שאלה
האם שמים מזוזות פסולות בגניזה רגילה?
תשובה
יש לגונזן כספר תורה, בתוך הקבר של ת"ח, ששונה הלכות בכלי חרס. למען יעמדו ימים רבים.
מקורות
איתא בגמ' מגילה כ"ו ע"ב "אמר מר זוטרא: מטפחות ספרים שבלו עושין אותן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן. ואמר רבא: ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם, ואפילו שונה הלכות. אמר רב אחא בר יעקב: ובכלי חרס, שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים".
וכתב על דברי גמ' הנ"ל הב"י "ופירש רש"י כלומר אפילו לא שימש תלמידי חכמים בתלמוד ובגמרא אלא במשניות ובברייתות ועל מה שאמרו ובכלי חרס כתב הר"ן (ח: ד"ה הני) דאע"פ שגונזין אותו עושין לו תקנה כמה שאפשר לקיימו". וביו"ד סי' רפ"ב ביאר יותר "ומה שהצריכו לתתו בכלי חרס הוא כדי שלא ירקב כ"כ במהרה דכל מאי דאפשר לתקוני שיעמוד ימים רבים מתקנינן".
וכתב השו"ע באו"ח סי' קנ"ד סעי' ד' "מטפחות ס"ת שבלו, יכולים לעשות מהם תכריכין למת מצוה וזו גניזתן". ובסעי' ה' "ס"ת שבלה, מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר ת"ח, אפי' אינו אלא שונה הלכות ולא שימש ת"ח".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ב "ס"ת שבלה – וה"ה נביאים וכתובים כשהם כתובים בעור ובגלילה ובדיו [פמ"ג]".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ז "והוא הדין שאר ספרים, ואסור לשורפן אף על פי שבלו ונמחקו. שו"ת באר שבע סימן מ"ג, מגן אברהם ס"ק ט'. וכתב שם המגן אברהם דהוא הדין בכל תשמישי קדושה דהוי בכלל לא תעשון כן לה' אלהיכם וכו' כמ"ש סוף סימן קנ"ב וכן כתב הרמב"ם במצות לא תעשה סימן ס"ה שהמאבד כתבי קודש עובר בלאו עכ"ד, אליה רבה אות ז', סולת בלולה אות ג'. מיהו בתשובת זרע אמת חלק ב' סימן קל"ג העלה דדוקא ספר תורה צריך קבורה בכלי חרס אבל דפים בלויים מספרי הדפוס אין צריכין כלי חרס ומכל מקום גניזה בעו ואסור לשרפם וגם לא לקברם מפוזרים אלא יקברם בתוך שקים או תיבות ודלא כהרב באר שבע סימן מ"ג דהצריך כלי חרס יעו"ש, ועיין שם עוד מה שהקשה על הרב בית דוד חלק יורה דעה סימן קמ"ה שהתיר לנהוג מנהג בזיון בספרים".
ועיין בשו"ת קנין תורה ח"ג סי' מ"ז שכתב שה"ה מזוזות פרשיות תפילין ובתי תפילין שיש להניחם בכלי חרס שדינם כנביאים וכתובים ולא כשאר כתבי הקודש.
וכן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קסב אות ג' לגבי גניזת שמות הקודש "הנה חיוב גניזה מבואר בש"ס ושו"ע יו"ד סי' רפ"ב (ועיין ג"כ או"ח סי' קנ"ד ובמג"א) דהוא לשום אותו בכ"ח או בשאר כלי ע"י קבר תלמיד חכם ולגנוז שם, ואם אי אפשר לקבור במקום אחר צנוע, והקבורה באופן שלא יבואו לידי בזיון בעומק הקרקע [דעיקר דין גניזה אצל ת"ח הוזכר רק בס"ת ועיין תשובת הרשב"ש סי' ס"ב ובפ"ת יו"ד שם]" וכתב עוד באות ה' "אבל יריעות מספרי תורה או תפילין ומזוזות בודאי צריך לקיים גניזה כהלכה".
גניזה בכלי חרס
וכתב הבה"ל בד"ה "וגונזין אותו בקבר ת"ח – מדכתב השו"ע בס"ד יכולים לעשות ובסעיף זה וגונזין אותו משמע דהוא חובה ולא בקרקע אבל לא ראיתי נוהגין כן [פמ"ג]".
