שאלה
מישהו שנוהג לצום כל יום חמישי מה צריך לעשות בחול המועד?
(אומרים שהנדר שלא זה על דעת לא לצום אם חל בימים טובים)
האם צריך להשלים אחר כך?
תשובה
תענית בחול המועד
אם אמר הריני בתענית וכדו' – אינו צם ולא צריך להשלים
אמר הרי עלי – צריך התרה
נשבע – צריך התרה
מקורות
איתא בגמ' תענית דף יב עמוד א "דתניא במגילת תענית: כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא יאסר. כיצד? יחיד שקיבל עליו שני וחמישי (ושני) של כל השנה כולה, ואירעו בם ימים טובים הכתובין במגילת תענית, אם נדרו קודם לגזרתנו – יבטיל נדרו את גזרתנו. ואם גזרתנו קודמת לנדרו – תבטל גזרתנו את נדרו".
וכתב הב"י בסי' תי"ח "והביא ברייתא זו הרא"ש בנדרים פרק רבי אליעזר (סי' ה) וכתב עליה יש מפרשים אף על גב דנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות וימים טובים ושבתות נמי צריכים פתח אפ"ה בימים אלו של דבריהם עשו בהם חיזוק יותר משל תורה ויש מפרשים ידחה נדרו שילך אצל חכם ופותח לו בכך כשם שפותחים בשבת ויום טוב וכתב הרמב"ן (נדרים כב:) האי פירושא בתרא פירושא דמסתבר הוא אלא מיהו חזינא למקצת רבוותא דאמרי דהאי ידחה נדרו דקתני לאו נדר ממש הוא דאפקיה בלשון הרי עלי נדר אלא קבלת תענית בעלמא הוא וקבלת תענית לא חמירא כנדרים ממש למיעקר ימים טובים… וכן דעת הר"ן שכתב בפרק קמא דתעניות (ב: ד"ה ואמר רב הונא)… וכתב רבינו בטור יורה דעה סי' רט"ו (קכא.) שכך היא מסקנת הרא"ש (שם) וכן נראה מאחר שהביא דבריו בפסקיו ולא חלק עליהם:
וכתב הרב המגיד בפרק ראשון מהלכות תענית (ה"ט) שאין היחיד רשאי להתענות בשבתות וימים טובים וראש חדש וחנוכה ופורים ואפילו התחיל כגון שקיבל להתענות שני וחמישי של כל השנה והתחיל בהם ופגעו בו אחד מימים אלו אינו מתענה בהם שלא אמרו התחלה אלא בציבור ובביאור אמרו בפרק קמא דתעניות שהיחידים מפסיקים לראש חדש והטעם לפי שאין קבלת התענית נדר גמור וחמור שהרי אמרו (תענית יב:) לוה אדם תעניתו ופורע עכ"
וכן נראה לי שהוא דעת הרמב"ם שבפרק שלישי מהלכות נדרים (ה"ט) כתב הנודר לצום בשבת וביום טוב חייב לצום בהם וכן הנודר לצום יום א' או יום ב' כל ימיו ופגע בהם יום טוב או ערב יום הכיפורים חייב לצום ואין צריך לומר ראש חדש פגע בהם חנוכה ופורים נדרו בטל ולא יצום בהם מפני שהן מדבריהם וצריכין חיזוק ובפרק א' מהלכות תענית (ה"ז) כתב אין גוזרין תענית בתחלה בראש חדש או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד ואם התחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד ופגע בהם יום מאלו מתענין ומשלימין ואחר כך (ה"ט) כתב כשם שהציבור מתענין על צרתם כך היחיד מתענה על צרתו כיצד הרי שהיה לו חולה וכו' ולא יתענה בשבתות ולא במועדות ולא בראשי חדשים ולא בחנוכה ובפורים. ולא חילק בין התחיל ללא התחיל ובודאי דבקיבל עליו להתענות מיירי דאם לא כן לאו תענית הוא ואפילו הכי קאמר דלא יתענה בימים טובים בין שהם מדאורייתא בין שהם מדרבנן אם כן הרי ברור שהוא מחלק בין קיבל עליו תענית בלשון נדר לקיבל בלשון קבלת תענית בעלמא וכן כתב הראב"ד בהלכות נדרים (שם) על מה שכתב הרמב"ם הנודר לצום בשבת או ביום טוב חייב לצום בהם דוקא כשאמר עלי אבל אמר הריני בתענית היום אסור נמצא דלדברי הכל יחיד בקבלת תענית בעלמא אינו רשאי לצום בימים טובים בין דאורייתא בין דרבנן ואין צריך התרה".
