שאלה
האם מותר להשתמש במעלית על ידי אמירה לגוי?
תשובה
אין לעלות עם גוי בשבת או ביום טוב במעלית בין אם הגוי גר באותה קומה ובין אם לא.
והטעם הן מצד הפעולות שיהודי עושה והן מצד הפעולות שעושה הגוי עבור היהודי ופשוט שאין לומר לגוי.
מקורות
תיאור המעלית – (הבעיות)
המעלית מורכבת מקבינה – שזה התא שבו נמצאים הנוסעים. וכנגדה ישנה משקולת – שהיא שוקלת בין 40 ל- 50 אחוז ממשקל הכולל של המעלית עם משקל המקסמלי שהמעלית יכולה לסחוב.- כלומר לצורך הדוגמא אם המעלית שוקלת 500 קילו וכמות הנוסעים המותרת היא 500 קילו אז המשקולת שוקלת 750.
וא"כ נצרך חשמל בפעולות הבאות
ירידה – המעלית כדי לרדת היא צריכה אנרגיה כדי שתשקול יותר ממשקולת ולכן כאשר אדם יורד בנוסף לגוי הוא בעצם גורם לשימוש בפחות חשמל. כאשר ישנם כמות אנשים במעלית מעל ל750 קילו נוצר חשמל – החשמל העודף כתוצאה מהתנגדות נזרק בחזרה לרשת חשמל הארצית. (קשה לומר שיש בכך איסור)
עליה – כאשר עולים עד 750 קילו אין שימוש בחשמל המנוע רק מווסת את המהירות – מעל ל750 קילו המנוע מופעל כדי לעלות את המעלית.
כאשר אדם נכנס למעלית המעלית מבצעת שקילה – המערכת מודדת את המתיחה של הכבלים האלסטים (פלדה או רצועה) לפי המתיחה הוא יודע את המשקל – הערכת משקל המעלית מבצעת כל הזמן בין שמעלית ריקה מלאה בעצירה או בנסיעה – רק שיש שינוי בערכים.
הדלת הפנימית – הינה פועלת על ידי מנוע נפרד לגמרי – במעליות החדשות ישנו כרטיס פיקוד לדלתות- ובעצם אם המעלית נפתחת בקומה שלו ישנו פעילות מנוע עבור היהודי.
סגירת הדלת הפנימית – מעליות חדשות – ישנו טור תאים – שהינו סרגל שיש בו הרבה חורים ובכל חור יש אינפרא – כך הוא מכסה יותר שטח. מעליות ישנות – עינית אינפרא אדום ששולחת קרן מקצה אחד לשני (בשני מצוי מראה שמדווחת לו חזרה או מרכז קליטה. כאשר הקו נחצה הוא מבטל את פקודת סגור דלת במעלית. וא"כ כאשר עובר שם בעת כניסתו לדלת הוא משפיע על החלטה להשאיר את הדלת פתוחה או סגורה (שהיא פעולה חשמלית) ובפרט אם הדלת התחילה להיסגר.
וא"כ יש לאסור הן מצד השפעה של ישראל על המערכת והן מצד שהגוי עושה את המלאכה עבור ישראל שהנה כתב הטור (סי' רע"ו): "אינו יהודי שהדליק את הנר לצרכו או לצורך חולה שאין בו סכנה – יכול ישראל להשתמש לאורו. ואם בשביל ישראל – אסור לכל, אפילו למי שלא הודלק בשבילו". ובבית יוסף (שם): "נכרי שהדליק את הנר וכו'. משנה בסוף פרק כל כתבי (קכב.) נכרי שהדליק את הנר – ישתמש לאורו ישראל. ואם בשביל ישראל – אסור. ומ"ש רבינו: אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו, כן כתבו שם התוספות (בד"ה ואם) והרא"ש (סימן יב) והר"ן (מו. ד"ה ואיכא), ושלא כדברי האומרים דדוקא לישראל שעושה בשבילו אבל למי שלא נעשה בשבילו – שרי, כדאמרינן (ביצה כה.) בבא מחוץ לתחום, וטעמא משום דדוקא באיסור תחומין דרבנן התירו אבל לא באיסור תורה. והר"ן כתב עוד (שם) דאפילו באיסורי דרבנן אפשר דלא מקילינן בהכי אלא באיסור תחומין שאינו שוה לכל, דמה שהוא חוץ לתחומו של זה הוא תוך תחומו של זה, אבל בשאר איסורין דרבנן – לא". וכתב השו"ע שם (סעי' א'): "אינו יהודי שהדליק את הנר בשביל ישראל – אסור לכל, אפי' למי שלא הודלק בשבילו".
ועוד כתב (סי' שכ"ה סעי' י"ב): "אף על פי שאינו מכירו, אם אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה, או אפילו אם אינו אומר כן, אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה, כגון שהדליק נר בבית שישראל בו והלך לו האינו יהודי – אסור".
גוי שעולה במעלית לאותה קומה
כתב השו"ע (סי' רע"ו סעי' ב'): "ישראל ואינם יהודים שהסיבו יחד והדליק אינו יהודי נר, אם רוב אינם יהודים – מותר להשתמש לאורו, ואם רוב ישראל או אפי' מחצה על מחצה – אסור. ואם יש הוכחה שלצורך אינו יהודי מדליקה, כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה, אף על פי שרוב ישראל – מותר". וכתב המג"א שם (ס"ק ו'): "הוכחה שלצורך עכו"ם – אבל אם עשה לצורך שניהם – אסור כמ"ש סי' תקט"ו סעי' ו'" [ועיין בבה"ל סי' רע"ו, ד"ה "אם יש"].
