שאלה
האם אומרים ברכה כשיורד גשם פעם ראשונה?
תשובה
היום בעקבות שיש ריבוי גשמים נהגו שלא לברך, אמנם לאשכנזים בארץ ישראל נהגו לברך בלא שם ומלכות.
כאשר היה עצירת גשמים נהגו לברך משיהיה אבעבעות של מים בארץ.
אם יש לו שדה בשותפות ורואה בירידת הגשמים מברך הטוב המטיב ואם שייך לו לבד (ואינו נשוי) יברך שהחיינו, אם אין לו שדה לא יברך.
מקורות
איתא במשנה ברכות נ"ד ע"א "על הגשמים, ועל בשורות טובות, אומר: ברוך הטוב והמטיב".
ובגמ' נ"ט ע"ב "על הגשמים כו'. ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך? והאמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברכין? אמר רב יהודה: מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ורבי יוחנן מסיים בה הכי: אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו… עד תשתחוה, ברוך אתה ה' רוב ההודאות. רוב ההודאות ולא כל ההודאות? – אמר רבא: אימא האל ההודאות. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו רוב ההודאות והאל ההודאות, ואלא קשיא! – לא קשיא, הא – דשמע משמע, הא – דחזא מחזי. דשמע משמע – היינו בשורות טובות, ותנן: על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב! – אלא: אידי ואידי דחזי מחזי, ולא קשיא, הא – דאתא פורתא, הא – דאתא טובא. ואיבעית אימא: הא והא דאתא טובא, ולא קשיא, הא – דאית ליה ארעא, הא – דלית ליה ארעא. – אית ליה ארעא הטוב והמטיב מברך? והא (תנן) +מסורת הש"ס: [תניא]+: בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שלו ושל אחרים – אומר הטוב והמטיב! – לא קשיא, הא – דאית ליה שותפות, הא – דלית ליה שותפות, והתניא: קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו – אומר ברוך הטוב והמטיב".
וכתב הטור בסי' רכ"א "מברכין על הגשמים משירדו כ"כ עד שירבו על הארץ ומתקבצים במקום אחד וכשתרד בהם הטפה תראה בהם כמו אבעבועות".
וכתב הב"י "ופירש רש"י משיצא חתן לקראת כלה שהמים קבוצים על הארץ וכשהטיפה נופלת עליה טיפה התחתונה בולטת לקראתה וכן פירש בפרק קמא דתעניות (ו: ד"ה חתן לקראת) ופירש שם עוד פירוש אחר שהשווקים מקלחים מים שוק מקלח וזה מקלח כנגדו והר"ן פירש שם (ב. ד"ה אמר ר' אבהו) שירבו המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה וכ"כ הרמב"ם (פ"י ה"ו) וכתב עוד הר"ן ואף על פי שלא ירדו עדיין כדי רביעה מברכין עליהם".
וכתב עוד שם "כתב סמ"ק (סי' קנא הל' ברכות בקשות) דברכת הגשם אינה נוהגת עתה ולא נתן טעם למה. והכל בו (סי' פז נה ע"ג) כתב וזה לשונו יש אומרים שאין ברכת הגשם נוהג עתה בינינו לפי שאנו תדירין במטר ואין אנו מתאוים לו ושמחים כדרך ששמחים באותם הארצות שיש להם יובש גדול ועצירה רבה עד שצריכים רחמים על המטר אבל אנו אין אנו צריכים לכך ולפיכך ברכת המטר אינה נוהגת בינינו ע"כ ומשמע דאתא לאשמועינן דכשהשנים כתיקונן אין צריך לברך דהא ודאי פשיטא שאפילו באותם ארצות שרגילים במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח"כ ירדו גשמים שצריך לברך: אימתי אומרים הלל הגדול על הגשמים כתב רבינו בסימן תקע"ה (בסופו)".
יוצא שישנם שני דעות בראשונים לדעת רש"י הר"ן והרמב"ם – מברכים כשירד רק שנחלקו כמה ירד לרש"י מספיק שכשטיפה יורדת עדיין חברתה לא נבלעה, ולר"ן שיעלה אבעבעות של מים מארץ. ושיטה השניה היא הסמ"ק שרק אם היה מחסור במים וירד גשם אז מברכים.
וכתב השו"ע סי' רכ"א סעי' א' "אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים, מברכים עליהם אף ע"פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה, משירדו כ"כ שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה. הגה: ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים, משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך (סמ"ג ואגור וכל בו)", כלומר שפסק השו"ע את שיטת הסמ"ק.
