שאלה
אדם שנפטר לו אחד מקרוביו בחג ויושב שבעה לאחר החג. האם יכול לעלות לתורה היום?
תשובה
אבל נוהג בדברים שבצינעא בחול המועד
לכתחילה אין להעלותו לתורה, אמנם אם קראו יעלה.
וכן עליה שקבוע הוא עולה או שאשתו ילדה וכדו' שכולם נהגו לעלות וכן בשמחת תורה יעלה, דהוי בכלל פרהסיא.
מכל מקום יכול ללמוד תורה
מקורות
כתב השו"ע סי' תקמ"ח סעי' א' "הקובר את מתו בתוך הרגל לא חל עליו אבילות ברגל, אלא לאחר הרגל מתחיל למנות ז' ונוהג בהם אבילות; ומונה שלשים מיום הקבורה ונוהג בשאר השלשים ככל גזירת שלשים".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' " חל וכו' – דאתי מ"ע דשמחת הרגל שהוא עשה דרבים ודחי אבילות דהוא רק מצוה דיחיד".
ובס"ק ג' כתב "ברגל – ומ"מ הנר שרגילים להדליק כל שבעה ידליק תיכף ואין זה תלוי במה שהרגל מבטל האבילות או שאינו חל עד אחר הרגל רק שלא ידליק במקום שאוכלים שם וכ"ש בהחדר שמת שם שמא מתוך כך יבוא להספידו אלא ידליק במקום שאין אוכלין שם. אכן כיון שאין נהנה לאור זה כלל לא ידליק בעצמו ביום טוב אלא ע"י עכו"מ [פמ"ג בסימן קל"ב והגרע"א בסימן תקי"ד]". וכ"כ בכה"ח ס"ק ד'.
וכתב הכה"ח בס"ק ג' "לא חל עליו אבילות וכו'. ולא משנה מקומו, ואף דשאר אבל משנה ברגל מכל מקום זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל. מהר"ם מלובלין סימן ק"ז. וכן כתבנו לעיל סימן תקמ"ז אות ל"ה בשם מהר"י מברונא יעו"ש. וזהו לפי מה שכתב מור"ם ז"ל בהגה ביורה דעה סוף סימן שצ"ג דאף בשבת ישנה מקומו, אבל לפי מה שכתב שם השלחן ערוך דהנוהגים שלא לשנות מקומם בשבת בבית הכנסת יפה הם עושים יעו"ש בלאו הכי אין משנים. ועיין מה שכתב בזה הברכי יוסף שם אות ב' יעו"ש".
דברים שבצינעא
וכתב השו"ע בסעי' ד' "זה שאמרנו שהקובר מתו ברגל לא חלה עליו אבילות, הני מילי דברים של פרהסיא; אבל דברים שבצנעה, נוהג (מיהו מותר לישן עם אשתו בחדרו ואין צריך שמירה)". וכתב המשנ"ב בס"ק ט"ו "לא חלה עליו אבילות – ולא ישנה כסותו אף על גב דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין באבילות אין לנהוג כן ברגל גם אין משנה מקומו הואיל ולא שינה קודם יום טוב. ולענין תפילין בחוה"מ ביום ראשון שמת לו מת עיין לעיל בסימן ל"ח במ"ב ס"ק ט"ז ועיין בשע"ת בסימן זה".
וכתב עוד בס"ק ט"ז "שבצנעא – היינו רחיצה בחמין ותשמיש ות"ת נוהג בכל זה אבילות ואסור ויש מתירין בת"ת ומ"מ לענין לעלות לתורה ברגל לצרפו למנין הקרואים נראה דלכתחלה אינו כדאי ".
