שאלה
קרוב משפחתי (מאד קרוב) חי עם אישה מספר שנים. לפני כשנה החליטו להתחתן. דחו את החתונה מספר פעמים וביום חמישי האחרון התחתנו.
הרב המחתן לא היה נראה רציני מהרגע הראשון ושני העדים שחתמו על הכתובה, ושהיו עידי קידושין התברר לי לאחר מכן שהם חילונים גמורים (יוצאים בשאלה ) ישבו בלי כיפה והתרועעו עם נשים, ואחד מהם לגלג על המתפללים מנחה במקום. האם צריך לומר משהו למישהו או שמא הלעיטהו וכו??
תשובה
לכתחילה יש לעשות שוב קידושין, אמנם אם לא עשו יש לסמוך על דברי הרא"ש שכיון שלא באו בפועל להעיד כשר, רק שיגבו עתה עדות מאורחים הכשרים.
מקורות
איתא במשנה מכות ה' ע"ב שר' עקיבא "ומה שנים, נמצא אחד מהן קרוב או פסול – עדותן בטלה, אף שלשה, נמצא אחד מהן קרוב או פסול – עדותן בטלה; מנין אפי' מאה? ת"ל: עדים אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים – בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות – תתקיים העדות בשאר; רבי אומר: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות. ואימתי? בזמן שהתרו בהן, אבל בזמן שלא התרו בהן, מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש".
ואיתא בגמ' ו' ע"א "אמר רבא: והוא, שהעידו כולם בתוך כדי דיבור. אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: מכדי תוך כדי דיבור היכי דמי? כדי שאילת תלמיד לרב, מאה טובא הוו! אמר ליה: כל חד וחד בתוך כדי דיבור של חבירו, וכו'.
אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים וכו' מה יעשו שני אחים כו'. היכי אמרינן להו? אמר רבא, הכי אמרי' להו: למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו? אי אמרי: לאסהודי אתו, נמצא אחד מהן קרוב או פסול – עדותן בטלה, אי אמרי: למיחזי אתו, מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש? איתמר, אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי, ורב נחמן אומר: הלכה כרבי".
ופרש"י "בזמן שהתרו בהן – ובדיני נפשות כי אמרינן בטלה בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף בעדות מתחלה להיות מן המתרין בעוברי עבירה".
וכתב הרמב"ם הלכות עדות פרק כ הלכה ג "היו העדים שלשה אפילו מאה אם העידו בבית דין זה אחר זה והעיד כל אחד מהן אחר חבירו בתוך כדי דבור והוזמו מקצתן אין נענשין עד שיוזמו כולן, אבל אם היה הפסק בין זה לזה יתר מכדי דבור שהוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב, הרי נחלקה העדות והשנים שהוזמו נענשין והשנים האחרים שהיה בין דבריהן ודברי הראשונים הפסק אין נענשין, ואף על פי שבטלה העדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה. +/השגת הראב"ד/ אבל אם היה הפסק וכו' עד נפסלה כולה. א"א איני יודע מהו כי מאחר שלא באו תוך כדי דבור ונחשבו שתי כתות לענין הזמה למה תבטל עדות הכת האחרונה ויהרג הרוצח ועוד מה זה שאמר והשנים האחרים וכו' אין נענשין ומה עונש ראוי להם".
ובפרק ה הלכה ג כתב "על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים לעשות שלשה כשנים מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטל העדות אף שלשה והוא הדין למאה נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה העדות בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות", וה"ד כתב "במה דברים אמורים בזמן שנתכוונו כולן להעיד, אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד מה יעשו שני אחים בכלל העם וראו העם כשהרג זה את זה או כשחבל בו או כשחטף חפץ מידו".
