שאלה
האם מותר לחתוך רצועות של תפילין שכבר השתמשו בהם?
תשובה
אם יש צורך מותר לחותכם, ויגנוז את הנותר.
מקורות
הנה בשו"ת חיי הלוי ח”ג סי’ ג הרב יוחנן וואזנר כתב שאם התנה עליו יכול לחתוך אבל אם לא התנה ולבשו, לכתחילה אין לחותכו אלא לגלגלו מעט כיון שיש לו קדושה, ועיי"ש בראיותיו, ואין הכרח בזה כ"כ.
אמנם מהפוסקים לקמן שדנו לעניין לחתוך רצועות של השם לא משמע כן וכדלהלן:.
ראה שו"ת פני מבין (או"ח סי' ט"ז), וז"ל: "כי סופר אחד מלבוב מדפיס ועולה בחיבורו עושה קשר של יד יאמן ידיו בשעת עשייה שיהי הרגל קצרה כצורת רגל של יו"ד ולא יעשה ארוך ואח"כ יחתוך כי הוא חק תוכות וכמ"ש הטו"ז (סי' ל"ב ס"ק ל"ה) שטוב יותר לעשות שינין אלו בקמטין ולא ע"י דפוס דזה הוי כמו חקיקה ואין לעשות חקיקה כמו בכתב התפילין עכ"ל. ושעושה היו"ד ארוך כמו וא"ו ואח"כ חותך הוי חק תוכות עכ"ל. ומעכ"ת בחכמה ודעת פלפל לדחות דבריו ובאמת צדקו מאוד דברי מע"כ נ"י לענ"ד יען שמקור דין זה דשי"ן יהיה קמטין הביא ב"י (או"ח סי' ל"ב) בשם אורחות חיים, וב"י כתב דנוהגין לעשות בדפוס ודרכי משה הביא בשם אור זרוע דאין לחוש בזו משום חק תוכות יעו"ש ואנתנו שזכינו ב"ה לספר אור זרוע ראיתי שכתב וז"ל: ומאן לימא לן שאם היה הבתים לבנים אם כתב השי"ן דלא הוי מהני אלא כיון דהלכתא גמירי לה אין לנו אלא בקבלת זקנים שהם פירשו, וגם תפיליהן השי"ן שלהם עשוי מקמטין של עור ודלמא הכי גמירי לה עכ"ל ובדל"ת ויו"ד של תפילין כתב ונראה דדל"ת ויו"ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן יעו"ש. ועי' ב"ח (סי' ל"ב ד"ה ובעודו) דכתב דהדל"ת ויו"ד שברצועה אינן אלא לדוגמא יעו"ש ומדברי נקדן של סמ"ג הביאו ב"י נראה משום שרומז ללוחות וכתב ס"ת צריך שי"ן קמטין משמע דרק בשי"ן קפידא בדבר אבל בדל"ת ויו"ד אפי' לדעת רש"י דהלכה למשה מסיני הם וכן מסיק אור זרוע ואפילו הכי כתב דלאו אותיות גמורות הן א"כ פשיטא דאין להקפיד על חק תוכות וצדקו דברי מעכ"ת נ"י".
ועיין בשו"ת לבושי מרדכי קמא (חיו"ד סי' קצ"ב סעי' ג') שכתב: "שנית מ"ש בענין עשיית קשר היו"ד, שמחמיר סופר דלבוב שלא לחתוך אחר עשייתו שיעשה יו"ד משום חק תוכות, כמו בשי"ן להיותן קמטים. ומעלת כבודו השיב עליו מכמה טעמים ונמוקים. ולענ"ד ג"כ כמ"ש מעלת כבודו, דהא ודאי אינו ככתיבת סתו"מ, רק שיהיו האותיות של שמות הקודש עליהם, דאל"כ היה צריך שיהיו סמוכות לזה כמו שיעור בין אות לאות, ועכ"ז יש לתקן בכגון זה, דלאחר שיחתוך מן הרצועה היתר על רגל היו"ד, דהיינו שהוא עוקץ ימין, ימשוך לאחורי הרצועה עד שלא ישאר מאומה ויתקלקל ע"י כך היו"ד, ואח"כ ע"י קיסם דק או מוט ברזן דראהט או ע"י מחט שכנגד עוקצו, כלומר במקום שנקוב ידחוק וימשך הרצועה חוצה ויעשה יו"ד שפיר על חק ירכות כמובן".
ועיין עוד בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' ל"ב) שכתב: "דכל שלא נזכר כתיבה לא איכפת לן ביה אם נעשה ע"י חק תוכות שהרי כל עיקר פסול של חק תוכות לא פסלינן בגמרא (גיטין דף ס') אלא מכח מה דכתיב בקרא 'וכתב'… ועכ"פ ביו"ד שברצועה של יד שאצל הקשר נ"ל דאין לחוש משום חששא דחק תוכות ואין להוסיף ולחדש חומרות חדשות מה שלא נמצא בספרן של הראשונים".
וא"כ משמע שאין מניעה עכ"פ אם יש בזה צורך וא"כ ה"ה להכא. וכן כתב מרן הרב.
ב
כתב השו"ע סי' קנ"ד סעי' ג' "תשמישי קדושה, כגון: תיק של ספרים ומזוזות, ורצועות תפילין, וארגז שנותנין בו ס"ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס"ת, ווילון שתולין לפני ההיכל, יש בהן קדושה וצריך לגנזן".
העולה
אם יש צורך מותר לחותכם, ויגנוז את הנותר.