ובכה"ח ס"ק מ' כתב שיש לקברו בכלי חרס דווקא "וכן כתב הט"ז שם ס"ק ז' בכלי חרס שיש לו קיום ימים רבים עכ"ל, וכן כתב הט"ז בסימן זה ס"ק ד' ומשבצות זהב אות ד'. ומשמע מכל זה דוקא כלי חרס מפני שיש לו קיום ולא כלי של דבר אחר".
הובא בגליון מהרש"א יורה דעה סימן רפב "בכלי חרס. בתשובת כנסת יחזקאל סימן ל"ז בסופו כתב דכלי חרס לאו דווקא, דהוא הדין כלי עץ. ועיין שם [באותו סימן] בתשובה שאחר זה שחכם אחר חלק עליו. ועיין שם דחכם אחר התיר בנתרבו עלים מכתבי קודש לשרפן ולקבור אפרן בכלי חרס אצל תלמיד חכם [ודעת כנסת יחזקאל דאסור, רק אם אי אפשר בכלי חרס יקברם בכלי עץ], ודוקא לשרוף בצנעה. ובספר תורה דאינו מצוי ברבוי ויכול לגנוז ודאי אסור לשרוף".
וכתב עוד בכה"ח "ועיין עוד גם כן בשו"ת כנסת יחזקאל סימן ל"ז שכתב דכתבי קודש שמתרבים בכל שנה ושנה הקרועים והבלואים כשמנקים הבתים לימי הפסח ואין עליות בתי הכנסיות מספיקות לכולן ובפרט שיש לחוש ח"ו לסכנת שריפה וגם נתנו כתבי קודש לימים שעברו תוך חביות גדולות ונתנו אותם בבית הקברות ונגנבו כולם או רובם על ידי גויים ובאו לידי בזיון גדול עד שמקנחים עצמן בהן, פסק הרב רישר מפראג להתיר לשורפן מעט מעט בצנעא תוך כלי חרס או אבנים ולהצניע האפר עד מות ח"ו איזה חכם ואז יגנזוהו בגומא אצל תלמיד חכם ודוקא בספר תורה חלילה לשורפם או לאבדם ביד כמבואר באורח חיים סימן קנ"ד וביורה דעה סימן רפ"ב, והרב המחבר ז"ל שם חלק עליו והראה דמה שאסור בספר תורה אסור גם כן בכתבי קודש הנדפסים והשיב גם כן על דברי הרב חוות יאיר שהקל בנדפסים לפי שהמדפיס עכו"ם יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט חלק אורח חיים סימן ח' אות י"ב. ועיין שם בעיקרי הד"ט שהביא עוד כמה רבוותא דסבירא להו דאף מה שמדפיסים לדוגמא בעלמא להגיהם מטעיותיהם הנקראים פריבא"ס חייב לנהוג בהם קדושה ואסור להשתמש בהם לדברי חול ולאבדם בידים יעו"ש, והביאו היפה ללב אות ג'. ועוד עיין לקמן אות נ"ו ואות נ"ט".
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן ח "יוצא מהאמור, שאבל לקבור בקרקע ממש בלי כלי אין כל ספק שאסור כי זה ימהר הרקבון ועלינו לחזר לעשות תקנה כמה שאפשר לקיימו, כדברי הר"ן במגילה שהבאנו, וכך כותב גם הבני יונה בסי' רפ"ב שההצרכה לתתו בכלי חרס הוא כדי שלא ירקב כ"כ מהרה והוי כמחיקה בידים, ואף דודאי סו"ס ירקב בקרקע מ"מ מה דאפשר לתקוני שיעמוד ימים רבים מתקנינן ע"ש, ומה שמצינו שנחלקו הוא רק אם מועיל גם בכלי עץ, יעוין בשו"ת כנסת יחזקאל חיו"ד סי' ל"ז ושו"ת שבות יעקב ח"ג סימנים י' י"א י"ב, וגם בזה הכריעו הפוסקים שיש להדר עכ"פ לכתחילה לשימם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים יותר, יעוין בחידושי חתם סופר לאו"ח שם, ושו"ת קרן לדוד חאו"ח סי' מ"ד ד"ה ולענין, וכן בכפה"ח או"ח שם סק"מ עיין שם (ויעוין בשו"ת תירוש ויצהר שם מה שמיעץ לצאת ידי שניהם של הכנ"י והשבו"י, היינו לשים בכלי חרס ואח"כ להניחו גם בכלי עץ ע"ש, אבל לא שמעתי נוהגין כן, ואכמ"ל), וכריכה בניילון (כפי שעשו בנידוננו מראש) בודאי שזה גרוע מחרס ומעץ, כי ימהר להקרע מרחשים, ויהיה הס"ת חשוף גם לרחשים נוסף למה שימהר ביותר גם להרקב, והוי כמעט כקבורה בקרקע ממש שאסור וטוב עשו שתיקנו עכ"פ את הדבר כעבור מספר חדשים, ושמו אותו בכלי חרס".