וכתב הטור בסי' ל"ו חו"מ "עדים רבים שהעידו בעדות אחת ונמצא אחד מהם קרוב או פסול כל העדות בטילה וכו' בד"א כשיש עמהם קרוב או פסול אבל אם כולם כשרים בין אותן שכיוונו להעיד בין אותן שלא כיוונו להעיד חותכין הדין על פיהם כיון שראה הדבר וכיון עדותם והרמ"ה הוסיף לומר דהא דאמרינן כשאומר שבא לראות אינו פוסל זהו דווקא שלא העידו ביחד בב"ד בתוך כדי דבור אבל אם העידו יחד בתכ"ד אפילו אומרים שלא באו אלא לראות ואפילו לא ראו זה את זה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה דהא עיקר קרא בשעת הגדה קאי הלכך ל"ש נצטרף עמהם קרוב או פסול בשעת ראיה להעיד ולא העיד עמהם בשעת הגדה ול"ש נצטרף עמהם בשעת הגדה ולא בא להעיד בשעת ראיה או שלא ראו כאחד עדותן בטילה וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפי' אם כיון לראות כדי להעיד אינו פוסל אלא א"כ כיון לראות כדי להעיד ובא לב"ד והעיד אבל אם לא כיון לראות כדי להעיד אפילו בא לב"ד והעיד או שכיון לראות כדי להעיד ולא העיד אינו פוסל".
וכתב הב"י "וכתב רשב"ם בפרק יש נוחלין (ב"ב קיג:) גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה דהכי פירושו כשבאתם אז בתחלה לראות המעשה לאיזה דעת באתם לראות או להעיד וכן נראה מפירוש רש"י פרק קמא דמכות שכתב היכי אמרינן להו לקרוב או פסול למבדקינהו אם מתחלה לעדות נתכוונו וכן דעת הרמב"ם בפ"ה מהלכות עדות (ה"ד – ה). וכתבו התוספות בפרק יש נוחלין (קיד. ד"ה אבל) ובפרק קמא דמכות (ו. ד"ה שמואל) דבכוונה לחודא שנתכוונו להעיד בשעת ראיה לא היתה עדותן בטלה אלא כשהעידו אח"כ בבית דין דאי לא תימא הכי אין לך גט כשר או קידושין כשרים כשנותנים לפני קרובים אם נתכוונו להעיד וזה דעת הרא"ש בפסקיו פרק קמא דמכות (סי' יא) וכתבו רבינו בסמוך (ס"ב). וכתבו התוספות (שם) שאם נתכוונו להעיד בשעת ראיה ולא ידע זה בזה והעיד האחד אחר שכבר העיד אחיו בבית דין ואפילו לאחר כדי דבור עדותן בטלה".
ופסק בשו"ע סעי' א' "עדים רבים, שנמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדותן בטלה. במה דברים אמורים, בזמן שנתכוונו כולן להעיד. אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד, תתקיים העדות בשאר. וכיצד בודקים הדבר, אומרים להם בית דין: כשראיתם דבר זה, באתם כדי להעיד או כדי לראות בלבד, כל מי שאמר: להעיד באתי, מפרישים אותו, אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול, עדותן בטלה (אפי' לא ידעו זה מזה). (תוספות) ואם היו כל העדים כשרים, אחד שנתכוון להעיד ואחד שלא נתכוון להעיד וראה הדבר וכוון עדותו, חותכין הדין על פי עדותו. וי"א שאפילו כוון לראות כדי להעיד, אינו פוסל אלא אם כן בא לבית דין והעיד; דתרתי בעינן, כוון לראות כדי להעיד, ובא לב"ד והעיד. ואם הזמין התובע עדים כשרים, ועמדו שם קרובים ופסולים, אפי' נתכוונו להעיד, והעידו, לא נתבטלה עדות הכשרים. וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה להחרים כל מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד, והעידו כשרים ופסולים, לא נתבטלה עדות הכשרים, שלא היתה כוונתו אלא בראויים להעיד".
