שאלה
בשו"ע סימן קנ"ז א' כתב מרן לקבוע סעודה רק אחרי שעה רביעית ביום
למה בזמנינו לא כולם מקפידים על זה?
תשובה
הטוב ביותר לאכול בשעה רביעית
יש לאכול לפני שעה שישית ועכ"פ עד סוף שעה שישית, ואם אכל משהו בבוקר יכול לאכול לאחר זמן זה אמנם ראוי לאכול לפני זמן זה.
הזמן הוא מעלות השחר – במקום הצורך כגון בראש השנה וכדו' יש לסמוך על הפוסקים שהזמן אינו מעלות השחר אלא ממתי שאדם קם.
מקורות
איתא בגמ' פסחים דף יב עמוד ב "אמר רב פפא: ארבע זמן סעודה לכל היא. תנו רבנן: שעה ראשונה – מאכל לודים, שניה – מאכל ליסטין, שלישית – מאכל יורשין, רביעית – מאכל פועלין, חמישית – מאכל תלמידי חכמים, ששית – מאכל כל אדם. והאמר רב פפא: רביעית זמן סעודה לכל היא! – אלא איפוך: רביעית – מאכל כל אדם, חמישית – מאכל פועלים, ששית – מאכל תלמידי חכמים. מכאן ואילך – כזורק אבן לחמת. אמר אביי: לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא, אבל טעים מידי בצפרא – לית לן בה".
ופרש"י מסכת שבת דף י עמוד א "כזורק אבן לחמת – קשה לגוף, ולי נראה: לא קשה ולא יפה".
ע"כ כתב השו"ע בסי' קנ"ז סעי' א' "כשיגיע שעה רביעית יקבע סעודתו; ואם הוא ת"ח ועוסק בלימודו, ימתין עד שעה ו', ולא יאחר יותר דהוי כזורק אבן לחמת אם לא טעם מידי בצפרא".
וכתב המג"א בס"ק א' "שעה ד'. משמע בפסחים דף י"ב דחשבינן מעלות השחר שעות זמניות דהא מייתי לה לענין חמץ בפסח והתם חשבינן כן כמ"ש סי' תמ"ג, ובתענית דף כ"ה גבי אחאב משמע דחשבי' ו' שעות משעה שקם ממטתו ע"ש ברש"י, וצ"ל דמאי דחשבי' משעה שעלה עמוד השחר בפסחים משום דרוב העולם עומדים בעמוד השחר ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת וי"ט לפעמי' אח' ו' שעות היינו משום דחשבי' ו' שעות משע' שקמים ממטת' עסי' רפ"ח".
וכן כתב המשנ"ב בס"ק ב' "רביעית – כשקם בעמוד השחר חשבינן השעות מתחלת היום וכשקם ממטתו אח"כ חשבינן הזמן מעת שקם ממטתו".
וכתב ע"ז הכה"ח בס"ק ב' "מיהו המטה יהודה אות א' כתב דלעולם חשבינן מעלות השחר ושעות זמניות יעו"ש".
שעה שישית
כתב הכה"ח בס"ק ג' "דעת הבית יוסף בחושן משפט סימן ה' דוקא בתחלת שעה ששית. אבל דעת הב"ח שם דאפילו אינה רק בסופה לא הוי כזורק אבן לחמת וכתב שכן הוא דעת הרמב"ם והטור ודלא כבית יוסף יעו"ש. וכן פסקו הסמ"ע והש"ך שם דאפילו בסוף שעה ששית לא הוי כזורק אבן לחמת יעו"ש. ועיין באליה רבה אות א' שהביא ראיה לדבריהם יעו"ש. וכן דעת המגן אברהם ס"ק ב' דלא הוי כזורק אבן לחמת אלא לאחר שש. וכן כתב המטה יהודה אות ב'".
והמשנ"ב בס"ק ג' כתב "עד שעה ו' – היינו תחלת שעה ו' ולא יאחר יותר עכ"פ מסוף שעה ו' [אחרונים] והאי שעה רביעית ושעה ששית ר"ל זמניות הן".
