שאלה
ערב פסח שחל בשבת השנה.
איך ראוי לנהוג ב3 סעודות שבת ?
האם יש עדיפות על פת או שאפשר גם על מצה עשירה ?
לקחת בחשבון שלא ניתן לטלטל את החמץ אחר גמר הסעודה כי אין עירוב.
תשובה
לאשכנזים – יחלקו את הסעודה של הבוקר לשנים ויעשו שניהם על פת.
מי שלא הספיק יעשה על בשר או דגים, ואם אין לו יעשו על פירות משבעת המינים.
לספרדים– כתב מרן הרב "אנו נוהגים לקיימה במצה שנטחנה מבעוד יום, ועשו ממנה קציצות או קניידלך לחמין, כך שאיבדה את צורתה. ומוסיפים עם המצה הזו בשר או עוף, ביצה או תפו"א וכדו'. ויש לאכול בשעה מוקדמת עד השעה 15:45 (בשנה זו תשפ"א) על מנת שיאכל בלילה מצה בתיאבון". וכתב הגרש"ז שבמלנות וכדו' יכולים גם אשכנזים לנוהג כן.
לעניין שתיית יין – טוב שלא ישתה בסעודה זו יין.
לגבי טלטול חמץ יפורר ויזרוק אותו לשרותים
מקורות
זמן סעודה שלישית
כתב השו"ע סי' תמ"ד סעי' א' "י"ד שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלשה עשר. ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת, דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה, וצריך לעשותה קודם שעה עשירית. הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד' בהגה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים כדלעיל סימן רצ"א סעיף ו' בהגה".
וכתב עוד בסי' רצ"א סעי' ב' "זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית. הגה: י"א דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת, דאז חוזרים הנשמות לגיהנם, וע"כ אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב, אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוספות והרא"ש ומרדכי פרק ע"פ). וי"א דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב"ם וטור והגמ"ר והגמי"י פ"ל ואגור), וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו".
ובסעי' ה' "צריך לעשותה בפת; וי"א שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן; וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים, אבל לא בפירות; וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר, שצריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר. הגה: או במקום שא"א לו לאכול פת, כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח (מהרי"ל ה"פ)".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"א "וכן נוהגים לכתחלה – ובמקום שקשה לו לקיים הסעודה לאחר מנחה יוכל אפילו לכתחלה לקיים הסעודה קודם מנחה אם הוא קודם זמן מנחה קטנה ועיין לעיל בסימן רל"ב במ"ב ובסימן ר"צ במ"ב".
אמנם במג"א בסי' תמ"ד ס"ק א' כתב "ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים דהא י"א דיוצא בזה (ש"ג המרדכי פ"ק דשבת וב"ח וכל בו)", וראה לקמן שכן כתב הגר"א.
וכתב הכה"ח בס"ק ח' "ומיהו עיין לעיל בשלחן ערוך סימן רצ"א סעיף ב' דפסק דאפילו בדיעבד לא יצא אם עשאה קודם זמן מנחה יעו"ש ובדברינו לשם אות י"ב".
וכתב בסי' רצ"א ס"ק ב' "ומה שכתב המגן אברהם דאפילו קודם חצות יחלקם לשנים דהא יש אומרים דיוצא בזה יעו"ש, אין כן דעת הטור והשלחן ערוך כמ"ש לקמן סעיף ב'. וכן לפי דברי הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל לא יבוא זה, אלא צריך להיות כל אחד בזמנה ראשונה בלילה ושנייה בשחרית ושלישית אחר תפלת מנחה, דבההיא שעתא אתגליא עתיקא קדישא כנודע. ועיין שער הכוונות דף ע"ה ע"ד. וכן כתב בשו"ת מן השמים סימן י"ד והיא בסוף הרדב"ז חלק ה' יעו"ש".
ובס"ק יב "והגם דיש מתירין אנן קיימא לן כדעת השלחן ערוך והטור דגם בדיעבד לא יצא ידי חובה. מטה יהודה אות ג'. וכן הוא דעת האחרונים".
לסיכום לדעת המג"א יש לחלק את סעודת הבוקר לשניןם לדעת השו"ע והקבלה לא יוצאים בזה ידי חובה.
והביא מרן הרב עוד ראיה מכך שהמשנה אומרת ומשיירים מזון שני סעודות ולפ"ז היו צריכים מזון ג' סעודות.