וכתב הפת"ש בס"ק א' "עיין בתשובת נודע ביהודה תניינא חלק אה"ע סימן ע"ו, שהביא בשם תשובת ב"י בדיני קדושין סי' י' שפסק שם גאון אחד והב"י הסכים עמו, דהא דקיימא לן נמצא אחד קרוב או פסול עדות כולם בטלה, הוא דוקא בפסול מן התורה, אבל בפסול מדרבנן לא אלים פסולו לפסול הכשר שעמו ע"ש. גם בכנה"ג סימן זה הגה"ט אות ד' כ"כ בשם רבינו ב"י בתשובה (סי' כ"ד) [י'], דאם היה פיסולו מדברי סופרים תתקיים העדות בשאר, ע"ש. אכן בתומים סוס"ק י"א הזכיר דברי כנה"ג אלו וכתב עליו וז"ל, ואני חיפשתי ולא מצאתי בתשובה לב"י דבר כזה ולא (מה) דכוותיה, רק מה שפלפל שם אי הוה פסול דרבנן ולא נתבטלה שאר עדות, היינו דלא היתה לו הכרזה ואף הוא אינו פסול, אבל בהיתה הכרזה ודאי דמבטל כל העדות. וראיה מדברי הריטב"א [סוף] פ"ב דקדושין דנסתפק בנוטל שכר להעיד דאמרו חז"ל דעדותו בטלה, אי מבטל כל העדות שהיה בצירופו, והעלה דלא, הואיל ואינו פסול גמור, הא אילו היה פסול גמור מדרבנן פוסל כל העדות, וכן הנכון וברור לדינא בלי פקפוק, עכ"ל. [וצ"ע בתשובות ב"י שם, כי רחוק מאד ששני גדולי עולם הכנה"ג והנו"ב ז"ל יעתיקו בשמו דבר שאינו שם]".
וכתב הפת"ש בס"ק ו' "דתרתי בעינן כו'. עיין ש"ך סק"ח שכתב להכריע כדעה ראשונה. ועיין בתשובת משכנות יעקב סי' (י"ד [השני]) [י"ח], אודות שנים שבאו לדין ונתחייב אחד מהן שבועת היסת, והביא כמה עדים שהעידו בבית דין כדבריו, ונודע אח"כ שאחד מהעדים היה קרובו, אי אמרינן שתתקיים העדות בשאר בפרט לאפטורי משבועה דסגי בעד אחד, או עדות כולן בטלה. והאריך הרבה בענין זה, וכתב שם דמ"ש הש"ך להכריע כדברי רש"י ורשב"ם ורמב"ם דסגי בראייה לחוד, אין ראיות הש"ך מכריעות נגד רוב גדולי הפוסקים, ואדרבה יש להביא ראיה לדעת תוספות והרא"ש כו'. וגם במ"ש הש"ך סק"ג לדקדק מלשון הרמב"ם דה"ה אם כולם לא כיונו להעיד ג"כ עדותן בטלה, והשיג על הלח"מ שכתב בדעת הרמב"ם דאם כולם למיחזי אתו תתקיים העדות בשאר, כתב הוא ז"ל, דאדרבה דברי הש"ך תמוהים הרבה והם נגד דעת כל הפוסקים כו'. וגם במה שהשיג הש"ך סק"י על מהר"ם אלשקר שכתב שאם העידו יחד בבית דין אף שמתחילה לא כיונו להעיד עכ"ז נפסלו בקרוב או פסול, והשיג עליו הש"ך דאדרבה בהא לכו"ע לא מיפסל והביא מדברי הרמב"ן והרשב"א והר"ן שכתבו כן, כתב הוא ז"ל דאין מדבריהם ראיה כלל, דהם כתבו זה לדעת הסוברים דתרתי בעינן כו'. ולבסוף כתב וז"ל, עתה נבוא לנידון הנשאל, דאם העדים שהעידו לא נזדמנו יחד מתחילה לשם עדות, רק שבאו לב"ד והעידו על ענין הידוע להם, אין הגדתן בב"ד פוסלת הכשרים לדעת רוב הפוסקים שהסכימו דתרתי בעינן ראיה והגדה. ואף לדעת הסוברים דבראיה לחוד מיפסלי כל שכיונו להעיד, ונצרף לזה דה"ה הגדה יחד בב"ד, וכדברי מהר"ם אלשקר, אף שלא כיונו יחד מתחילה להעיד כלל, נראה ברור דהיינו דוקא אם העידו יחד תוך כדי דיבור, כיון דעיקר עשייתן עדות אחת וצירופן הוא על פי הגדתן בב"ד, בודאי בעינן שיעידו כאחת או בתכ"ד, דאם לא כן במה יצטרפו, אבל אם העידו בזה