זורק אבן לחמת
וכתב עוד המשנ"ב בס"ק ד' "אבן לחמת – כגון חמת יין שחסר ועי"ז נפגם וזורק לתוכו אבן שיתמלא וזה לא מעלה ולא מוריד דהיין גופא לא נתרבה עי"ז וטוב היה שימלאהו יין כך בזו האכילה לא יתוסף לו כח עי"ז", כלומר כפירוש השני שברש"י. וכן כתב הכה"ח בס"ק ד'.
וכתב עוד בס"ק ה' "אם לא טעם מידי בצפרא – אבל אם טעם מידי לא הוי כזורק אבן לחמת ומ"מ לכתחלה נראה דנכון לקבוע סעודה בששית אף אם טעם מידי בצפרא דהא דרכן היה לאכול פת שחרית קצת וכדאמרינן בגמרא [סוכה כו] כד טעם בר בי רב ועייל לכלה ואפ"ה משמע בשבת דף י' דזמן סעודה הוא עד שעה ששית ובע"כ כמש"כ".
שבת
כתב השו"ע בסי' רפ"ח סעי' א' "אסור להתענות בשבת עד ו' שעות". וביאר המשנ"ב בס"ק א' "עד ו' שעות – דגם בחול האוכל אחר ו' שעות הוי כזורק אבן לחמת ע"כ נקרא כמו תענית בשבת. ולשם תענית אפילו שעה אחת אסור וע"כ שלא כדין עושין מקצת קהלות שמתענים בשבת עד סמוך לחצות על הגזרות ואם טעים מידי קודם תפלת מוסף מותר להתאחר יותר משש שעות [פמ"ג]".
וכתב הרמ"א "ואפילו לומד ומתפלל, אסור (מרדכי פ"ק דשבת)". וכתב המשנ"ב בס"ק ב' "ומתפלל אסור – ולפ"ז הש"ץ שמנגן ואין יוצאין מבהכ"נ עד אחר שש שלא כהוגן הוא ובפרט בחורף שהימים קצרים ומכ"ש ביום טוב מלבד בר"ה [ב"ח] ובא"ר מצא סמך להקל בלומד ומתפלל להתאחר עד אחר חצות ובבגדי ישע שעל המרדכי פ"ק דשבת כתב ג"כ שמותר ללמוד ולהתפלל עד חצות".
וכתב הכה"ח בס"ק ג' "עד שש שעות. ואף על גב דאפילו בחול נמי ימהר לאכול קודם שש שעות דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת כדלעיל בסימן זק"ן, מיהו בחול ליכא איסורא אבל בשבת אסור להתענות עד אחר שש שעות, ולכן לאו שפיר עבדי הני שליחי ציבור בשבתות דמנגנין ואין יוצאין מבית הכנסת עד אחר שש שעות בפרט בחורף ומכל שכן ביום טוב, מלבד בראש השנה אין למנוע דהא יש אומרים דיש להתענות בראש השנה, אף על גב דלא נהגינן הכי מכל מקום ראוי להאריך אף לאחר שש שעות ואין למנעם. ב"ח. וכן כתב בים של שלמה פרק ב' דביצה סימן ד' אלא שמסיים דכשחל ראש השנה בשבת אסור, ומגן אברהם בסימן זק"ן כתב ליישב מה שמאריכין בשבת ויום טוב לפעמים דחשבינן שש שעות משעה שקמים ממטתם ע"כ, ואני אומר דסמכינן על ראבי"ה שכתב הבית יוסף בשם המרדכי בתחלה דמותר כשלומד או מתפלל. אליה רבה אות ב' ועי"ש". ובראש השנה יש עוד טעם כיון שיש הנוהגים לצום בו, ואין המקום להאריך בו.
העולה למעשה
הטוב ביותר לאכול בשעה רביעית
יש לאכול לפני שעה שישית ועכ"פ עד סוף שעה שישית, ואם אכל משהו בבוקר יכול לאכול לאחר זמן זה אמנם ראוי לאכול לפני זמן זה.
הזמן הוא מעלות השחר – במקום הצורך כגון בראש השנה וכדו' יש לסמוך על הפוסקים שהזמן אינו מעלות השחר אלא ממתי שאדם קם.