ב
זוהר
איתא בזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף צה ע"א "אבל מיומי אשתדלנא דלא בטילנא סעודתא דשבת אפילו אינון יומי דאשתכח ביה, בהאי יומא חקל דתפוחין קדישא אתברך ומתברכן עלאין ותתאין והאי יומא קשורא הוא דאורייתא א"ר אבא הכי הוה עביד ר"ש בזמנא דאסתלק סעודתא דשבתא מסדר פתוריה ואשתדל במעשה מרכבה והוה אמר הא סעודתא דמלכא דייתי למיכל גבאי, בגיני כך שבת אשתכח בכלא עדיף מכל זמנין וחגין ואקרי קדש ולא מקרא קדש".
וכתב ביאור הגר"א ס"ק ז' "דמחלוקת בפוסקים אם דוקא בפת או מיני תרגימא והכריעו כדעת האומרים דוקא פת אבל במקום דא"א יש לסמוך כו' וכמ"ש סי' רצ"א (ס"ו) [ס"ה] ועמ"ש שם וזה יכול לעשות אפי' לאחר שעה עשירית כמ"ש שם ק"ז ב' ודלא כתוס' דהוכחת תוס' דמצה עשירה מותר בע"פ מכח קושייתם מ"ש ע"פ סמוך למנחה כו' ע"ש תוס' דע"פ צ"ט ב' ד"ה סמוך אבל הרמב"ם פי' שם דאירקא וש"ד קאמר דאכילה אסור בהן וכמ"ש בסי' תע"א מעט כו' וכמש"ש ולכן אין נוהגין ג"כ במצה מבושלת וכ"ה בזוהר פ' אמור דסעודה זו נדחית מכל וכל ש"מ דאין תקנה לדבר כלל וכס' דאין יוצאין בסעודה ג' אלא בפת וא"א כלל כנ"ל ועמ"א מ"ש בשם המרדכי וב"ח וכל בו וכן עיקר".
אולם הכה"ח (ס"ק י"ח) כתב: "ונראה דהיינו דוקא לרשב"י ע"ה דהוה נהירא ליה שבילי דשמייא כשבילי דארעא ויודע הלימוד שעושה תיקון במקום סעודה, אבל אנחנו צריכין דוקא לעשות סעודה. ומכל מקום אם יהיו שניהם כאחד טובים".
ג
מצה עשירה
כתב השו"ע סי' תמ"ד סעי' א' "דסעודה שלישית זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ אלא במצה עשירה, וצריך לעשותה קודם שעה עשירית. הגה: ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד' בהגה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים כדלעיל סימן רצ"א סעיף ו' בהגה".
וכתב השו"ע בסי' תע"א סעי' ב' "וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה", וכתב הרמ"א "מצה שנאפה כתקנה ואח"כ נתפררה ונילושה ביין ושמן, אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ב)".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ' "אינה נקראת וכו' – דלא נתבטלה ממנה שם מצה ע"י זה ומ"מ לצאת בה ידי מצה בלילה אין כדאי לפי מה שנתבאר לעיל בסימן קס"ח במ"ב ס"ק נ"ט עיין שם וגם לחוש ליש מי שאומר דגם זה בכלל מצה עשירה וכ"ז בשלא בשלה אבל אם בשלה וכמו שנוהגין במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקורין (קניידלעך) או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאוכלה קודם שעה עשירית דזה בודאי לא מיקרי מצה וכדמבואר בסימן תס"א".
והנה כן כתב המשנ"ב סי' תמ"ד ס"ק א' "יקיים וכו' במיני פירות – עיין לעיל בסימן רצ"א ס"ה דיש דעות בפוסקים אם צריך לעשותה דוקא בפת או דסגי ג"כ בשאר דברים ולזה אמר דבשעת הדחק כזה יכול לסמוך על המקילין וע"ש דיותר טוב בבשר ודגים מבפירות. וה"ה דיכול לקיים בתבשיל (כגון קניידליך) אך יש נ"מ דזה אינו מותר רק קודם שעה עשירית והיכא שמקיים בפירות או בבשר ודגים יוכל לקיים אפילו אחר שעה עשירית אך בכ"ז יזהר שיאכל רק מעט ולא למלא כריסו כדי שיאכל מצה לתיאבון. ועיין באחרונים שכתבו דטוב ג"כ שיחלק סעודת שחרית של פת לשנים דהא י"א דיוצא בזה ידי סעודה ג' וכ"כ בביאור הגר"א דנכון לעשות כן אך כ"ז אם יש לו שהות לברך בינתים ולהפסיק איזה שהות כדי שלא יהיה בכלל ברכה שאינה צריכה".
