שאלה
אנשים הרוצים לאכול בבית הכנסת אחרי תפילת הנץ בשבת, אבל אף אחד לא יודע לקדש.
והגיע אדם שעוד לא התפלל שחרית וקידש להם.
האם הם יצאו ידי חובת קידוש והאם הוא צריך לחזור ולקדש אחרי התפילה?
תשובה
כיון שהם לא יודעים איך לקדש יכול להוציא אותם ידי חובה מדין ערבות, ואף שהוא עדיין אינו חייב.
וכיון שהשאלה היא על קידוש של בוקר מיירי שגם אינם יודעים ברכת הגפן, דאם הם יודעים לברך ברכת הגפן שיקדשו הם דהפסוקים של הקידוש אינם מעכבים.
מקורות
א.כתב השו"ע סי' קס"ז סעי' כ' "אפילו בשבת, שהוא חייב לאכול פת, לא יברך לו חבירו ברכת המוציא, אם אינו אוכל; ולא שרי לברך לאחרים אף על פי שאינו טועם, אלא ברכת המוציא דמצה בליל ראשון של פסח, וברכת היין דקידוש, בין של לילה בין של יום".
וכתב המשנ"ב בס"ק צ"ה "אף על פי שאינו טועם – וה"ה כשכבר קיים מצות אכילת מצה וכבר קידש על היין והטעם בכל זה דברכת קידוש ואכילת כזית מצה היא מחובת המצות שהיא חוב על האדם וממילא הכל נכנסים בזה בכלל ערבות וכנ"ל וה"ה בליל א' וב' דסוכות שהוא חייב לאכול כזית פת בסוכה יכול ג"כ להוציא אף על פי שאינו טועם בעצמו".
ב.כתב השו"ע סי' רע"ג סעי' ד' "יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה. ואף על גב דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם, כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש, כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה. הגה: ואפילו בקידוש של יום בשחרית בשבת, מותר לעשות כן והוא שאינם יודעים".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ח "דקי"ל כל ברכות הנהנין אין אדם מוציא את חבירו אם הוא עצמו אינו נהנה אז רק בדבר שהוא חוב כגון קידוש וכיוצא בו אדם מוציא חבירו וכמבואר הכל בסימן קס"ז סי"ט וכ"ף" וכ"כ הכה"ח בס"ק ל' וביתר ביאור כתב בס"ק ל"א " ובקידוש שהוא חובה עליהם יכול להוציאם מדין ערבות שכל ישראל ערבים זה לזה ומוציא זה את זה בדבר שהוא חובה עליו לבוש".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ' "והוא שאינם יודעים – דאם יודעים לקדש בעצמם אינו יכול להוציאם בקידוש שלו אם אינו יוצא אז בעצמו בהקידוש והפר"ח בסימן תקפ"ה חולק וס"ל דבכל גווני יוכל להוציאם ובספר ארצות החיים סימן ח' מסיק ג"כ דמדינא יכול להוציא בכל גווני אך לכתחלה המצוה שיקדש בעצמו כיון שהוא בקי וגם חבירו המוציאו אינו יוצא עתה בהקידוש". ועיין במשנ"ב ס"ק י"ז שאפי' להוציא קטנים יכול לומר שוב את הקידוש
כתב הבן איש חי שנה שניה פרשת בראשית סעיף ה "יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, ואין בזה חשש משום קידוש שלא במקום סעודה, כיון דלהשומעים היוצאים י"ח הוא מקום סעודה. ומיהו כל היכא שהמקדש אינו אוכל, דהוא עצמו אינו יוצא י"ח קידוש, או שכבר קידש לעצמו במקום סעודתו, ואינו מקדש פה אלא לצורך אחרים דוקא, ה"ז לא יקדש לאחרים לכתחילה אא"כ הם אינם יודעים לקדש בעצמם".
וכתב עוד הכה"ח בס"ק ל"ד "מיהו במרדכי פרק ערבי פסחים כתב דבקידוש דשחרית אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם, אבל מרן ז"ל בבית יוסף פסק דלא כהמרדכי דגם בקידוש היום יכול להוציא אחרים אפילו אינו נהנה וכדברי מור"ם ז"ל, וכן פסק לעיל בשלחן ערוך סימן קס"ז סעיף כ' יעו"ש, ועיין בדברינו לשם בס"ד. וכן הוא דעת האחרונים".
כתב מרן הרב שם פט"ז סעי' י' "מי שייאלץ להמתין זמן ארוך, כגון שהאורחים מתעכבים – יקדש מיד ויאכל כזית פת או עוגה, וכשיבואו האורחים יקדשו לעצמם. ואם חושש שהאורחים ייפגעו אם יקדש בלעדיהם – ימתין להם, מכיון ש"גדולה הכנסת אורחים כהקבלת פני השכינה", או: "יותר מהקבלת פני השכינה"". ובסעי' י"א כתב "אם האורחים עמי ארצות שלא יודעים לקדש – יכול לקדש להם אף שכבר קידש כבר לעצמו".
ברכת הגפן
וכתב הבא"ח שם "ואם אלו האחרים שמקדש להם אינם יודעים לברך ברכת הקידוש, אך ברכת בפה"ג יודעים לברך, נסתפק הרב חס"ל ז"ל אם יכול לברך להם גם בפה"ג, וכתב דמסתברא אחד אומר כל הקידוש, לכן יותר טוב שישתה שם רביעית, יע"ש. וכתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל, אם כבר קידש בביתו ואכל ובא לקדש לאלו, די לו שיטעום מן היין, ואם לא קידש עדיין אסור לו לטעום מזה היין, כיון שאינו אוכל שם, וכאשר נכתוב לקמן".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ו " והוא שאינם יודעים. אם יודעים רק ברכת פרי הגפן, נסתפק בזה החסד לאלפים אות ז' אם המקדש אינו טועם אם יכול לברך גם ברכת היין, או יצטרכו הם לברך לעצמם ברכת היין והוא יברך להם ברכת הקידוש לחוד, וכתב דמסתברא שאחד אומר כל הקידוש והיותר טוב שישתה שם רביעית עכ"ד. והא דהצריך רביעית היינו אם עדיין לא קידש לעצמו וכדי שיהיה עולה לו הקידוש במקום סעודה, אבל אם כבר קידש וסעד ואחר כך בא לקדש לאלו שיודעים ברכת היין לחוד די לו בטעימת כל שהוא, דהא הספק הוא משום ברכת היין וקיימא לן דברכה ראשונה נאמרת על כל שהוא והוה ליה נהנה ומוציא אחרים אף על פי שיודעים לברך. אמנם לפי שיש מחלוקת בזה אם די בשתיית רביעית להיות במקום סעודה כמ"ש בסעיף שאחר זה, על כן היותר נכון לקדש לעצמו תחלה ולעשות סעודה, ואחר כך לאלו שיודעים ברכת היין לחוד ויטעום מן היין כל שהוא".
העולה למעשה
כיון שהם לא יודעים איך לקדש יכול להוציא אותם ידי חובה מדין ערבות, ואף שהוא עדיין אינו חייב.
וכיון שהשאלה היא על קידוש של בוקר מיירי שגם אינם יודעים ברכת הגפן, דאם יודעים ברכת הגפן שיקדשו הם דהפסוקים של הקידוש אינם מעכבים.