וביאר המשנ"ב בס"ק א' "אם היו בצער – אפשר דבא"י שמצוי שם יובש גדול וכשבא עת הגשמים והגשם יורד בזמנו כל אחד שמח בו אפילו בסתמא צריך לברך בפעם ראשון כשיורד ונקט לשון זה לאפוקי אם יורד עוד הפעם למחר וליומא אוחרא ומפמ"ג משמע דאפילו בפעם ראשון א"צ לברך כשהשנים מסודרות כתיקונן ועיין בבה"ל".
וכתב הבה"ל "אם היו בצער וכו' – הרמב"ם בפ"י מהלכות ברכות סתם ולא הזכיר אם היו בצער ומ"מ מסתברא לכאורה דגם הוא מודה דדוקא באופן זה דהא במשנה איתא על הגשמים ועל בשורות טובות וכו' ואיתא בגמרא דברישא מיירי דחזי מחזי דאי שמע משמע שירדו גשמים היינו בשורות טובות ובודאי מסתברא דבשורה טובה לא נקרא רק כשהיו בצער מתחלה וא"כ מה שאמרה המשנה על הגשמים נמי מיירי באופן זה דוקא ולפ"ז גם הרמב"ם מודה לדברי הג"ה שבסמוך ומה שלא הזכיר הרמב"ם בפירוש אם היו בצער משום דאין דרכו לכתוב דבר שאינו מפורש בתלמוד וגם דבא"י וחברותיה שמצוי שם יובש גדול ועצירה רבה עד שצריכים רחמים על המטר ואין המטר בא רק לפרקים בודאי יש שמחה רבה כשיורד מטר וצריכין להודות ע"ז ואפשר עוד לומר דגם המחבר מודה לזה בא"י ונקט לשון זה משום דרצה לרמז דבמדינות שהם תדירין בגשמים לא יברך ברכת הגשם רק כשהיו בצער מתחלה מחמת עצירותו וכמו שכתב בהג"ה אבל בא"י אפילו בסתמא הוא בכלל זה ששם כל אחד מצפה וממתין על עת הגשמים ומצטער על העדרו ושמח מאד בירידתו. וראיתי בפמ"ג שכתב למלתא דפשיטא דאפילו בא"י כשהשנים מסודרות אין לברך על הגשמים ולענ"ד דבר זה צע"ג לדינא [ומה שכתב בב"י ומשמע דאתא לאשמועינן דכשהשנים כתיקונן א"צ לברך וכו' עי"ש אחו"ל קאי ופירושי קמפרש הב"י להכלבו דהוא קאי רק כשהשנים כתיקונן דאין לומר דקאי הב"י על א"י לא הו"ל לומר ומשמע דאתא לאשמועינן דהא הכלבו אמדינותינו שבחו"ל קאי והו"ל לומר ומינה שמעינן דכשהשנים כתיקונן א"צ לברך וכד דייקת היטב בדברי הכלבו תמצא כדברינו] שלא נמצא זה בשום פוסק אח"כ מצאתי בא"ר שהוא כתב דבא"י צ"ע לדינא וע"כ נראה דיברך בלא שם ומלכות".
וכתב הכה"ח בס"ק א' "אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וכו'. משמע מדברי מרן ז"ל שאין חילוק בין ארץ ישראל לשאר ארצות כל ששנים כסדרן אין מברכין וכל שנעצרין וירדו מברכין, מיהו בהרמב"ם פרק יו"ד מהלכות ברכות לא כתב כשהיו בצער וכו' יעו"ש. משבצות זהב אות א'. אמנם דעת האחרונים כמרן ז"ל דאין מברכין אלא אם כן היו בצער, לבוש, מאמר מרדכי אות א', חיי אדם כלל ס"ה אות ז', חסד לאלפים אות א', קיצור שלחן ערוך סימן ס"א אות ט'".
וכתב עוד הכה"ח בס"ק ו' "דבמדינות אלו תדירים בגשמים וכו'. וכתב העולת תמיד אות א' דאפילו אם אירע פעם אחת שהיו מצערים על הגשמים וירדו הגשמים אינם מברכין ודלא כדמשמע מדברי המחבר, וכן המנהג במדינות אשכנז שאין מברכין לעולם על הגשמים אפילו נעצרו הרבה עכ"ל. וכן כתב הנחלת צבי. אבל בבית יוסף כתב הא ודאי פשיטא שאפילו באותם ארצות שרגילים במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואחר כך ירדו גשמים שצריך לברך עכ"ל. והביאו הט"ז ס"ק א' ומשמע דהכי סבירא ליה. וכן נראה דעת הלבוש. וכן כתב אליה רבה אות א'. וכן כתב המאמר מרדכי אות ג' דגם מור"ם ז"ל כמרן ז"ל סבירא ליה ודלא כהעולת תמיד יעו"ש. וכן כתב חיי אדם כלל ס"ה אות ז', קיצור שלחן ערוך סימן ס"א אות ט', משנה ברורה אות ב'. מיהו מי שמברך בלא שם ומלכות במדינות אלו (ר"ל באשכנז) כשהיו שרוים בצער אין גוערין בו. משבצות זהב אות א'".