אלא שבשער הציון ס"ק א' כתב "והנה בחיי אדם הביא דיכול לקיים במצה מבושלת ועיין במגן אברהם שכתב דאין נוהגין כן, ובביאור הגר"א מצדד דלדעת הרמב"ם אסור לאכול מצה עשירה, וכן מצה מבושלת בערב פסח אפילו קודם שעה עשירית, ומשמע שם דדעתו נוטה לשיטה זו". וכן בכה"ח (סי' תע"א ס"ק כ"ג), בשם המועד לכל חי."ומי שנוהג להחמיר לא יאכל אפילו מצה עשירה בערב פסח מזמן איסור חמץ. מועד לכל חי סימן ד' אות ה'".
וראה בכה"ח (ס"ק ל"ג) שכתב "והיינו דוקא אם יש בה תואר לחם וכמו שכתבנו לעיל סימן קס"ח אות פ"ד ואות פ"ה יעו"ש".
והוסיף בס"ק ל"ד "אבל נתפוררה ונתבשלה מותר לאכול ומברך בורא מיני מזונות דהוי מעשה קדירה ונימוח. דרשות מהרי"ל שם, מגן אברהם שם, חק יעקב אות יו"ד, אליה רבה אות ט', חק יוסף שם, חיי אדם שם. ומיהו עיין בתשובות בית דוד סימן רמ"ז ורמ"ח שכתב לאסור לאכול מצה מבושלת בערב פסח אלא אם כן נתבשלה קודם יום י"ד, אלא שסיים שעומד לנגדו מה שכתב חק יעקב על מצה מבושלת שהסכמת האחרונים להתיר יעו"ש. ועיין בספר יוסף אומץ סימן ע"ט שדחה ראיית הרב בית דוד ואף בבישל ביום י"ד פקע איסוריה ומותר יעו"ש. וכבר כתבנו דכן הוא דעת האחרונים, אלא דאם אפשר יש להחמיר ולבשלה קודם יום י"ד".
וכתב בשו"ת רב פעלים חלק ג – אורח חיים סימן כז " הרב חק יעקב התיר לאכול מצה מבושלת בערב פסח, וכתב דכן הוא הסכמת האחרונים אך הרב בית דוד בסי' רמ"ז אסר והביא ראיות לזה והשו"ג הביא דברי הרב ב"ד, וכתב דבטלה דעתו מפני דעת האחרונים ע"ש, והרב לב מבין בה' חמץ ומצה פ"י ה"ו דף מ"ו ע"ד הביא דברי הרב ב"ד ודחה כל ראיות שלו, וסו"ד העלה דשרי לאכול בערב פסח מצה מבושלת וליכא למיחש למידי וברור ע"ש, וגם רבינו חיד"א ז"ל דחה ראיות ב"ד בשיורי ברכה ע"ש. מיהו גם הרב ב"ד לא אסר אלא דוקא אם בשלה אחר שנכנס יום י"ד, אבל אם נתבשלה קודם יום י"ד מותרת, כיון דלא חל עליה עדיין האיסור, וא"כ נידון השאלה שהוא רוצה להטמין חמין דבשלה בע"ש קודם י"ד לכ"ע מותר ואין צורך להאריך בזה".
אמנם בבן איש חי שנה ראשונה פרשת צו – ערב פסח בשבת סעי' ה כתב "סעודה שלישית יעשנה בפירות אחר מנחה, וטוב לעשותה בפירות שברכתן מעין שלש, ויביאום לפניו בקערה על השלחן, ויאמר ג"כ קודם שיאכל אתקינו סעודתא וכו' כשאר שבת, ולא ירבה באכילתו כדי שיאכל בלילה לתאבון".
יש בהם כזית
וכתב השער הציון ס"ק י"ט "ואפילו אינן פרורין רק יש בהם כזית שמברכין עליו המוציא, מכל מקום לענין מצה אינו יוצא בה משום דבעינן טעם מצה, וכן כתב הגר"ז ובחידושי רבי עקיבא איגר".