אחר זה, וכ"ש אם לא ידעו האחרים בפסול הקרוב או פסול, ודאי אין עדות הכשרים מתבטלת בשבילו, וכדעת הרי"ף ודעימיה שהסכימו הרבה מהפוסקים לדעתו. ועוד יש מקום בזה לומר, כיון דעיקר העדות בנידון דידן אינו רק במילתא דרבנן לאפטורי מהיסת, אפשר דלא אמרינן בזה לבטל הכשרים בשביל הקרוב או פסול, דהא גם לענין עד נעשה דיין [לעיל סימן ז' סעיף ה'] קיימא לן בדרבנן דנעשה דיין, כמו בקיום שטרות אף לאפוקי ממונא, וכ"ש שיש לומר כן בהך דנמצא אחד קרוב או פסול לענין פטור משבועת היסת, עכ"ל, ע"ש. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ל"ה סעיף ד' סק"ד, ובמה שכתבתי לקמן סימן פ"ז סעיף ו' סק"ה".
ב
והנה יש להעיר שבמשנה כריתות י"א ע"ב איתא "אמרו לו אכלת חלב – מביא חטאת. עד אומר אכל ועד אומר לא אכל, אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל – מביא אשם תלוי. עד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי – פטור. שנים אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי – רבי מאיר מחייב. א"ר מאיר: אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל? אמרו לו: מה אם ירצה לומר מזיד הייתי – פטור", ובגמ' י"ב ע"ב "אמר אביי: מודה רבי מאיר לחכמים, שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי – פטור, דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות".
וכתבו התוס' בד"ה "לא נתכוונתי להעיד – מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשום עדות אין בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בפני ב"ד".
וכתב הפתחי תשובה אבן העזר סימן מב ס"ק יא "והגם דבתשו' פ"מ ח"ג סי' כ"ה הוציא מהש"ס כריתות י"ב דאם אמר לא נתכוונתי אין בעדותו ממש ושכן כתב בת"י שם בד"ה לא נתכוונתי מ"מ אין זה עיקר להלכה (גם בתשו' חתם סופר ס"ס ק' כתב דלא כהפמ"א הנ"ל אלא שמחלק שם דאם באו בזמן מועט אחר המעשה הוו עדים אפי' לא כיוונו לעדות אבל אם באו זמן רב אח"כ להעיד בדבר ההוא אין מקבלין עדותן מש"ה דקדקו ת"י שם וכתבו אם באו אחר זמן ע"ש)
והאריך בזה ומסיים ועכ"ז יראה לע"ד שראוי להזמין עדים לכתחלה לקדושין כמו לגיטין מטעם שעל הרוב עומדים בשעת קדושין נמי קרובים ויש לחוש למ"ש הריטב"א קדושין דף מ"ג בשם מורו דגבי קדושין יש סברא לומר דאף דלמיחזי אתו עדים כולם בטל ומסיק שם דיש להחמיר כדעתו וכן במכות דף ו' הביא הריטב"א שהוא מנהג קדום לייחד ב' עדים לקדושין וכ' שהוא מטעם שחוששין לפרש"י דהיינו הדעה ראשונה בח"מ סי' ל"ו דבכיוון לחוד בלא צירוף ההגדה בב"ד עדות כולם בטל ושמא יכוון אחד מהקרובים להעיד וכן מסיק הדרישה שם שנכון לעשות כן וכן הש"ך שם סק"א כ' בפשיטות דלדידן האידנא פשיטא דכשר דהא מזמנים עדים כו' ואפשר דהש"ך כוון להמנהג שהובא ברמ"א סי' ל"א ס"ב שנוהגים תחת החופה לשאול לעדים כו' דזה הוי כמזמין אותם לעדי קדושין אבל לע"ד יותר הגון לייחד אותם שיכוונו להעיד על עיקר הקדושין וכמדומה שכן מנהג אשכנז עכ"ד".
