לשלוח שוקלד חלב עכו"ם במשלוח מנות

שאלה

שוקולד בלגי חלב עכו"ם, האם יש מקום להתיר?
מישהו שאל שרוצה לשלוח משלוח מנות שוקולד בלגי, האם יוצא ידי חובה?

תשובה

כיון שאין זה מצרכי הסעודה לא יוצא ידי חובה, וכן בגלל שזה חלב עכו"ם אין בזה משום אהבה ואחווה אל"כ ידוע שהוא אוכל את זה.

מקורות

הנה אם ניתן לתת שוקלד וכן אם יש לו בעיה כשרותית ראה למרן הרב שהרחיב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ג אורח חיים סימן כד וז"ל "בדיני משלוח מנות
שתי מנות:
מובא בגמ' מגילה (ז' ע"א): "תני ר' יוסף: ומשלוח מנות איש לרעהו – שתי מתנות לאיש אחד". וכך פוסק בשו"ע (או"ח סי' תרצ"ה סע' ד'): "חייב לשלוח לחבירו שתי מתנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר: 'ומשלוח מנות איש לרעהו' – שתי מתנות לאיש אחד".
וראה בב"ח (שם) שכתב שתקנו שתי מנות כנגד שתי התשועות שנושעו, ומרומזים בשתי מתנות שנתן אחשוורוש, את בית המן ואת הטבעת, עיין שם באורך.
ויש שפירשו הטעם שעל ידי שתי מנות שקיבל המן מאסתר עוררה עליו את כעסו של המלך, וגם על ידי שהוזמן המן אל המשתה שתי פעמים.
טעם המצווה:
ונחלקו הראשונים בטעם תקנת חכמים זו, שלדעת התרומת הדשן (ח"א סי' קי"א) טעם המשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וסיפק לקיים הסעודה כדינה, ולכן כתב שם: "שבני אדם השולחים לחבריהם בפורים חלוקים וסדינים לא יוצאים ידי חובה בכך". אך בעל מנות הלוי (למהר"ש אלקבץ זצוק"ל) כתב כי המטרה במשלוח מנות היא להרבות אהבה ואחווה בין היהודים כנגד דברי המן הרשע, שאמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", ולקיים דברי אסתר: "לך כנוס את כל היהודים", "וכן איש לרעהו". ויש נפק"מ רבות ושאלות שונות שנתעוררו במצוות משלוח מנות שתלויות בטעמים אלו וכמו שיתבאר.
כשאינו ראוי לסעודה:
כבר נתבאר שלדעת התרוה"ד אינו יוצא ידי חובה במשלוח של בגדים וכל כיו"ב כיון שאינו ראוי לסעודת פורים. ולדעת מנות הלוי מתקיים אהבה ואחווה גם ע"י שאר דברים. וה"ה לכאורה אם שולח לו מנות בצ'ק שיהא תלוי במחלוקת זו.
וכן בשולח לו בשר שיש למולחו ולהכשירו ולבשלו בזמן קרוב לשקיעת החמה של יום פורים שלא יספיק להיות ראוי לסעודת פורים, שלדעת התרוה"ד לא יצא, ולמנות הלוי יצא.
אמנם לדעת המהרי"ל שהובא במג"א (שם ס"ק י"א) מבואר שאינו יוצא ידי חובה במנה שאינה מבושלת ואף שיש סיפק בידו לבשל בפורים עצמו. וראה במשנ"ב (שם ס"ק י"ט) ובכפה"ח (שם ס"ק ל"ה) שלדעת הפר"ח יוצא ידי חובה בתרנגולים שחוטים.
וכן יש לדון אם ראוי לשלוח מיני מתיקה כמו סוכריות וכיו"ב שאינם ראויים כ"כ לסעודה, שלכאורה לפי התרוה"ד עדיף דווקא מאכל שאוכלים בסעודה, וכל' השו"ע: "שתי מנות בשר", אמנם למנות הלוי אין נפק"מ בזה.
וראה בכפה"ח (שם ס"ק מ"ח) שהביא בשם 'שיורי כנסת הגדולה' (שם הגה"ט אות י"ד) שיוצא בזה ידי חובה.
כשהמאכל אינו כשר:
וכן יש לדון באופן ששלח לו מאכל ואכלו המקבל ונתברר לבסוף שהיה אוכל טרף, ונסתפק בזה ה'שיורי כנסת הגדולה' (הגה"ט אות י"א). וכתב ב'ברכי יוסף' (אות ז') שזה נכנס למחלוקת הראשונים הנ"ל אם הטעם משום קרוב דעת הרי לא יצא ידי חובה, ואם משום סעודת פורים הרי סוף סוף אכל ויצא ידי חובה.
ולכאורה עפ"ז יש לדון באופן שאכל המקבל דבר בשרי ונשלח לו מאכל חלבי ולא יעברו שש שעות עד לאחר הפורים, וא"כ לא יוכל לאוכלו בסעודה, אם יצא יד"ח ויהא תלוי במחלוקת הנ"ל.