וז"ל הב"י (סי' תקט"ו): "כתב סמ"ג (שם): אם ליקט הגוי בשבת פירות וצד דגים בשביל גוים ובשביל ישראל – אסור למוצאי שבת בכדי שיעשו, כמו שמפורש בירושלמי (שבת פ"ג ה"א) וכו' ונראה שזה שכתב סמ"ג דאם ליקט בשביל גוים ובשביל ישראל – אסור למוצאי שבת בכדי שיעשו, היינו דוקא כשהרוב ישראל או לפחות מחצה על מחצה, אבל אם הרוב גוים, לא בעינן כדי שיעשו ואפילו בו ביום היה מותר אם לא מפני שהוא מוקצה".
וכתב בשו"ע (סי' תקט"ו סעי' ו'): "בעיר שרובה אינם יהודים, מן הסתם כל המביא לצורך הרוב מביא. הגה: מחצה על מחצה, או שידוע שלוקט לצורך שניהם – אסור".
וכתב בבה"ל (סי' רע"ו ד"ה "אם יש"): "והרמ"א כתב שם דאם ליקט בשביל שניהן – אסור, והיינו אף ברוב אינם יהודים וכדמוכח שם, ומצויין על זה ב"י סמ"ג, ולענ"ד דהב"י לא סבר כן אלא סובר דברוב אינם יהודים אף אם ידוע שליקט בשביל שניהן אמרינן דהעיקר אדעתא דרובא עביד, והסמ"ג איירי רק בליקט לשני אנשים אינם יהודים וישראל או להרבה אנשים והיה בהן מחצה על מחצה, דאי לאו הכי למה כתב הב"י דהסמ"ג לא מיירי ברוב אינם יהודים, יפרש דמיירי הסמ"ג בליקט בפירוש לצורך שניהן כדמשמע לישניה, וכן משמע קצת בחדושי הרשב"א סוף פרק כל כתבי ע"ש דהמעוט נחשב כאלו לא נעשה בשבילן כלל".
אלא שכתב במאמר מרדכי (סי' תקט"ו ס"ק י"ז), וז"ל: "לומר דוקא מן הסתם, אבל כל שרואין או שיש רגלים לדבר שמרבים בשביל ישראל – אסור כמבואר בש"ס ולעיל סי' שכ"ה, ולכן יש לדקדק על רבינו ב"י ז"ל שהביא בשם סמ"ג שאם ליקט העכו"ם בשביל עכו"ם ובשביל ישראל – אסור וכו' וכתב עליו דהיינו דוקא כשהרוב ישראל או לפחות מחצה על מחצה, אבל אם הרוב עכו"ם, לא, ע"ש, דהא סמ"ג ז"ל מיירי בידוע שליקט לצורך עכו"ם ולצורך ישראל דאסור לכו"ע אפילו הרוב עכו"ם, וזה ברור, וכבר מצאתי להרב דרישה ז"ל שתפס עליו בזה והניחו בצ"ע. ואין ספק אצלי דמרן ז"ל מודה בעיקר הדין דלענ"ד הוא מוכרח בסוגיא שבסוף כל כתבי ולעיל סי' שכ"ה אלא שמרן ז"ל הבין לכאורה דברי סמ"ג בסתם, ושמה שכתב בשביל עכו"ם ובשביל ישראל ר"ל שמביא ומוכר לעכו"ם וישראלים ולעולם מיירי בסתם, ומשום הכי כתב מה שכתב, ומיהו אין צריך לפרש דברי סמ"ג הכי וכמ"ש וק"ל". וראה עוד שם (ס"ק י"ח).
וכתב בערך השולחן (סי' רע"ו ס"ק ג'): "כתב הרב מג"א דאם עשה לצורך שניהם – אסור כמ"ש בסי' תקט"ו ע"ש, והרשב"א בחידושיו התיר דוקא לצורכו ולצורך ישראל אבל הדליק לצורך גוי אחר ולצורך ישראל – אסור, ולפי זה אין ראיה מסי' תקט"ו, אבל ספר התרומה וסמ"ג אסרו כמ"ש מרן הב"י, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות ע"ש".
ובכה"ח (סימן רע"ו ס"ק כ"ו) כתב: "וכן אם יש הוכחה שמדליק בשביל נכרי אחר. רבינו זלמן אות ז'. אבל אם עשה לצורך שניהם – אסור כמ"ש סימן תקט"ו סעיף ו'. מגן אברהם ס"ק ו', אליה רבה אות ז', תוספת שבת אות יו"ד, ערך השלחן אות ג', רבינו זלמן שם. וכן אם עשה בציווי ישראל אף ברוב עכו"ם – אסור. משבצות זהב בסוף הסימן". ועוד כתב שם (סימן תקט"ו ס"ק קט"ז): "או שידוע שליקט לצורך שניהם – אסור. והוא הדין אם מביא מחוץ לתחום לצורך שניהם, דגם כן אסור. עולת שבת אות ט', אליה רבה אות ח"י, חמד משה שם, רבינו זלמן שם, משנה ברורה אות ס"ג".
וא"כ במעלית שהגוי עולה לאותה קומה הוי כעושה לצרכו ולצורך ישראל שאסור לדעת מרן.
העולה למעשה
אין לעלות עם גוי בשבת או ביום טוב במעלית בין אם הגוי גר באותה קומה ובין אם לא.
והטעם הן מצד הפעולות שיהודי עושה והן מצד הפעולות שעושה הגוי עבור היהודי ופשוט שאין לומר לגוי