שאלה

מי שיש לו אזכרה והיה לו קשה ללכת ערב ר"ה או ערב כיפור ושוב ללכת באזכרה האם היה עדיף לומר לו ללכת פעמיים או ללכת רק ביום האזכרה שסמוך היה לימים הנוראים?

תשובה

א. יש לעלות לקבר ההורים ביום השנה דווקא. אם ישנו קושי לעלות באותו יום ניתן להקדים לעלות (לא לאחר) רק כמה ימים קודם יום השנה. ב. עליה לקבר הורים בערב יום כיפור יש בה מנהג וזכות אך אינה יכולה לשמש כתחליף ליום השנה לפטירתם.

מקורות

הנה ברש"י יבמות (קכב, ע"א ד"ה תלתא ריגלי) כתב בתו"ד: ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומידי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל מקום סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם, עכ"ל. וכן בספרים הובאה החשיבות שישנה לעלות לקבר אביו ואימו ביום פקודת שנתם דווקא. בספר קב הישר (פרק עא) כתב: המנהג יפה שבישראל שאנחנו הולכים על קברי אבות להתפלל ביום שמת בו אביו או אימו, עכ"ל. וכן כתב בפירוש תפארת ישראל על המשניות (עדיות פ"ב מ"י, יכין אות עו) ז"ל, מצאתי כתוב דמשום הכי בעת המולד וביום היארצייט נאות לילך על קבר אבות כי אז יש להנשמה השפעה גדולה להפיץ אורה עד להבלא דגרמי שבקבר, עכ"ל. (וביאור הענין של 'הבלא דגרמי' שכאשר האדם מסתלק מהעולם נשאר כמין חיות בעצמות שעל ידי ביקור הקרובים בקבר המת מתעוררת אותה חיות כביכול מהעצמות על ידי השפעת הנשמה, וכפי שהובא במהר"ל בספר דעת תבונות (קל) ז"ל, ואמנם כאשר לא לגמרי יסתיר האדון ב"ה את פני טובו לעולם, כי איזה שביב מאורו יגיה חשכת הסתר הפנים לקיומו של עולם, לכן לא יבטל גם הגוף הזה ביטול גמור ולא תעזבהו הנשמה לגמרי, אלא קיימו מה שקיבלו רבותינו הקדושים – המצא עם העצמות שבקבר איזה חלק חיות הנקרא בלשונם, הבלא דגרמי, המקיים המתים לצורך התחיה, שלא יהיו הקמים בתחיה בריאות חדשות, אלא אותם שכבר מתו עצמם , עכ"ל.) וכן נהגו בכל שנה קדיש על נשמת הנפטר שיש בזה חשיבות עצומה כמובא בספר שער הכוונות (ענין הקדיש דט"ו ע"ב) ז"ל, ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בשלש תפילות, כי בכל שנה ביום הפטירה עולה הנפטר ממדרגה למדרגה ובכל פעם שמעלים אותו פותחים ומעיינים בפנקסו, ואנחנו צריכים לעשות לו השכבה וכדומה, כדי לסייע לו לעלות במדרגה יותר עליונה, ע"כ. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (צרור החיים אות רמח) ז"ל, ישנה חשיבות גדולה לביקור בקבר ביום השנה כי נשמת הנפטר ממתינה לביקור הקרובים וכו', ולומר קדיש (אם יש שם מניין עשרה) וכו', ע"כ.