ועכ"פ בוודאי יש להקפיד שלא לשלוח דבר שאינו כשר, וכגון שוקולד עם חלב עכו"ם וכיו"ב, שמן הסתם אינו ראוי למקבל שלא יאכל אותו כלל, ולב' השיטות הנ"ל לא יצא יד"ח.
כשלא קיבלו עד הלילה או לא קיבלו בכלל:
וכן דנו באחרונים באופן ששלח לחבירו מנות בצהריים, אך היה הבעל הבית ישן או שיכור ולא ראה ולא קיבל את המנות עד הלילה, או ששלח לחבירו ולא נמצא בביתו והניחו השליח ליד דלת ביתו, ומצאו המקבל רק במוצאי פורים. ולכאורה יש לומר שלא רק לתרומת הדשן לא יצא ידי חובתו. אלא אף למנות הלוי לא יצא, שלכאורה המצווה להרבות אהבה ושמחה ביום הפורים ולא לאחריו, או אפשר שסוף סוף כיון שהשולח שלח לו ביום הפורים והראה קירוב וחיבה ביום זה יצא ידי חובה אף שלא הגיע לידיו רק לאחר פורים.
וראה בכפה"ח (שם ס"ק מ"ג) שהביא מחלוקת באחרונים באופן ששלח מנות ונאנסו או נגנבו אם יצא המשלח יד"ח, ולכאורה אם ראה המקבל שנשלח לו מנות לפי סברת מנות הלוי יצא ידי חובה דיש לו קירוב דעת בזה, ורק לתרוה"ד לא יצא יד"ח.
כשאינו יודע ממי קיבל:
בישוב קטן מסויים רצו להתקין שכל המשפחות יביאו כמה מנות שיקבעו למקום מרוכז, ואח"כ יחלקו את המשלוחים לכל המשפחות מבלי שאדם ידע ממי קיבל את משלוח המנות. ולכאורה יועיל ויצאו ידי חובה רק לדעת התרוה"ד שהעיקר שיהא לו לסעודה, אך לדעת מנות הלוי שזה משום ריבוי אהבה וקירוב דעת, לכאורה לא יצאו ידי חובה שהרי אינו יודע כלל ממי קיבל, וכיצד יבוא לידי אהבה.
וכן מצוי הדבר שכששולח מנות ע"י שליח ועליו פתק מי השולח, ונופל לפעמים הפתק ואין הבעה"ב זוכר כלל מי נתנו או שלא ראה מי הניחו, שלדעת התרוה"ד סו"ס יצא המשלח יד"ח שהרי הביא לו אוכל לסעודה, אך לדעת מנות הלוי לא יצא שאין קרוב לבבות כלל.
כשהמקבל מוחל ולא מקבלו:
כתב הרמ"א (שם): "ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו, יצא". ובפר"ח תמה עליו מנין לו חידוש זה, וגם בשו"ת חתם סופר (אור"ח סי' קצ"ו) תמה על כך, והובא במשנ"ב (שם ס"ק כ"ד). אכן בקרבן נתנאל (ריש פ"ק דמגילה ס"ק ט') הסכים עם זה שיצא ידי חובה.
וראה בכפה"ח (שם ס"ק נ"ב) שכתב שנכון לחזור ולשלוח לצאת אליבא דכו"ע, ולכאורה אפשר שתלוי במחלוקת הראשונים הנ"ל, שלדעת מנות הלוי לפעמים כבר בעצם שראה שנתכוון לשלוח לו כבר נגרם ריבוי אהבה וקירוב.
ועוד יש לדון באופן שבו סירב המקבל לקבל את המשלוח מנות ושם השליח את המנות בבית המקבל בע"כ, אם חשוב נתינה או לא (וראה בגמ' בגיטין (ע"ד ע"ב) אי נתינה בע"כ הוי נתינה, וע"ע לבא"ח בתורה לשמה (סי' קצ"ב)).
משלוח מנות בפירות שביעית
כתב הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ו' הלכה ה'): "דמי שביעית אין פורעין מהן את החוב ואין עושים בהם שושבנות ואין משלמים בהם תגמולין ואין פוסקים מהם צדקה לעניים בבית הכנסת. אבל משלחין מהם דברים של גמילות חסדים וצריך להודיע". היינו, שביעית ניתנה "לאכלה" – ולא לסחורה, לא לשלם חוב ולא לעשות בפירות שביעית מסחר או לתת לאדם שהוא חייב לתת את תמורתו. אבל מותר לתת לעני שהוא לא התחייב לתת לו ונותן צדקה, ואולם חייב להודיע לו שהם פירות שיש בהם קדושת שביעית שידע העני שהנותן לא נתן משלו (וכן כדי שיזהר העני בהם בקדושת שביעית).