וכתב הכה"ח בס"ק טו"ב "אבל דברים שבצינעא נוהג – ומיהו יש אומרים דגם דברים שבצנעה אינו נוהג ברגל. בית יוסף בשם הרמב"ם. וכן כתב הרשד"ם חלק יורה דעה סימן ר"ב והביא דבריו כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף. אלא דבשלחן ערוך פסק כרוב פוסקים דסבירא להו דגם ברגל דברים שבצנעה נוהג כמבואר בבית יוסף יעו"ש. ודברים שבצנעא היינו תשמיש המטה ורחיצה ותלמוד תורה כמ"ש ביורה דעה סימן ת', ועיין שם גם איזה דברים שנקראים בפרהסיא יעו"ש. אמנם דעת האליה רבה אות ג' להקל בתלמוד תורה ברגל משום דאיכא למאן דאמר בטור יורה דעה סימן ת' דלימוד הוי דבר שבפרהסיא, והגם דלא קיימא לן הכי מכל מקום ברגל יש לסמוך על הפוסקים דסבירא להו דאין נוהג ברגל אפילו דברים שבצנעה יעו"ש. וכן כתב בתשובת חכם צבי סימן ק' להקל בלימוד ברגל יעו"ש. והביא דבריו השערי תשובה אות ה' וכתב ואם כן פשיטא דגם אם רוצה לחזור פרשת המועד שרי אף שאין חיוב (כמ"ש סוף סימן רפ"ה) דלא גרע משאר לימוד דשרי יעו"ש. ומכל מקום לענין לעלות לתורה ברגל לצרפו למנין הקרואים נראה דלכתחלה אינו כדאי. משנה ברורה אות ט"ז".
ונראה לגבי עליה לתורה שתליא במה שכתב השו"ע בסי' ת' יו"ד סעי' א' "ואם קראו את האבל לעלות לתורה, צריך לעלות, שאם היה נמנע היה דבר של פרהסיא; ורבינו תם היו קורים אותו בכל פעם שלישי, ואירע בו אבלות ולא קראו החזן, ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרותו שלישי בכל שבת, הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבלות הוא נמנע, והוי דברים של פרהסיא. (וכן אם הכהן אבל ואין כהן אחר בבהכ"נ, מותר לקרותו; אבל בענין אחר, אסור)".
וכתב הבית הילל ס"ק א' "עיין בפרישה [אות יג] שכתב על זה ז"ל, וכתבו הגהות מיימוני [אבל פ"ד אות ה] אמנם יותר טוב היה לומר לו מקודם לצאת מבית הכנסת, עכ"ל. אבל אנו אין נוהגין כן רק קורין אותו מאחר שקורין אותו בכל שבת ע"ש".
וכתב בפתחי תשובה יורה דעה סימן ת ס"ק ד "מותר לקרותו [עי' (בתשו' ח"ס סי' שנ"ב) שהאריך קצת מדוע השמיט הרמ"א הא דאיתא בהגמי"י בשם מהר"ם מרוטונבורג דטוב שיצא מבהכ"נ קודם שיקראו לתורה. ובסוף כתב מ"מ פשוט במקום דכהן רגיל לצאת מבהכ"נ כדי לקרוא ישראל במקומו א"כ גם כשהוא אבל ליכא אבילות פרהסיא כולי האי אם יוצא מבהכ"נ ומ"מ אם אינו יוצא וקורים אותו אין בכך כלום ע"ש]".
וכתב עוד בס"ק ה' "אסור עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל בשם רש"ל ועי' בתשו' דת אש סי' ו' שדעתו אינו כן וכתב דאם אירע לאבל בשבת שתוך ז' הוא חיוב לעלות לתורה כגון אם אשתו יולדת או שהוא יא"צ מותר לעלות לתורה דאם אינו עולה יהיה אבילות דפרהסיא ע"ש".