אולם הכה"ח בס"ק ל"ה כתב "והא מותר לאכול מצה מבושלת בערב פסח משמע לכאורה דהיינו דוקא אם אין בכל פירור כזית אבל אם יש בו כזית אסור כיון דדינו כמו פת כמ"ש לעיל סימן קס"ח סעיף יו"ד יעו"ש. אמנם ה"ר זלמן אות ח' כתב דאף על פי שהפרוסות קיימות בענין שמברכין עליהם המוציא וברכת המזון אף על פי כן מותר לאכלה בערב פסח קודם שעה עשירית שהרי אין אדם יכול לצאת בה ידי חובתו בלילה כמ"ש סימן תס"א סעיף ד', ואם אין בהם כזית שמברכין עליהם בורא מיני מזונות ומעין שלש מותר לאכלן אף משעה עשירית ולמעלה יעו"ש. ומיהו מה שכתב דמותר לאוכלה אף משעה עשירית ולמעלה, היינו לפי סברתו דמתיר לאכול תבשיל מה' המינים משעה עשירית ולמעלה כמו שכתבנו לעיל אות ח', אלא שכתבנו שם דרוב הפוסקים אוסרים ואם כן הוא הדין לכאן. וכן כתב אשל אברהם אות ב' ואות ח' דמצה מבושלת אסור לאכול משעה עשירית ולמעלה דה' מינים משביע יעו"ש. ומכל מקום גם מה שכתב ה"ר זלמן להתיר קודם שעה עשירית לאכול מצה מבושלת שמברכין עליה המוציא משום דאינו יוצא בה ידי חובתו, נראה דיש להחמיר לכתחלה כיון דעל כל פנים יש לה דין פת לענין ברכה כנזכר, ועל כן יש לפוררם פחות מכזית לכל אחד".
וכתב בשער הציון בס"ק כ' "ולענין טגון, הגר"ז וחיי אדם מקילים כמו בבישול, ובפרי מגדים מסתפק בזה, ועיין לעיל סימן קס"ח במשנה ברורה סעיף קטן נ"ו, ובשערי ציון שם".
וכתב הכה"ח "ולענין טיגון דעת חיי אדם כלל קכ"ט אות י"ג הוי כבישול. וכן נראה דעת ה"ר זלמן אות ט'. אבל אשל אברהם אות ח' כתב צריך עיון דיש לומר דיוצא בה ידי חובתו ואסור לאכול כל היום דלאו בישול הוא עכ"ל. ועיין לעיל סימן קס"ח סעיף י"ג ובדברינו לשם בס"ד".
בשר ודגים
ראה בכה"ח (סי' תמ"ד ס"ק י"ב): "כי כן אמר לו המגיד למרן ז"ל דבסעודה שלישית צריך לאכול כזית תבשיל", ובסי' רצ"א (ס"ק ל"ב).
וע"כ כתב מרן הרב בחוברת ערב פסח שחל בשבת "לכן למעשה אנו נוהגים לקיימה במצה שנטחנה מבעוד יום, ועשו ממנה קציצות או קניידלך לחמין, כך שאיבדה את צורתה. ומוסיפים עם המצה הזו בשר או עוף, ביצה או תפו"א וכדו'. ויש לאכול בשעה מוקדמת עד השעה 15:45 (בשנה זו תשפ"א) על מנת שיאכל בלילה מצה בתיאבון", וזה לספרדים כיון שלאשכנזים טוב יותר לחלק סעודת הבוקר לשנים.
ד
בשר ודגים – או פירות
כתב הרמ"א סי' תמ"ד סעי' א' "ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, כדלקמן סימן תס"ב סעיף ד' בהגה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשר ודגים כדלעיל סימן רצ"א סעיף ו' בהגה".
וכתב המשנ"ב בס"ק ח' "וע"ש (סי' רצ"א סעי' ה') דיותר טוב בבשר ודגים מבפירות".
וכן כתב הכה"ח בס"ק ט"ז " ועיין חק יעקב אות ב' שכתב דמשום מצה לתיאבון יותר טוב לקיים במיני פירות שאינו משביע כולי האי יעו"ש. אבל המגן אברהם ס"ק ב' כתב דאם יש לו בשר ודגים הוא עדיף ממיני פירות כמ"ש סימן רצ"א. וכן כתב החמד משה אות ו' וכתב על החק יעקב שאין דבריו מוכרחים. וכן כתב מחזיק ברכה אות ג', רבינו זלמן אות ד'. וכן כתבנו לעיל אות י"ב בשם המגיד דצריך לאכול כזית תבשיל יעו"ש. ומיהו גם בפירות אם הם ממין שבעה יש בהם עדיפות משום דמברכין אחריהם מעין שלש. ועל כן הנכון אם אפשר יש לאכול כזית מין תבשיל וכזית פירות ממין שבעה, ואם לא אפשר יש לחזר אחר פירות מין שבעה, ואם גם זה לא אפשר אז יאכל מאיזה פירות שמצוי אצלו".