נוסח הברכה
וכתב עוד בסעי' ב' "ומה מברך, אם אין לו שדה אומר: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו, וחותם: בא"י אל רוב ההודאות; ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר, מברך הטוב והמטיב; ואם אין לו שותף בשדה, מברך שהחיינו. הגה: י"א דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב (רשב"א)".
וכתב הבה"ל בד"ה "מברך שהחיינו – ולא הטוב והמטיב דאע"ג דגשם זה הוא טובה ג"כ לכל העולם שהרבה אנשים יש להם שדות מ"מ לא שייך לברוכי הטוב והמטיב דבעינן שיהיו שותפין עמו גופא בטובה זו שהוא מברך עליה".
וכתב המשנ"ב בס"ק ז' על דברי הרמ"א "י"א דהשומע שירדו וכו' – ר"ל אף שלא ראה בעצמו רק שמע מאחרים שירדו גשמים בשדה שלו אחר העצירה וכנ"ל ג"כ שייך ברכת הטוב והמטיב והיינו כשהשדה שלו הוא בשותפות וכנ"ל ברואה בעצמו ואם השדה שייך לו לבדו מברך שהחיינו וכנ"ל. ואם אין לו שדה אינו מברך כלל ואפי' ברכת מודים הנ"ל דברכה זו לא נתקנה אלא ברואה בעצמו ולא בשומע [מ"א וח"א] ובשיטה מקובצת מסיק בסוף דבריו דאין חילוק כלל בין רואה לשומע ויכול לברך ברכת מודים אפילו בשומע. ומ"מ נראה דספק ברכות להקל".
וכ"כ הכה"ח בס"ק ט"ו "ויש אומרים דהשומע וכו'. פירוש היכא דשמע ולא חזא ואית ליה שדה בשותפות אינו מברך מודים וכו' אלא הטוב והמטיב, אבל אם יש לו שדה לבדו מברך שהחיינו דאין לו שותף באותה טובה דבזה אין חילוק בין רואה לשומע וברכת מודים לא נתקנה אלא ברואה. מגן אברהם ס"ק ב'. וכן כתב המאמר מרדכי אות ו' ותמה על האליה רבה שכתב דשומע מברך הטוב והמטיב אף על גב דלית ליה ארעא יעו"ש. וכן כתב חיי אדם שם דאם אין לו שדה אין מברך כלום, קיצור שלחן ערוך שם. מיהו בשטה מקובצת מסיק דגם שומע מברך ברכת מודים יעו"ש. אמנם אנן קיימא לן ספק ברכות להקל, ועל כן אם שמע ולא ראה אין לברך מודים כדעת המגן אברהם והאחרונים".
וכתב עוד הבה"ל בד"ה "מברכים עליהם וכו' משירדו כ"כ וכו' – הוא השיעור דמשיצא חתן לקראת כלה האמור בגמרא. והנה מדברי המחבר מוכח דכל מה שאמור בס"ב הוא אפילו אם לא ירד רק כשיעור זה וכן מוכח ג"כ בטור אכן בגמרא משמע דברכת הטוב והמטיב אין לברך רק כשאתא טובא והוא יותר משיעור זה המבואר בשו"ע כדמוכח שם ברש"י ד"ה דאתא פורתא וצ"ע על הרי"ף והרא"ש שהשמיטו תירוץ זה ונהי דברכת מודים יש לברך אפילו אתא פורתא דהיינו משיצא חתן וכו' [ומה שתירץ הגמרא ואב"א אידי ואידי דאתא טובא היינו אף דאתא טובא שייך ג"כ ברכת מודים] עכ"פ ברכת הטוב ומטיב אין לברך רק בדאתא טובא בין לתירוצא קמא ובין לתירוצא בתרא אח"כ מצאתי בצל"ח שהקשה ג"כ קושיא זו על הרי"ף והרא"ש [ומה שכתב דהרמב"ם כוון לזה במה שכתב שם בדין ה' ירדו גשמים רבים להורות דצריך לברכת הטוב והמטיב יותר משיעור זה דמשיצא חתן וכו' ודלא כפסק השו"ע לא נהירא כלל דבאמת כונת הרמב"ם הוא רק על מה שכתב שם אח"כ בדין וי"ו משירבו המים על הארץ ועי"ש היטב דמוכח דכולהו ברכות בחדא מחתא מחתינהו