שאלה
בעזרת כף בשרית שאינה בת יומה ערבבו אורז ושמן
בסיר חלבי שאינו בן יומו.
מה דין הכלים והאורז?
תשובה
כיון שהיה נקי וגם הקדירה וגם הכף אינם בני יומם ולא היה בזה דבר חריף, מותרים בלי הגעלה.
ולאורז יש דין של פרווה.
מקורות
כתב השו"ע בסי' צ"ג סעי' א' "קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם. ( וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב. הגה: אבל שאר דברים, מותר".
וכתב הש"ך ס"ק ג "אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב. לפי שהיא בלוע משניהם הלכך אסור לבשל בה בשר לכתחלה אפילו אחר מעל"ע מבישול זה כמו שאסור לבשל חלב לכתחלה בקדרה של בשר אחר מעל"ע מיהו אם בישל בה בשר תוך מעל"ע לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל בה אפילו לכתחלה ולקמן סי' צ"ד ס"ה כתב הרב דנוהגין לאסור הכלי שאינו בן יומו אפילו לשאר דברים אפי' בשנתחב בו רק כף בן יומו אם כן כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא ועמ"ש שם בסי' צ"ד". וכתב הכה"ח בס"ק ט"ז ור"ל דשם כתב מצד מנהג שנהגו האשכנזים להחמיר וכאן לענין דינא דקאי אדברי השו"ע וכו' ולכן לספרדים שלא נהגו חומרא זו מותר לבשל בה שאר דברים כפסק השו"ע וכדברי הרמ"א דלפום דינא מותר ונראה דהיינו דוקא בדרך עראי ולא בקבע וכו' דאתי לידי תקלה".
תחיבת כף
כתב השו"ע בסי' צ"ד סעי' ד' "אם אין הכף בן יומו, הקדירה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה, בין עם בשר בין עם חלב. ומ"מ בדיעבד אינה אוסרת, כיון שלא היתה בת יומא". ובסעי' ה' "אם בשלו מים בקדרה חדשה ותחבו בה כף חולבת, ואחר כך חזרו ובשלו בה מים פעם אחרת ותחבו בה כף של בשר, ושתי הכפות היו בני יומן ובשום אחד מהפעמים לא היה במים ששים, אסור להשתמש בקדירה לא בשר ולא חלב, אבל שאר דבר מותר לבשל, מאחר שהיתה חדשה שלא בשלו בה מעולם. הגה: מיהו אם עבר ובישל בה בשר או חלב, מותר, דהוי נותן טעם בר נותן טעם (הגהות מיימוני פ"ט). קדירה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו, והקדירה אינה בת יומא, או להפך, או שיש במאכל ששים, הכל שרי. ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו, ולאסור הכלי שאינו בן יומו (ארוך כלל ל"ז), ואינו אלא חומרא בעלמא, כי מדינא הכל שרי".
וכתב השו"ע סימן צה סעי' ג' "קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן, אפילו שניהם בני יומן, מותר, משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא. והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן. ואם היה שומן דבוק בהן, צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה. הגה: ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן (טור בשם סה"ת וסמ"ג וסמ"ק וש"ד והר"ף ותוס' ומרדכי ור"ן והגמ"יי ופסקי מהרא"י ואו"ה), אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון, ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור לכתחלה. אבל אם שניהם בני יומן, והדיח אותן ביחד בכלי ראשון, הכל אסור. והכי נוהגין, ואין לשנות".
וכתב הפרי חדש יורה דעה סימן צד ס"ק יד "באמת שהמחבר לא כיון בכאן להלכה כלל וכמו שאבאר בסיעתא דשמיא. דע דבגמרא [חולין קיא, ב] איתא דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלן בכותח משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ומקצת מהמפרשים סבורים דדוקא עלו אבל נצלו במחבת של בשר אסור לאכלן בכותח משום שע"י כח האש בולעים הדגים כל טעם הבשר שבקדרה, ומיהו בנתבשלו מודו דשרי לאכלו בכותח משום דבבישול כיון שהוא ע"י מים יש שלושה טעמים של היתר הבשר בקדרה והקדרה במים והמים בדגים ועדיין הוא היתר. ויש מחמירין אף בנתבשלו משום שע"י בישול מפליט מן הקדרה טעם הבשר ומבליעו בדגים. וההג"ה לקמן בסימן צ"ה [סעיף ב] כתב שהמנהג לאסור לכתחילה ובדיעבד מותר. ורבים מהפוסקים חלוקים בכל זה ומתירים בעלו בין ע"י