"מ לעשיית הבתים גם הוא מודה דמה שמחברם ע"י התפירה לא מיחשב זה שנים או שלשה זכרונות… גם הגר"א בביאורו פי"ח דכלים כתב דמהני תפירה לעשותו חיבור [ובסימן זה בביאורו משמע קצת שהוא נוטה להחמיר] ועיין בקובץ על הרמב"ם מש"כ בזה מברייתא דגיטין דהוא מחלוקת רשב"א ורבנן והלכה כרבנן דלא חשיב חבור ועיין בישועות יעקב בהגהת נכדו מש"כ בזה גם יש לדחות דהוא סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתניתין ויש לעיין בזה בכללי ההלכות ומ"מ לכתחילה בודאי מי שאפשר לו טוב להחמיר לעשותו מעור אחד כדי לצאת ידי כל החששות במ"ע דאורייתא".
וכתב בקול יעקב (שם ס"ק קע"ד), וז"ל: "יעשה ארבעה בתים מעור אחד לשל ראש וכו'. משמע דוקא מעור אחד שלם שאין בו תפירה, ודלא כנראה מספר התרומה [סימן רה] דאף בחתיכות תפורין יחד חשוב עור אחד, דליתא, וכן נוהגים בכל גבול ישראל. ב"ח [עמוד קמט ד"ה ויעשה]. וכן כתב מלאכת שמים (כלל י"ח אות ג') וז"ל: לא יעשה מחלקים נפרדים או בתים נפרדים או עור שלם במקצת וחתוך במקצת, ואפילו אם מדבק החלקים והחתיכות בדבק חזק מאד וכדומה, או לטלות גם עור עליהם, כל זה אינו מועיל כלום. אלא כל הארבעה בתים של ראש יחד יהיו מעור אחד שלם בלי חתוך כלל, בין מן הצד בין מלמעלה בין מלמטה, בין אם הוא בין כל בית ובית מהארבעה בתים בין אם הוא רק במקצתם, אלא הבתים צריכים להיות מעור אחד שלם בין של יד בין של ראש, עכ"ל, ואף על גב דהאגודה [מנחות סימן יא] גם כן הוכיח דחשיב כעור אחד, והביאו מגן אברהם (ס"ק נ"ב), אנחנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, ומדלא הביא דברי ספר התרומה בשלחן ערוך וכתב סתמא משמע דבכל גוונא יש לאסור, בין בתפירה בין בדבק, אלא צריך להיות דוקא עור אחד שלם בין לשל ראש בין לשל יד, וכמו שכתבו הב"ח והמלאכת שמים, ובפרט שהיא מצות עשה דאורייתא וצריך לעשות לחומרא", כלומר דלספרדים יש להקפיד שד' בתים יעשו מעור אחד ולא על ידי תפירה או דבק. כתב עוד: "אותם הסופרים שנהגו דכדי לעשות הבתים מרובעים, קורעים העור מן הצדדים, ומדבקים אותו בדבק ונעשה כעור אחד, אי שפיר דמי או לא. הרב משחא דרבותא ז"ל [נמוקי רבי שלמה אלפאסי, יורה דעה סימן רפח סעיף ד, דף פו ע"ג] דעתו לאסור. ומרן מלכא הרב הגדול חקרי לב בכתיבת יד [מובא בכבוד יום טוב דלהלן; ונדפס במהדו"ב אורח חיים סימן א] דעתו להתיר. ומורינו הרב סבא דמשפטים בספר כבוד יום טוב דף ה' [ע"ד] [על הרמב"ם הלכות תפילין פ"ג ה"ב] כתב דמאחר דיש אוסרים ויש מתירין גוערין בהם שלא יעשו כן מחדש מכאן ואילך, אבל אותם תפילין שכבר נמצאו אפשר להתיר כיון שיש להם על מה שיסמוכו, יעו"ש. פתח הדביר (אות ח'). וכבר כתבנו דדעת מרן ז"ל לאסור, ובפרט שהיא מצות עשה דאורייתא שצריך להחמיר בה מאד. ועל כן כל האיש הירא וחרד לדבר ה' צריך לחקור ולדרוש בקנייתו תפילין שמא הוא מחתיכות מדובקים, ולא יכניס עצמו בספק מחלוקת הפוסקים והפך דעת מרן ז"ל מפני הכסף שמוכרים המדובקים בזול, כי מצות ה' ברה לא יערכנה זהב וכו'. ויש לבית דין לחקור על זה, כי יש בני אדם אשר אין יודעים בין ימינם לשמאלם וסוברים שהוא כשר אליבא דכולי עלמא. והמזהירים יזהירו וכו', ועליהם תבא ברכת טוב", כלומר דבדיעבד מקלים אפי' במדובקים אמנם לכתחילה יש להדר ולצאת אליבא דכו"ע, וכן פסק הקול יעקב.