ה
כתב מרן הרב בחוברת ערב פסח שחל בשבת "הנוהגים לקבוע סעודה שלישית על היין – לא ישתו בשבת זו יין כדי לא לאבד את התיאבון לקראת הלילה". והנמהג הוא ע"פ הרמב"ם (הלכות שבת פ"ל ה"ט), והקבלה ראה בכה"ח (סי' רצ"א ס"ק כ"ב).
ראה בשו"ע (סי' תע"א סעי' א'), "ויין מעט לא ישתה, משום דמיסעד סעיד, אבל אם רצה לשתות יין הרבה, שותה, מפני שכשהוא שותה הרבה גורר תאות המאכל. שכששותה מעט יין זה משביע", וראה וכתב המשנ"ב בס"ק ו' "משום דמיסעד סעיד – ומסתברא דבפחות מכוס או עכ"פ מרוב כוס לא סעיד ושרי". ובס"ק ז' "יין הרבה וכו' – ושתי כוסות של רביעית או רובן יש לחשוב להרבה ושרי". וכתב השער הציון ס"ק ז' לבאר "אף דבזה אין ברור (עיין במגן אברהם ונהר שלום), מכל מקום אין להחמיר, מאחר שדעת הטור להקל אף במעט. ועיין בביאור הלכה".
וכתב בס"ק ח' "גורר וכו' – ומ"מ לא ישתה כ"כ עד שיהא שבע כי ודאי יקלקל תאות המאכל וגם יוכל להשתכר ויתבטל מצות הלילה".
וכתב הבה"ל ד"ה ויין מעט "בטור כתב דבין מעט בין הרבה מותר אלא שהב"י הקשה עליו מסוגיא דברכות ד' ל"ה ולהכי סתם שלא כדבריו אלא כדעת התוס' והמרדכי וכן דעת הרוקח ועיין בבית מאיר שכתב דמדסתמי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דס"ל כדעת הטור וכן מצאתי למהר"ם חלאווה שכתב ושתיה שרי ואפילו טובא נמי דכש"כ דגריר לליביה ואכיל מצה לתיאבון עכ"ל וכן משמע מסתימת הרשב"ץ בספרו יבין שמועה וז"ל ושתית היין מושכת אכילה וכדאמרינן רבא הוי שתי חמרא דגריר לבא עכ"ל איברא דבפירוש ר"ח בפסחים מוכח שדעתו לאסור במעט שהרי כתב וז"ל רבא הוי שתי חמרא טובא וכו' עיין שם ומוכח דכוון בזה לסוגיא דברכות הנ"ל וצ"ע ובהלכות רי"ץ גיאות אחר שהביא הא דרב ששת שהתענה וההיא דאכיל ירקא והא דרבא דהוי שתי חמרא מסיים עלה הלכך לנקוט כל חד וחד כדעתיה בין בשתיה בין בתענית בין בשאר דברים עכ"ל וכן מסתברא שתלוי הכל לפי טבע אותו האדם לפי מה שהוא מרגיש בנפשו דבר שגורר לבו לתאות המאכל או להיפך".
העולה
לאשכנזים – יחלקו את הסעודה של הבוקר לשנים ויעשו שניהם על פת.
מי שלא הספיק יעשה על בשר או דגים, ואם אין לו יעשו על פירות משבעת המינים.
לספרדים– כתב מרן הרב "אנו נוהגים לקיימה במצה שנטחנה מבעוד יום, ועשו ממנה קציצות או קניידלך לחמין, כך שאיבדה את צורתה. ומוסיפים עם המצה הזו בשר או עוף, ביצה או תפו"א וכדו'. ויש לאכול בשעה מוקדמת עד השעה 15:45 (בשנה זו תשפ"א) על מנת שיאכל בלילה מצה בתיאבון". וכתב הגרש"ז שבמלנות וכדו' יכולים גם אשכנזים לנוהג כן.
לעניין שתיית יין – טוב שלא ישתה בסעודה זו יין.
לגבי טלטול חמץ יפורר ויזרוק אותו לשרותים