והנה אף אם רוצה להקדים כל מה שהתירו להקדים הוא דוקא כמה ימים קודם, וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (צרור החיים שם, וכן אות רנא) ז"ל, מותר להקדים את העלייה לקבר בכמה ימים לפני יום השנה אם הדבר יותר נוח למשפחה, ולמרות שאינו יום היארצייט יש לומר קדיש ליד הקבר אם נמצאים שם עשרה וכן יגידו את המזמורים כרגיל וברור שהאבלים יאמרו קדיש בתפילות כרגיל מהשבת שלפני יום השנה ועד יום השנה, עכ"ל. ובמה שכתב שאפשר להקדים עליה לקבר כאשר הדבר אינו נוח למשפחה כך מצאנו בדברי הפוסקים שעדיף להקדים עליה לבית עלמין מאשר לאחר עיין בכף החיים (או"ח סי' תקסח ס"ק עח) שכאשר לא יודעים את התאריך המדויק של יום הפטירה של הוריו עדיף להקדימה מאשר לאחר משום שהקדמת יום היארצייט מועילה טפי לנפטר, עכ"ד. וכן כתב בהדיא בענין זה בשו"ת דבר משה (אמאריליו, ח"א יו"ד סי' סח) שכתב, שהקדמת עליה לקבר עדיפה מאשר איחורה וזאת ע"פ מש"כ האר"י ז"ל שעיקר זכות הנפטר היא בכך שצאצאיו יעשו תשובה ובכך יזכה בדין שעושים לו בשמים, ואם יאחרו אין בכך תועלת לנשמתו, עכ"ד. אך מנהג החסידים שאפשר אף לאחר עליה לקבר בכמה ימים, עיין בזה בספר נטעי גבריאל (פרק עו סעיף יח). ואם חל יום השנה בשבת דעת מרן הגר"מ אליהו (שם, אות רנח) שהספרדים יקדימו לעלות לקבר ביום חמישי והאשכנזים מאחרים ועולים ביום ראשון, ולגבי עליה לתורה ספרדים יעלו בשבת קודם ויש נוהגים לעלות גם באותה שבת שחל בה יום השנה, ואשכנזים לעלות באותה שבת שחל בה יום השנה וכן המנהג לעלות למפטיר, לעומת הספרדים שנהגו שרק בשנה הראשונה לפטירה העלייה המובחרת היא המפטיר, לגבי הקדיש, בדרך כלל שלא חל בשבת האבל מתחיל לומר קדיש מליל שבת הקודם ליום השנה, ואם חל יום השנה בשבת המנהג לומר קדיש באותה שבת בלבד אך טוב להחמיר לומר קדיש משבת שלפני כן עד לשבת הבאה במנחה, וכן נוהגין שמתפלל כשליח ציבור ביום השבת, עכ"ד. ומקור דבריו בענין הקדיש שיש לומר משבת שקודם היארצייט עד השבת שביארצייט הוא משו"ת רב פעלים (ח"ג יו"ד סי' לב) שכתב שבאופן שחל היארצייט בשבת יש לומר קדיש מקדיש ברכו של ערבית בליל שבת שקודם היארצייט עד (ועד בכלל) השבת שאחריה ובימות החול שבניהם, עכ"ד.
עלייה לקבר בערב יום כיפור
ברמ"א (או"ח, סימן תרה ס"א בהגה) הובא: ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה וכו', עכ"ל. (וכן נזכר ברמ"א לענין ראש השנה בסי' תקפא ס"ד שיש מקומות שנוהגין לילך על הקברים ולהרבות שם בתחינות אף שהוא יום שאין אומרים בו תחנון) וכן הובא בכף החיים (שם אות כט) וכתב בשם הלבוש שהצדקה שנותנין שם הוא פדיון כפרות, וכן כתב (שם אות ל) וכן כתב במשנ"ב (שם סק"ז) בשם האחרונים שיש להזהר שלא לומר תחינות שם רק מה שמיוסד מקדמונים מאחר שאין אומרים שם תחנון רק יאמר רק מה שמיוסד מהקדמונים, עכ"ד.
ויש לציין שבחג ובפרט בחול המועד אין לעלות לקברים כמובא בגשר החיים (פכ"ט סעי' ה) ז"ל: "אין מבקרים קברים בחול המועד כי גם חול המועד הם ימי מועד". (ורק לקברי צדיקים מותר לעלות כמובא בשו"ת שבט הקהתי ח"ד סי' קמ"ח).
העולה לדינא
א. יש לעלות לקבר ההורים ביום השנה דווקא. אם ישנו קושי לעלות באותו יום ניתן להקדים לעלות (לא לאחר) רק כמה ימים קודם יום השנה. ב. עליה לקבר הורים בערב יום כיפור יש בה מנהג וזכות אך אינה יכולה לשמש כתחליף ליום השנה לפטירתם.