למעשה כתב מרן הרב במאמר מרדכי הלכות בתי תפילין (טרם יצא לאור): "בתי התפילין – "הקציצה", (בין של יד ובין של ראש) יעשם מעור אחד שלם. ואם עשאם משני עורות התפורים יחד או המדובקים יחד, בשעת הדחק שאין תפילין אחרות – כשרות".
דין הקציצה והתיתורא (החלק שבולט סביב ומנח על עור)
איתא בגמרא במנחות (דף ל"ה ע"א): "ואמר רב חננאל אמר רב: תיתורא דתפילין – הלכה למשה מסיני". וביאר רש"י: "תיתורא – גשר לאחר שנתן האגרות בבתים דרך הפה הרחב שהבתים עשויין כעין בתי ידים שקורין גוט"ן ומכניס האגרות דרך הפה ונותנם בבתי האצבעות וחותך מג' הדפנות מכל אחת מעט והד' נשארת ארוכה וכופלה לאותו אורך ומטילה על חודן של ג' הדפנות ותופר חודן של ג' דפנות על רחבו של זה והוא בית מושבו של תפילין ונראה כעין דף של גשר", משמע שהקציצה והתיתורא עשויים מעור אחד.
אולם התוס' (מנחות ל"ה. ד"ה "תיתורא") כתבו: "ומשמע מתוך פירוש הקונטרס שהבתים והתיתורא הכל מעור אחד ואין נוהגין כן". ועיין בשיטה מקובצת (שם על הדף אות כ') שכתב: "ור"י מפרש תיתורא זה עור אחד כפול ואינו מעור הבתים אלא עור אחר הוא וחציו העליון נקוב הוא להוציא הבתים דרך אותו הנקב וחציו השני הוא למטה וחופה פי הבתים מלמטה לפיכך נקרא תיתורא לפי שהוא כעין דף של גשר למטה מהבתים וכן נהגו העולם", כלומר שלשיטתם זה נעשה משני עורות, והוסיף השיטה מקובצת שכן נהגו.
רמב"ם ורא"ש
והנה מצינו שהרמב"ם ס"ל כרש"י שכתב הרמב"ם (הלכות תפילין פ"ג ה"א), וז"ל: "שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל, ואלו הם…. ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה".
וביאר הכס"מ, וז"ל: "ושעושין להם מעבורת וכו'. בהקומץ רבה (מנחות ל"ה) אמר אביי האי מעברתא דתפילין הל"מ, וכתב הערוך פירוש מעברתא דתפילין הוא תיתורא וכן גשרים נקראים מעברתא ונקראים תיתורא ובתפילין הוא מקום שמכניסין בו הרצועה ונקרא מעברתא דתפילי עד כאן לשונו. וכתב הרא"ש ז"ל ולא בעי למימר דתרווייהו חדא מילתא היא דהא בגמרא חשיבי כב' כלומר דגרסינן הכי אמר רב חננאל אמר רב האי תיתורא דתפילי הל"מ אמר אביי האי מעברתא דתפילי ושי"ן של תפילין הל"מ אלא משום דמחברי אהדדי חשיב להו כחדא ודעת רבינו דתרווייהו חדא כפשט לשון בעל הערוך… ומלשון רבינו נראה שהבתים והתיתורא של עור אחד הם וכ"כ הרא"ש ז"ל דמשמע כן מפירש"י והעולם לא נהגו כן לפי שעור הבתים דק ועור התיתורא צריך שיהיה עב וחזק מפני שהרצועה שם תמיד ולכן כופלים עור לשנים ועושין נקב מרובע בכפל העליון ומכניסין בו הבתים והכפל התחתון מכסה פי הבתים ונמצאת מעברתא מהעור העב החזק", כלומר שלדעת הרא"ש והרמב"ם בעינן שיהיה הקציצה והתיתורא מעור אחד, אבל לא נהגו כן מחמת שצריך שהתיתורא דיהיה מעור עב, כדי שלא תהרס בקשירת הרצועה.