וזה נקרא להרמב"ם ירדו גשמים רבים] ובספר ברכת ראש הקשה ג"כ קושיא זו וחידש בזה מלתא חדתא והאמת אתו דהרי"ף והרא"ש מפרשים הסוגיא היפך מפירש"י דרש"י מפרש בתירוצא קמא דאתא פורתא היינו מודים אנחנו לך דמברך שיעור זה על משיצא חתן וא"כ ע"כ דאתא טובא היינו יותר משיעור זה והם יפרשו דאתא טובא היינו שיעור דמשיצא חתן דמברך עליו ברוב ההודאות והיינו בריבוי ההודאות על גשם רב כזה ונותן הודאה על כל טיפה וטיפה שבו ואתא פורתא היינו פחות משיעור זה שמברך עליו ברכת הטוב והמטיב וזהו לתירוצא קמא ולתירוצא בתרא תרווייהו דוקא בדאתא טובא ובפחות משיעור זה אין לברך כלל והכי נקטינן ולהכי יפה עשו שהשמיטו כ"ז וכתב הרי"ף כדכתבינן בתענית ושם מבואר השיעור דמשיצא חתן וכו' והשוו הרי"ף והרא"ש כל הברכות בחדא גווני וניחא השתא פסק השו"ע זהו תמצית דבריו. והנה כד נדייק היטב נראה שכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם שמתחלה בדין ה' כתב ירדו גשמים רבים והיינו דאתא טובא האמור בגמרא ואח"כ צייר בדין וי"ו השיעור דמשיצא אלמא דלדידיה זה נקרא דאתא טובא וא"כ ע"כ מה שאמר הגמרא מתחלה דאתא פורתא היינו בפחות משיעור זה ואנן נקטינן כתירוצא בתרא דגמרא כמו שכתב שם בכ"מ והנה לפ"ז קם פסק השו"ע על מקומו. אח"כ מצאתי בשיטה מקובצת על ברכות בסוגיא זו שמפרש כן להדיא בש"ס וכתב ג"כ שכן מוכח מהרמב"ם כמו שכתבנו עי"ש".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ב "ויש להסתפק בברכות אלו של הטוב והמטיב ושהחיינו אם דוקא בעצירת גשמים מברך, או אפילו בלא עצירה מברך כיון שיש לו שמחה. ועוד יש להסתפק במי שיש לו שדה אם די בברכת הטוב והמטיב או שהחיינו בלבד, או צריך לברך ברכת מודים גם כן כמו שאר אדם שאין להם שדות ואחר כך יברך על שדהו המטיב או שהחיינו. ומיהו מפשט דברי השלחן ערוך משמע דגם שהחיינו והמטיב אין לברך אלא אם כן היה עצירת גשמים, וגם משמע דמי שיש לו שדה מברך רק שהחיינו או המטיב ואין לברך ברכת מודים. וכן משמע בהדיא בלבוש יעו"ש".
הלל הגדול
כתב השו"ע סי' תקע"ה סעי' י"א "היו מתענים על הגשמים ונענו, כמה ירדו ויהיו פוסקין מן התענית, משיכנסו בעומק הארץ החרבה טפח; ובבינונית, שני טפחים; ובעבודה, שלשה טפחים (ושיעור כמה צריכין לירד לברך עליהם עיין לעיל סימן רכ"א). ואם התחילו לירד אחר חצות, ישלימו אותו היום (וע"ל סימן תקס"ט בסופו); ואם התחילו לירד קודם חצות, לא ישלימו אלא יאכלו וישתו ויעשו יום טוב, ולערב יתקבצו ויאמרו הלל הגדול".
וכתב עוד בסעי' י"ב "אין אומרים הלל הגדול אלא כשנענו ביום תעניתם דוקא, אבל אם לא נענו עד יום שלאחר תעניתם, לא".
העולה למעשה
כיום בעקבות שיש ריבוי גשמים נהגו שלא לברך, אמנם לאשכנזים בארץ ישראל נהגו לברך בלא שם ומלכות.
כאשר היה עצירת גשמים נהגו לברך משיהיה אבעבעות של מים בארץ.
אם יש לו שדה בשותפות ורואה בירידת הגשמים מברך הטוב המטיב ואם שייך לו לבד (ואינו נשוי) יברך שהחיינו, אם אין לו שדה לא יברך.