הנחת תפילין
וכתב הכה"ח בס"ק ט"ז "ונראה דמניח תפילין ביום ראשון. מגן אברהם ס"ק ה'. אמנם בשבות יעקב חלק ב' סימן כ"ה חלק על דברי מגן אברהם הנז' וסבירא ליה שאין מניח תפילין ביום הראשון וגם ביום השני עד אחר הנץ החמה כמו בשאר ימות השנה יעו"ש, ועיין ביורה דעה סימן שפ"ח שהש"ך שם כתב שיש פוסקים שביום שני מותר קודם הנץ החמה כשאר ימים ואם כן כאן נראה להתיר, ואם רוצים לצרפו למנין קודם שנקבר המת כתב בשבות יעקב שם שאין מצטרף יעו"ש. שערי תשובה אות ד'. וזהו למנהג אשכנז שמניחין תפילין בחול המועד כמ"ש לעיל סימן ל"א בהגה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין לעיל סימן ל"ח סעיף ה' ובדברינו לשם בס"ד. ובענין חליצת תפילין בחול המועד עיין לעיל סימן תכ"ג אות כ"ח וסימן ת"ץ אות ט' יעו"ש", ודעת המשנ"ב בסי' ל"ח ס"ק ט"ז כדעת המג"א.
וכתב בפת"ש "שבצנעא עי' בתשו' שער אפרים סי' נ"ב דאסור לישא כפיו ע"ש וכ"כ המג"א בסי' קכ"ט ס"ק ס"ו".
שמחת תורה
וכתב המשנ"ב בס"ק ד' "ומונה שלשים מיום הקבורה – ושמיני עצרת אינו נחשב בזה רק יום אחד".
וכתב הכה"ח בס"ק ה' "ושמיני עצרת עולה במקום שבעה ומשלים שלושים כמ"ש סעיף ט"ז. רש"ל בתשובה סימן ה', משאת בנימין סימן ע"א, דרישה ביורה דעה סימן שצ"ט אות ב'. וכן נראה דעת הש"ך שם ס"ק ז'. אמנם בהגהות מיימוניות פרק יו"ד כתב דדוקא כשקברו קודם חג הסוכות הוא דעולה שמיני עצרת במקום שבעה כמ"ש לקמן סעיף ט"ז, מה שאין כן הכא דקברו בתוך הרגל דאינו עולה אלא ליום אחד יעו"ש. והביא דבריו בית יוסף ביורה דעה סימן שצ"ט. וכן פסק בשלחן ערוך שם סעיף ב'. וכן פסק הלבוש שם, ב"ח שם, ט"ז שם ס"ק ד' ובסימן זה ס"ק ד', וכתב ודלא כרש"ל ומשאת בנימין שנמשך אחריו יעו"ש. וכן הוא דעת המגן אברהם ס"ק א', אליה רבה אות י"ג, יד אהרן בהגהות הטור, בית דוד סימן שי"ד, וכתב וכן ראוי לנהוג. וכן כתב הנהר שלום אות א', ברכי יוסף אות ח', וכתב והכי נהוג ואין לומר בזה הלכה כדברי המיקל באבל יעו"ש. וכן כתב בספרו יוסף אומץ סימן צ"ג אות ב'. וכן הסכים בספר בגדי ישע לדברי הט"ז הנז'. וכן פסק חכמת אדם כלל קס"ט אות ב', משנה ברורה אות ד'. ומכל מקום כתב שם חכמת אדם כיון דיש אומרים דשמיני עצרת עולה במקום שבעה יש להקל במקום מצטער וכיוצא בו לענין רחיצה ובנשים יעו"ש. והיינו לפי מה שכתב מור"ם ז"ל ביורה דעה סימן שפ"א סעיף א' בהגה שנהגו האידנא לאסור כל רחיצה כל שלושים יום, אבל לפום דינא בלאו הכי שרו רחיצה לאחר שבעה יעו"ש. ואם כן במקום שלא נהגו כדברי מור"ם ז"ל מלאחר שבעה שרי ברחיצה. ועיין לקמן אות ל"ז".
העולה
אבל נוהג בדברים שבצינעא בחול המועד
לכתחילה אין להעלותו לתורה, אמנם אם קראו יעלה.
וכן עליה שקבוע הוא עולה או שאשתו ילדה וכדו' שכולם נהגו לעלות וכן בשמחת תורה יעלה, דהוי בכלל פרהסיא.
מכל מקום יכול ללמוד תורה