וראה בערוך השולחן שדייק שכן ס"ל לרמב"ם ממקום אחר, שכתב הרמב"ם (שם סעי' ב'-ג'): "ומניחין את העור על העץ עד שייבש, ואחר כך חולץ העור מעל גבי האימום של עץ ונמצא העור שיש בו ארבעה בתים פנויין, ומכניסין פרשה בכל בית ובית, ומחזירין מקצת העור מלמטה ותופרין אותו מארבע פנותיו, ומניחין מן העור שלמטה מקום שתכנס בו הרצועה כמו תובר והוא הנקרא מעבורת". וכתב ערוך השולחן: "ומדבריו מבואר שכל התפילין עם התיתורא שהוא הכיסוי התחתון ועם המעברתא בין משל ראש בין משל יד כולן מעור אחד".
טור
והנה כתב הטור בסי' ל"ב "והעור של הדפוס יניח ארוך מצד אחד ויכפלנו על הבתים ויתפרנו עם העור הנשאר משלשה צדי הבתים עובר מכל צד והוא הנקרא תיתורא ובאותו העור שהניח ארוך מצד אחד יעשה בו גם המעברתא כיצד שיחתוך המעברתא משני צדדין שלא תהא רחבה כמו התיתורא כדי שיהא ניכר ריבוע של התיתורא ובאותה מעברתא עוברת הרצועה ועל שם כך נקראת מעברתא שהרצועה עוברת בה מצד זה לצד זה ויש שלוקחין עור עב וחזק וכופלין אותו לשנים וחותכין בכפל העליון נקב מרובע כפי ריבוע הבתים ומכניסין בו הבתים והנשאר בעור הדק של הבתים מד' רוחות פושטים אותו הנה והנה בין שני הכפלים של עור העב ותופרין אותו עמהם והוא הנקרא תיתורא ומאותו עור העב עושין גם המעברתא וטוב לעשות כן כי מחמת שהוא עב וחזק מתקיים בית מושב התפילין ותופרו וריבועו", משמע שלדעה ראשונה שיש לעשותה מעור אחד, ולדעה שניה די במה שתופרין יחד וראה לעיל שכן ס"ל לטור שאם חיברו ע"י תפירה כשר.
ועיין עוד בב"י (שם סעי' מ"ד), וז"ל: "ומ"ש והעור של דפוס יניח ארוך מצד אחד ויכפלנו על הבתים ויתפרנו עם העור הנשאר וכו' והוא הנקרא תיתורא. בפרק הקומץ (שם) האי תיתורא דתפילי הלכה למשה מסיני. וכתב הרא"ש (שם סי' ז) פירוש תיתורא הוא עור הנכפל למטה לכסות פי הבתים והוא בית מושב של תפילין ונראה כעין דף של גשר. ומלשון רש"י (ד"ה "תיתורא") משמע שהבתים והתיתורא של עור אחד הן, והעולם לא נהגו כן, לפי שעור הבתים דק ועור התיתורא עב וחזק וכופלין אותו לשנים ועושים נקב מרובע בכפל העליון ומכניסין בו הבתים והכפל התחתון מכסה את פי הבתים, עכ"ל. ובמרדכי (שם דף י"א.) כתוב שקשה לר"י על פירוש רש"י ושנראה לו כפירוש הגאונים שמביא עור רחב וכופל העור תחת התפילין להיות להם גשר וזהו כמו שנהגו העולם. וזהו שכתב רבינו ויש שלוקחין עור עב וחזק וכופלין אותו לשנים וכו'".