ג
והנה כתב השו"ע באבה"ע סי' מ"ב סעי' ד' "אם קידש בפני עדים, אפילו לא אמר: אתם עדים, מקודשת. הגה: ואפילו ייחד עדים, יכולים אחרים שראו המעשה להעיד".
והביא הפת"ש שם בס"ק י"א את החת"ס בסי' ק' "ועיין בתשו' ח"ס סי' ק' ברב א' שסידר קדושין וצירף עמו שמש א' להיות ב' עדים מיוחדים והיו שם עוד רבנים ואנשים הרבה בחופה אבל לא השגיחו על הקדושין כנהוג ואחר איזה שבועות נודע להרב שהשמש שצירף עמו הוא קרוב להכלה שני בשני בחד בעל ונשאל אי צריכה להתקדש שנית בעדים כשרים וכ' הרב השואל שקשה להצריך לקדש שנית משום זילותא דרבנים שהיו בעת החופה ולא הרגישו וזולת המשפחה שכבר הוא איזה שבועות אחר החתונה. והוא ז"ל השיב מהיות טוב מה הפסד וזלזול יש אם בלט ובסתר בפני ב' עדים כשרים יקדש שנית (עמש"ל סי' כ"ח סי"ט ס"ק כ"ח) אך תורה היא כו' וכ' דמצד שלא היו כאן ב' עדים כשרים שראו מעשה הקדושין פשוט יותר מביעא בכותחא דא"צ לקדש שנית כיון שיש ידיעה גמורה וברורה כזו שנכנסה לחופה והיו שם רבנים מסדר קדושין ומברכין ויצאו מהחופה בחזקת נשואה ועדיין הוא כן בלי פקפוק וערעור פשיטא אנן סהדי וכולנו עדי מסירת הקדושין כדין והאריך שם בדברי הריב"ש סי' תע"ט (שהובא קצת לעיל סי' ל"ז ס"ז בהגה) ובדברי תה"ד סי' ר"ז (שהובא לקמן סי' מ"ה ס"א בהג"ה ובב"ש שם ס"ק י"ב) וגם בדברי תשו' הרשב"א סי' תש"פ וסי' אלף קע"ט (שהובא בהגה דסעיף זה ועמש"ל ס"ק י"ב) ומסיים דזה פשוט דאשה זו וכיוצא בה מתקדשת ע"פ עדות כל העומדים שם במזמוטי חתן וכלה אך מה שיש לפקפק הוא מצד שהרב ייחד את הפסול להעיד נמצא עדות כולן בטילה אלא דהב"ש סק"ח כ' דלדעת הרא"ש כשרים הקדושין ואם אח"כ באו לב"ד להעיד לא יופסלו למפרע כולי
אמנם אמת נכון הדבר מ"ש באבני מלואים סי' מ"ב ובקצה"ח סי' ל"ו סק"ו (ליישב קושיית הרא"ש פ"ק דמכות דאי נימא בראיה לחוד פוסל כדעת הרמב"ם איך תמצא קדושין וגיטין כשרין שנעשין בפומבי כו') נהי דראוי ונכון לייחד עדים בקדושין וגיטין מ"מ העיקר דלא נאמרו דברי רי"ף ורמב"ם אלא כגון עדות ממון ונפשות אבל דברים שתחלת עשייתן צריכין עדים אף על פי שאין מייחדים עדים מ"מ דעת הבעלים אינם אלא על הכשרים ולאו כל כמינייהו דפסולים לבטל רצון הבעלים כו' וא"כ הכא אף על פי שהזמין הרב המסדר זה הפסול להצטרף לאו כל כמיניה להפסיד הקדושין שהחתן והכלה מיאנו בו ולא רצו