קבורה ליד הקבר או בקבר
כתב השו"ע באו"ח סי' קנ"ד סעי' ה' "וגונזין אותו בקבר ת"ח", משמע בתוך הקבר, וביו"ד סי' רפ"ב סעי' י' נפסקה בזה"ל: "וקוברין אותו אצל ת"ח וזו היא גניזתו", משמע סמוך לו
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן ח "והנה בראשונה כדי שלא יקשה על לשון השו"ע באו"ח ומשמעותו [וכן הטור שם /או"ח סי' קנ"ד/] מלשון הגמ' במגילה שכתוב בלשון: אצל, אודיע לו כי המאירי במגילה מפרש כוונת הגמ' שהמכוון הוא בתוך הקבר ממש, וז"ל: ספר תורה עצמו שבלה מניחין אותו בתוך כלי חרס וגונזין אותו אצל תלמיד חכם בתוך הקבר ואפילו אינו אלא שונה הלכות עכ"ל, הרי שהמאירי פירש בהדיא שהמכוון של אצל שכתוב בגמ' היינו בתוך הקבר, ואם כן אין קושיא מהגמ' על השו"ע באו"ח.
וכעת על הסתירות שבשו"ע בעצמו לבין או"ח ליו"ד.
ולדעתי נראה לתרץ חדא בחברתה כל שלשת הקושיות יחדו, והיינו, דבאו"ח שהמדובר רק בס"ת שבלה כבר ולא רק נפסל, שאזי אין כבר כ"כ חלות של דין בזיון לס"ת כזאת, לכן מותר לקברה אפילו בתוך הקבר עם המת ממש, וגם מספיק כשאפי' המת אינו אלא שונה הלכות בלבד, אבל ביו"ד שהמדובר הוא אפילו כשרק נפסל ולא בלה, ולכן מקפידין כבר ביותר על כבוד הס"ת, על הכתוב בה עוד, ועל היריעות, ולא קוברין אותו בתוך הקבר ממש עם המת יחדו, אלא אצל הקבר, ולא מספיק שונה הלכות, אלא בעינן אצל ת"ח ממש, היינו שגם שימש ת"ח בהש"ס ובגמ', כדברי רש"י במגילה שם, (ויעוין גם בשבת ד' קי"ד ע"א ע"ש)", וקשה על חילקו בין סוגי הת"ח שמרן השו"ע בב"י לא חילק ולא מצינו מלבדו למי שחילק
וכתב עוד בשולי התשובה "שוב מצאתי בספר מלבושי יום טוב ח"ב חיו"ד סי' י"א שכבר שאלוהו על סתירת לשון השו"ע דבאו"ח איתא בקבר וביו"ד איתא אצל ת"ח, והשיב ליישב בכזאת, משום דכבוד התורה הוא להיות קבור דוקא אצל ת"ח ולא אצל איש אחר, א"כ אם בידוע שבכל צד שקבר הס"ת לא יהי' מסביב רק ת"ח או שונה הלכות אז ודאי סגי לקבור אותו אצל ת"ח, אבל היכא דבצד אחר יהיה קבור איש אחר שאינו ת"ח או ש"ה =שונה הלכות=, אז צריך לקבור אותו רק בקבר ת"ח ממש עיין שם.
ולפי"ז יוצא לנו ג"כ דאם הס"ת איננה קבורה בתוך הקבר ממש של הת"ח אלא אצל הקבר, דאזי יש לדקדק ולהקפיד שגם ביתר הצדדים תהיינה קברים של ת"ח או ש"ה, דכך הוא כבוד התורה, ומכש"כ איפוא שיש לדקדק ולהקפיד גם שבשום צד לא יהי' קבר של אשה, וכפי שהעלנו בפנים הקונטרס. הנ"ל".
העולה למעשה
יש לגונזן כספר תורה, בתוך הקבר של ת"ח, ששונה הלכות בכלי חרס. למען יעמדו ימים רבים.