וכתב השו"ע (סעי' מ"ד): "תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני, והיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר הנקרא תיתורא", מלשון השו"ע משמע שעור ששמים למטה הוא עור נפרד מעור העליון.
וכתב בביאור הגר"א "והיינו כו'. כפי' הגאונים ואין להקשות דא"כ בשבת כ"ח ב' לוקמי' בתיתורא ומעברתא י"ל כיון דתפור לו ה"ה כמוהו משא"כ ברצועות. מרדכי".
וכתב המשנ"ב (סי' ל"ב ס"ק ר"א): "שישים וכו' – ואפילו לדעת הסוברים דהבתים צריכים להיות כולם מעור אחד ממש מ"מ לא בעינן שיהא התיתורא והמעברתא עם הבתים מעור אחד אלא אפילו אם הוא עור בפני עצמו כשר וזהו שכתב המחבר שישים וכו'. ומ"מ אם באפשרי טוב להדר גם בזה לצאת דעת המחמירין בזה ועיין בבה"ל", מה שכתב בתחילה היינו לומר שמה שמחובר ע"י תפירה חשיב כאחד. ובביאור הלכה (שם ד"ה "שישים") כתב: "עיין במ"ב, ומש"כ לצאת וכו' היינו דעת רש"י וגם הרמב"ם ס"ל כרש"י כמו שכתב בכ"מ. ואף דהגאונים פליגי ע"ז וגם הר"י ורא"ש ומרדכי וטור סבירי כמותם וגם מנהג העולם כוותייהו, מ"מ טוב להדר לצאת גם דעתם, ואף דברא"ש ומרדכי משמע שיותר טוב שלא לעשות מעור אחד עם הבתים, עיין הטעם בדבריהם, ותראה שזה הקלקול לא שייך בזמנינו למי שיודע אומנות הבתים, והגרע"א הפריז על המידה שהעתיק דברי הריק"ש דמשמע מיניה דהוא מחזיק כן מצד הדין ורק שהעולם לא נהגו כן, ובאמת לענ"ד זה אינו כמו שכתבנו דרבים פליגי עלייהו", כלומר שכיון שלא שייך הטעם שתהרס המעברתא ע"י הרצועה טוב להחמיר ולחוש לדעת רש"י ודעימיה, אמנם מ"מ אם עשה משני עורות כשר אף לכתחילה.
ובקול יעקב (שם ס"ק ר"א) כתב: "תיתורא דתפילין וכו'. המחבר כתב סתמא 'דהיינו שישים עור למטה', ולא ביאר אם צריך שתהיה התיתורא מעור הבתים או אפילו מעור בפני עצמו כמו שנוהגים עכשיו הסופרים, אלא מדסתם הדברים משמע דבכל גוונא כשר, וכן כתב הרא"ש [הלכות תפילין סימן ז] והטור [עמוד קנד] דבכל גוונא כשר. עולת תמיד (אות נ"ו). ומנהגנו פה בגדאד יע"א כדעה שניה שהביא הטור ז"ל [שם], דהיינו שלוקחים עור עב וחזק וכופלים אותו לשנים, ועושין מאותו עור גם המעברתא, וחותכים בכפל העליון נקב מרובע כפי ריבוע הבתים, ומכניסים בו הבתים, והנשאר בעור של הבתים מארבע רוחות פושטים אותו הנה והנה בין שני הכפלים של עור התיתורא והמעברתא, ותופרין אותו עמהם", כלומר שהמנהג לעשות משני עורות.
למעשה כתב מרן הרב שם "לכתחילה יש להשתדל שהקציצה והתיתורא יהיו מעור אחד, ומכל מקום אם "הבית" עשוי מעור אחד, "והתיתורא" מעור אחר כשרים".
העולה למעשה
טוב להשתדל שהקציצה והתיתורא יהיו מעור אחד, כדי לצאת ידי כל השיטות, ומכל מקום אם "הבית" עשוי מעור אחד, "והתיתורא" מעור אחר כשרים לכתחילה וכן היה המנהג, ובלבד שיחברם, הטוב ביותר ע"י תפירה, ובדרגה פחות ע"י הדבקה.
ויש לדאוג שהתיתורא תתחבר עם הקציצה.