וכתב השו"ע סי' תקמ"ז סעי' א' "חול המועד אסור בהספד ותענית".
וכתב השו"ע סי' תי"ח סעי' ג' "יחיד שקבל עליו תענית כך וכך ימים ופגע בו ראש חדש, או שקבל עליו להתענות בראש חודש, אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא אינו צריך התרה. ואם קבלו עליו בלשון: הרי עלי, שהוא לשון נדר, צריך התרת חכם. (ועיין בי"ד סימן רט"ו ס"ג)".
וכתב המשנ"ב בס"ק ז' "א"צ התרה – דדוקא בצבור דאלימא גזירתם החמירו בגזרו על כך וכך ימים ופגע בהם ר"ח וכנ"ל. כתבו הפוסקים דא"צ לפרוע אותו תענית שלא חלה עליו כלל ונ"ל דדוקא כשקבל עליו תענית ב' וה' של כל השנה או של כמה חדשים ואירע בהם ר"ח התם שייך לומר דאין כח קבלתו חל כלל על יום זה שהוא אסור בתענית וממילא א"צ לפרוע עבורו יום אחר אבל כשקיבל עליו סתם כך וכך ימים להתענות ואירע בהם שבתות ויו"ט ור"ח צריך לדלגן ולהשלימן אח"כ דהא לא היה מיוחד במאמרו לר"ח כלל".
וכתב עוד בס"ק ח' "צריך התרת חכם – דנדרים חלים אף על דבר מצוה ומיהו מוכח ביו"ד סימן רט"ו ס"א דמחוייב לשאול על נדרו כדי שלא יתענה ומבואר שם עוד דפותחין לו בהם ואומרים לו אלו שמת על לבך שיפגעו בתוך הזמן הזה אלו הימים לא היית נודר ומתירין לו".
וכתב עוד השו"ע בסעי' ד' "אם נשבע להתענות כך וכך ימים ואירע בהם ראש חדש, השבועה חלה עליו מטעם איסור כולל. ואם נשבע בפירוש להתענות בראש חדש, נ"ל שחלה עליו שבועה כיון שאינו אלא מדרבנן. אלא שמדברי הרמב"ם נראה לכאורה שהוא מדאורייתא (וע"ל סי' תק"ע)".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ב "שהוא מדאורייתא – היינו מדכתיב ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח למועד וע"כ אין שבועה חלה עליו לדידיה רק בכולל וכנ"ל אבל הש"ך ביו"ד סימן רט"ו סקי"א כתב דאפילו תימא דבר"ח מדאורייתא אסור להתענות מ"מ שבועה חלה עליו כיון שאינו מפורש בתורה בהדיא כשבת ויו"ט וכן הסכים הפר"ח".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ט "ועל כן אין השבועה חל כי אם על ידי איסור כולל אבל אם נשבע על ראש חודש לבד אין השבועה חל לבטל המצוה שהיא מדאורייתא. עולת שבת אות ד'. ומיהו הש"ך ביורה דעה סימן רט"ו ס"ק י"א כתב דאפילו תימא דאסור להתענות בראש חודש מדאורייתא מכל מקום כיון דאינו מפורש בהדיא בקרא אלא דאתא מדרשא חלה שבועה עליה הילכך יש להתיר השבועה ואינו מתענה יעו"ש. וכן כתב הפרי חדש בסימן זה. ובלאו הכי כיון דאיכא פלוגתא בזה צריך האדם לצאת מספק ולעשות אליבא דכולי עלמא כיון דאפשר דהיינו לעשות התרה ואין להתענות".
ובס"ק כ כתב "וחול המועד מסתברא דדינו כראש חודש דומיא דברכת המזון וכמ"ש לעיל סימן קפ"ח סעיף ז', ולדעת הרמב"ם הוי מן התורה ולדעת שאר פוסקים הוי מדרבנן. פרי חדש. ועל כן יש להתיר השבועה ואין להתענות כנזכר. ועיין לעיל אות ח'".
העולה
תענית בחול המועד
אם אמר הריני בתענית וכדו' – אינו צם ולא צריך להשלים
אמר הרי עלי – צריך התרה
נשבע – צריך התרה