צלייה ובין ע"י בישול כיון דאיכא שני טעמים של היתר בכל ענין שרי, וכן פסק המחבר לקמן בסימן צ"ה [שם]. עוד נחלקו המפרשים בדין קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת ושניהם בני יומן, והמחבר גם בדין זה פסק להקל וההג"ה פסק לאיסור בזה וכדלקמן בסימן צ"ה דין ג' ע"ש. ומעתה אבוא לנידון שלפנינו שיש להתיר בפשיטות לפסק המחבר לקמן שהרי החלב נתן טעם בכף והכף במים והמים בקדרה ועדיין הוא של היתר ואף לכתחילה מותר לבשל בקדרה זו בשר כל שכן תחיבת כף שאינה אוסרת, ואף לדעת האוסרים בדגים שנצלו מודו הכא משום שיש שלושה טעמים של היתר, ואף שנאמר שאין כאן אלא טעם שני של היתר מפני שהכף נגעה בקדרה עצמה כמו שכתבו בתוספות בפרק כל הבשר [שם] דף קי"א [ע"ב ד"ה הלכתא] ע"ש, הרי המחבר פוסק להתיר בדגים שנצלו אף שאין שם אלא שני טעמים של היתר. נמצא דלדעת המחבר שמתיר בקערות שהודחו ביורה חולבת אפילו שניהם בני יומן יש להתיר בפשיטות בנידון דידן, ולא מיבעיא בקדרה חדשה ובתחיבת כפות זו אחר זו ולא בתחיבת כף שנייה באותן מים עצמם אלא במים אחרים דבהא מילתא דפשיטא ופשיטא שמותר להשתמש בקדרה זו בשר או חלב, אלא אפילו שהקדרה היתה של בשר ובת יומא ובשלו בה מים או ירקות ודברים אחרים ותחבו בה כף חולבת בת יומא הכל מותר והקדרה לא נאסרה לפי שיש כאן שני טעמים של היתר שהבשר נתן טעם בקדרה והקדרה במים או בירקות ועדיין הוא היתר והרי זה מותר לאכלו בחלב, והוא הדין תחיבת כף חולבת לשם אפילו בת יומא. ואפילו תחבו שתי כפות ביחד אחת של בשר ואחד של חלב ושניהם בני יומן בקדרה זו של בשר בת יומא הכל מותר דומיא דקערות, כל זה לשיטת המחבר לקמן הוא אמת ויציב. וגם בש"ך [ס"ק טו] השיג על המחבר וההג"ה בזה והאריך הרבה והעלה דאף לדידהו דמחמרי בנתבשלו מותר כאן הקדרה לבשל בה בשר כתחיבת כף האחרון ע"ש".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ז שכן כתב החכמת אדם כלל מח אות ג' לדעת השו"ע וכן כתב הש"ך בס"ק ט"ו אלא שכתב לכתחילה יש לבשל בקדירה זו במין תחיבת כף האחרון וכן כתב החכמ"א וכו' ואם כן לפום דינא מותר לבשל בקדרה זו בין בשר ובין חלב אפילו לכתחילה אך לאשכנזים שנהגו להחמיר כדברי מור"ם לכתחילה אין לבשל בה לא בשר ולא חלב קודם ההגעלה ובדיעבד שרי".
ובס"ק מ"ח כתב "ואם בשלו מים בקדירת בשר אינו בן יומו ותחבו כף חולב בן יומו אף לפי המנהג הקדירה שרי", וכ"ש כאשר שניהם אינם בני יומם.
אורז
כתב השו"ע יו"ד סי' צ"ה סעי' א' "דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלם בכותח, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. ואם לא היתה רחוצה יפה, אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בששים בדגים, אסור לאכלם בכותח".
ובסעי' ב' כתב "ביצה שנתבשלה במים בקדירה חולבת, מותר לתת אותה בתוך התרנגולת אפילו לכתחלה. אבל אם נתבשלה בקדירה עם בשר, ואפילו בקליפה, אסור לאכלה בכותח" וכתב הרמ"א "ויש מחמירין בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם. (ריב"ן בשם רש"י ובארוך כלל ל"ד הביא המרדכי וא"ז). והמנהג לאסור לכתחלה, ובדיעבד מותר בכל ענין (סמ"ק וארוך)". וראה בכה"ח ס"ק כ"א.
וכתב הש"ך יורה דעה סימן צה ס"ק ג' (על דברי הרמ"א "והנהג לאסור לכתחילה") "לאכלו בכותח ובדיעבד מותר אם נתן בכותח אבל לבשלן לכתחלה בקדרה של בשר כדי לאכלן בכותח אסור אפי' להמחבר וסייעתו כ"כ סמ"ק סי' רי"ג והגה"מ ורי"ו ומביאם ב"י וכ"כ האו"ה ריש כלל ל"ד בשם המרדכי". וכ"כ הפר"ח בס"ק א' וכה"ח בס"ק א' וכתב שם שאע"פ שבב"י מתיר לכתחילה לבשלו על דעת לאכלו בכותח אבל בשו"ע כתבו בלשון דיעבד וא"כ חזר בו. וכ"כ בס"ק כ"א. וכתב בס"ק ג' שאם הכלי אינו בן יומו ואין בו ממשות מותר ואע"פ שיש מחמירין כיון שלא מחמירים בשני חומרות.
ולכן האורז הינו פרווה.
העולה
כיון שהיה נקי וגם הקדירה וגם הכף אינם בני יומם ולא היה בזה דבר חריף, מותרים בלי הגעלה.
ולאורז יש דין של פרווה.