שיהיו עליהם עדים זולת הכשרים כו' (והגם דהרא"ש שהקשה קושיא הנ"ל ע"כ דלית ליה הך סברא אך לדעת הרא"ש בלא"ה ניחא כמ"ש הב"ש סק"ח הנ"ל נמצא דממ"נ אין כאן חשש) ובלא"ה נ"ל כל עדות שהוא ע"י אנן סהדי א"צ דין עדות ולא יופסל ע"י צירוף פסולים וקרובים דהרי כל אנן סהדי פסולין וכשרים מצורפים אלא כל אנן סהדי לא צריך כלל וכמ"ש רמב"ם סוף הל' גירושין כו' ומסיים ע"כ אין כאן בית מיחוש מעיקר הדין להצריך לקדש שנית רק משום מהיות טוב עכ"ד ע"ש.
ועיין בתשו' חו"י סי' י"ט שאלה כזו ממש וכ' ג"כ דבחופה הנעשית לפני קהל ועדה סגי בשמיעה לחוד ואף אם לא השגיח שום אדם לראות מעשה הקדושין מ"מ קדושין גמורים הם כו' (ויובא בס"ק שאח"ז) אך מצד שהמסדר ייחד את הפסול וי"ל דנתבטל כל העדות בזה חוכך להחמיר להצריך קדושין שנית דאף דלדעת התו' והרא"ש אין חשש מ"מ הא הש"ך הכריע כהרמב"ם וסייעתו ולא יהא אלא ספק ושקול יש להחמיר בדבר שאפשר לתקן".
וראה בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן עו שנשאל לגבי סידור קידושין של רב רפורמי אם יש לחוש לקידושין וכתב "ואפילו היו שני כשרים שעמדו מרחוק ולא ראו שאם היה זה ברב כשר ומומחה שסידר הקידושין ובטעות זימן עדים קרובים להיות עדי קידושין איתא בחת"ס סי' ק' שהם קידושין גמורין ומדינא לא צריך לקדשה עוד הפעם מטעם דהכשרים שהיו שם אף שלא ראו ולא שמעו מעשה הקידושין הרי יודעים באומדנא דמוכח כאנן סהדי שנתקדשה כדין ברור ופשוט שעל רשע מהרעפארמער /מהרפורמים/ שסידר הקידושין ליכא אנן סהדי שנעשה מעשה קידושין בנתינה מידו לידה ואמירה שהרי כל ראבאי מהרעפארמער עושה איזה מעשה שבודה מלבו ואומר שזהו קידושין ואין כאן אפילו מעלת אחזוק דמצינו בכותים, וממילא האנשים שלא ראו ולא שמעו מעשה הקידושין אף שיודעים שעשה הראבאי שם מעשה שקורא אותו קידושין אינם עדים שנעשה מעשה קידושי התורה. אף אם אירע שעשה בנתינה ואמירה כדין. אבל אין צורך לכך בעובדא זו שלא היו שם כלל עדים כשרים ולכן ברור שמצד מעשה הקידושין שהיה שם לא נתקדשה כלל ואין לחוש לכלום". יעו"ש, עכ"פ אין לסמוך על זה לבד שהביא את זה רק לעניין לחוש לקידושין אבל עכ"פ החת"ס הצריך שוב קידושין.
העולה
לכתחילה יש לעשות שוב קידושין, אמנם אם לא עשו יש לסמוך על דברי הרא"ש שכיון שלא באו בפועל להעיד כשר, רק שיגבו עתה עדות מאורחים הכשרים.