ועל פי זה פסק בעל הבא"ח (תורה לשמה סי' קצ"ג) שאין לאדם לשלוח מנות לחבירו בפעם הראשונה שמקיים מצוות משלוח מנות ביום פורים מפירות שביעית, כי נתינת משלוח מנות היא חובה כעין פריעת חוב, וכן מאחר והאנשים רגילים כשמקבלים משלוח מנות להחזיר משלוח דרך נימוס, וזה נקרא חייב להחזיר, ולא מחזירים מפירות שביעית אפילו אם יודיע לו שזה שביעית. וזה נקרא כמו תגמולים, תשלומין, עיין שם.
שליחת מנות מערב פורים:
כתב המג"א (סי' תרצ"ד ס"ק א') לעניין מתנות לאביונים: "וכתב ב'מאור' דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלו להו קודם פורים". ובכפה"ח שם (ס"ק ט"ו) הביא בשם אחרונים שמשמע שאם מגיעים לידם ביום פורים ולא קודם יצא ידי חובה אף שהוא שלחם קודם לכן, וה"ה לעניין משלוח מנות שיצא בכה"ג ידי חובה. אכן הבא"ח (תורה לשמה סי' קפ"ח) נסתפק אם אנו הולכים אחר השולח או אחר המקבל, וכתב שיש לתלות זאת במחלוקת הראשונים הנ"ל, שלדעת תרוה"ד יצא יד"ח שהרי קבלו בפורים ויש לו לצורך הסעודה, אך למנות הלוי לא יצא ידי חובה שלא הראה סימני אהבה ורעות ביום פורים ולא קיים איפוא חובת היום. וראה שם שמדייק מהרמ"א שהוזכר לעיל שס"ל דהעיקר קירוב לבבות וכמנות הלוי, וממילא החובה דווקא ביום החיוב לשלוח את המנות. וכ"כ בערוך השולחן (סי' תרצ"ה סע' י"ז) שהשולח מעות פורים ע"י שליח שיחלקם בפורים לא יצא ידי חובה.
ולכאורה באופן שמודיע בצורה מפורשת שאינו נותן לו את המנות מערב פורים רק בתורת פקדון ויזכה בו רק בפורים עצמו בבוקר לאחר קריאת המגילה יצא ידי חובה אליבא דכו"ע.
חיוב שליחות:
בשו"ת בני ציון (סי' מ"ד) נסתפק אם יש חיוב דווקא לשלוח המנות ע"י שליח ולא הוא בעצמו כיוון שכתוב: "ומשלוח", שמשמע דווקא ע"י שליחות. והובא במשנ"ב (ס"ק י"ח), וע"ע בכפה"ח (ס"ק מ"א) שנראה לו בפשיטות שאין בזה חובה, ואעפ"כ מסיק שלכתחילה עדיף ע"י שליח.
וכתב בערוך השולחן (סי' תרצ"ו סע' ג'): "ואינו מועיל מה שבביתו נותנים בשבילו, ואפשר דמתנות לאביונים יצא אבל בשולחו מנות שלא בפניו ודאי דלאו כלום הוא", אך בשולחו מדעתו כתב (סי' תרצ"ה סע' ט"ז) שבוודאי מועיל כמו בכל התורה כולה. עיין שם.
הדינים העולים:
והנה מחלוקת ראשונים זו לא הוכרעה בין הפוסקים, ולכך יש לפסוק לחומרא לב' הצדדים לקיים התנאים כדלהלן לפחות במשלוח מנות אחד:
א. ישלח ב' מנות הראויים לאכילה מיד, שא"צ תיקון לאכילתם, וכ"ש שלא ישלח בגדים וכיו"ב.
ב. יקפיד שיהא מאכל ממש ולא סתם מיני מתיקה.
ג. אם המאכל בשרי או חלבי יציין זאת למקבל המנות.
ד. ישתדל שיהא המאכל כשר לכל הדעות שיוכל המקבל בעצמו לאכלו.
ה. כששולח ע"י שליח יוודא שהמקבל קיבל את המשלוח מנות ביום הפורים.
ו. יש למקבל לדעת ממי קיבל את המשלוח מנות.
ז. ישלח דווקא ביום הפורים, אך אם אין לו אפשרות לשלוח בפורים עצמו אלא קודם לכן יודיע שאינו מקנה לו אלא בפורים ביום.
ח. אך מי ששולח מנות לחיילים בדואר לא יתנה שהמשלוח יעוכב אצלם עד פורים כי אין ראוי למנוע מהם, ואפשר שצריכים כבר עכשיו, אלא יתן לחבירו אחר משלוח מנות ביום פורים לצאת ידי חובה.
ט. אם לא קיבלו המקבל, בין אם מחל לו או סירב, וכן בנאנסו בדרך וכיו"ב, ישלח משלוח מנות נוסף.
י. ראוי לשלוח ע"י שליח, וישלחנו מדעתו בצורה מפורשת, ואינו מועיל מה ששלחו בני הבית בשבילו בסתמא".
לסיכום
כיון שאין זה מצרכי הסעודה לא יוצא ידי חובה, וכן בגלל שזה חלב עכו"ם אין בזה משום אהבה ואחווה אל"כ ידוע שהוא אוכל את זה.